המושג "דיכאון" הידוע בספרות הרפואית מזה אלפי שנים, אינו בהכרח מתאר שינויים במצב הרוח הנגרמים בעקבות אירועים קשים או טראומטיים, אלא מתייחס להסתמנות קלינית מגוונת יותר ששולטים בה עצבות ודיכאון.
לפעמים מופיע הדיכאון הקליני בעקבות אירועים כמו אֶבֶל ופרידה, אך הוא עמוק ומשתק יותר מהמאורע שהתחיל את התהליך עצמו.
תיאורים מדויקים של מצבי דיכאון הופיעו עוד בתקופה היוונית בכתביו של היפוקרטס, הרופא היווני שכינה את הדיכאון בשם "מלנכוליה". היפוקרטס תיאר מקרים שאופיינו במצב רוח ירוד, בקשיים בשינה, בירידה בתיאבון ובאי-שקט נפשי וגופני.
מחלת הדיכאון שכיחה ביותר. ממחקרים רבים עולה שהמחלה מופיעה כיום בגילים צעירים יותר מבעבר ותוקפת שיעור גדול יותר באוכלוסייה. הצפי של ארגון הבריאות העולמי הוא שבשנת 2020 מחלת הדיכאון תתפוס את המקום השני בתחלואה האנושית, לאחר מחלות לב וכלי דם. לא ברור מקורה של מגמה זו המשותפת לחברות מזרחיות ומערביות.
שינויים תורשתיים, השפעת סמים ואלכוהול, גורמים סביבתיים (כגון שינוי במבנה המשפחה, עלייה בשיעור הגירושים, עלייה בתוחלת החיים ובשיעור המחלות הכרוניות), נחשבים כולם כסיבות אפשריות הגורמות לעלייה בשיעור חולי הדיכאון.
עובדות מרכזיות המתייחסות למחלת הדיכאון:
1. דיכאון מופיע בקרב 20%-15% מהאוכלוסייה, לפחות פעם אחת בחיים;
2. מחלת הדיכאון יכולה לתקוף בכל גיל, החל בילדים וכלה באנשים בגיל הזהב;
3. נשים לוקות בדיכאון בשיעור גבוה יותר באופן משמעותי מגברים;
4. כמחצית מהפונים לטיפול במחלת הדיכאון מקבלים טיפול שאינו מספק;
5. כ-30% מהמטופלים אינם מגיבים לטיפול הראשוני;
6. כ-15%-10% ממצבי הדיכאון עלולים להיות כרוניים בטבעם;
7. קיימת נטייה משפחתית ללקות במחלת הדיכאון;
8. התאבדות היא תמיד סכנה מאיימת במצבי דיכאון בינוני וקשה.
למול הנתונים המדאיגים הללו, יש גם נתונים מעודדים. מאז הוכנסה בשנת 1987 התרופה האנטי-דיכאונית פרוזאק, פותחו כשבע קבוצות של תרופות אנטי-דיכאוניות חדשות שמשפיעות על מגוון רחב יותר של מנגנונים ביוכימיים במוח, וגורמות לפחות תופעות לוואי. נוסף לכך, בעשור האחרון ניכרת התקדמות רבה בתחומי המחקר והידע של מדעי המוח. קרוב לוודאי שבשנים הקרובות יוכנסו לטיפול קבוצות נוספות של תרופות שהן פרי התקדמות זו. שני גורמים אלה מבטיחים תחזית אופטימית יותר לגבי הטיפול בדיכאון בעתיד.
שני מצבי דיכאון מרכזיים הם דיכאון קליני ודיכאון דיסטימי
בדיכאון קליני (נקרא גם דיכאון רבא או דיכאון מאז'ורי), האדם מדווח על מצב רוח ירוד במיוחד ועל חוסר הנאה מרוב הדברים שהוא עושה, נוסף למספר לא מבוטל של תסמינים.
בדיכאון דיסטימי האדם מתלונן על דיכאון בינוני שנמשך שנתיים או יותר ואינו מרפה כמעט. התסמינים הנוספים קלים יותר, אך על פי רוב כוללים הפרעה מסוימת בתפקוד הבין-אישי, קשיים בשינה וברמת האנרגיה ותפיסה קוגנטיבית שלילית הן כלפי עצמו והן כלפי החיים בכלל.
בשני מצבי דיכאון אלו, מומלץ טיפול בתרופות.
דיכאון תסמינים
ההגדרות של דיכאון משתפרות והולכות במהלך השנים, וכיום ברור שאבחון המחלה צריך להתבסס על הימצאותם של תסמינים ספציפיים. יש לציין שדיכאון יכול להשתרע על קשת רחבה של חומרה, מדיכאון קל עד לקשה ביותר, החל בדיכאון שמופיע פעם בחיים וכלה בדיכאון שתוקף לעיתים קרובות. אין ספק, שמצבי הרוח של האדם מושפעים מאוד ממצבו הפסיכולוגי. החיים בימינו מורכבים ואנו עדים להשפעות נרחבות, בהן קשיים כלכליים, אי-ביטחון מדיני, אלימות במשפחה וחוסר תמיכה, התמכרות לאלכוהול ונטילת סמים; וכן שינוי בערכים הלאומיים, כולל העומס הנפשי הניכר של המלחמות והתקפות הטרור. כל אלה גורמים לא פעם לתחושות של מצב רוח ירוד, לחוסר ביטחון ולחרדה בקרב אזרחי מדינות שחשופות לאלו.
