אי ספיקת כליות: הסיכון על חייו של אריאל שרון

מחלת כליות כרונית כוללת בתוכה בנוסף למצבי אי הספיקה השונים גם מחלות בהם יש פגיעה במראה המקרוסקופי או המיקרוסקופי של הכליה כאשר ידוע שמצב זה יוביל בסופו של דבר גם לפגיעה בתפקוד הכליות. מטרת הטיפול הרפואי היא לזהות את הגורם למחלה ולנסות ולעצור או לכל הפחות להאט את התקדמות המחלה.

מהם סימני המחלה?

הכליות יודעות לפצות ולהסתגל בצורה מרשימה למצבי מחלה ולירידה בתפקודם ולכן הסימנים הראשונים של מחלת כליה הם בדרך כלל מעבדתיים בלבד וכוללים: עליה ברמת קריאטינין בדם, עליה ברמת האוריאה בדם, עליה ברמת החלבון בשתן ועוד. בשלב מאוחר יותר עלולים גם להופיע סימפטומים של ירידה בכמות השתן או אצירת שתן, בחילות, הקאות, אובדן תיאבון, עייפות, חולשה, פגיעה מנטאלית, התכווצויות שרירים, בצקות בגפיים ותחושת גרד בכל הגוף.

המעבר משלב הסימנים המעבדתיים לשלב הסימפטומים נקבע על פי קצב התקדמות המחלה והוא משתנה על פי גורם המחלה, גיל החולה, מצבו הבריאותי ועוד.

האם אתם בקבוצת סיכון למחלה?

הגורמים הנפוצים ביותר למחלת כליה כרונית הם:

• סוכרת סוג 1 וסוג 2

• יתר לחץ דם

• אבני כליה

• פגיעה באספקת הדם לכליה

• סרטן בכליה או בשלפוחית השתן

• גלומרולונפריטיס

• מצבים הגורמים לחזרה של השתן מכיס השתן אל הכליה כמו הגדלה ניכרת של בלוטת הערמונית

• מחלת כליות פוליציסטית

• זיהום בכליה (pyelonephritis)

• מחלות ראומטיות כמו זאבת, סקלרודרמה ודלקת כלי דם- וסקוליטיס

אדם שמעשן, סובל מעודף משקל, חולה באחת המחלות לעיל או בעל היסטוריה משפחתית של מחלות כליה צריך להיבדק בצורה שגרתית על מנת שניתן יהיה לבצע איבחון מוקדם של הפרעה בתפקוד הכליות. 

גילוי מוקדם של המחלה מאפשר להימנע מסיבוכיה הכוללים אי ספיקת לב, אנמיה, הפרעות נוירולוגיות, בצקות, דלדול עצם שמגביר את הסכנה לשברים, פגיעה במערכת החיסון שגורמת לעליה בכמות הזיהומים וכמובן אי ספיקה מוחלטת של הכליות המצריכה דיאליזה או השתלת כליה.

האם קיים טיפול לאי ספיקת כליות?

הטיפול מכוון בראש ובראשונה כנגד הגורם שפוגע בכליות כך שניתן יהיה לעצור את ההתדרדרות בתפקוד הכליה. מטרה טיפולית נוספת היא החזרת הפעילות הנורמטיבית של הכליה בייצור הורמונים שונים החשובים לפעילות פיסיולוגית תקינה של הגוף (כגון קלציטריול או ויטמין D). המניעה כוללת הפחתת צריכת האלכוהול למינימום, תזונה מתאימה, איזון רמות הסוכר, טיפול בלחץ הדם, הפסקת עישון, שמירה על משקל תקין, שימוש מושכל גם בתרופות הנמכרות ללא מרשם רופא שידועות כרעילות לכליה (כמו NSAIDS).

טיפולים נוספים נועדו לטפל בסיבוכי המחלה באמצעות תרופות להורדת לחץ דם (בעיקר ACE ו- ARB) טיפולים להורדת הכולסטרול, העלאת ההמוגלובין וטיפול באנמיה, חיזוק העצמות, הורדת הבצקות ודיאטה דלת חלבון המונעת עומס מיותר לכליה חולה.

טיפולים חדשים לסובלים מאי-ספיקת כליות

נפרוקר [Nephrocare] - מזון רפואי לחולי אי ספיקת כליות סופנית המטופלים בדיאליזה.

זמפלר [Zemplar] - מפעיל סלקטיבי של הקולטן לויטמין D המותווה לטיפול בהיפרפאראתירואידיזם משני בחולים עם אי ספיקת כליות כרונית בשלב 4 ובמטופלים בדיאליזה (שלב 5).

ראסילז [Rasilez] - לטיפול בחולים הסובלים מנפרופתיה סוכרתית ויתר לחץ דם.

מירסרה [Mircera] - לטיפול בחולים עם אי ספיקת כליות הסובלים גם מאנמיה.

רנוולה [Renvela] - לטיפול בהיפר פוספטמיה בחולי אי ספיקת כליות כרונית בשלבים 3 או 4.

ניהול מחלה נכון בשלב מוקדם ככל האפשר יכול לעכב ואף למנוע את הצורך בדיאליזה או השתלת כליה כטיפול מציל חיים בשלבים הסופניים של המחלה.

שבעה כללים לשמירה על הכליה

1. כושר ופעילות גופנית - מפחיתים את לחץ הדם והוכחו כמגנים על תפקוד הכליה.

2. סוכר - כחצי מחולי הסוכרת סובלים מנזק לכליות אותו ניתן למנוע בעזרת בדיקה תקופתית לגילוי הפרעה בתפקוד הכליה ובעזרת שמירה על ערכי סוכר בתחום הנורמה.

3. לחץ דם תקין - כולם יודעים שלחץ דם גבוה פוגע בתפקוד הלב ואף עלול לגרום לשבץ. אבל לחץ דם גבוה הוא גם גורם נפוץ לאי ספיקת כליות ולכן יש למדוד אותו תקופתית ולטפל בו על פי ההנחיות כאשר הוא גבוה.

4. מזון בריא ומשקל תקין - חיוני לשמירה על תפקוד הלב, כלי הדם ומניעת סכרת שפוגעים בתפקוד הכליה. בנוסף, חשוב להקפיד על תזונה דלה במלח שגורם לעומס מוגבר על הכליה.

5. עישון - מלבד פגיעה במערכת הנשימה עישון גם פוגע באספקת הדם לכליה ומגדיל את הסיכון לסרטן בכליה ב- 50%.

6. הימנעות משימוש בתרופות ללא מרשם על בסיס קבוע - תרופות רבות ומיוחד אלו ממשפחת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים (כמו נורופן ואדוויל) גורמות לנזק מצטבר לכליות בשימוש בכמויות גדולות בתדירות רבה.

7. אנשים בעלי גורמי הסיכון שצוינו צריכים לבצע בדיקת דם תקופתית בעזרתה ניתן יהיה לזהות את הפגיעה בכליות בשלב מוקדם.