המושג "דיכאון" הידוע בספרות הרפואית מזה אלפי שנים, אינו בהכרח מתאר שינויים במצב הרוח הנגרמים בעקבות אירועים קשים או טראומטיים, אלא מתייחס להסתמנות קלינית מגוונת יותר ששולטים בה עצבות ודיכאון.
לפעמים מופיע הדיכאון הקליני בעקבות אירועים כמו אֶבֶל ופרידה, אך הוא עמוק ומשתק יותר מהמאורע שהתחיל את התהליך עצמו.
תיאורים מדויקים של מצבי דיכאון הופיעו עוד בתקופה היוונית בכתביו של היפוקרטס, הרופא היווני שכינה את הדיכאון בשם "מלנכוליה". היפוקרטס תיאר מקרים שאופיינו במצב רוח ירוד, בקשיים בשינה, בירידה בתיאבון ובאי-שקט נפשי וגופני.
מחלת הדיכאון שכיחה ביותר. ממחקרים רבים עולה שהמחלה מופיעה כיום בגילים צעירים יותר מבעבר ותוקפת שיעור גדול יותר באוכלוסייה. הצפי של ארגון הבריאות העולמי הוא שבשנת 2020 מחלת הדיכאון תתפוס את המקום השני בתחלואה האנושית, לאחר מחלות לב וכלי דם. לא ברור מקורה של מגמה זו המשותפת לחברות מזרחיות ומערביות.
שינויים תורשתיים, השפעת סמים ואלכוהול, גורמים סביבתיים (כגון שינוי במבנה המשפחה, עלייה בשיעור הגירושים, עלייה בתוחלת החיים ובשיעור המחלות הכרוניות), נחשבים כולם כסיבות אפשריות הגורמות לעלייה בשיעור חולי הדיכאון.
עובדות מרכזיות המתייחסות למחלת הדיכאון:
1. דיכאון מופיע בקרב 20%-15% מהאוכלוסייה, לפחות פעם אחת בחיים;
2. מחלת הדיכאון יכולה לתקוף בכל גיל, החל בילדים וכלה באנשים בגיל הזהב;
3. נשים לוקות בדיכאון בשיעור גבוה יותר באופן משמעותי מגברים;
4. כמחצית מהפונים לטיפול במחלת הדיכאון מקבלים טיפול שאינו מספק;
5. כ-30% מהמטופלים אינם מגיבים לטיפול הראשוני;
6. כ-15%-10% ממצבי הדיכאון עלולים להיות כרוניים בטבעם;
7. קיימת נטייה משפחתית ללקות במחלת הדיכאון;
8. התאבדות היא תמיד סכנה מאיימת במצבי דיכאון בינוני וקשה.
למול הנתונים המדאיגים הללו, יש גם נתונים מעודדים. מאז הוכנסה בשנת 1987 התרופה האנטי-דיכאונית פרוזאק, פותחו כשבע קבוצות של תרופות אנטי-דיכאוניות חדשות שמשפיעות על מגוון רחב יותר של מנגנונים ביוכימיים במוח, וגורמות לפחות תופעות לוואי. נוסף לכך, בעשור האחרון ניכרת התקדמות רבה בתחומי המחקר והידע של מדעי המוח. קרוב לוודאי שבשנים הקרובות יוכנסו לטיפול קבוצות נוספות של תרופות שהן פרי התקדמות זו. שני גורמים אלה מבטיחים תחזית אופטימית יותר לגבי הטיפול בדיכאון בעתיד.
שני מצבי דיכאון מרכזיים הם דיכאון קליני ודיכאון דיסטימי
בדיכאון קליני (נקרא גם דיכאון רבא או דיכאון מאז'ורי), האדם מדווח על מצב רוח ירוד במיוחד ועל חוסר הנאה מרוב הדברים שהוא עושה, נוסף למספר לא מבוטל של תסמינים.
בדיכאון דיסטימי האדם מתלונן על דיכאון בינוני שנמשך שנתיים או יותר ואינו מרפה כמעט. התסמינים הנוספים קלים יותר, אך על פי רוב כוללים הפרעה מסוימת בתפקוד הבין-אישי, קשיים בשינה וברמת האנרגיה ותפיסה קוגנטיבית שלילית הן כלפי עצמו והן כלפי החיים בכלל.
בשני מצבי דיכאון אלו, מומלץ טיפול בתרופות.