תסמינים הכרחיים לאבחון דיכאון כוללים מצב רוח ירוד: ברוב שעות היום, כמעט מדי יום, לתקופה הנמשכת שבועיים לפחות; וירידה משמעותית בעניין או בהנאה ממרבית הפעילויות רוב היום, מדי יום, למשך שבועיים לפחות. מדד הזמן נועד לסייע לרופא להבחין בין ירידה במצב הרוח שהיא מישנית לאירועים בחייו של האדם, לבין ירידה במצב הרוח שהיא עמידה יותר, ומאפיינת את מחלת הדיכאון.
דיכאון הוא מצב קליני אשר אינו מתחשב בגיל, במצב הכלכלי או החברתי של הלוקים בו. ניתן לאבחן דיכאון, החל מגיל הילדות ועד לגיל זיקנה, גם בילדים וגם בקרב קשישים מעל גיל 90, אך יש לקחת בחשבון שהביטוי ההתנהגותי של הדיכאון שונה בכל גיל.
תסמיני דיכאון כוללים:
איבוד עניין בפעילויות יומיומיות שגרתיות
הרגשת עצבות ודכדוך
הרגשה של חוסר תקווה
התקפי בכי ללא סיבה נראית לעין
בעיות בשינה
קשיים בריכוז ובהתמקדות
קשיים בקבלת החלטות
עליה או ירידה במשקל שלא מתוך כוונה
רגזנות
חוסר מנוחה
רגישות יתר
תחושה של עייפות או חולשה
תחושה שאתה חסר ערך
איבוד עניין במין
מחשבות אובדניות או ניסיונות התאבדות
בעיות גופניות לא מוסברות, כמו כאבים בגב או כאבי ראש
תסמיני דיכאון שונים ומגוונים, משום שהוא מתבטא בדרכים שונות אצל אנשים שונים. לדוגמא אצל אדם בן 25 שיש לו דיכאון יופיעו תסמינים שונים מאלו שיופיעו אצל אדם בן 70. אצל חלק מהאנשים תסמיני המחלה חמורים עד כדי כך שברור שמשהו אינו כשורה. אחרים חשים מסכנים באופן כללי, או פשוט אינם מאושרים ואינם יודעים מדוע.
סובלים מתסמינים של דיכאון? אל תשארו עם הספק, פנו להתייעצות עם מומחה. לחיפוש תור למומחה
סיבות וגורמי סיכון
לא ידוע מהו הגורם המדויק להופעת דיכאון.
כמו במחלות נפש רבות אחרות, הסברה היא שמגוון גורמים ביוכימיים, גנטיים וסביבתיים עלולים להיות הגורם למחלה, ביניהם:
גורמים ביוכימיים. מחקרים שעשו שימוש בהדמיה בטכנולוגיה מתקדמת, מעידים שאצל אנשים הלוקים במצב של דכאון מתרחשים שינויים פיזיים במוח. עדיין לא ברור בדיוק מה הם השינויים ומה חשיבותם, אך יתכן שבירור העניין יסייע בסופו של דבר בהגדרת הגורמים למחלה. יתכן שחומרים כימיים אלו הנמצאים באופן טבעי במוח – הם מכונים מעבירים עצביים וקשורים למצב הרוח, משחקים תפקיד בגרימת דיכאון. חוסר איזון הורמונלי יכול אף הוא להוות סיבה להופעה של דיכאון.
גורמים גנטיים. מחקרים מסוימים מראים שהופעת דיכאון נפוצה יותר בקרב אנשים שיש להם קרובי משפחה ביולוגיים הלוקים במחלה. החוקרים מנסים למצוא את הגנים הקשורים בגרימת דיכאון.
גורמים סביבתיים. גם הסביבה נחשבת במידה מסוימת כגורמת דיכאון. גורמים סביבתיים הם מצבים בחיים שקשה להתמודד איתם, כמו אובדן של אדם אהוב, בעיות כלכליות ומתח ברמה גבוהה.
אמנם אין נתונים סטטיסטים מדויקים, אך דכאון נחשב למחלה נפוצה למדי. דיכאון חוצה גבולות גזעיים, אתניים וסוציו אקונומיים – אף אחד אינו מחוסן מפני מצב של דכאון.
