קרוהן – תפיסת המחלה באופן מוטעה לשלילה מונע מחולים רבים להשיג שיפור

הפן הנפשי שבהתמודדות עם מחלות מעי דלקתיות כגון קרוהן וקוליטיס, מהווה גורם קריטי בהצלחת הטיפול, לכן גם במקרה זה, טיפול הוליסטי המשולב עם תמיכה נפשית הוא היעיל ביותר

מחלת קרוהן 

כמחלות מעיים, קרוהן וקוליטיס הן מחלות כרוניות שפוגעות בנו בעיקר מבחינת איכות החיים ואינן מקצרות את החיים. סיבת המחלה אינה ידועה, אבל מדובר בסיבות גנטיות-משפחתיות וסביבתיות גם יחד.

לעתים ישנה גם התערבות של גורם זיהומי כחיידק או וירוס, שגורם לשינוי ההתחלתי במעי או במערכת החיסון, הרגישה ממילא ואז מתפתחת המחלה. קרוהן וקוליטיס נחשבות למחלות אוטואימוניות, בהן מערכת החיסון נלחמת בשינוי מסוים במעי וכתוצאה מכך מתחיל תהליך דלקתי.

קרוהן וקוליטיס הן מחלות שכיחות יותר בעולם המערבי המפותח.

ראשית, חשוב להגיע לאבחנה נכונה, למפות את המחלה וחומרתה. קרוהן למשל, יכולה להתרחש במקום מסוים או כמה מקומות שונים במעי. לקוליטיס לפעמים מעורבות קצרה של המעי הגס ולעתים ארוכה יותר, עם דרגות פעילות שונות מחולה לחולה.

הדבר החשוב ביותר בהתמודדות עם מחלות מעיים הוא הרגשתו של החולה, שכן הטיפול בעצם רב גוני כמו המחלה. למעשה בהקשר זה, הדבר הנכון ביותר להגיד הוא כמאמר הרמב"ם – אין מחלות, יש חולים.

הטיפול בקרוהן

כאמור המחלה משתנה מאדם לאדם וכך גם הטיפול. יכולים להיות שני אנשים עם אבחנה זהה, צילומים דומים, כאשר האחד ירגיש טוב והשני רע. לפיכך, הטיפול נגזר לא רק מתוצאות הבדיקות אלא גם מההרגשה של המטופל ולכן חשוב לתפור חליפה טיפולית אישית לכל אחד.

לפעמים (אם כי לעתים רחוקות) מספיקים שינויים תזונתיים, בלי התערבות תרופתית בכלל, אם כי רוב המטופלים כן זקוקים לתרופות, אשר יכולות מאוד להועיל. במחלת קרוהן הכאבים מאוד קשורים לתזונה ולכן שינויים תזונתיים יכולים להקל על הכאבים. בילדים בגיל ההתפתחות, דאגה לתזונה מתאימה ולתוספי תזונה נכונים מבטיחים הרבה פעמים התפתחות תקינה של הילד יחד עם המחלה.

בנוסף יש מגוון מאוד רחב של טיפולים תרופתיים, בעיקר בעזרת תרופות נגד דלקת, חלקן תרופות שממתנות את מערכת החיסון ומשפיעות עליה כדיה שתהיה פחות אלימה כלפי מערכת העיכול, דבר שמשפר מאד את מהלך המחלה.

עם התפתחות המחקר סביב קרוהן וקוליטיס, נוצרו טיפולים יותר ויורת יעילים. כך למשל, לפני 30 שנה התרופה העיקרית הייתה קורטיזון (סטרואידים), הידועה כגורמת תופעות לוואי חזקות שליליות (נפיחות, פגיעה בעצמות ועוד). כיום כמעט ולא משתמשים בסטרואידים אלא רק למקרים יותר קיצוניים ולתקופות קצרות.

ביותר מ-50% של חולי קרוהן יש צורך בניתוח (אם עבור הצרות המעי, היווצרות מורסה ועוד). גם הניתוחים השתפרו ומהווים אופציה טובה במצבים מסוימים. גם בקוליטיס בעלת מהלך קשה קיימת אפשרות של ריפוי על ידי ניתוח הסרת המעי הגס.


חיים עם קרוהן וקוליטיס – ההיבט הנפשי

ניתן לומר בביטחון כי המיתוס הגדול ביותר הקשור למחלות קרוהן וקוליטיס בקרב החולים הוא תפיסת המחלה כהרבה יותר גרועה מהיותה במציאות. אמנם ישנם מקרים קשים יותר ופחות, אך רוב המטופלים בהחלט יכולים לחיות עם מחלות אלו חיים נורמליים לחלוטין. למעשה מדובר במחלות כרוניות, שאינן שונות מבחינת דרך ההתמודדות, ממחלות כרוניות אחרות כמו סוכרת. למעשה, רוב הבעיות הבריאותיות שלנו כיום הן מחלות כרוניות.

לקרוהן וקוליטיס יש שם רע ללא הצדקה, שכן לרפואה יש המון פתרונות להציע. ייתכן שיחסי הציבור הרעים של קרוהן וקוליטיס נובעים מהאופי היחסית ספונטני של ההתקפים וכן מהיותן מחלות שאינן ניתנות לריפוי מוחלט בשלב זה.

ישנן תקופות של הפוגה והתלקחות, ולכן מטרת הטיפול היא כפולה – ראשית, אם מדובר בתקופת התלקחות -"לכבות את האש" באופן זמני ולגרום להפוגה, ולאחר מכן להבטיח שההפוגות תהיינה ממושכות ככל האפשר (ישנם חולים שלא חוו התקפים גם 20 שנה או יותר) . גם מידע מחולים אחרים יכול להטעות, מכיוון שהמצב כל כך משתנה ממטופל למטופל, וקשה ללמוד מהניסיון של משהו אחר שאולי מצבו שונה לחלוטין.

העובדה שבאופן תיאורטי, בכל רגע נתון אפשר להיקלע להתקף, שלא ידוע מראש חומרתו מביאה רבים למצב של ייאוש ודיכאון. לכן אופטימיות ונחישות משחקות תפקיד חשוב מאוד בשיפור התפקוד ואיכות החיים. אנשים שמרגישים ייאוש וכאילו נגמרו החיים, לא יגיבו טוב לשום טיפול.

חשוב מאוד עבור החולה להבין את המחלה היטב ולשים דברים בפרופורציות נכונות, מתוך מטרה ללמוד להתמודד, לטפל נכון ולחיות עם המחלה.

ההיבט הפסיכולוגי חשוב להקנות כלים להתמודד עם המחשבות הלא טובות והחששות, שכן ככל שההתמודדות יותר נכונה הסיכוי לשיפור יותר טוב.

על כן נוכל לסכם בשלב זה, שטיפול בקרוהן וקוליטיס צריך להיות הוליסטי ולכלול רופא/ה, מנתח/ת, פסיכולוג/ית, אחות/אח ותזונאים/ות. רפואה מתקדמת, גישה לטיפולים חדשנים, נגישות השרות וגישה אנושית הם המפתח לטיפול נכון.

מאת: פרופסור ערן גולדין, מומחה בינלאומי לגסטרואנטרולוגיה