דיכאון תסמינים
ההגדרות של דיכאון משתפרות והולכות במהלך השנים, וכיום ברור שאבחון המחלה צריך להתבסס על הימצאותם של תסמינים ספציפיים. יש לציין שדיכאון יכול להשתרע על קשת רחבה של חומרה, מדיכאון קל עד לקשה ביותר, החל בדיכאון שמופיע פעם בחיים וכלה בדיכאון שתוקף לעיתים קרובות. אין ספק, שמצבי הרוח של האדם מושפעים מאוד ממצבו הפסיכולוגי. החיים בימינו מורכבים ואנו עדים להשפעות נרחבות, בהן קשיים כלכליים, אי-ביטחון מדיני, אלימות במשפחה וחוסר תמיכה, התמכרות לאלכוהול ונטילת סמים; וכן שינוי בערכים הלאומיים, כולל העומס הנפשי הניכר של המלחמות והתקפות הטרור. כל אלה גורמים לא פעם לתחושות של מצב רוח ירוד, לחוסר ביטחון ולחרדה בקרב אזרחי מדינות שחשופות לאלו.
תסמינים הכרחיים לאבחון דיכאון כוללים מצב רוח ירוד: ברוב שעות היום, כמעט מדי יום, לתקופה הנמשכת שבועיים לפחות; וירידה משמעותית בעניין או בהנאה ממרבית הפעילויות רוב היום, מדי יום, למשך שבועיים לפחות. מדד הזמן נועד לסייע לרופא להבחין בין ירידה במצב הרוח שהיא מישנית לאירועים בחייו של האדם, לבין ירידה במצב הרוח שהיא עמידה יותר, ומאפיינת את מחלת הדיכאון.
דיכאון הוא מצב קליני אשר אינו מתחשב בגיל, במצב הכלכלי או החברתי של הלוקים בו. ניתן לאבחן דיכאון, החל מגיל הילדות ועד לגיל זיקנה, גם בילדים וגם בקרב קשישים מעל גיל 90, אך יש לקחת בחשבון שהביטוי ההתנהגותי של הדיכאון שונה בכל גיל.
תסמיני דיכאון כוללים:
איבוד עניין בפעילויות יומיומיות שגרתיות
הרגשת עצבות ודכדוך
הרגשה של חוסר תקווה
התקפי בכי ללא סיבה נראית לעין
בעיות בשינה
קשיים בריכוז ובהתמקדות
קשיים בקבלת החלטות
עליה או ירידה במשקל שלא מתוך כוונה
רגזנות
חוסר מנוחה
רגישות יתר
תחושה של עייפות או חולשה
תחושה שאתה חסר ערך
איבוד עניין במין
מחשבות אובדניות או ניסיונות התאבדות
בעיות גופניות לא מוסברות, כמו כאבים בגב או כאבי ראש
תסמיני דיכאון שונים ומגוונים, משום שהוא מתבטא בדרכים שונות אצל אנשים שונים. לדוגמא אצל אדם בן 25 שיש לו דיכאון יופיעו תסמינים שונים מאלו שיופיעו אצל אדם בן 70. אצל חלק מהאנשים תסמיני המחלה חמורים עד כדי כך שברור שמשהו אינו כשורה. אחרים חשים מסכנים באופן כללי, או פשוט אינם מאושרים ואינם יודעים מדוע.
כמו במחלות נפש רבות אחרות, הסברה היא שמגוון גורמים ביוכימיים, גנטיים וסביבתיים עלולים להיות הגורם למחלה, ביניהם:
גורמים ביוכימיים. מחקרים שעשו שימוש בהדמיה בטכנולוגיה מתקדמת, מעידים שאצל אנשים הלוקים במצב של דכאון מתרחשים שינויים פיזיים במוח. עדיין לא ברור בדיוק מה הם השינויים ומה חשיבותם, אך יתכן שבירור העניין יסייע בסופו של דבר בהגדרת הגורמים למחלה. יתכן שחומרים כימיים אלו הנמצאים באופן טבעי במוח – הם מכונים מעבירים עצביים וקשורים למצב הרוח, משחקים תפקיד בגרימת דיכאון. חוסר איזון הורמונלי יכול אף הוא להוות סיבה להופעה של דיכאון.
גורמים גנטיים. מחקרים מסוימים מראים שהופעת דיכאון נפוצה יותר בקרב אנשים שיש להם קרובי משפחה ביולוגיים הלוקים במחלה. החוקרים מנסים למצוא את הגנים הקשורים בגרימת דיכאון.
גורמים סביבתיים. גם הסביבה נחשבת במידה מסוימת כגורמת דיכאון. גורמים סביבתיים הם מצבים בחיים שקשה להתמודד איתם, כמו אובדן של אדם אהוב, בעיות כלכליות ומתח ברמה גבוהה.
אמנם אין נתונים סטטיסטים מדויקים, אך דכאון נחשב למחלה נפוצה למדי. דיכאון חוצה גבולות גזעיים, אתניים וסוציו אקונומיים – אף אחד אינו מחוסן מפני מצב של דכאון.
