הידרונפרוזיס מלידה (Congenital hydronephrosis)

2 דקות קריאה

כללי
סיבות וגורמי סיכון
אבחון ובדיקות
טיפולים ותרופות
שאלות ותשובות

הרחבה מלידה של אגן הכליה, מלווה לעיתים בהרחבת הגביעים, בכליה אחת או בשתי הכליות.
במידה והפגיעה היא בכליה אחת בלבד והכליה השנייה תקינה, בירור הגורם להרחבה והטיפול נעשים לאחר הלידה. בפגיעה דו-צדדית קשה או כשמאובחנת כליה אחת בלבד עם הידרונפרוזיס בדרגת חומרה גבוהה ופרט לכך העובר בריא, וכשיש מיעוט מי שפיר (מי השפיר מורכבים ברובם משתן עוברי), יש השוקלים ניתוח תוך-רחמי לשחרור החסימה. שיעור ההצלחה בניתוחים אלו נמוך מאוד. כשקיימת עדות לפגיעה דו-צדדית קשה עם מיעוט מי שפיר בשבוע הריון מוקדם יחסית, יש לשקול הפסקת הריון.

ד"ר גולדמן מיכאל

סיבות וגורמי סיכון

הגורמים להרחבה הם:
1. חסימה במערכת המאספת באזור השופכה, שלפוחית השתן, השופכן או אגן הכליה. החסימה השכיחה ביותר, היא באזור מוצא השופכן מאגן הכליה (Uretero-pelvic junction stricture).
2. חזרת שתן משלפוחית השתן לשופכן (Vesicoureteral reflux).
3. מצב חולף ללא ממצא אנטומי ברור.
הידרונפרוזיס מלידה היא אחת מהלקויות השכיחות ביותר במערכת השתן (נצפית בין 1:100 ל-1:500 הריונות), וניתנת לגילוי בשליש השני להריון.
מקובל לסווג את ההידרונפרוזיס לחמש דרגות חומרה:
1. רוחב האגן עד 1 ס"מ.
2. רוחב האגן 1.5-1 ס"מ.
3. רוחב האגן מעל 1.5 ס"מ, קיימת הרחבה קלה של הגביעים.
4. רוחב האגן מעל 1.5 ס"מ, קיימת הרחבה בינונית של הגביעים.
5. רוחב האגן מעל 1.5 ס"מ, קיימת הרחבה קשה של הגביעים וקליפת הכליה דקה מהרגיל.

אבחון ובדיקות

בירור סיבת ההידרונפרוזיס לאחר הלידה, מבוצע בעזרת בדיקות דימות על-שמע (אולטרסאונד) כליות ודרכי שתן, לעיתים תתבצע סריקה רדיואקטיבית של הכליות (לאיתור חסימה אפשרית בדרכי השתן) ו/או ציסטוגרפיה (הזרקת חומר ניגוד לשלפוחית השתן באמצעות צנתר המוחדר לשופכה). בדיקה זו נועדה לשלול הפרעות בשופכה (Vesicoureteral reflux).

טיפולים ותרופות

הטיפול ניתן בהתאם לסיבה ולחומרת ההפרעה בכליות: מעקב בלבד, טיפול אנטיביוטי למניעת זיהומים בדרכי השתן, או ניתוח. בילדים עם הרחבה במערכת המאספת, יש נטייה לפתח זיהומים בדרכי השתן בשכיחות גבוהה יותר מאשר בילדים ללא הרחבה, לכן במצב חום מסיבה בלתי ידועה בילדים עם הפרעה זו, יש לבצע בדיקות שתן כלליות ותרבית.