מבוא לסוכרת - מהי הגדרת המחלה וכיצד מאבחנים אותה?

סוכרת (Diabetes Mellitus) היא שם כללי למגוון מחלות, שהמשותף להן הוא פגיעה במנגנון ההפרשה הפנימית (המנגנון האנדוקריני) האחראי על איזון רמת הסוכר שמחוץ לתאים. כתוצאה, נוצרות הפרעות בריכוזי הסוכר (גלוקוז) בדם. החלק הארי של תסמיני הסוכרת, כמו גם סיבוכי המחלה, קשור בחוסר האיזון של מקור האנרגיה העיקרי שלנו - גלוקוז.

כאמור, קיימים מגוון מנגנונים שיכולים לגרום להפרעות באיזון הגלוקוז. אם לא די בכך, ההבנה שלנו לגבי מנגנוני המחלה משתנה, וכך גם שמות המחלות.

שתי המחלות הנפוצות ביותר הן סוכרת מסוג 1 (לשעבר "סוכרת נעורים", אף שכיום אנו יודעים שגם אנשים מבוגרים יכולים ללקות במחלה) וסוכרת מסוג 2 (לשעבר "סוכרת לא תלוית אינסולין", אף שכיום חולים רבים דווקא מטופלים באינסולין).
החלוקה הזו עדיין מככבת בספרי הלימוד ובמסמכים היבשים, אבל מרבית העוסקים בטיפול ובמחקר מבינים אט-אט שסיווג חשוב פחות מהבנה. בפועל ישנם המון קווי דמיון בין סוגי הסוכרת השונים, ומאידך התפתחות אותו "סוג" סוכרת יכולה להיות שונה מאוד מחולה לחולה.

שכיחות

לא בכדי זכתה הסוכרת לכינוי "אם המחלות המערביות". בעשרים וחמש השנים האחרונות כמות חולי הסוכרת גדלה כמעט פי 10! ישנם הסברים רבים לתופעה, אבל כנראה שהגורם החשוב ביותר הוא אורך החיים שלנו.

תתי הסוגים שנקשרו לאורך חיים (מערבי) נמצאים בעלייה החדה ביותר, ובניגוד לרוב רובן של המחלות, העלייה בהיארעות הסוכרת היא המהירה ביותר דווקא במדינות העולם המפותח. מעל גיל 65, רבע מן האוכלוסייה המערבית לוקה בסוכרת. אם לא די בכך, גיל הופעת המחלה (הממוצע) הולך ויורד.

אבחנה

סוכרת היא אחת המחלות הפשוטות ביותר לאבחון. פשוט בודקים את רמות הסוכר (בנוזל החוץ תאי). לצורך כך קיימות כמה וכמה שיטות:

1. בדיקת הסוכר בדם הנימי - באמצעות מכשירי ה"דקסטרו" למינם. הפרוצדורה פשוטה מאוד - דקירה קטנה של מחט חד פעמית, וחיבור פד חד פעמי (עם טיפת דם) למכשיר המדידה. מדידת המכשיר אינה מיטבית (טווח טעות יחסית גבוהה), ולכן לא מקובל להשתמש במכשיר לאבחנה ראשונית של מצבי סוכרת "גבוליים". עם זאת, ערכו לא יסולא בפז כאשר מדובר על מעקב ואיזון סוכרת קיימת.

2. בדיקת הסוכר בדם הורידי - בדיוק כמו בכל בדיקת דם, ממלאים מבחנה בדם מווריד (בדרך כלל ביד). זוהי בדיקת הבחירה לאבחון (וסקר) סוכרת מכל סוג.

3. בדיקת סוכר בשתן – בימים עברו האבחנה התבססה על תצפית (השתנה מרובה) ובדיקה (השתן מתוק). מציאת סוכר בכל כמות שהיא בשתן אינה תקינה, ומדובר בבדיקת סקר פשוטה ביותר. עם זאת, בגלל שהבדיקה לא רגישה, לא מדובר בדרך המקובלת לאבחן סוכרת.

כדי להגדיר סוכרת, מספיק ממצא יחיד מבין ארבעת הבאים:

א. תלונות אופייניות לסוכרת (השתנה ושתיה מרובה, ראה להלן) ורמת סוכר בדם של 200 (מג%) ומעלה בבדיקה אקראית.

ב. 126 מג% ומעלה בבדיקת סוכר לאחר צום של 8 שעות לפחות (במהלך הצום מותר לשתות מים, אך אסור לצרוך כל חומר בעל ערך קלורי, לרבות משקאות ומזונות "דיאט". לכן מומלץ לבצע את בדיקות הדם בבוקר, עוד לפני ארוחת בוקר).

ג. בדיקת סוכר לאחר "העמסה"- מודדים רמת סוכר שעתיים אחרי ששותים 75 גרם גלוקוז בדיוק (וכמובן בלי שום אוכל נוסף)- כאשר הערך גבוהה מ200מג%.

ד. בדיקת דם שגרתית (לא חובה לאחר צום) שתראה ריכוז המוגלובין A1C (המוגלובין אליו נקשרו מולקולות גלוקוז) מעל ל-6.5%.

כמו בכל בדיקת מעבדה, גם כאן קיים באופן עקרוני טווח טעות. כיוון שכך מקובל לחזור על כל בדיקה חיובית פעם נוספת. עם זאת, גם אם הערכים בבדיקת הדם לא ה לערכי הסוכרת, אין פירוש הדבר שאין בעיה. הערכים התקינים הרבה יותר נמוכים: גלוקוז בצום פחות מ-100 מ"ג%, גלוקוז לאחר העמסה פחות מ-140מג%, והמוגלובין A1C פחות מ- 5.7%. כל חריגה מן הערכים הללו מגדירה בעיה, ומהווה הן סיכון בריאותי כשלעצמה והן מגבירה את הסיכון לפתח סוכרת בעתיד.

בדיקת המוגלובין A1C תופסת מקום של כבוד באבחנה ובמעקב אחר סוכרת. מכיוון שבניגוד לשאר הבדיקות, המראות את המצב הנוכחי, בדיקת ההמוגלובין בודקת את איזון הסוכר בדם במהלך שלושת החודשים האחרונים ויותר. מחקרים עדכניים הראו שערכים אלו הם המנבאים ביותר מבחינת ערכם להתאמת הטיפול וכהערכה של סיכון לסיבוכי הסוכרת, ולכן מומלץ מאוד להקפיד על בדיקה כזו לפחות שלוש פעמים בשנה.

בסוכרת, כמו במרבית המחלות, אבחון מוקדם חיוני לטיפול מיטבי, ועלול לשנות את מהלך המחלה. מדובר במחלה כרונית, ונכון לעכשיו ללא מרפא, אך אין פירוש הדבר כי אין בנמצא טיפול. אדרבא, מחקרי ענק מוכיחים פעם אחר פעם כי אבחון מוקדם של סוכרת וטיפול בה יכולים להקטין משמעותית את שיעור הסיבוכים ולהגדיל משמעותית תוחלת (ואיכות) חיים צפויה.