אנורקסיה ותת תזונה בגיל השלישי

מספרם של הקשישים (גילאי 65+) בישראל גדל בקצב חסר תקדים, והוא עומד היום על כ-10% מכלל האוכלוסיה. יש לציין כי קצב הגידול של אוכלוסיית הקשישים גבוה מזה של האוכלוסייה הכללית, זאת על פי נתוני משאב 2003.

בישראל נמצא כי 44% מהקשישים, המאושפזים במחלקות הפנימיות, נמצאים בסיכון לתת-תזונה או סובלים מתת-תזונה. זאת על פי בדיקה שביצע בשנת 2007 בי"ח סורוקה בקרב 589 חולים בגיל 65 ומעלה אשר עברו מיון תזונתי.

שימוש בשירותי הבריאות בקרב אוכלוסיית הקשישים הוא נרחב יותר, שכן אוכלוסייה זו פגיעה יותר למחלות ועוברת תהליכי הזדקנות, המשפיעים על הרכב רקמות הגוף. כל אלה משפיעים על המצב התזונתי ועל צריכת התזונה של הקשיש.

תת-תזונה מוגדרת כחוסר איזון בין צריכה תזונתית לבין דרישה תזונתית של חלבון ושאר רכיבים תזונתיים, אשר משפיע על חילוף החומרים וגורם להפרעה בתפקוד, לירידה במסת הגוף, ולהשפעה שלילית על תוצאות קליניות.

במדינות המפותחות, הגורם העיקרי לתת תזונה בקרב קשישים הוא מחלות. כל הפרעה, בין אם כרונית ובין אם אקוטית, יכולה לגרום לתת-תזונה או להחמיר מצב קיים של תת- תזונה. את מכלול הסיבות לתת-תזונה ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות:

1. סיבות רפואיות - תיאבון ירוד, בעיות דנטליות, דיספאגיה, מחלות, זיהומים, נכות פיזית, צריכת תרופות וכיוב'

2. סיבות חברתיות - בדידות, קושי ברכישת מזון, מצב כלכלי

3. סיבות פסיכולוגיות וקוגנטיביות - דמנציה, דכאון, שכול

תת-תזונה קיימת במסגרות הבריאות השונות, בבתי חולים ברחבי העולם שיעורה נע בין 20% לבין 50%. במדינות אירופה הנתונים כדלקמן: בקהילה נע שיעור תת-התזונה בקרב קשישים בין 37%-40%, ביחידות לטיפולי בית נע שיעורה בין 15%-25%, ובבתי אבות שיעורה 20%-25%.

לתת-תזונה השלכות שליליות על החלמת המטופל הקשיש מניתוחים, ממחלות וממצבי טראומה, ביניהן פגיעה בתפקוד מערכת החיסון, החלמת פצעים לקויה, עלייה בשיעור הסיבוכים והזיהומים לאחר ניתוח, עלייה בתחלואה, פגיעה בתפקוד השרירים, הארכת זמן האשפוז ב-40%-70% בממוצע וכן עלייה בשיעורי התמותה. הארכת זמן האשפוז והגברת מאמצי הטיפול בחולים, הסובלים מתת-תזונה, כרוכות גם בעלויות כלכליות כבדות. באנגליה, למשל, עלותו השנתית של הטיפול בהשלכות תת-תזונה עומדת על 7.3 מיליארד ליש"ט.

המפתח להצלחה בטיפול בתת-תזונה הוא איתור החולים וגורמי הסיכון, ומתן טיפול בהקדם. יש לבחון שלוש סוגיות אשר יסייעו לקבוע האם המטופל נמצא בסיכון לתת-תזונה:

1. האם המטופל נמצא בתת-משקל עפ"י מדד BMI

2. האם המטופל איבד משקל באופן בלתי רצוני, היינו 5% מהמשקל ב-3 החודשים האחרונים או 10% מהמשקל
    בחצי השנה האחרונה.

3. האם חל שינוי בתיאבון המטופל או האם חלה ירידה בצריכת המזון.

אם התשובה לאחת מהשאלות שלעיל חיובית, יש להמשיך ולהעריך את הסטטוס התזונתי של המטופל כדי לתת לו את התמיכה התזונתית הנכונה.

מאת: רונית דוייב - מנהלת מדעית, אבוט יצרנית אנשור