שאלות ותשובות - עמוד 945

מקוניום הינו הצואה הראשונה של היילוד, צבעה ירוק כהה והיא דביקה . היא מורכבת משרידי תאים שנשרו לתוך המעיים במהלך החיים העובריים, ריר וצבעי מרה. ביילוד שנולד בזמן, המקוניום יוצא ב-24 השעות הראשונות לחיים. במצב נורמלי, העובר אינו מטיל צואה במהלך שהותו ברחם, והעברת הצואה (המקוניום) הראשונה הינה ביממה הראשונה לחיים. הסיבה לכך היא העובדה שאין שחרור של סוגר פי הטבעת ברחם, כך שאין הטלת צואה. לאחר הלידה קיים שחרור של הסוגר בפי הטבעת ומתרחשת העברת המקוניום. מצבים בהם מתפתחת מצוקה עוברית במהלך הלידה או במהלך ההריון כולו יכולים להוביל לשחרור הסוגר בפי הטבעת והעברת מקוניום טרם הלידה, כלומר למי השפיר (ואז בלידה רואים מי שפיר מקוניאליים). שכיחות כללית של מי שפיר מקוניאליים מגיעה בממוצע ל-10% מהלידות. מצב זה הוא כמובן פתולוגי ומסמן כי העובר סבל במהלך ההריון או בלידה. מרבית מקרי המצוקה העוברית מתרחשים סביב הלידה ובמהלכה. הסיבות למצוקה עוברית הן רבות מאד (פגיעה בתפקוד הרחם, השליה, חבל הטבור, יתר לחץ דם אימהי, עישון ושימוש בסמים ע"י האם) ומרביתן מובילות לפגיעה באספקת החמצן לעובר. במקרים רבים, למרות המצוקה העוברית, בשל עירנות הצוות המיילד ותפקודו המהיר, הלידה מתרחשת, ועל אף המצוקה העוברית לא נשאר נזק בלתי הפיך ליילוד. מאידך לצערנו ישנם מקרים בהם המצוקה העוברית מובילה לנזקים בלתי הפיכים, בד"כ להפרעות נוירולוגיות (הפרעות בהתפתחות המוטורית, הסנסורית, הקוגניטיבית). כאמור מי שפיר מקוניאליים הינם סימן בלבד למצוקה עוברית, אך אינם מעידים על סוג המצוקה ועל הנזק שנגרם, אם נגרם, ליילוד. סיבוך חשוב שיכול להתרחש כתוצאה ממי שפיר מקוניאליים (ללא קשר למצוקה העוברית שגרמה להם), הינו שאיפת המים המקוניאליים לריאות, סיבוך המתרחש ב 10% מהמקרים בהם קיימים מים מקוניאליים בלידה. שאיפת המים יכולה להתרחש גם בהיות העובר ברחם, אולם במרבית המקרים השאיפה מתרחשת לאחר הלידה. המקוניום מכיל חומרים רעילים מאד לרקמת הריאות ודרכי הנשימה ושאיפתם מובילה למחלה ריאתית קשה המתבטאת בחסימת דרכי האוויר הקטנות, דלקת כימית של רקמת הריאה (Chemical Pneumonitis) ולאחר מכן יכולה להתפתח דלקת ריאות זיהומית. במצב זה היילוד מפתח קוצר נשימה קשה ויצטרך טיפול במסגרת טיפול נמרץ יילודים. למניעת שאיפת המים המקוניאליים על הגינקולוג המיילד לבצע שאיבה (Suction) של כל ההפרשות הנמצאות על האף, הפה ותוך הפה של היילוד. כמו כן על רופא הילדים להסתכל על מיתרי הקול של היילוד ולבצע שאיבה גם משם ומקנה הנשימה שלו באם נראו מים מקוניאליים. קרא עוד

