פרכוס, פרכוסים (Seizures)

סימפטומים

התקפים מוקדיים פשוטים נובעים מפעילות חשמלית בלתי תקינה באזור מוגדר במוח. הסוגים העיקריים להתקפים הם התקף מוטורי, שמתבטא בקפיצות בפנים או באחד הגפיים; התקף המלווה בהפרעה בתחושת כמו נימול, ירידה בתחושה בפנים או בגפיים, הפרעה בראייה או בשמיעה.

התקפים מוקדיים מורכבים מלווים בהפרעה בהכרה ולרוב באובדן הזיכרון לגבי האירוע. לפני ההתקף המורכב מופיעה לעיתים "אאורה" - תחושה מקדימה. מאפיינים נוספים של התקף זה הם פעילות אוטומטית כגון תנועות של לעיסה, בליעה, תנועות ידיים או הליכה לא מכוונת. לאחר ההתקף קיים מצב של בלבול.

הסוגים העיקריים של התקפים כלליים הם:

• התקפים של ניתוק - (Absence seizures) : איבוד הכרה פתאומי ללא תחושה מקדימה, הפסקת כל פעילות מוטורית, ללא נפילה וללא מצב של בלבול בתום ההתקף. לעיתים מתלווים מצמוץ בעיניים או תנועות ביד.

• התקפים מיוקלוניים (Myoclonic seizures): מתבטאים בהתכווצות שרירים פתאומית, קצרה ובלתי רצונית שמעורב בה הגוף כולו או חלקו.

• התקפים טוניים - קלוניים (Generalized tonic-clonic seizures): מקורם של התקפים אלו עלול להיות התקף מוקדי שהתפשט, אך הם עלולים להיות גם כלליים מלכתחילה. ההתקף מתאפיין באיבוד הכרה, בנפילה, בהתמתחות קצרה (טונית) של הגוף עם נעילת לסתות, ובכיחלון. בהמשך מופיעות התכווצויות ריתמיות (קלוניות) בארבעת הגפיים, לעיתים מופרש רוק עם דימום כתוצאה מנשיכת לשון, ולעיתים אובדת השליטה על הסוגרים. בתום ההתקף נותרים רפיון שרירים, מצב של בלבול וישנוניות-יתר.

• ייתכן התקף כללי שהביטוי שלו הוא התמתחות בלבד (Tonic seizure), או התכווצויות קלוניות בלבד.

• התקף כללי נוסף הוא התקף אטוני (Atonic seizure), המתבטא באיבוד טונוס שרירי ונפילה.

סיבות וגורמי סיכון

ישנן סיבות רבות לפרכוסים, בהן גידול מוחי, פגיעת ראש טראומטית, זיהום, שבץ, או אירוע מוחי דימומי, מומים התפתחותיים, מחלות ניווניות מוחיות וסיבות גנטיות.

אבחון ובדיקות

לאחר התרחשות של פרכוס, יש לבחון את התסמינים שנחוו בצורה יסודית ולברר את העבר הרפואי. בחלק מהמקרים הרופא או הרופאה יבקשו לבצע מספר בדיקות על מנת להחליט מה הסבירות למקרה פרכוס נוסף. הבדיקות הללו כוללות:

• בדיקה נוירולוגית.

• בדיקות דם.

• דיקור מותני – במידה וחושדים בזיהום כגורם לפרכוס.

• בדיקת EEG – בדיקה של הפעילות החשמלית במוח, שיכולה לחזות את הסבירות לפרכוס נוסף.

• בדיקת CT למציאת הפרעות במבנה המוח, שעשויות להיות הגורם לפרכוס. אלו יכולים לכלול גידולים, דימומים וציסטות.

• בדיקת MRI – בדיקה עוצמתית שיכולה לגלות נגעים במוח שעשויים להיות הגורם לפרכוס.

• בדיקת SPECT (מיפוי מוח) – מספקת מידע על זרימת הדם במוח.

תופעות נלוות וסיבוכים אפשריים

בזמן הפרכוס קיים סיכון לנפילה ולפגיעה בראש ולשברים בעצמות. במידה והפרכוס מתרחש במים, ישנה סכנת טביעה. אם הפרכוס מתרחש בזמן נהיגה ישנה סכנה לתאונת דרכים.