בדרך כלל דיכאון מתחיל בשנות ה- 20 המאוחרות לחיים, אך הוא עלול להופיע בכל גיל ולפגוע בכל אחד, החל מילדים צעירים ועד מבוגרים קשישים. נשים מאובחנות כחולות דיכאון פי שניים יותר מגברים, אולם יתכן שהסיבה לכך נעוצה בחלקה בעובדה שנשים נוטות יותר לחפש טיפול נגד דיכאון.
הסיבה המדויקת להופעת דיכאון אמנם אינה ידועה, אך החוקרים מצביעים על מספר גורמים שכפי הנראה מעלים את הסיכון להתפתחות המחלה, או גורמים להתפרצותה, בהם:
קיומם של קרובי משפחה ביולוגיים הלוקים במצב של דכאון.
היסטוריה של התאבדויות במשפחה
אירועים הגורמים ללחץ בחיים, כמו מוות של אדם אהוב.
מצב רוח דיכאוני בתקופת הנעורים.
מחלות כמו סרטן, מחלות לב, אלצהיימר או איידס.
שימוש ארוך טווח בתרופות מסוימות, דוגמת תרופות מסוג מסוים לטיפול בלחץ דם גבוה,
כדורי שינה ובמקרים מסוימים גלולות למניעת היריון.
רוצים להבין מה גורם להתפרצות דיכאון? זה הזמן להתייעץ עם מומחה. לחיפוש תור למומחה
אבחון ובדיקות
אבחון דיכאון מתבצע על ידי תשאול של רופא / מטפל לגבי מצב הרוח והמחשבות, במהלך פגישות רפואיות שגרתיות. לעתים הנבדק מתבקש למלא שאלון שיסייע במציאת תסמינים של דיכאון.
כאשר הרופאים חושדים שהמטופל לוקה בדיכאון, הם מבצעים סדרת בדיקות רפואיות ופסיכולוגיות. בדיקות אלו מסייעות בשלילת קיומן של מחלות אחרות שעלולות להיות הסיבה לתסמינים, הן עוזרות בקביעת אבחנה ובמציאת סיבוכים אחרים הקשורים למצב.
בדיקות אלו כוללות בדרך כלל:
בדיקה גופנית
בדיקות מעבדה
הערכה פסיכולוגית
קריטריונים לאבחון של דכאון
קיימות מחלות רבות שאחד מהתסמינים שלהן הוא דיכאון. הערכת הרופא או המטפל הנפשי מסייעת לקבוע האם מדובר במחלת דיכאון קשה, או באחת מאותן מחלות אחרות שמזכירות לפעמים דיכאון קשה, בהן:
הפרעת הסתגלות. הפרעת הסתגלות היא תגובה רגשית חריפה לאירוע קשה בחיים. זוהי מחלת נפש הקשורה למתח נפשי ועלולה להשפיע על הרגשות, המחשבות וההתנהגות.
מאניה דיפרסיה. סוג זה של דיכאון מתאפיין במצבי רוח משתנים מקצה אל קצה.
ציקלותימיה. ציקלותימיה, או הפרעה ציקלותימית היא סוג של מאניה דיפרסיה קלה.
דיסתימיה. דיסתימיה היא מחלה פחות קשה, אך יותר כרונית מדיכאון.
דיכאון שלאחר הלידה. דיכאון שמופיע אצל אמהות חדשות, בדרך כלל חודש לאחר הלידה.
דיכאון פסיכוטי. דיכאון קשה המלווה בתופעות פסיכוטית כמו הזיות.
הפרעה סכיזואפקטיבית. הפרעה סכיזואפקטיבית היא מחלה הכוללת מאפיינים של סכיזופרניה (שסעת, פיצול אישיות) ושל הפרעת מצב רוח.
דיכאון חורף. סוג זה של דיכאון קשור לחילופי העונות ולחשיפה בלתי מספקת לאור השמש.
דיכאון קשה נבדל מהמחלות המפורטות לעיל בתסמינים ובחומרתם.
רוצים לעבור אבחון מדויק לדיכאון? קבעו תור למומחה כבר עכשיו. לחיפוש תור למומחה
סיבוכים אפשריים
דיכאון הוא מחלה רצינית שעלולה להכביד מאד על יחידים ועל משפחות. דיכאון שאינו מטופל עלול להתדרדר ולהגיע למצבים של נכות, תלותיות והתאבדות. דיכאון עלול להוביל לבעיות רגשיות, התנהגותיות, בריאותיות ואפילו משפטיות וכלכליות קשות, המשפיעות על כל תחומי החיים.
הסיבוכים של דיכאון עלול לגרום או להיות קשור בהם כוללים:
התאבדות
התמכרות לאלכוהול
התמכרות לחומרים
חרדה
מחלות לב ומחלות אחרות
בעיות בעבודה או בלימודים
עימותים בתוך המשפחה
קשיים במערכות יחסים, בידוד חברתי
חוששים מתופעות נלוות או סיבוכים של דיכאון? אל תחכו שהמצב יחמיר, קבעו תור לרופא מומחה. לחיפוש תור למומחה
קיימים גם טיפולים נוספים עבור דיכאון, שנחקרו פחות מהטיפולים המקובלים, ביניהם:
גירוי מוחי
טיפולים משלימים ואלטרנטיביים
במקרים מסוימים רופא המשפחה יכול לטפל בעצמו במצב של דיכאון. במקרים אחרים יש צורך להיעזר בטיפול של מטפל נפשי מוסמך, כגון פסיכיאטר, פסיכולוג או עובד סוציאלי.