הצורך באולטרסאונד כבדיקה משלימה לממוגרפיה תלוי במרקם השד אצל כל אישה ואישה: בנשים שונות יש מרקם שד שונה. בנשים מסוימות, מרקם השד הוא שומני, ובאחרות - בעיקר בנשים צעירות או כאלה המקבלות טיפול הורמונלי - מרקם השד מלא ברקמה פיברוגלנדולרית צפופה. בנשים עם שד שומני, ממוגרפיה היא בדיקת הבחירה לשלילת גושים סרטניים ואין צורך בכל בדיקה נוספת. בנשים עם מרקם שד צפוף, פעמים רבות יש צורך באולטרסאונד על מנת לאבחן גושים החשודים לסרטן. מומלץ לחזור לבדיקות הממוגרפיה שלך ולראות מהו מבנה השד שלך, ולהתייעץ אם יש צורך באולטרסאונד בנוסף לממוגרפיה. בדיקת אולטרסאונד לבדה אינה יכולה להחליף את הממוגרפיה כי זוהי בדיקה הרבה פחות אבחנתית ממנה לגבי הסתיידויות חשודות האופייניות לגידולים. קרא עוד

יש הרבה מה לעשות בתחום הרפואה הקונבנציונלית. ישנם תכשירים אנטי- פטרייתיים בצורת נרות וגינליים או טיפולים דרך הפה. מומלץ לפנות לרופא נשים לקבלת ייעוץ ומרשם: אנא קרא תשובה קודמת בנושא: http://www.infomed.co.il/questions/q_083102_2.htm קרא עוד

לא, אין שום קשר בין תזונה לבין צלוליטיס, דלקת העור. כך שאין שום המלצות בנידון. בברכה דר' איציק לוי מומחה בפנימית ובמחלות זיהומיות קרא עוד

בדפי המידע על סימבלטה ורואקוטן לא מתוארת תגובה בין-תרופתית. אבל בדרך כלל עם ראוקוטן נוהגים במשנה זהירות. מה שאני יכולה להציע לך זה להתייעץ עם רופאת עור נוספת, או לבקש מהרופאה הנוכחית תרופה חלופית במקום רואקוטן. אתה לא יכול להכריח את הרופאה לתת לך מרשם לתרופה, זה נתון לשיקוליה המקצועיים בלבד. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד קרא עוד

ראשית עלייך לנסות, אם לא תנסי לא תדעי, אבל בשל ההיסטוריה הרפואית שציינת, סיכוייך להריון טבעי אינם גבוהים. לכן, לאחר כמה חודשים של קיום יחסי מין ללא אמצעי מניעה, אם לא יושג הריון הייתי ממליצה לפנות לרופא המומחה בפריון לקבלת עזרה. ד"ר נעמה ורבין - אינפומד קרא עוד

פבוקסיל הוא אחד מהתכשירים נוגדי דיכאון וחרדה הפועלים על ידי שינוי באיזון הכימי של חומר בשם סרוטונין במוח. דיכאון וחרדה קשורים לרמה נמוכה מידי של סרוטונין, ותכשירים אלה מסייעים לגוף להחזיר את האיזון הכימי הנורמלי של החומר הזה. תוכלו לקרוא על התרופה בפורטל אינפומד. מינון של 100 מ"ג ליום, זהו מינון טיפולי סביר, אולם ניתן להגיע גם למינון גבוה יותר לפי הצורך, עד 300 מ"ג ליום. אם מופיעות תופעות לוואי כבר במינון של 100 מ"ג, אז אין טעם לעלות במינון, כיוון שאז סביר מאוד שיהיו עוד יותר תופעות לוואי. לתכשירים מקבוצת ה- SSRI יש תופעות לוואי אפשריות, שהשכיחות ביניהן כוללות אי-נוחות בבטן (כאב בטן קל או בחילה), אי-שקט קל (צורך לזוז יותר, תחושת עצבנות או חרדה) וכאב ראש. על מנת להימנע ככל האפשר מתופעות לוואי מומלץ להתחיל את הטיפול בתרופה בהדרגה מבחינת המינון: בהתחלה רבע כדור לשך למספר ימים, ואחר כך להגיע למינון של חצי כדור. זה מאפשר לגוף להתרגל לטיפול. הטיפול המומלץ לילד הלוקה בדיכאון או בחרדה כולל טיפול משולב פסיכולוגי (לילד עצמו, וגם שיחות עם ההורים לצורך הנחיה ופתרון בעיות בבית סביב המצב של הילד) ותרופתי. לעיתים צריך גם לערב את בית הספר, למשל על ידי יצירת קשר עם היועצת. אפשרויות הטיפול התרופתי בדיכאון עבור ילדים מצומצמות יותר מאשר עבור מבוגרים, בשל הזהירות המוגברת בכל תחומי הרפואה לגבי מתן תרופות לילדים. פרט לפבוקסיל, פריזמה או פרוזק, היא אחת התרופות הוותיקות ביותר, שקיימת כבר מעל 25 שנה. הצטבר ידע רב לגביה, לפיו אפשר לתת אותה כטיפול לילדים בבטחה. ישנן עוד מספר תרופות המאושרות גם הן כטיפול נוגד דיכאון לילדים, למשל לוסטראל. בכל מקרה, ובעיקר לגבי ילדים, חשוב לשים לב שחרדות יכולות לבוא כתוספת לבעיות אחרות, כגון הפרעות קשב וריכוז, ועוד. לעיתים ההפרעות הנוספות מסבכות את התמונה, ומקשות על מציאת טיפול אופטימלי. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד

מהתלונות שאתה מתאר לא ברור בכלל שהמחלה ממנה אתה סובל היא מחלת הנשיקה. גם תשובות בדיקות הדם ששלחת אינן מתאימות למחלת הנשיקה, אלא לעובדה שכמו רוב האכלוסייה גם אתה נדבקת מתי שהוא בעברך בנגיף ה- EBV. אי לכך לא ברור מה מפריע לך לעבוד. בברכה וחתימה טובה דר' איציק לוי מומחה בפנימית ובמחלות זיהומיות קרא עוד

חבל שלא ציינת בשאלתך את תוצאות הבדיקות לטיב הפטרת שעברת. למרות שפטרת הציפורניים אינה גורמת כאב, מומלץ לטפל בה. ציפורניים עם פטרת לא מטופלת מהוות מאגר זיהומי של פטריות המתפשטות בהתמדה מהציפורניים לעור שמסביב וגורמת לגרד ואי נוחות מתמשכים. סדקים בין אצבעות הרגליים יכולים להוות מקור לחיידקים שיגרמו להתפתחות דלקת קשה בעור השוקיים הנקראת שושנה - Erysipelas. ברוב המקרים מדובר בפטריות מסוג הדרמטופיטים. באחוז קטן יותר של המקרים, בעיקר בציפורני הידיים, ישנו זיהום גם בפטריות מסוג קנדידה. בשנים האחרונות הוכנסו לשימוש 2 תרופות חדשניות לטיפול בפטרת. האחת, Terbinafine (לאמיזיל, Lamisil), מתאימה לטיפול בדרמטופיטים והשניה, Itraconazole) Sporanox), מתאימה גם לדרמטופיטים וגם לקנדידה. כדורי הטרבינאפין שנטלת ניתנים בדרך כלל למשך כארבעה חודשים, ואחת התכונות שלהם היא שהתרופה נשארת פעילה בגוף גם בשלושת החודשים הבאים לאחר הפסקת נטילתה. בגלל העמידות הרבה של פטרת הציפורניים, אנחנו מחכים שתצמח ציפורן חדשה ובריאה לחלוטין, ורק לאחר מכן מפסיקים את הטיפול לגמרי, ולכן בכל מקרה, מומלץ להמשיך בטיפול בטיפות נגד פטריות לאחר סיום הטיפול כדי למנוע את חזרת הפטרת. לכן, אם הפטרת שלך נגרמה על ידי קנדידה, שינוי הטיפול המוצע הגיוני ונכון. אם הפטרת היא מסוג הדרמטופיטים, הטיפול שקיבלת אינו הטיפול הראשוני והסטנדרטי. במקרה כזה, הייתי מייעץ לך לפנות לרופא עור נוסף כדי לקבל חוות דעת נוספת. בקישורים הבאים תוכל למצוא מידע נוסף: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=300 קרא עוד

שני המצבים, נשיקה צרפתית לוהטת ואוננות הדדית, אינם מהווים גורם סיכון משמעותי לאיידס. בברכה ד"ר איציק לוי רופא בכיר המרפאה לסיקור, מניעה וטיפול במחלות המועברות במגע מיני מומחה בפנימית, מחלות זיהומיות ומחלות המועברות במגע מיני קרא עוד