בזמן הריון, פרכוס יכול להוביל לסיבוכים לאמא ולעובר, וחלק מהתרופות הניתנות נגד פרכוסים עשויות לגרום למומים מולדים בעובר. יש להתייעץ עם רופא לפני שנכנסים להריון במידה וסובלים מאפילפסיה.

אנשים הסובלים מפרכוסים נוטים לפתח בעיות נפשיות כמו דיכאון וחרדה. הפרעות אלו יכולות להיות תוצאה של קשיים להתמודד עם הבעיה או בגלל תופעת לוואי של התרופות. לאחר הפרכוס, עלולים להתפתח בלבול וטשטוש למשך מספר שעות, כמו גם הפרעות בדיבור ובתנועת הגפיים.

תרופות נוגדות פרכוסים יכולות להשפיע על היעילות של גלולות למניעת הריון ולכן יש לעדכן את הרופא/ה המטפל/ת כשבוחרים אמצעים למניעת הריון.

טיפולים ותרופות

כאשר רואים אדם שחווה פרכוס טוני-קלוני כללי, הפעולות הראשונות שיש לבצע הן לשמור על בטיחות האדם המפרכס, ולוודא שאינו נחבל מחפצים שסביבו, ובמידה והאדם נפל על הרצפה, אפשר לנסות לגלגל אותו על צידו בכדי למנוע חנק, ולהניח כרית מתחת לראשו.

אין לנסות לרסן את תנועות הפרכוס, יש להירגע ולתת לפרכוס לחלוף. אסור לנסות להכניס דברים לפיו של האדם המפרכס. במידה ותוך כדי הפרכוס האדם משוטט, יש להישאר לצידו ולנתבו בעדינות הרחק מסכנה.

במידה והפרכוס נמשך יותר מחמש דקות, אם הוא מתרחש במים, אם האדם המפרכס נחבל בראשו, חולה בסוכרת או בהריון, יש לקרוא לאמבולנס.

בתום הפרכוס יש להישאר עם האדם עד שחולף הבלבול הראשוני מהפרכוס, תהליך שיכול לקחת זמן מה. במידה והבלבול אינו חולף יש לקרוא לעזרה.

כאמור, לא כל אדם החווה פרכוס אחד יחווה פרכוס נוסף, ולכן לא תמיד יוחלט על טיפול לאחר פרכוס יחיד.

מטרת הטיפול בפרכוסים היא למצוא את הטיפול היעיל ביותר להפסקת הפרכוסים עם המספר הנמוך ביותר של תופעות הלוואי. ברוב המקרים של טיפול בפרכוסים חוזרים, נעשה שימוש בתרופות נוגדות פרכוסים.

במידה וטיפול תרופתי לא עוזר, להלן כמה אופציות נוספות: ניתוח, בו מנסים להסיר את האזור במוח שגורם לפרכוסים להתחיל. טיפול זה יעיל ביותר לאנשים החווים פרכוסים שמתחילים תמיד באותו מקום במוח; גירוי של העצב התועה (Vagus nerve) על ידי מכשיר שמושתל מתחת לעור בבית החזה, לשם דיכוי הפרכוס; שינויים תזונתיים ועוד.

מניעה

לפעמים ניתן להוריד את הסיכון להתפתחות של אפילפסיה (כפיון). 

• ניתן למנוע פגיעות מוח טראומתיות על ידי חבישת קסדה בזמן רכיבה על אופניים ואופנוע, שימוש בחגורת בטיחות וכריות אוויר באוטו, וטיפול בפגיעת ראש במידה והיא מתרחשת.

• ניתן לנסות ולהפחית את הסיכון לשבץ מוחי ולמחלות לב על ידי שמירה על תזונה בריאה, אימון קבוע, והפסקת עישון.

• חיסונים יכולים להפחית את הסיכון להידבקות במחלות שיכולות להוביל לאפילפסיה.

• ציסטיצרקוזיס (cysticercosis) הוא זיהום טפילי, והוא הגורם המוביל בעולם לאפילפסיה. ניתן למנוע את הזיהום על ידי שמירה על כללי היגיינה וכללי הכנת אוכל נאותים.

• בעיות בזמן ההיריון יכולות להוביל גם כן להתפתחות של אפילפסיה, ולכן יש לשמור על הבריאות במיוחד בזמן ההיריון, ולבצע מעקב לכל אורכו.