התקפים אפילפטיים בילדות - המדריך המלא

מהי אפילפסיה?

אפילפסיה היא פגיעה בתפקוד החשמלי התקין של המוח, שמביאה לתנועות גוף לא אופייניות, אובדן הכרה, הזיות, או שינויים בהתנהגות. אפילפסיה היא המחלה הנוירולוגית השכיחה ביותר - כ- 1%, ובגילאי הינקות והילדות היא נפוצה אף יותר.

מצבים רבים יכולים לגרום להתקף פרכוסים, לדוגמא: רמת סוכר נמוכה בדם, זיהומים, הרעלה ועוד. אולם, התקף אפילפטי מאופיין בכך שהוא מופיע בלי גורמי רקע או מחלות, ואפילפסיה כמחלה מוגדרת כשני פרכוסים ומעלה שלא נגרמו על-ידי גורם חיצוני.

הסיבה להופעת אפילפסיה יכולה להיות תורשתית או כתוצאה מנזק מוחי, אך לעיתים רבות לא ניתן לזהותה. אופי ההתקפים משתנה במובנים רבים, כולל גיל ההופעה, ממצאי פעילות חשמלית מוחית (EEG), סימנים גופניים, והשלכות לטווח הארוך. למשל,

• ישנם התקפים חלקיים, הממוקמים באיזור מוגדר של המוח, בהם ההכרה נשמרת לרוב.
• התקף חלקי יכול להתפשט לכל המוח ואז מתרחש התקף כולל (generalized), המלווה באובדן הכרה.
• ישנם התקפים המערבים תנועה של הגפיים ו/או הפנים, לעומת
• התקפים של אובדן קשר ומבטי בהייה.
• לרוב הילדים החולים באפילפסיה יש התקפים מסוג טוני-קלוני (התקף המתחיל בכמה שניות של התכווצות וממשיך בהתכווצות ורפיון שרירים, לסירוגין) וההפרעה תעבור עם התבגרותם.
להפרעה הנפוצה ביותר מסוג זה קוראים אפילפסיה שפירה רולנדית של הילדות והיא צפויה להיעלם ללא כל השפעה נוירולוגית על האדם הסובל ממנה בילדותו.

האבחנה מתבצעת אצל נוירולוג ילדים, הבודק את הילד ומבקש מההורים תיאור מדוייק של ההתקף. בדיקת גלי החשמל של המוח היא בדיקת EEG והיא חלק מההערכה של התקפים בילדים. לעיתים הבדיקה תתבצע במהלך השינה וייתכן כי יהיה צורך גם בבדיקת הדמייה מסוג MRI. בדיקות אלו יכולות לעזור בזיהוי איזורים במוח המהווים את המוקד לתחילת ההתקף האפילפטי וכן באפיון דפוס הירי החשמלי של העצבים ואם הוא מתאים לתסמונת כלשהי. הנוירולוג יקבע אם יש צורך בטיפול תרופתי ומאיזה סוג.

סוגי פרכוסים בילדים

1. התקפים חלקיים פשוטים: מאופיינים בתנועות לא נורמליות או תחושות מוזרות, כאשר הילד נותר בהכרה מלאה. הסימנים האופייניים הם "זריקה" של הגפיים או תחושת נימול, הזיות ראיה, שמיעה, טעם או ריח, בחילות וסחרחורת.

ישנם סוגים רבים של התקפים אפילפטיים חלקיים בילדים צעירים. הנפוצה ביותר היא אפילפסיה שפירה רולנדית של הילדות, המהווה כ-40% מאפילפסיה בגיל הילדות ומופיעה בגילאים 5-10.

רוב ההתקפים חלים בלילה ומעירים את הילד. יש תחושה של נימול בפנים, עוויתות, קושי בדיבור וריור. התופעה מופיעה בגילאי שנה וחצי עד 13 שנים וייתכן קשר משפחתי. כמעט בכל המקרים, ההתקפים חולפים בגיל ההתבגרות, ולעיתים קיימת השפעה על יכולת הריכוז שלהם ועל תפיסה מרחבית, אולם לרוב אין כל השלכות.

2. התקפים חלקיים מורכבים: התקפים מסוג זה יכולים לכלול את כל הסימנים של התקף חלקי פשוט וכן פגיעה ברמת ההכרה במהלך ההתקף. סימנים נוספים יכולים להיות תנועות חוזרניות אוטומטיות, תנועות גישוש ומישוש, מציצת השפתיים ובלבול. הילד יכול להתנהג בצורה אגרסיבית במהלך ההתקף או אחריו.
באופן כללי, אפילפסיה מסוג זה קשורה לבעיות התפתחות. עם זאת, אצל ילדים רבים היא נעלמת ללא כל עקבות.