בדרך כלל דיכאון מתחיל בשנות ה- 20 המאוחרות לחיים, אך הוא עלול להופיע בכל גיל ולפגוע בכל אחד, החל מילדים צעירים ועד מבוגרים קשישים. נשים מאובחנות כחולות דיכאון פי שניים יותר מגברים, אולם יתכן שהסיבה לכך נעוצה בחלקה בעובדה שנשים נוטות יותר לחפש טיפול נגד דיכאון.
הסיבה המדויקת להופעת דיכאון אמנם אינה ידועה, אך החוקרים מצביעים על מספר גורמים שכפי הנראה מעלים את הסיכון להתפתחות המחלה, או גורמים להתפרצותה, בהם:
קיומם של קרובי משפחה ביולוגיים הלוקים במצב של דכאון.
היסטוריה של התאבדויות במשפחה
אירועים הגורמים ללחץ בחיים, כמו מוות של אדם אהוב.
מצב רוח דיכאוני בתקופת הנעורים.
מחלות כמו סרטן, מחלות לב, אלצהיימר או איידס.
שימוש ארוך טווח בתרופות מסוימות, דוגמת תרופות מסוג מסוים לטיפול בלחץ דם גבוה,
אבחון דיכאון מתבצע על ידי תשאול של רופא / מטפל לגבי מצב הרוח והמחשבות, במהלך פגישות רפואיות שגרתיות. לעתים הנבדק מתבקש למלא שאלון שיסייע במציאת תסמינים של דיכאון.
כאשר הרופאים חושדים שהמטופל לוקה בדיכאון, הם מבצעים סדרת בדיקות רפואיות ופסיכולוגיות. בדיקות אלו מסייעות בשלילת קיומן של מחלות אחרות שעלולות להיות הסיבה לתסמינים, הן עוזרות בקביעת אבחנה ובמציאת סיבוכים אחרים הקשורים למצב.
בדיקות אלו כוללות בדרך כלל:
בדיקה גופנית
בדיקות מעבדה
הערכה פסיכולוגית
קריטריונים לאבחון של דכאון
קיימות מחלות רבות שאחד מהתסמינים שלהן הוא דיכאון. הערכת הרופא או המטפל הנפשי מסייעת לקבוע האם מדובר במחלת דיכאון קשה, או באחת מאותן מחלות אחרות שמזכירות לפעמים דיכאון קשה, בהן:
הפרעת הסתגלות. הפרעת הסתגלות היא תגובה רגשית חריפה לאירוע קשה בחיים. זוהי מחלת נפש הקשורה למתח נפשי ועלולה להשפיע על הרגשות, המחשבות וההתנהגות.
מאניה דיפרסיה. סוג זה של דיכאון מתאפיין במצבי רוח משתנים מקצה אל קצה.
ציקלותימיה. ציקלותימיה, או הפרעה ציקלותימית היא סוג של מאניה דיפרסיה קלה.
דיסתימיה. דיסתימיה היא מחלה פחות קשה, אך יותר כרונית מדיכאון.
דיכאון שלאחר הלידה. דיכאון שמופיע אצל אמהות חדשות, בדרך כלל חודש לאחר הלידה.
דיכאון פסיכוטי. דיכאון קשה המלווה בתופעות פסיכוטית כמו הזיות.
הפרעה סכיזואפקטיבית. הפרעה סכיזואפקטיבית היא מחלה הכוללת מאפיינים של סכיזופרניה (שסעת, פיצול אישיות) ושל הפרעת מצב רוח.
דיכאון חורף. סוג זה של דיכאון קשור לחילופי העונות ולחשיפה בלתי מספקת לאור השמש.
דיכאון קשה נבדל מהמחלות המפורטות לעיל בתסמינים ובחומרתם.
דיכאון הוא מחלה רצינית שעלולה להכביד מאד על יחידים ועל משפחות. דיכאון שאינו מטופל עלול להתדרדר ולהגיע למצבים של נכות, תלותיות והתאבדות. דיכאון עלול להוביל לבעיות רגשיות, התנהגותיות, בריאותיות ואפילו משפטיות וכלכליות קשות, המשפיעות על כל תחומי החיים.
הסיבוכים של דיכאון עלול לגרום או להיות קשור בהם כוללים:
התאבדות
התמכרות לאלכוהול
התמכרות לחומרים
חרדה
מחלות לב ומחלות אחרות
בעיות בעבודה או בלימודים
עימותים בתוך המשפחה
קשיים במערכות יחסים, בידוד חברתי
חוששים מתופעות נלוות או סיבוכים של דיכאון? אל תחכו שהמצב יחמיר, קבעו תור לרופא מומחה. לחיפוש תור לפרופ' אלן אפטר
קיימים גם טיפולים נוספים עבור דיכאון, שנחקרו פחות מהטיפולים המקובלים, ביניהם:
גירוי מוחי
טיפולים משלימים ואלטרנטיביים
במקרים מסוימים רופא המשפחה יכול לטפל בעצמו במצב של דיכאון. במקרים אחרים יש צורך להיעזר בטיפול של מטפל נפשי מוסמך, כגון פסיכיאטר, פסיכולוג או עובד סוציאלי.
