שאלות ותשובות - עמוד 908

ראשית, המידע הרפואי שסיפקת מוגבל מכדי שאפשר יהיה לתת לך תשובה מדויקת. חסר מידע בסיסי כמו ההיסטוריה הרפואית המדוייקת, וכמובן תוצאות בדיקות העזר העדכניות. באופן כללי, ניתן לומר כי כל החמרה במצבך או ירידה ביכולתך הגופנית מצדיקה ביקור אצל הקרדיולוג. בנוגע להאטת קצב תוך כדי פעילות גופנית, ישנם כמה גורמים אפשריים, הכוללים נזקים ותיקים כתוצאה מאוטם הלב, הפרעות במערכת ההולכה החשמלית בלב, ואף תוצאות של הטיפול התרופתי (מינון יתר של חוסמי בטא או בולמי תעלות סידן, לדוגמה). במקרה שלך, הדימיטון הוא חשוד מוביל, והורדת המינון עשויה לפתור את הבעיה. כאשר מופיע קצב לב נמוך כל כך (40 פעימות לדקה), בעיקר אם הוא מלווה בתסמינים נוספים, כדוגמת חולשה ניכרת והתעלפות, מומלץ לפנות בדחיפות לבדיקת רופא במרפאה או בחדר מיון, לצורך הערכה ראשונית על ידי בדיקת אקג, לאיתור הגורם לקצב הלב המואט. מכל מקום, מומלץ להתייעץ עם הקרדיולוג המטפל, אשר מכיר את פרטיך ואת עברך הרפואי בנוגע לתופעה זו. שילוב התרופות שאתה מקבל מקובל ביותר. אם תביט היטב במידע שפורסם באתר בנוגע לשילוב דיובאן עם תרופות נוספות, תבחין כי ההערה התייחסה לסובלים מאי-ספיקת לב, אשר בהם נמצאה תועלת ירודה בשילוב 3 סוגי תרופות, אחת מהן היא חוסמי בטא, והשתיים האחרות משתייכות לתרופות הפועלות על מערכת רנין-אנגיוטנסין, על חלקים שונים בה. הראשונה היא מעכבי ACE והשניה חוסמי הרצפטור לאנגיוטנסין 2, אשר הדיובאן משתייך אליה. מהמידע מסרת משתמע כי בשלב זה אינך סובל מאי-ספיקת לב, שלא היתה מאפשרת מאמץ גופני מתמשך, אלא ממחלת לב איסכמית. גם אינך מטופל בשילוב המשולש המפורט לעיל, אלא רק בשתי תרופות מתוכו, ולכ, ההערה לעיל אינה רלוונטית לגביך בשלב זה. ד"ר תהילה חג'ג' - אינפומד קרא עוד

לגבי קלקסאן, או ENOXAPARIN. זוהי תרופה מדללת דם, אשר ניתנת בהזרקה תת- עורית או בעירוי, לרוב תת- עורית. הזריקות בבטן הן לא לתוך הבטן כי אם לתת- עור ובאותה מידה ניתן היה להזריקן לאזורי תת- עור אחרים. זוהי תרופה נוגדת קרישה, אשר מתחילה לפעול מהר, מתפנה מהר ולרוב לא דורשת ניטור רמות פעילות, ולכן משמשת הרבה פעמים לכיסוי קצר טווח של מצבים שמעלים סיכון לקרישתיות יתר, כמו ישיבה ממושכת בטיסה. כמו כל תרופה, גם הקלקסאן אינה נטולת תופעות לוואי, תוכלי להרחיב את הקריאה בנושא באינדקס התרופות של אינפומד. בברכה, ד"ר טלי צ'רנוביצקי - אינפומד קרא עוד

הביוץ נמשך 24 שעות, ומתרחש 14 ימים לפני המחזור. על מנת לחשב את זמן הביוץ המדויק, חשוב לדעת מה אורך המחזור (שכאמור משתנה מאשה לאשה). תוכלי להיעזר במחשבון הביוץ באתר זה. ולגבי הגלולות, לאחר נטילה ממושכת של גלולות, במשך מספר שנים ברצף, ייתכנו כמה מחזורים לא סדירים ולאחר מכן המחזור מתאזן שוב. לאחר תקופה של 11 חודשים, לא אמורה להיות בעיה, אך זכרי שגם אשה שלא לקחה מעולם גלולות ,לא תמיד נכנסת להריון בנסיון הראשון. חשוב להיות סבלנית ורגועה. בהצלחה ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

מומחה לכירורגיה כללית קרא עוד

lansoprazol הוא החומר הפעיל בלנטון. תרופה זו שייכת לקבוצת חוסמי משאבת המימן, ותפקידה למנוע חומציות יתר בקיבה, ולהקל על תופעת הריפלוקס. לתרופה זו מספר תופעות לוואי, הכוללות שלשול, הקאה וכאבי ראש. לא ידוע על קשר ישיר בין נטילת התרופה לבין ערמונית מוגדלת. חשוב להבהיר שהתרופה עלולה לעכב ספיגה של תרופות אחרות, ולכן אם אתה נוטל תרופות בשל ערמונית מוגדלת, עליך ליידע את הרופא המטפל. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

