אבחון הרחבת אגן הכליה בעזרת אולטרה סאונד

הרחבת אגן הכליה (הידרונפרוזיס) בעובר היא ממצא שכיח מאוד במהלך ההיריון ומתגלה באמצעות בדיקת אולטרה סאונד. מהו אגן כליה מורחב ואיך מאבחנים אותו?

בישראל כמעט כל אישה הרה עוברת בדיקת אולטרה סאונד של העובר במהלך ההיריון. הבדיקה אמורה לגלות מומים בעובר או בשליה שעלולים לסכן את העובר או האם, ולנבא במידה גבוהה נכות קשה של התינוק. דוגמאות לכך עשויות להיות מציאה של מומים במוח או במערכת העצבים או מום לב קשה (שאין עבורו תיקון ניתוחי טוב אחרי הלידה).

חשוב במיוחד לגלות את מומים אלה בשבועות המוקדמים של ההיריון (עד שבוע 24), בהם ניתן עוד לבצע הפסקת הריון (אם האישה ובן זוגה ירצו בכך). הרחבת אגן הכליה הוא אחד הממצאים הסונוגרפיים השכיחים ביותר במהלך ההיריון (בשיעור של 1-2% מכלל ההריונות) אך אבחונו אינו נכלל לרוב בקטגוריה של מומים קשים בעובר. 

ברחם כליות העובר מתפתחות כבר בשבועות הראשונים להריון. לקראת שבוע 20 יש לנו כבר מבנה של כליות ודרכי שתן כמו שצפוי למצוא בתינוק אחרי לידתו. משבוע 20 מתחילות כליות העובר להיות התורמות העיקריות לנוזל מי השפיר. לכן, נפח תקין של מי שפיר במחצית השנייה של ההיריון הוא מדד ראשוני לתפקוד כלייתי תקין בעובר. 

מהו אגן כליה מורחב?

בכדי לדון על משמעות הממצא של "אגן כליה מורחב" חשוב לדעת שמדובר במבנה נורמלי הקיים בכל כליה. הכליה מסננת את הדם ומייצרת שתן, שנאסף ביציאתו מאבוביות הנפרונים (אותן יחידות סינון מיקרוסקופיות, שכמוהן יש לנו כמיליון בכליות) אל גביעים (calyces - משפכי משנה) ומשם אל אותו אגן ראשי (pelvis) שהוא בעצם משפך המעביר את השתן לשופכן (ureter), אותו צינור בודד המחבר בין הכליה לכיס השתן.

מילוי האגן בשתן והעברתו לשופכן מתקיים במחזורים של מילוי וריקון, לכן קוטר האגן עשוי להשתנות במידה מסוימת במדידות חוזרות. כשאגן הכליה מלא בשתן, ניתן לעתים לראות אותו בעזרת אולטרה סאונד כחלל נוזלי העומד ליד רקמת הכליה. בניגוד לאגן הכליה וכיס השתן (שגם אותו ניתן לזהות כשהוא מלא) לא ניתן לראות בעזרת אולטרה סאונד את הגביעים או את השופכן במצב נורמלי.

העובדה שיש לכל אחד מאיתנו שתי כליות ובמקרים רבים בהם יש בעיה היא קיימת רק באחת מהכליות, מציאה של הרחבת אגן כליה (גם אם משמעותית) לא מהווה סכנה מידית לעובר המתפתח. בנוסף, חשוב להדגיש שברוב המוחלט של המקרים, מציאה של חשד למום מולד בכליות ובדרכי השתן אינה מהווה חלק ממערכת של מומים (שנקראת בדרך כלל "תסמונת") גם בבדיקות בזמן הריון וגם לאחר לידת התינוקות. בנוסף, אין כל הוכחה כי לידה מוקדמת או אפילו התערבות תוך רחמית בניסיון לפתוח את אותן חסימות אחרי הלידה תביא לשיפור כלשהו בתפקוד הכלייתי לטווח הארוך. 

איך ניתן לטפל באגן כליה מורחב?

ברוב המקרים יאסוף הרופא העוקב מהאישה ההרה נתונים על מידת הרחבת האגן לפי גיל ההיריון, על קיום של התרחבות של מבנים נוספים (כמו הגביעים או השופכנים), על גודל כיס השתן ועוביו ועל כמות מי השפיר. לאחר הלידה ייבדק התינוק ושם יוחלט על המשך הבירור, כולל אפשרות של בדיקת דם ובדיקת שתן (להערכת תפקוד הכליות הכללי) ועל ביצוע אולטרה סאונד כליות ומועדו. יש בהחלט אפשרות שמידת הרחבת האגן תהיה שונה בין הבדיקות שלפני ואחרי הלידה.

בדיקה שלאחר הלידה תהיה באופן טבעי מדויקת יותר, כי אז אפשר יהיה לשים את המתמר המפיק את גלי העל-קול ומייצר את תמונת האולטרה סאונד הרבה יותר קרוב למבנים הנחקרים. אם האולטרה סאונד שלאחר הלידה יראה התרחבות משמעותית באגן הכליה, כדאי להגיע עם תמונות האולטרה סאונד שלאחר הלידה ותשובות הבדיקות הנוספות להתייעצות עם נפרולוג ילדים (מומחה למחלות כליה) או אורולוג ילדים (מנתח בדרכי השתן). בנוסף לאולטרה סאונד אפשר שהרופא המומחה יזמין בדיקות דימות נוספות, כולל צילום של כיס השתן (ציסטוגרפיה), בדיקה הכרוכה בהכנסת צנתר (קטטר) לתוך כיס השתן, ו\או מיפוי כליות, בדיקה המסוגלת לבדוק את התפקוד היחסי של כל כליה ואת יכולתה של כל כליה להפריש את השתן הנוצר ללא עדות לחסימה. בסיומו של בירור זה ייתכנו המצבים הבאים:

- לא יימצא כל ממצא משמעותי (גם אם אגן הכליה יישאר מורחב במידה קלה)

- יימצא ממצא שלא יחייב ניתוח אלא מעקב

- יימצא ממצא שמחייב ניתוח בדרכי השתן