חשוב שהחולה ייקח חלק פעיל בטיפול במחלה . בעבודה משותפת, הרופא או המטפל והמטופל יכולים להחליט ביחד מהו סוג הטיפול הטוב ביותר במצבו של המטופל, זאת תוך התייחסות לתסמינים וחומרתם, להעדפותיו האישיות של המטופל, לכיסוי הביטוחי, ליכולת לעמוד בעלות הטיפול, לתופעות הלוואי של הטיפול ולגורמים אחרים. אולם יש מקרים בהם דיכאון הוא קשה עד כדי כך שרופא, אדם קרוב, או משגיח צריך להשגיח על הטיפול עד שהחולה יתאושש ויגיע למצב בו הוא יכול לקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטות.
להלן תיאור מפורט יותר של סוגי הטיפול במצב של דכאון.
תרופות
קיימות בשוק עשרות תרופות לטיפול נגד דיכאון. רוב האנשים מצליחים להשיג הקלה בתסמינים של דיכאון באמצעות שילוב בין תרופות וטיפול נפשי.
רוב התרופות נגד דיכאון יעילות באותה מידה. אך חלק מהן עלולות לגרום תופעות לוואי חמורות ביותר.
להלן השלבים המקובלים בהמלצה על תרופות נגד דיכאון:
בחירה ראשונה טיפוסית. רופאים רבים מתחילים את הטיפול עם תרופות נוגדות דיכאון המוכרות בשם - מעכבי ספיגת סרוטונין בררניים (SSRI) בחירה שניה טיפוסית. קבוצה של נוגדי דיכאון המכונה נוגדי דיכאון טריציקלים (TCA).
בחירה אחרונה טיפוסית. קבוצה של נוגדי דיכאון המכונה נוגדי מונואמין ואוקסידאז (MAOI).
תופעות לוואי של תרופות נוגדות דיכאון
לכל התרופות נוגדות דיכאון עלולות להיות תופעות לוואי בלתי רצויות. תופעות הלוואי מופיעות ברמות שונות של חומרה אצל המטופלים השונים. לעתים תופעות הלוואי הן קלות עד כדי כך שאין צורך להפסיק את הטיפול בתרופה. כמו כן, קיימות שיטות להתמודדות עם תופעות הלוואי. יתרה מזאת, לעתים קרובות תופעות הלוואי נעלמות או מתמעטות תוך שבועות ספורים מתחילת הטיפול בתרופה נוגדת דכאון.
טיפול נפשי
לעתים קרובות נעשה שימוש בטיפול פסיכולוגי במקביל לטיפול התרופתי. טיפול נפשי הוא שם כולל לטיפול נגד דיכאון באמצעות שיחות על המצב ועל עניינים הקשורים בו עם מטפל נפשי. טיפול נפשי מכונה גם טיפול, טיפול באמצעות שיחה, יעוץ או טיפול פסיכוסוציאלי.
טיפול בנזעי חשמל
בטיפול בנזעי חשמל (ECT), מעבירים זרמי חשמל דרך המוח, על מנת לעורר התפרצות.
אשפוז
לעתים רחוקות דכאון חמור עד כדי כך שהוא דורש אשפוז במחלקה פסיכיאטרית. גם במקרים של דיכאון חמור לא תמיד קל להחליט שאשפוז הוא הטיפול ההולם. במידה וניתן לטפל בחולה באותה מידה של יעילות, או אפילו באופן יעיל יותר, מחוץ לכותלי בית החולים, סביר להניח שהרופא לא ימליץ על אשפוז.
אשפוז במחלקה פסיכיאטרית, מומלץ בדרך כלל רק במקרים שהחולה אינו מסוגל לטפל בעצמו כיאות, או כשיש חשש ממשי שהוא עלול לפגוע בעצמו או במישהו אחר.
אין דרך למנוע דיכאון. אולם נקיטת צעדים לשליטה במתחים, להעלאת רמת העליזות ורמת ההערכה העצמית עשויה לעזור. תמיכה מצד חברים וידידים, במיוחד בתקופות משבר עשויה לסייע בהתגברות על המצב. בנוסף, אם מטפלים בבעיה מיד כשמופיע הסימן הראשון, יש אפשרות למנוע את החמרתה של דיכאון. טיפולי תחזוקה ארוכי טווח יכולים אף הם למנוע הישנות של תסמיני דכאון.