חשוב שהחולה ייקח חלק פעיל בטיפול במחלה . בעבודה משותפת, הרופא או המטפל והמטופל יכולים להחליט ביחד מהו סוג הטיפול הטוב ביותר במצבו של המטופל, זאת תוך התייחסות לתסמינים וחומרתם, להעדפותיו האישיות של המטופל, לכיסוי הביטוחי, ליכולת לעמוד בעלות הטיפול, לתופעות הלוואי של הטיפול ולגורמים אחרים. אולם יש מקרים בהם דיכאון הוא קשה עד כדי כך שרופא, אדם קרוב, או משגיח צריך להשגיח על הטיפול עד שהחולה יתאושש ויגיע למצב בו הוא יכול לקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטות.
להלן תיאור מפורט יותר של סוגי הטיפול במצב של דכאון.
תרופות
קיימות בשוק עשרות תרופות לטיפול נגד דיכאון. רוב האנשים מצליחים להשיג הקלה בתסמינים של דיכאון באמצעות שילוב בין תרופות וטיפול נפשי.
רוב התרופות נגד דיכאון יעילות באותה מידה. אך חלק מהן עלולות לגרום תופעות לוואי חמורות ביותר.
להלן השלבים המקובלים בהמלצה על תרופות נגד דיכאון:
בחירה ראשונה טיפוסית. רופאים רבים מתחילים את הטיפול עם תרופות נוגדות דיכאון המוכרות בשם - מעכבי ספיגת סרוטונין בררניים (SSRI) בחירה שניה טיפוסית. קבוצה של נוגדי דיכאון המכונה נוגדי דיכאון טריציקלים (TCA).
בחירה אחרונה טיפוסית. קבוצה של נוגדי דיכאון המכונה נוגדי מונואמין ואוקסידאז (MAOI).
תופעות לוואי של תרופות נוגדות דיכאון
לכל התרופות נוגדות דיכאון עלולות להיות תופעות לוואי בלתי רצויות. תופעות הלוואי מופיעות ברמות שונות של חומרה אצל המטופלים השונים. לעתים תופעות הלוואי הן קלות עד כדי כך שאין צורך להפסיק את הטיפול בתרופה. כמו כן, קיימות שיטות להתמודדות עם תופעות הלוואי. יתרה מזאת, לעתים קרובות תופעות הלוואי נעלמות או מתמעטות תוך שבועות ספורים מתחילת הטיפול בתרופה נוגדת דכאון.
טיפול נפשי
לעתים קרובות נעשה שימוש בטיפול פסיכולוגי במקביל לטיפול התרופתי. טיפול נפשי הוא שם כולל לטיפול נגד דיכאון באמצעות שיחות על המצב ועל עניינים הקשורים בו עם מטפל נפשי. טיפול נפשי מכונה גם טיפול, טיפול באמצעות שיחה, יעוץ או טיפול פסיכוסוציאלי.
טיפול בנזעי חשמל
בטיפול בנזעי חשמל (ECT), מעבירים זרמי חשמל דרך המוח, על מנת לעורר התפרצות.
אשפוז
לעתים רחוקות דכאון חמור עד כדי כך שהוא דורש אשפוז במחלקה פסיכיאטרית. גם במקרים של דיכאון חמור לא תמיד קל להחליט שאשפוז הוא הטיפול ההולם. במידה וניתן לטפל בחולה באותה מידה של יעילות, או אפילו באופן יעיל יותר, מחוץ לכותלי בית החולים, סביר להניח שהרופא לא ימליץ על אשפוז.
אשפוז במחלקה פסיכיאטרית, מומלץ בדרך כלל רק במקרים שהחולה אינו מסוגל לטפל בעצמו כיאות, או כשיש חשש ממשי שהוא עלול לפגוע בעצמו או במישהו אחר.
מחפשים את הטיפול היעיל ביותר עבור דיכאון? התייעצו עכשיו עם מומחה. לחיפוש תור למומחה
מניעה
אין דרך למנוע דיכאון. אולם נקיטת צעדים לשליטה במתחים, להעלאת רמת העליזות ורמת ההערכה העצמית עשויה לעזור. תמיכה מצד חברים וידידים, במיוחד בתקופות משבר עשויה לסייע בהתגברות על המצב. בנוסף, אם מטפלים בבעיה מיד כשמופיע הסימן הראשון, יש אפשרות למנוע את החמרתה של דיכאון. טיפולי תחזוקה ארוכי טווח יכולים אף הם למנוע הישנות של תסמיני דכאון.
