איך מתמודדים נפשית עם סרטן השד?

מדי שנה מאובחנות אלפי נשים בישראל בסרטן השד. ההתפתחויות הרפואיות העכשוויות אמנם צמצמו משמעותית את אחוזי התמותה מהמחלה וניתוחים פלסטיים מקלים על ההיבט השיקומי האסתטי, אך ההתמודדות הפסיכולוגית עם המחלה עדיין מהווה אתגר משמעותי הן לחולות והן לבני משפחותיהן.

איך מתמודדים?

לעומתה, גילי, אשר מחלתה התגלתה מיד לאחר הולדת בנה הראשון, חשה כי היא "מתפרקת" ואינה מצליחה אפילו לשמוח על הולדת בנה. היא הרבתה לבכות, הזמינה את אמה לשהות עמה בבית ולסייע לה בטיפול בתינוק והזניחה את קשריה החברתיים.

בדומה למחלות מסכנות חיים אחרות, סרטן השד הוא קודם כל איום קיומי המוביל כל אישה להתמודדות שונה עמו. מלבד להתמודדות הגופנית, המלווה בכאב ובתופעות הלוואי של הטיפולים, רוב הנשים יחוו דאגה וחרדה, הן לעצמן והן לבני משפחתן, כאשר פחדים אלו יכולים להתבטא במגוון דרכים: החל מהתמוטטות וחוסר תפקוד, דרך סימפטומים של דיכאון והפרעות חרדה ועד להכחשה של המצב וניסיון להתנהג כאילו הכל כשורה.

לצד הפחדים שמעוררת המחלה, נשים רבות מתמודדות עם תחושת אשמה הנוגעת לזמן הנדרש להן לזהות ולטפל בעצמן, לחווית ה"הזנחה" של הילדים ובן הזוג בעקבות העברת המשאבים הפיסיים והרגשיים להתמודדות עם המחלה. במקרים מסוימים, המחלה מהווה טריגר רגשי להעלאת חוויות עבר הקשורות לנזקקות, אמון וחוסר אונים. כך, לדוגמא, אישה שמערכות יחסיה בעבר לימדו אותה שחולשה מובילה לנטישה, תתמודד עם חוויה רגשית שונה מאישה שזכתה ליחס של תמיכה וזמינות לאורך חייה.

מאחר והמחלה והקשיים הפיסיים, הטכניים והרגשים הכרוכים בה אינם משפיעים רק על האישה אלא גם על בני משפחתה, אחד ההיבטים של ההתמודדות עם המחלה נוגע להשפעתה על מערכות היחסים של החולה. המחלה, בהיותה מצב של איום קיצוני, מעמידה למבחן מערכות זוגיות, משפחתיות וחברתיות וכאשר "מבחן" זה מלווה באכזבה, כעס ופגיעה באמון, ההתמודדות עם המחלה הופכת לחוויה קשה יותר המלווה בתחושות של בדידות וכאב.

הגוף הבריא, אך הנפש עדיין לא

באופן טבעי, אנו מצפים כי ההחלמה מהמחלה תלווה בתחושות של הקלה, הפחתה ברמת החרדה והתארגנות לקראת חזרה לשגרה. אלא שבפועל, גם לאחר ההחלמה מן המחלה, נשים רבות מתמודדות עם ההשלכות הרגשיות., לא פעם הנשים דווקא אותן נשים "חזקות", אשר נדמה היה כי הן מתמודדות בקלות יחסית עם המחלה, הן שמפתחות סימפטומים רגשיים משמעותיים בשלבי השיקום וההחלמה.

סיבה אפשרית לכך נעוצה בכך שבשלב המחלה, רוב משאביה של האישה החולה מוכוונים להישרדות פיסית ורגשית ולהגנה על השלמות המשפחתית במידת האפשר. עם ההחלמה, משאבים אלו מתפנים ומאפשרים לחוות תחושות ורגשות אשר לא זמינים בעת ההתמודדות עם המחלה. כך, למשל, נשים רבות חוות חרדה מהישנות המחלה, עלייה בדאגה לבני המשפחה, תחושת חוסר אונים ושבריריות של החיים ועייפות קשה.

תהליך דומה יכול להתרחש בקרב בני המשפחה אשר ליוו את ההתמודדות עם המחלה: עם ההחלמה עלולים לצוץ קשיים זוגיים (חדשים או מוכרים) אשר הושתקו עקב ההתגייסות למאבק במחלה, ילדים עלולים לפתח סימפטומים התנהגותיים או רגשיים והמשפחה כולה, באופן כללי, נדרשת לאיחוי הפצעים ולהתארגנות מחודשת לאחר תקופת משבר מתמשך. 

קושי נוסף עימו מתמודדות רבות מהנשים המחלימות מסרטן השד נוגע לדימוי הגופני ולתפיסת המיניות שלהן. רבות מהנשים המחלימות מתייחסות ל"בוגדנות" של גופן ומתארות פגיעה עמוקה בדימוי הגופני שלהן סביב כריתת שד או פרוצדורות רפואיות אחרות שעברו. פגיעה זו בדימוי הגופני וביחסים עם הגוף עלולה לפגוע גם בדימוי העצמי הכללי, בחשק המיני וביכולת לקיים יחסי מין.

ממשיכות הלאה

על אף ההתמודדות הרגשית המורכבת מולה ניצבות נשים החולות ומחלימות מסרטן השד, האפשרות להתגבר על המחלה קיימת עבור מרבית הנשים. לא לחינם נעשה לא פעם שימוש במילים 'ניצחון' ו'גבורה' בהקשר של התמודדות עם סרטן, ולא במקרה נוסדו עמותות המספקות תמיכה לנשים חולות דווקא על ידי נשים אשר בעצמן התמודדו בעבר עם המחלה.

התמודדות עם סרטן השד משמעה התמודדות עם משבר וסכנה קיומית ואחד הגורמים אשר נמצאו באופן ברור כתורמים להתמודדות הפיסית והנפשית הוא קבלת תמיכה, בין אם במהלך המחלה ובין אם לאחר ההחלמה ובשנים שאחריה. תמיכה זו יכולה להינתן דרך עמותות וקבוצות תמיכה, או באמצעות טיפול פסיכולוגי שיסייע בעיבוד החוויה הרגשית ובחיזוק היכולת להשתקם ממנה ואף באופן בלתי פורמלי על ידי בני משפחה. העיקר, לא להישאר לבד.