רוצים להפחית סיכויים להידבקות או למנוע חזרה של דיכאון? פנו לייעוץ עם מומחה בתחום. לחיפוש תור לפרופ' אלן אפטר
טיפולים אלטרנטיביים
יש אנשים המבקשים להקל על תסמיני דיכאון באמצעות שיטות של רפואה משלימה או אלטרנטיבית. שיטות אלה כוללות שימוש בתוספי מזון וטכניקות גוף-נפש. להלן פירוט של מספר תוספי מזון נפוצים לטיפול במחלת דכאון:
היפריקום פרפוראטום. מוכר גם בכינוי סיינט ג'ונס וורט.
SAM-e.
חומצות שומן אומגה 3.
טכניקות של גוף-נפש שנעשה בהן שימוש להקלה על תסמיני דיכאון כוללות:
שאלה: איך אפשר לקבוע אם הדיכאון גורם למחלה או שהמחלה גורמת לדיכאון?
תשובה:
מחלות העלולות להוביל לדיכאון הן לרוב קשות, כרוניות ו\או סופניות. כאשר מחלה גורמת לדיכאון, בדרך כלל קיים כאב מתמשך או שינוי פתאומי באורח החיים.
דיכאון גורם למחלה בדרך אחרת. כמו מתח נפשי, הוא עלול להחליש את המערכת החיסונית (תאים המעורבים בלחימה במחלות ובשמירה על בריאותנו), דבר שיהפוך את הסובל לפגיע יותר להצטננויות ושפעת. לעתים קרובות קיימים כאבים ללא כל סיבה ברורה. קיומו של דיכאון עלול גם לגרום למחלה להימשך זמן רב יותר ולתסמינים להיות חמורים יותר, אולם טבעה האמיתי של ההשפעה של דיכאון על מחלות, במונחים של מחלות קשות, טרם הוגדר על ידי המדע עד תומו.
שאלה: אני בת 29. כבר כמעט שנה אני סובלת מכל מיני כאבים. הכל התחיל מכאבי ראש חזקים מאוד. עשו לי CT של הראש והוא היה תקין. אחרי זה התחילו כאבים בקיבה וצרבות. גיליתי שאני בהריון. זה היה הריון שני, הראשון נגמר בשבוע ה-19 בגלל ירידת מים. בזמן ההריון היו לי כאבי
תשובה: ראשית, ללא קשר לתחושות הגופניות, את מעידה כי את בדיכאון וחשה מצוקה נפשית, לכן חשוב מאוד כי תפני לעזרה של איש מקצוע מתחום בריאות הנפש. גם אם קשה לך להביא את עצמך לעשות זאת, אזרי כוח או בקשי עזרה מאדם קרוב וממשי את ההפניה לפסיכיאטר. הסיכויים גבוהים כי הוא יוכל לעזור לך להרגיש טוב יותר. בהחלט ייתכן כי הכאבים הגופניים שאת חשה קשורים במצב הנפשי, למרת שתמיד קיים סיכוי שזהו משהו רפואי. לא ציינת כמה זמן עבר מביצוע הבדיקות עד ששבת לחוש ברע. אם לא עבר זמן רב, והכאבים מוכרים לך, ייתכן כי תוכלי להמתין מעט ולהתרכז בצד הנפשי. אם הכאבים עדיין לא יחלפו לאחר מכן, חזרי לבירור הרפואי. בברכה, ד"ר מיכל רסנר - אינפומד
שאלה: אני לוקחת רסיטל כבר 3 חודשים,לאחר שהחלפתי מסרוקסאט שלקחתי במשך חצי שנה,בגלל עלייה במשקל. כיום אני צורכת כדור וחצי ליום. שאלתי היא: התחלתי לקחת במקביל כדורים להרזייה (אשכוליות ויטליה) וקראתי שאסור לשלב אשכוליות עם התרופה. האם אני צריכה להפסיק? מה ל
תשובה: לא ידוע לי על בעיה בשילוב כדורי אשכוליות עם רסיטל. כדורי אשכוליות הם למעשה כדורים המכילים סיבים תזונתיים. הסיבים גורמים לתחושת שובע, מגדילים את נפח הצואה ומונעים עצירות. הסיבים התזונתיים אינם גורמים נזק, והם מקבילים לאכילה של אשכוליות או פרי או ירק אחר עם סיבים מרובים.