רוצים להפחית סיכויים להידבקות או למנוע חזרה של דיכאון? פנו לייעוץ עם מומחה בתחום. לחיפוש תור למומחה
טיפולים אלטרנטיביים
יש אנשים המבקשים להקל על תסמיני דיכאון באמצעות שיטות של רפואה משלימה או אלטרנטיבית. שיטות אלה כוללות שימוש בתוספי מזון וטכניקות גוף-נפש. להלן פירוט של מספר תוספי מזון נפוצים לטיפול במחלת דכאון:
היפריקום פרפוראטום. מוכר גם בכינוי סיינט ג'ונס וורט.
SAM-e.
חומצות שומן אומגה 3.
טכניקות של גוף-נפש שנעשה בהן שימוש להקלה על תסמיני דיכאון כוללות:
דיקור
יוגה
מדיטציה
דמיון מודרך
טיפול באמצעות עיסוי
מעוניינים לבחון פתרונות משלימים להתמודדות עם דיכאון? תאמו תור למומחה. לחיפוש תור למומחה
המומחים של Infomed עונים על שאלות:
שאלה: האם התרופות מקבוצת SNRI (אפקסור, איקסל וסימבלטה) יעילות לטיפול בהפרעת OCD ובחרדות? האם הן יעילות במצבי דיכאון כשה- SSRI אינם עוזרים מספיק?
תשובה: יש כיום מספר קבוצות של תכשירים נוגדי דיכאון וחרדה. התכשירים נבדלים זה מזה בעיקר בתופעות הלוואי שלהם, ויש ביניהם גם הבדלים ביכולת של תכשיר מסוים להועיל למטופל מסוים. זאת אומרת, יכול להיות שלאדם אחד עם OCD יועיל מאד פרוזק (מקבוצת ה- SSRI), ולחברו, שסובל גם כן מ-OCD, פרוזק לא יועיל, ומצבו הנפשי ישתפר דווקא עם טיפול באפקסור (מקבוצת ה- SNRI). היכולת לנבא מראש באופן אינדיבידואלי למי מהמטופלים יעזור תכשיר א' ולמי תכשיר ב' עדיין מוגבלת ביותר. כיום, בשל עדויות מחקריות שנצברו בשנים האחרונות, מקובל להתחיל טיפול עם תכשיר מקבוצת ה- SSRI. תכשירים אלו הוכחו כיעילים וכבעלי מיעוט תופעות לוואי. קבוצת ה- SNRI מעט יותר חדשה, ולכן יש עדיין פחות מידע מחקרי לגביהן. נראה כי גם קבוצה זו כוללת תכשירים יעילים ועם מעט תופעות לוואי. מאד מקובל, כאשר אדם מנסה טיפול בתכשיר SSRI ללא הטבה מספקת במצבו, להחליף את הטיפול לתרופה מסוג SNRI, כגון אילו שציינת. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית
שאלה: אני חולה זה קרוב לשש שנים ב- ITP ונוטלת כל יום 250 מ"ג דנול (דאנאזול), ו-7.5 מ"ג פרדניזון. ההורמונים האלה גורמים לי לאחרונה לדיכאון. בעבר לקחתי תוסף תזונה, אומגה 3. כיוון שנאמר לי שזה מדלל את הדם, הפסקתי. אני מבקשת לדעת אם נטילה של אומג
תשובה: אומגה 3 פוגע בתפקוד הטסיות, ולפיכך הוא נוגד קרישה. זו גם הסיבה להשפעתו המיטיבה על מחלות קרדיווסקולריות. במקרה שלך, עלי לדעת מהי ספירת הטסיות, ובהעדר מידע, הייתי נמנעת מהתכשיר אף על פי שיש לו יתרונות רבים אחרים. עם גלנולין לא צפויה להיות בעיה. תרופה טבעית טובה ויעילה נגד דיכאון היא רמוטיב, המיועדת לטיפול בדיכאון קל עד בינוני ומופקת מתמצית צמח ההיפריקום (Hypericum Perforatum), בעברית נקרא פרע מחורר. המינון המומלץ הוא 250 מ"ג פעמיים ביום. התרופה מתחילה להשפיע כעבור כשבועיים, והשיפור המרבי מושג כעבור 6 שבועות. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד
שאלה: לפני כ-7 שנים אושפזתי באשפוז יום, ושם אבחנו כי אני סובל מסכיזופרניה. מאז אני מטופל בתרופות. בהדרגה חל שיפור ניכר ומתמשך במצבי, וכיום הפחתתי את המינון למינימום. כיום אני מתלבט אם להפסיקו כליל. האם אפשר להבריא מהמחלה?
