דלקת גביעי הכליה

זיהום ברקמת הכליה, או דלקת בדרכי השתן העליונות מלווה בדרך כלל בחום גבוה, צמרמורות, כאבי בטן, רגישות במותניים ותלונות של צריבה במתן שתן.
בילדים ובתינוקות יש לחשוד בזיהום בדרכי השתן העליונות גם כשיש חום גבוה, הקאות, צהבת ממושכת, אי-שקט, חוסר עלייה במשקל וכאבי בטן ממושכים.
לזיהום ברקמת הכליה בגיל הילדות פוטנציאל לגרימת צלקת קבועה ונזק לכליה. לזיהום זה השלכות ארוכות טווח, ומכאן חשיבות האבחון והטיפול המוקדמים.


גורמי הזיהום: המקור העיקרי של החיידקים שגורמים לזיהום בדרכי השתן הוא במעי הגס. החיידקים השכיחים הם: Proteus, Klebsiella, E. Coli. אלה חודרים דרך רירית המעי לדם, או מתרבים באזור סביב פתח השופכה וחודרים לשלפוחית, ממנה הם עולים במערכת השתן לכליה. לחיידקים האלימים, תכונות המאפשרות הגעה לכליה וגרימת מחלה, כמו Pili או Fimbria - שהם שלוחות חלבוניות שמאפשרות עיגון לאפיתל מערכת השתן. החיידקים מפרישים רעלנים שממיסים את רקמת המשתית ומאפשרים את חדירת החיידק.

למערכת השתן אצל אדם בריא מנגנוני הגנה המעכבים התיישבות והתרבות חיידקים, כמו דרגת חומציות השתן - pH, ריכוז השינן (אוריאה), מציאותם של נוגדנים כנגד היצמדות החיידק ובעיקר זרימת שתן חופשית ורבה החוצה המחלקת חיידקים. במצב בו מופר שיווי המשקל בין המאחסן - אדם, לבין מנגנוני האלימות של החיידק, ייתכן זיהום. לדוגמה, היעדר מילה, עצירות, תולעים, הרגלי השתנה לא תקינים (התאפקות יתרה), קיום מומים במערכת השתן וטיפול בלתי הכרחי וממושך באנטיביוטיקה. כל אלה מעלים את הסיכוי להתפתחות זיהום בדרכי השתן. המטרה של האבחון והטיפול המוקדם בפיאלונפריטיס, היא במניעת נזק קבוע לכליות.


ציסטוגרפיה היא בדיקה שבה מחדירים צנתר (קתטר) לשלפוחית ודרכו חומר צבע. ניתן לקבוע את תפקוד השלפוחית ואם קיימת חזרת שתן מהשלפוחית לשופכן ולכליה - Vesicoureteral Reflux. תופעה זו של רפלוקס דווחה ב-40%-25% מהילדים שעברו זיהום בכליה. ייתכן ולתופעה זו תרומה מסוימת בהתפתחות פיאלונפריטיס נישנית. רפלוקס לכליה מחייב מעקב צמוד אחר החולים ומתן אנטיביוטיקה כטיפול מונע. תיקון של רפלוקס בניתוח, לא שינה את שכיחות אירועי הזיהום ולא את שיעור הופעת צלקות חדשות, בהשוואה לטיפול שמרני. לכן, כל זמן שאין זיהומים נישנים בעת המעקב, אין סיבה לתיקון בניתוח.
יש לבצע ציסטוגרפיה לקראת גיל ההתבגרות. הרפלוקס, על פי רוב, ייעלם עם ההתבגרות, אם הרפלוקס לא חלף עד אז, יש צורך בניתוח לתיקונו. מעריכים כי ב-30%-10% מהאירועים של פיאלונפריטיס תיוותר צלקת בכליה. הסיכוי לכך גובר לאחר זיהומים נישנים. את הצלקות ניתן לזהות בביצוע בדיקה של מיפוי כליות על ידי חומר רדיואקטיבי עם DMSA. המטרה היא אבחון וטיפול מוקדם למניעת צלקת.
יש לדאוג במקרים של זיהום נישנה לשתייה מרובה, הטלת שתן תכופה ופעילות מעיים קבועה. מתן תוספת של חיידקי ה-Lactobacillus sp בצורתם הטבעית כיוגורט (פרוביוטיקה) או כתוסף מזון מפחית את שכיחות הזיהומים הנישנים על ידי שמירה על הפלורה הטבעית של חיידקי המעי. מטרה זו מושגת גם על ידי שתיית מיץ חמוציות (אוכמניות).

ד"ר לבנה סיני-טריימן