האם יש דבר כזה היי הזריקו לי זריקת לידוקאין בלסת מאז אני לא רואה כמעט הכול מטושטש ונסגר לי הכול הראש האוזניים יש לי בעיות במפרקים האם קיים עירוי להעביר את החומר והטשטוש במרפאת כאב
טשטוש ראייה ותסמינים בראש לאחר הזרקת לידוקאין בלסת שלום, אני מבין מהתיאור שלך שאת חווה מצב מאוד לא פשוט, במיוחד כשאת מתארת טשטוש ראייה משמעותי, תחושת לחץ או סגירה בראש ובאוזניים ובעיות במפרקי הלסת, שהחלו לאחר הזרקת לידוקאין. חשוב לי להדגיש: ירידה משמעותית בראייה או טשטוש ראייה לאחר הזרקה באזור הלסת אינם תסמינים שכדאי לייחס אוטומטית למתח שרירי או לדריכות של מערכת העצבים. לידוקאין הוא חומר הרדמה מקומי, וההשפעה הרגילה שלו זמנית. קיימים סיבוכים נדירים לאחר הזרקות באזור הפנים והלסת, אך אי אפשר לקבוע מרחוק מה גורם לתסמינים שאת מתארת. אם את עדיין כמעט לא רואה והכול מטושטש, חשוב לפנות עכשיו לחדר מיון לבדיקת עיניים ולהערכה רפואית דחופה, גם אם עבר זמן מאז ההזרקה. אם יש גם כאב ראש חריג, חולשה, בלבול, קושי בדיבור או החמרה פתאומית, יש להזמין עזרה רפואית דחופה. אל תנהגי בעצמך. לשאלתך לגבי עירוי: אין עירוי שגרתי במרפאת כאב שנועד פשוט "לשטוף" את הלידוקאין מהגוף ולהעלים טשטוש ראייה מתמשך. במצבים נדירים של רעילות מערכתית חריפה מחומרי הרדמה מקומיים קיים טיפול ייעודי הניתן בבית חולים, אך אין להסיק מכך שהוא מתאים למצב שאת מתארת. לאחר שיישללו גורמים רפואיים דחופים, אפשר יהיה לבדוק בנפרד גם את מצב מפרקי הלסת, השרירים והמתח באזור הראש והצוואר, ולבחון דרכי טיפול מתאימות. אשמח שתעדכני: מתי בדיוק ניתנה הזריקה, והאם נבדקת מאז אצל רופא עיניים או בחדר מיון? אבל בבקשה אל תמתיני לתשובה כאן לפני פנייה לבדיקה דחופה. אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.
הוסף תגובה
אצל רופא עינייים יצא תקין
מיטל28/10/2026 | 08:09
העיניים האוזניים הכול לא בסדר הכול התחיל לפני שבועיים נהיה לי גם שרירים סוגרים לי את השמיעה הכול
שלום, אני מבין שאת מתמודדת כבר כשבועיים עם תחושות קשות באזור העיניים, האוזניים, הראש והשרירים, ושאת מרגישה כאילו הכול מתכווץ או נסגר. כדי להבין טוב יותר את התמונה, חשוב לי לשאול כמה שאלות: 1. **האם כל התסמינים התחילו מיד לאחר הזרקת הלידוקאין בלסת, או רק כעבור כמה ימים?** 2. כשאת אומרת שהראייה מטושטשת — האם מדובר בעין אחת או בשתיהן? האם את עדיין מתקשה לראות? 3. לגבי האוזניים — האם יש ירידה ממשית בשמיעה, או בעיקר תחושה של לחץ, אטימות או סגירה? 4. האם נבדקת מאז אצל רופא עיניים, רופא אף־אוזן־גרון או בחדר מיון? ואם כן, מה היו הממצאים? 5. האם יש גם כאבים או קושי בפתיחת הפה, הידוק לסתות או התכווצויות בשרירי הפנים והצוואר? אני שואל משום שלעיתים מתח משמעותי בשרירי הלסת והצוואר יכול להיות מלווה בכאב, לחץ ותחושת אטימות באזור האוזניים. **אבל אי אפשר להסיק מכך שהוא מסביר ירידה בשמיעה או טשטוש ראייה.** חשוב לי להדגיש: **אם את עדיין כמעט לא רואה או שהראייה מטושטשת באופן משמעותי, יש לפנות עכשיו לחדר מיון**, גם אם התסמינים החלו לפני שבועיים. גם ירידה חדשה בשמיעה מחייבת הערכה רפואית דחופה. אין להמתין לבירור דרך הפורום או לתור במרפאת כאב. לאחר בירור רפואי ושלילת גורמים דחופים, אפשר יהיה לבחון גם אם קיימת מעורבות של מפרקי הלסת, השרירים ומערכת העצבים, ומה עשוי לסייע. את מוזמנת לעדכן אותי בתשובות לשאלות, ואשמח לנסות לכוון אותך להמשך בירור מתאים. **אלי בן שחר** **לחזור לשגרת החיים.**