תשובה: סכיזופרניה היא שם שכולל בתוכו קבוצה גדולה ומגוונת של מצבי הפרעה נפשית. ברובם המכריע של המקרים המאובחנים נכון, מדובר במחלה כרונית שאין הבראה מלאה ממנה. המחלה מתאפיינת בכך שבתקופות של החמרה (המכונה "החמרה פסיכוטית") מופיעים סימפטומים כמו פחדים, מחשבות חריגות, שינויי מצב רוח קיצוניים ועוד, ובין תקופת החמרה אחת לשנייה האדם מסוגל לקיים אורח חיים שיגרתי. לאדם שהיתה לו בעבר החמרה פסיכוטית, נטילת תרופות בהמשך החיים נחוצה כטיפול מונע. ידוע כיום כי כל החמרה פסיכוטית נוספת עלולה לגרום נזק למוח לטווח הארוך ולגרום לירידה בתפקוד, אשר לעיתים איננה ניתנת לשחזור. לכן, לאור הסיכון הזה, הפסקה מוחלטת של הטיפול התרופתי היא החלטה כבדת משקל. אני ממליצה להתייעץ עם פסיכיאטר/ית שמכיר את ההיסטוריה האישית שלך ושל מחלתך. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית
שאלה: האם השילוב בין ריספרידון קונסטה 100 מ"ג בזריקות פעמיים בחודש, דפלפט 1200 מ"ג וסרוקוול 200 מ"ג, קלונקס באופן קבוע לאחרונה, ואף בונדורמין לשינה, עלול להזיק לי פיזית ואולי אף יותר להזיק נפשית מאשר להועיל?
תשובה: שילוב התרופות שציינת הוא שילוב מורכב. הוא כולל תרופות חיוניות יותר וחיוניות פחות. ריספרידון ודפלפט הן תרופות חיוניות לייצוב מצב הרוח והמצב הנפשי בכלל. גם לתרופות אלו, כמו לכל תרופה, עלולות להיות תופעות לוואי. בהערכת הרווח המופק מהמשך נטילת התרופה מול אי-הנוחות הכרוכה בתופעת הלוואי האפשריות, הדבר המשמעותי הוא התוצאה של שמירת האיזון הנפשי! אם הופיעה תופעת לוואי כלשהי, יש להודיע לרופא/ה המטפל על מנת למצוא את האיזון התרופתי שיאפשר להרגיש טוב נפשית ללא סבל מתופעות לוואי. לגבי שאר התרופות שציינת (סרוקוול, בונדורמין וקלונקס), אלו תרופות שככל הנראה אתה נעזר בהן להרגעה ולשינה. מומלץ להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל לגבי מידת חיוניותן. יתכן שניתן "לעשות סדר" ולהוריד חלק מהן, וכך לא תרגיש שאתה נוטל הרבה מידי תרופות. מובן שכל שינוי חייב להיות תחת פיקוח של פסיכיאטר/ית שמכיר אותך באופן אישי! בהצלחה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית
היי, השאלה שלי היא בעיקר על המאבק הרגשי. אני מרגישה שאני כל הזמן במלחמה מול הגוף שלי ומתוסכלת מהמגבלות החדשות. איך עוברים ממצב של כעס וניסיון בכוח 'לפתור' את הפיברו, למצב של קבלה והקשבה פנימית — בלי להרגיש שויתרתי לעצמי?
### האם קבלה של פיברומיאלגיה היא ויתור? ממש לא. שלום, אני שומע את השאלה הזו לא מעט, והיא נוגעת באחד האתגרים הגדולים ביותר בהתמודדות עם פיברומיאלגיה וכאב כרוני. אנשים רבים מרגישים שהם נמצאים במלחמה מתמדת מול הגוף. הם מנסים "לנצח את הכאב", לדחוף את עצמם למרות הכול או מחפשים פתרון שיגרום לו להיעלם לחלוטין. כשהשיפור אינו מגיע במהירות, מופיעים לעיתים תסכול, כעס ואפילו תחושת אשמה. בעיניי, קבלה אינה ויתור. קבלה היא ההבנה שכרגע זו נקודת המוצא, וממנה אפשר להתחיל לבנות דרך חדשה. דווקא כשמפסיקים להילחם בגוף ומתחילים להקשיב לו, קל יותר לזהות את הגבולות, להבין מה מחמיר את הכאב ומה מסייע להפחית אותו. מניסיוני, שינוי אמיתי מתחיל כאשר המטרה אינה רק "להעלים את הכאב", אלא להחזיר בהדרגה את איכות החיים. לעיתים זה מתחיל בשינה טובה יותר, בתנועה מותאמת, בהפחתת מתח או בלמידה של דרכים להרגיע את מערכת העצבים. כל צעד קטן כזה הוא התקדמות, גם אם הכאב עדיין קיים. חשוב לזכור שגם מבחינה פסיכולוגית, קבלה אינה פסיביות. היא מאפשרת להפנות את האנרגיה למקומות שבהם יש לנו השפעה, במקום למאבק מתמשך שמותיר אותנו מותשים. אשמח לשאול אותך: האם יש רגעים במהלך היום שבהם את מרגישה שהגוף דווקא מאפשר לך יותר, או שהתחושה היא של מאבק מתמשך ללא הפוגה? התשובה יכולה לעזור להבין מאיפה נכון להתחיל את השינוי. בברכה, אלי בן שחר מנהל פורום כאב כרוני ופיברומיאלגיה
שלום אלי, הכאב שלי כבר הפך לכרוני ואני מרגיש שהראש שלי כל הזמן עסוק בלשמור עליי ולאותת לי על סכנה, מה שרק מגביר את הכאב. איך עבודה בטרנס או בדמיון מודרך יכולה לעזור לי 'לכייל מחדש' את המוח ולשחרר את הדפוס הזה של הגוף?