כן, יכול להיות שהשינוי במצב נובע מבעיה גופנית לא פסיכיאטרית. אצל כל אדם מבוגר או קשיש שמופיעה החמרה במצבו יש לבצע בירור גופני בסיסי, הכולל בדיקה גופנית מקיפה על ידי רופא, בדיקה נוירולוגית, וכן בדיקות דם ושתן. התרופות שהזכרת אינן גורמות לנזקים בלתי הפיכים למוח. הן כן עלולות לגרום להפרעות בתפקודי הכבד בנטילה ממושכת או במינון גבוה, ולכן יש לבצע בדיקות דם אחת לחצי שנה. קורה שתרופות פסיכיאטריות חדלות להשפיע לאחר כמה שנים. במצב כזה, האפשרויות הן או להעלות את המינון או להחליף את הטיפול לתכשיר אחר. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד

תרומת כליה היא מעשה אצילי, הדורש חשיבה מעמיקה טרם ההחלטה. אדם יכול לחיות חיים ארוכים ובריאים עם כליה אחת, וזו הסיבה שניתן לבצע השתלת כליה מאדם חי ולא רק ממקור של אדם מת. כליה ממקור חי שורדת זמן רב יותר אצל המושתל מאשר כליה ממקור מת. לגבי הסיכונים בתרומת כליה, יש לחלק זאת לשניים: א. האדם התורם עובר ניתוח בו כורתים לו אחת מהכליות. הניתוח מבוצע בחתך באזור המותן, דרכו מוציאים את הכליה המיועדת להשתלה. כמו כל ניתוח, גם לניתוח זה סיכונים וסיבוכים אפשריים, כגון סיבוכי הרדמה, דימום, זיהום, כאבים וכדומה. הסיכונים מוסברים למנותח טרם הניתוח ושכיחותם נמוכה בדרך כלל. ב. האדם בעל הכליה הבודדת יכול כאמור לחיות ללא כל חולי, אולם העובדה כי קיימת כליה אחת בלבד הופכת אותו ליותר פגיע מבחינה כלייתית, הואיל וכעת אין את הכליה השניה המשמשת "רזרבה". כלומר כל המצבים המובילים לפגיעה כלייתית מסוכנים יותר. למשל: אבנים בכליה, סוכרת, יתר לחץ דם, תרופות הפוגעות בתפקוד הכלייתי, זיהומים בכליה, אצירת שתן וכיוב'. מצבים אלה יכולים לגרום לאי ספיקת כליות בקצב מהיר יותר ובגיל צעיר יותר לאדם בעל כליה בודדת. מאידך, מעקב רפואי צמוד ובדיקות תקופתיות יכולים למנוע התדרדרות בתפקוד הכלייתי, גם אצל אדם שתרם כליה. בניגוד לאדם שעבר השתלת כליה, אשר חייב ליטול תרופות המונעות את דחיית הכליה למשך כל חייו, האדם התורם אינו צריך ליטול כל תרופה. קרא עוד

myelodysplastic syndrome (MDS) היא שם לקבוצת מחלות שהמשותף להן הוא חוסר ייצור מספיק של תאי הדם עקב חוסר תפקוד של מוח העצם. התסמונת יכולה להופיע משנית לטיפולים כמותרפיים או להקרנות, או לקרות מעצמה ללא הסבר ברור. הבעיה במחלה היא שיש ב 30% מהמקרים התמרה ללויקמיה ממאירה לאחר שנים מגילוי המחלה. המחלה היא של אנשים מבוגרים בשנות הששים- שבעים לחייהם בד"כ. התסמינים העיקריים הם עייפות וחולשה, קוצר נשימה ודימום בקלות. קיימת הגדלה משנית של הטחול. הטיפול הוא תמיכתי, ועיקרו מתן מוצרי דם וחומרים המעודדים צמיחת תאים במוח העצם. בחולים צעירים ניתן לשקול השתלת מוח עצם. לקריאה נוספת- http://www.mds-foundation.org/patientinfo.htm http://www.cancer.gov/cancer_information/cancer_type/myelodysplastic_syndrome/ http://www.leukemia-lymphoma.org/all_mat_toc.adp?item_id=54083 [24/11/2002] קרא עוד