אילו זכויות מגיעות לחולי פיברומיאלגיה? שלום, זו שאלה חשובה, והתשובה היא שאין בישראל "סל זכויות" אוטומטי רק מעצם האבחנה של פיברומיאלגיה. הזכאות נקבעת בדרך כלל לפי חומרת התסמינים וההשפעה שלהם בפועל על התפקוד ועל כושר העבודה. אחד המסלולים המרכזיים הוא קצבת נכות כללית מביטוח לאומי. במסגרת הבדיקה נבחנים אחוזי הנכות הרפואית וכן מידת הפגיעה בכושר ההשתכרות. לכן חשוב שהמסמכים הרפואיים לא יכללו רק את האבחנה "פיברומיאלגיה", אלא יתארו את התמונה המלאה: כאב כרוני, עייפות, הפרעות שינה, קשיי ריכוז ותפקוד, מגבלות בעבודה ומצבים רפואיים נוספים, אם קיימים. בהתאם לאחוזי הנכות ולמצב האישי, עשויות להיות זכויות נוספות כגון שיקום מקצועי, סיוע בחזרה או בהשתלבות בעבודה והטבות נלוות. במקרים שבהם נקבעת נכות רפואית גבוהה מאוד, עשויה להיות גם זכאות להקלות במס הכנסה – בהתאם לתנאים הקבועים בחוק. חשוב לדעת שגם מי שמקבל קצבת נכות יכול, בתנאים מסוימים, לעבוד ולהמשיך לקבל קצבה, כאשר גובה הקצבה מושפע בין היתר מההכנסה ומדרגת אי-הכושר שנקבעה. לכן במקרה של פיברומיאלגיה כדאי לבדוק את הזכויות באופן אישי מול ביטוח לאומי וגורמי מיצוי זכויות מוסמכים, משום ששני אנשים עם אותה אבחנה יכולים לקבל החלטות שונות לחלוטין בהתאם למצבם ולרמת התפקוד שלהם. ומבחינתי יש כאן גם נקודה חשובה נוספת: מיצוי זכויות וטיפול אינם סותרים זה את זה. לצד קבלת העזרה שמגיעה לאדם, כדאי להמשיך לחפש דרכים לשיפור התפקוד, להפחתת השפעת הכאב ולהרחבת היכולת לעשות בהדרגה יותר. המטרה היא לא רק ללמוד לחיות עם המגבלה – אלא, ככל שניתן, לחזור לשגרת החיים. אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.
האם ניתן לעבוד עם פיברומיאלגיה? שלום, כן. אנשים רבים עם פיברומיאלגיה ממשיכים לעבוד, אבל היכולת לעבוד והיקף העבודה משתנים מאוד מאדם לאדם ותלויים בעוצמת הכאב, העייפות, איכות השינה, סוג העבודה והעומס הפיזי והנפשי. אחד הקשיים שאני פוגש הוא מעגל שחוזר על עצמו: ביום טוב מנסים להספיק הכול, הגוף נכנס לעומס – ואז מגיעים כאב, תשישות או התלקחות שמאלצים לעצור לכמה ימים. לכן בעיניי המטרה היא לא "להחזיק מעמד בעבודה בכל מחיר", אלא ללמוד לנהל נכון יותר את האנרגיה והעומס ולבנות בהדרגה יכולת תפקודית. לפעמים התאמות יחסית קטנות יכולות לעשות הבדל: הפסקות קצרות ומתוכננות, שינוי תנוחה, חלוקת משימות, תנועה במהלך היום, התאמת שעות העבודה והימנעות ככל האפשר מהמעבר הקיצוני בין מאמץ יתר למנוחה מוחלטת. חשוב גם להתייחס למה שקורה מעבר למקום העבודה. כאב כרוני, שינה לא טובה וסטרס משפיעים זה על זה, ולכן בעבודה שלי אני משלב בהתאם לאדם תנועה מותאמת, נשימה, מיקוד מודע, Trance Therapy, דמיון מודרך וכלים לוויסות מערכת העצבים, במטרה לסייע בהתמודדות עם הכאב והדריכות ולתמוך בחזרה הדרגתית לתפקוד. אני מאמין שהצלחה בטיפול בפיברומיאלגיה לא נמדדת רק במספר שעל סולם הכאב. היא נמדדת גם בדברים שאדם מצליח להחזיר לעצמו: לעבוד, לצאת מהבית, להיות עם המשפחה, לישון טוב יותר ולעשות שוב דברים שחשובים לו. אם הפיברומיאלגיה מקשה עליך לעבוד או שכבר נאלצת לצמצם שעות או להפסיק לעבוד, אפשר לפנות אליי בפרטי ולספר לי מה בדיוק מגביל אותך. לעיתים אפשר לבנות תהליך הדרגתי שמטרתו להרחיב מחדש את יכולת התפקוד, בהתאם למצב האישי. אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.