### האם דמיון מודרך וטרנס יכולים לסייע בהתמודדות עם כאב כרוני? שלום, השאלה שלך נוגעת לאחד הנושאים המעניינים ביותר בתחום הכאב הכרוני. כיום אנחנו יודעים שכאב אינו נוצר רק באזור הכואב, אלא מושפע גם מהאופן שבו המוח ומערכת העצבים מעבדים את אותות הכאב. כאשר מערכת העצבים נמצאת בדריכות מתמשכת, היא עלולה להגביר את הרגישות לכאב, גם ללא שינוי משמעותי ברקמות עצמן. דמיון מודרך וטרנס אינם "מוחקים" את הכאב ואינם מהווים תחליף לטיפול רפואי, אך אצל חלק מהאנשים הם יכולים לסייע בהפחתת מתח, בשיפור תחושת השליטה ובוויסות התגובה של מערכת העצבים. המטרה היא לעזור למוח לעבור בהדרגה ממצב של דריכות מתמדת למצב רגוע ומאוזן יותר. מניסיוני, כאשר משלבים עבודה על מערכת העצבים יחד עם טיפול רפואי מתאים, פעילות גופנית מותאמת, שינה איכותית והרגלי חיים בריאים, ניתן לעיתים להשיג שיפור בתפקוד ובאיכות החיים. אשמח לדעת: האם אובחנת בפיברומיאלגיה או בכאב כרוני ממקור אחר? וכמה זמן אתה מתמודד עם הכאב? המידע הזה יכול לעזור להבין איזו גישה עשויה להתאים יותר למצבך. בברכה, אלי בן שחר מנהל פורום כאב כרוני ופיברומיאלגיה
היי, קראתי המון על הקשר בין תזונה ודלקתיות בגוף בפיברומיאלגיה, ושמעתי שתזונה קטוגנית יכולה להפחית משמעותית את כאבי שרירים ועייפות. רציתי לשאול אותך- האם זה באמת בטוח עבורי, ואיך מתחילים שינוי כזה בלי להתיש את הגוף עוד יותר?
שלום, זו שאלה שעולה לא מעט בשנים האחרונות, שכן אנשים רבים המתמודדים עם פיברומיאלגיה מחפשים דרכים להפחית כאב, עייפות ולשפר את איכות החיים גם באמצעות תזונה. נכון להיום, אין תזונה אחת שהוכחה כמתאימה לכל אדם עם פיברומיאלגיה. קיימים מחקרים ראשוניים שבחנו את השפעת התזונה הקטוגנית על כאב כרוני ועל תסמינים שונים, אך הראיות עדיין אינן מספיקות כדי להמליץ עליה באופן גורף. מניסיוני, חשוב להתאים את התזונה באופן אישי ולא לבחור בגישה מסוימת רק משום שהיא הפכה לפופולרית. שינוי תזונתי משמעותי צריך להיעשות בהדרגה, תוך הקשבה לגוף ומעקב אחר ההשפעה על הכאב, רמת האנרגיה ואיכות החיים. במידת הצורך, מומלץ לבצע את השינוי בליווי דיאטן או איש מקצוע המכיר את התחום. חשוב לזכור שגם אם לתזונה יש השפעה חיובית, היא מהווה חלק אחד מתוך מכלול הטיפול. שילוב של תזונה מאוזנת, פעילות גופנית מותאמת, שינה איכותית, הפחתת סטרס ועבודה על ויסות מערכת העצבים הוא לרוב הגישה המקיפה ביותר להתמודדות עם פיברומיאלגיה. אשמח לדעת מה הוביל אותך להתעניין דווקא בתזונה קטוגנית – האם המטרה היא להפחית כאב, לשפר את העייפות, לרדת במשקל או להתמודד עם תסמינים אחרים? המידע הזה יסייע לכוון את ההמלצה בצורה מדויקת יותר. בברכה, אלי בן שחר מנהל פורום כאב כרוני ופיברומיאלגיה
שלום למומחה, כולם אומרים לי שחייבים לעשות פעילות גופנית בשביל הפיברו, אבל כל פעם שאני מנסה הליכה קלה או יוגה, אני מושבתת לכמה ימים אחרי זה. שמעתי שאתה ממליץ על תנועה מודעת ועדינה כמו צ'יקונג. איך עושים את זה נכון בלי לייצר התקף כאב חדש?