ישנם כמה סוגי התקרחות אצל נשים, ולמרות שאת מתארת סוג התקרחות מסויים, אני ממליץ לך לפנות לרופא עור על מנת שיאבחן את סוג ההתקרחות או דילול השיער ממנו את סובלת, וייתן לך את הטיפול המתאים ביותר. להלן סוגי התקרחות המופיעות בנשים: נשירת שיער מוגברת כללית, ללא כל שינוי בעור הקרקפת, יכולה להופיע עקב חסר בברזל, לאחר דיאטות חריפות, לאחר מצבי מתח מתמשכים, עקב מחלות שונות (הפרעה בתפקוד בלוטת התריס, זאבת מערכתית, סוכרת, אנמיה), לאחר הריון, לאחר הפלה או לאחר הפסקת גלולות נגד הריון. נשירת שיער יכולה להופיע גם כ-6 עד 8 שבועות לאחר מחלת חום קשה, כמו שפעת או דלקת ריאות קשה. אובדן שיער מסוג זה הוא ברוב המקרים זמני, והמחזור הרגיל של צמיחת השיער עשוי להתחדש לאחר חודשים ספורים. תופעת לוואי עקב נטילת תרופה - תרופות נגד קרישת דם, תרופות נגד שיגדון (Gout), תרופות לטיפול בדיכאון, חוסמי בטא המשמשות לטיפול ביתר לחץ דם ובהפרעות בקצב הלב ותרופות המכילות נגזרות של ויטמין A עלולות לגרום גם הן לנשירת שיער מוגברת. חוסר איזון הורמונלי - הפרעות הורמונליות המתבטאות אצל נשים בשיעור יתר ובמחזור בלתי סדיר עלולות לגרום גם לדלדול שיער. הטיפול בהפרעה ההורמונלית מביא ברוב המקרים להחזרת צמיחתו התקינה של השיער. נשירת שיער על רקע תורשתי או גנטי - מתבטאת יותר במרכז הקרקפת ללא מפרצים. ההשפעה יכולה להיות מצד האם וגם מצד האב, והיא לאו דווקא עוברת מדור לדור. טיפול במינוקסי (רכיב פעיל: Minoxidil) מזרז גדילת שיער ומעכב את תהליך איבוד השיער אצל נשים וגברים הסובלים מהתקרחות. איכות התזונה, ובמיוחד כמות החלבון במזון, חשובים ביותר לצמיחה תקינה של השיער. החלבון המצוי בכמות גדולה בבשר לסוגיו, בביצים, בחלב, בגבינות, בפולי סויה ובקטניות - חיוני ליצירת הקרטין, שהוא מרכיבו העיקרי של השיער. סיבות אחרות היכולות לגרום לדלדול שיער הן חוסר ברזל הגורם לאנמיה, חוסר אבץ ועודף ויטמין A. באלה אפשר לטפל על ידי תוספי מזון כמו כדורי אבץ, משפחת ויטמיני ה-B, בעיקר B12, B6, B1. וויטמין A. ד"ר גיל טאובר - אינפומד קרא עוד

התרופות האנטיפסיכוטיות מן הדור החדש, זיפרקסה (olanzapine), סרוקוול (Quetiapine) ולפונקס (clozapine), גורמות לעליה במשקל בעיקר על ידי כך שהן מגבירות תיאבון. סיבה נוספת לעלייה במשקל היא נטייה של המטופל להמעיט בפעילות גופנית עקב איבוד עניין ואפתיה לגבי מצבו והופעתו החיצונית. לתרופות אלו יש השפעה על מטבוליזם הגלוקוז שאינה קשורה בנטייה של תרופות אלו לגרום לעלייה במשקל. לכן לא ניתן לקבוע באופן חד-משמעי כי ללא השמנה, בהכרח לא תתפתח סוכרת. התרופה עצמה אינה פוגעת באופן ישיר בלבלב. לא ברור המנגנון שבבסיס ההיפרגליקמיה שמתפתחת בעת נטילת זיפרקסה. קרוב לוודאי שיש יותר ממנגנון אחד הגורם לכך. עשויה להיות גם עליה ברמת השומנים בדם (TG, LDL). ברוב המטופלים שנוטלים את התרופה, רמת הגלוקוז חוזרת לנורמה לאחר הפסקת השימוש בתרופה. זיפרקסה וקלונקס מעלים את רמת הגלוקוז בדם באופן התלוי מינון. אי לכך, הפחתת מינון התרופה יכולה לעזור באיזון רמת הסוכר במידת הצורך. כאשר מתפתחת היפרגליקמיה משמעותית המצריכה טיפול רפואי מיידי, לרוב יש להפסיק את השימוש בתרופה. עיינתי במספר מאמרים, ומצאתי מחקר שנעשה על 70 מטופלים בבית החולים אברבאנל בבת ים, בו לאחר שנה של טיפול, 43% מהנבדקים דווקא ירדו במשקל. כך שאין תחליף למעקב אישי ולתכנית טיפולית הכוללת דיאטה מאוזנת, פעילות גופנית, ומעקב קפדני אחר רמת הסוכר ופרופיל השומנים בדם. בהצלחה רבה! ד"ר שירי אורי - אינפומד קרא עוד