האם סטרס מחמיר את הכאב בפיברומיאלגיה? כן. אצל אנשים רבים עם פיברומיאלגיה וכאב כרוני, סטרס יכול בהחלט להגביר את עוצמת הכאב ואף להיות אחד הגורמים להתלקחות. וזה לא אומר שהכאב "נמצא בראש". כשאנחנו נמצאים בסטרס, הגוף נכנס למצב של דריכות: השרירים מתכווצים, הנשימה משתנה, השינה עלולה להיפגע ומערכת העצבים נעשית רגישה יותר לגירויים. אצל אדם שכבר מתמודד עם פיברומיאלגיה, הדריכות הזאת יכולה להתבטא ביותר כאב, עייפות, מתח שרירי ולעיתים בתחושה שהגוף כולו "נסגר". מניסיוני, אחת השאלות החשובות היא לא רק "איפה כואב?", אלא גם "מה קרה בגוף ובחיים לפני שהכאב התגבר?" לפעמים מגלים דפוס ברור: תקופה לחוצה בעבודה, ויכוח, דאגה מתמשכת, חוסר שינה או עומס רגשי – ולאחריהם מגיעה החמרה. זו בדיוק אחת הסיבות שבעבודה שלי עם כאב כרוני אני משלב מיקוד מודע, Trance Therapy, דמיון מודרך, נשימה ועבודה עם הגוף, במטרה לסייע בהפחתת הדריכות ובוויסות מערכת העצבים. המטרה אינה לומר לאדם "פשוט תירגע". להפך. אנחנו רוצים ללמד בהדרגה את הגוף כיצד לעבור ממצב של דריכות מתמשכת למצב רגוע ומווסת יותר. ולפעמים השינוי מתחיל דווקא ברגע שבו מפסיקים להילחם רק בכאב ומתחילים להבין מה מפעיל ומגביר אותו. אם שמת לב שהכאב שלך מתפרץ או מתחזק דווקא בתקופות של לחץ, אפשר לפנות אליי בפרטי ולספר לי מה קורה סביב ההתלקחויות. לפעמים זיהוי הדפוס הוא כבר צעד משמעותי בדרך לבניית תהליך שמתאים לך. אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.
למה יש עייפות קשה בפיברומיאלגיה גם אחרי שינה? שלום, עייפות קשה גם אחרי לילה שלם היא אחת התופעות השכיחות והמתסכלות בפיברומיאלגיה. לא מעט אנשים אומרים לי: "ישנתי 8 שעות, אבל קמתי כאילו לא ישנתי בכלל." הסיבה היא שלא רק מספר שעות השינה קובע, אלא גם איכות השינה והיכולת של הגוף ומערכת העצבים להגיע למצב של מנוחה והתאוששות. בפיברומיאלגיה שכיחה תופעה של שינה לא מרעננת. כאב, יקיצות במהלך הלילה, סטרס ודריכות יכולים לפגוע ברצף ובאיכות השינה. בנוסף, ההתמודדות המתמשכת עם כאב כרוני בפני עצמה יכולה להיות מעייפת מאוד. מניסיוני, חשוב לא להסתפק בשאלה "כמה שעות אתה ישן?", אלא לבדוק את התמונה הרחבה: איך נרדמים, האם מתעוררים בלילה, מה רמת הכאב, מה קורה עם סטרס ומחשבות לפני השינה, מה מצב הפעילות הגופנית ואיך נראים היום והתזונה. בעבודה שלי אני משלב, בהתאם לאדם, גם מיקוד מודע, Trance Therapy, דמיון מודרך, נשימה וכלים לוויסות מערכת העצבים, במטרה לעזור להפחית דריכות וליצור תנאים טובים יותר למנוחה ולשינה. חשוב גם לא לייחס אוטומטית כל עייפות לפיברומיאלגיה. עייפות משמעותית יכולה להיות קשורה גם למצבים אחרים, למשל אנמיה, הפרעות בבלוטת התריס, חסרים תזונתיים, דום נשימה בשינה, תרופות או גורמים נוספים. לכן כשמדובר בעייפות קשה או בשינוי משמעותי, כדאי גם לפנות לרופא ולברר אם יש גורם נוסף שדורש טיפול. המסר החשוב הוא שעייפות בפיברומיאלגיה אינה בהכרח סימן לכך שצריך פשוט לישון יותר. לפעמים צריך להבין מה מונע מהגוף באמת להתאושש. אם אתה מתעורר מותש למרות שאתה ישן מספיק שעות, אתה מוזמן לפנות אליי בפרטי ולספר לי קצת על השינה, הכאב והעייפות שלך. לעיתים כבר מהתמונה הזו אפשר להבין באילו כיוונים כדאי להתחיל לבדוק ולעבוד. אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.