3. התקפי "אבסנס": בעבר נקראו "פטיט מאל", חלים לרוב בילדים בגילאי 3-12. בזמן ההתקף, שאורך כעשר שניות הילד זונח את עיסוקו בפתאומיות ובוהה, לעיתים עפעפיו מרפרפים, הילד לא מגיב לסביבתו, ובתום ההתקף הוא שב לפעילותו הרגילה בהכרה מלאה ולא יזכור שחווה התקף.

התקפים אלו יכולים לקרות כמה פעמים ביום ולגרום לבעיות ריכוז ופיגור בבית הספר וכן לפציעות לא מכוונות בילד. ברוב הילדים, אפילפסיה מסוג אבסנס תחלוף עד בגרותם.
כמחצית מהילדים עם אפילפסיה מסוג זה יחוו לפחות התקף אחד כללי מסוג "טוני-קלוני".

ילדים עם התקפים כללים (generalized) מצויים בסיכון מוגבר ללקות באפילפסיה מסוג אבסנס בבגרותם, וכן ילדים שבמשפחתם סיפור של אפילפסיה, שלוקים בהתקפים מסוגים אחרים, או שההתקף הראשון הופיע בילדותם המאוחרת.

4. התקפים א-טוניים: נקראים גם התקפי נפילה (drop attacks) ונגרמים בעקבות אובדן מתח שרירי בכל הגוף. הורים מתארים התקפים אלו כאילו הילד נופל כמו שק תפוחי אדמה. בהתקפים מסוג זה קיים סיכון לפגיעה וחבלות ראש כתוצאה מהנפילה. בסוף ההתקף הילד חוזר לפעילות מלאה.

5. התקפים טוניים: התקשות של כל שרירי הגוף, בליווי תנועת עיניים בלתי אופיינית. לאחר ההתקף, הילד חוזר לפעילות מלאה.

התקפים טונים או א-טוניים מלווים בדרך כלל בצורות אחרות של התקפים אפילפטיים וחלים גם בילדים בעלי לקות שכלית. ישנם ילדים הסובלים מתסמונות אפילפטיות חמורות החווים התקפים מסוג טוני או א-טוני, דוגמת סינדרום לנוקס-גסטו, שמאופיין בהתקפים אפילפטיים מסוגים שונים, סימנים של אוטיזם ופיגור שכלי.

6. התקפים מיוקלוניים: התכווצויות קצרות ומרובות של שרירי גפיים או גוף, לעיתים בליווי אובדן הכרה. התקפים מסוג זה יכולים להיות שפירים, או קשורים לתסמונות ילדות חמורות יחסית, דוגמת סינדרום ווסט (הנקרא גם Infantile spasms).

לכשליש מהילדים הסובלים מהתקפים מיוקלוניים פשוטים יש רקע משפחתי של אפילפסיה. התקפים אלה מופיעים לרוב בילדים עד גיל שלוש. במהלך התקף, הילד יכול לפשוט את זרועותיו לצדדים, לכופף רגליו, או להצמיד את הסנטר לחזה. לרוב הילד נותר בהכרה. לרוב התפתחות הילד תקינה, אולם ילדים הסובלים מהתקפים אלו מצויים בסיכון לאפילפסיה גם בבגרותם.

בסינדרום ווסט, הילדים חווים התכווצויות לא רצוניות ומהירות של הראש, הגוף והגפיים. ההתקפים באים בצברים ויכולים להופיע כמה פעמים ביום. הילדים עלולים להראות עיכוב בהתפתחותם וישנם ממצאי EEG אופייניים לתסמונת זו. ילדים אלו מצויים בסיכון רב לפיגור שכלי. הטיפול כולל תרופות אנטיאפילפטיות ותרופות אחרות, כגון סטרואידים.

8. התקפים טונים-קלוניים כלליים (generalized): נקראו בעבר גראנד מל והם נפוצים מאוד בתקופת הילדות. כשההתקף מתחיל, הילד משמיע פעמים רבות קול או נאנח, ישנן תנועות טוניות נוקשות המתחלפות בתנועות קלוניות לסירוגין, הילד עלול לנשוך את לשונו, גלגלי העיניים יכולים להסתובב לכיוון אחד או מתחת לעפעפים, ייתכן אובדן שליטה על הסוגרים ולעיתים חנק מהרוק שמצטבר בפה.

התקפים אלו יכולים לשכוך מעצמם תוך כמה דקות, אולם לעיתים יש צורך בתרופה אנטי-אפילפטית או בתרופת הרגעה לעצירת את ההתקף. לאחר התקף אפילפטי מסוג זה, הילד יהיה מנומנם וירצה לישון. כשיתעורר, ייתכן וידווח על כאבי שרירים או לשון.
התקפים אלו עלולים להוות סיכון לילד, שכן הוא לא שולט בתנועותיו וללא הכרה לזמן ממושך יחסית.

מאת: מרגנית בניש, מערכת אינפומד