אלי, כאן בדיוק נכנס הייחוד שלך. אבל הייתי מציע לעשות את זה בצורה שתשמור על האמינות המקצועית של הפורום. במקום לכתוב "אני ממליץ על צ'י קונג", עדיף להסביר את העיקרון, ואז לומר שבקליניקה שלך אתה משלב בין כמה כלים, כולל דמיון מודרך ואימון פרטני. כך זה נשמע מקצועי ולא פרסומי. הייתי מנסח כך: --- פעילות גופנית בפיברומיאלגיה – איך מתאמנים בלי לגרום להתלקחות של הכאב? שלום, זו אחת השאלות הנפוצות ביותר בקרב אנשים המתמודדים עם פיברומיאלגיה. מצד אחד, אנחנו יודעים שפעילות גופנית מותאמת יכולה לתרום לשיפור התפקוד, להפחתת נוקשות ולשיפור איכות החיים. מצד שני, כאשר מתחילים מהר מדי או בעומס שאינו מתאים, עלולה להופיע התלקחות של הכאב שנמשכת ימים ואף גורמת לחשש לחזור ולהתאמן. לכן, המטרה אינה להתאמן יותר – אלא להתאמן נכון. מניסיוני, חשוב להתחיל בתנועה עדינה, להקשיב לתגובת הגוף ולהעלות את העומס בהדרגה. אין שיטת אימון אחת שמתאימה לכולם. יש מי שירוויחו מהליכה קצרה, אחרים ממים, יוגה עדינה, פלדנקרייז או צ'י קונג. העיקר הוא שהפעילות תהיה מותאמת ליכולת האישית ולא תכניס את הגוף למעגל של עומס והתלקחות. בנוסף, אני מוצא שבחלק מהמקרים כדאי לשלב גם עבודה על ויסות מערכת העצבים. כאשר הגוף נמצא בדריכות מתמשכת, גם פעילות עדינה עלולה להיתפס כ"עומס". שילוב של דמיון מודרך, טכניקות הרפיה ואימון פרטני יכול לעזור לחלק מהמטופלים להרגיש בטוחים יותר בתנועה, להפחית מתח ולבנות בהדרגה ביטחון בגוף. חשוב להדגיש שהגישה הזו אינה מחליפה טיפול רפואי או פעילות גופנית מותאמת, אלא יכולה להשתלב כחלק מתוכנית טיפול כוללת. אשמח לשאול אותך: כמה זמן לאחר הפעילות מתחילים הכאבים? האם מדובר בעיקר בכאב, או גם בעייפות קשה ותשישות? אילו סוגי פעילות כבר ניסית, ומה הייתה התגובה של הגוף? התשובות יעזרו להבין כיצד ניתן להתאים את קצב ההתקדמות כך שהתנועה תהפוך לחלק מהפתרון ולא לגורם שמעורר את הכאב. בברכה, אלי בן שחר מטפל @מרכזהתודעה
תודה רבה על התשובה המפורטת והבהירה. אני בן 56 הכאב מופיע למחרת הפעילות. גם קצת מקדימה, וטיפה מאחור. מה שמוזר הוא שבמהלך הפעילות אני כמעט לא מרגיש בברכיים... אשמח לעצה טובה ומקצועית. אין נפיחות..
שלום, תודה על ההבהרה. העובדה שהכאב מופיע למחרת הפעילות, כמעט שאינו מורגש בזמן הפעילות עצמה, ושאין נפיחות, יכולה להעיד על כך שמדובר בתגובה של הרקמות לעומס ולאו דווקא בפציעה חריפה. במקרים רבים, כאב שמופיע שעות לאחר המאמץ קשור לעומס על השרירים, הגידים או מפרק הברך, אך כמובן שלא ניתן לקבוע זאת בוודאות ללא בדיקה. ציינת שהכאב מורגש גם בקדמת הברך וגם מעט מאחור. המיקום הזה יכול לנבוע ממספר גורמים שונים, ולכן חשוב להבין טוב יותר את אופי הכאב ואת סוג הפעילות שאתה מבצע. אשמח לדעת: איזו פעילות אתה עושה – הליכה, ריצה, רכיבה על אופניים או פעילות אחרת? כמה זמן נמשך הכאב לאחר שהוא מופיע? האם הכאב מופיע גם בעלייה או בירידה במדרגות, או רק אחרי פעילות? בינתיים, כדאי לנסות להפחית מעט את עצימות הפעילות למשך שבוע-שבועיים, להקפיד על חימום לפני הפעילות ועל התאוששות מספקת אחריה. אם הכאב נמשך, מחמיר או מתחיל להגביל את התפקוד, מומלץ להיבדק אצל אורתופד או פיזיותרפיסט כדי להגיע לאבחנה מדויקת ולהתאים טיפול. העובדה שאין נפיחות ושאתה כמעט לא מרגיש כאב בזמן הפעילות היא מידע חשוב, אך עדיין לא מספיקה כדי לקבוע את מקור הבעיה. בברכה, בן שחר אלי l מרכז התודעה