קוראים לי נחמן ואני מגמגם. על הפרעת גמגום

גמגום הוא הפרעת דיבור שפוגעת בשטף הדיבור הרגיל. מגמגמים מאריכים ו/או חוזרים בצורה לא רצונית על צלילים, הברות או מילים. ייתכנו גם הפסקות לא רצוניות וקושי בתחילת הברה או מילה. ההפרעות יכולות להיות מלוות גם ברעד לא רצוני של העיניים או השפתיים.

גמגום מפריע לתקשורת עם אחרים ופעמים רבות פוגע באיכות חייו וביטחונו העצמי של המגמגם. הגמגום אינו זהה בכל שעות היום ויכול להחמיר כאשר האדם מרגיש לחץ או עייפות.

לא כל גמגום יאופיין כהפרעת דיבור. ישנו גמגום קל יותר של קושי בשטף הדיבור, הנפוץ מאוד אצל ילדים בשלבי רכישת מיומנויות השפה. גמגום זה מוגדר כנורמלי ולרוב חולף מעצמו תוך פרק זמן קצר יחסית. אבחון של גמגום מתבצע ברוב המקרים על ידי קלינאי/ת תקשורת.

סוגי גמגום

ישנם 3 סוגים של גמגום:

1.  גמגום התפתחותי - זהו הסוג הנפוץ ביותר של גמגום, המתרחש בגילאי רכישת מיומנויות הדיבור והשפה, כאשר יש פער בין יכולות הדיבור והשפה ובין הרצון לביטוי של הילד. כ-80% מהמקרים יפתרו מעצמם ללא צורך בטיפול מיוחד.

2. גמגום ניורוגני - בעיה מוחית של ארגון אזורי הדיבור, השפה והשרירים המבצעים. מתרחש גם לאחר פגיעה מוחית או שבץ מוחי.

3. גמגום פסיכוגני - הסוג הנדיר מבין השלושה, הנגרם על ידי מחלה נפשית או לחץ פסיכולוגי ניכר.

מי מגמגם?

לרוב, גמגום מתחיל בגילאי 2-5 כאשר הילדים מפתחים כישורי שפה. שכיחות הגמגום בילדים היא כ- 5%, כאשר לבנים סיכוי כפול מבנות ללקות בגמגום וסיכוי של עד פי 4 להמשיך לגמגם בגיל מבוגר. רוב הילדים מצליחים להחלים מהגמגום ושכיחות הגמגום בכלל האוכלוסייה הבוגרת קטן מ- 1%.

מה גורם לגמגום?

·  גורמים ביולוגים תורשתיים

·  גורמים פסיכולוגיים כמו לחץ נפשי, טראומה

·  אינטראקציה מורכבת של השניים

·  שבץ או פגיעה מוחית

איך זה מרגיש לחיות עם הפרעת גמגום?

כולנו מדי פעם מועדים בלשוננו או טועים בהגייה של מילה זו או אחרת. כשזה קורה, אנו עלולים להרגיש מבוכה קלה, אך חוזרים מהר לשטף הדיבור הרגיל שלנו וכך המבוכה חולפת.

עבור אנשים הסובלים מגמגום, התחושות הן קשות בהרבה ואינן חולפות. עבורם, כל גמגום יכול לעורר חרדה, מבוכה ולחץ. החוויות המצטברות הלא נעימות הללו יכולות להשפיע על תפיסת העצמי והאישיות, הביטחון העצמי, מערכות יחסים בין אישיות ותקשורת עם אחרים.

הפרעת הגמגום היא הפרעה בלתי צפויה, לא רצונית ולא מקובלת חברתית, הגורמת למגמגם חוויות רגשיות קשות כמו כאב ופחד.

רבים מהלוקים בהפרעה מפתחים בעקבות הגמגום פחד מדיבור ונמנעים ממנו ככל שיכולים. זו הסיבה שהם הרבה פחות חברותיים מכפי שהיו רוצים להיות.

הלוקה בהפרעה יכול להרגיש שזהותו סובבת סביב הגמגום שלו, שאחרים מתייגים אותו כ- "מגמגם" ולהרגיש דחוי חברתית. רבים חוששים מאוד מדחייה חברתית ועלולים לסבול מדיכאון, חרדה ולבודד עצמם מבחינה חברתית.

תחושת חוסר השליטה בהפרעה היא מתסכלת ביותר. עלולה להיווצר תחושה של אשמה ומחשבות כמו "אם הייתי מנסה חזק מספיק, הייתי מצליח לשלוט בגמגום". האשמה גוברת כאשר אנשים אומרים משהו בסגנון :"תירגע, תנשום נשימות עמוקות, תחשוב על מה אתה רוצה להגיד". למרות שאינטואיטיבית, נדמה כי עצה זו מועילה, היא למעשה רק מחזקת את החרדה והקושי לשלוט בגמגום.

איך מטפלים בגמגום?

אין לגמגום תרופת פלא, אך קיימים מספר דרכי טיפול אפשריות. חשוב להתחיל את הטיפול בגיל צעיר ככל הניתן, בעיקר במקרים של גמגום התפתחותי.

דרכי הטיפול שונות מאדם לאדם ומתבססות על ההיסטוריה האישית של אותו אדם, גילו, חומרת הגמגום והמטרות הטיפוליות שנקבעו על ידי קלינאי התקשורת.

דרכי הטיפול הנפוצות הן:

·  טיפול מקצועי על ידי קלינאי/ת תקשורת

·  טיפול פסיכולוגי

·  הנחיית הורים ובני משפחה להתמודדות ותמיכה

·  טיפול תרופתי (תרופות פסיכיאטריות שנמצאו כמיטיבות על גמגום)

·  קבוצות תמיכה

טיפים להתמודדות עם ילד מגמגם

·  הקשיבו לתוכן הנאמר ולא לדרך בה הוא נאמר

·  הגיבו בטבעיות למשמע הגמגום (ולא בהפתעה, מבוכה או שיפוט)

·  אל תדברו במקום הילד המגמגם ואל תשלימו את המשפטים שלו

·  אל תגידו לילד להירגע, לנשום עמוק, או להאט

·  דברו בקצב איטי מהרגיל ואפשרו לילד מרחב ותחושה של זמן להגיב

·  אל תלחצו על הילד לדבר אם הוא לא רוצה

·  שמרו על שגרה קבועה (זמני שינה קבועים, ארוחות מסודרות)

·  ספקו לילדכם אווירה מקבלת, רגועה ותומכת

·  אל תתעלמו מהקנטות של האחים את הילד המגמגם. קחו אותם לשיחה בצד והבהירו להם שהקנטות אינן מקובלות (באופן התואם את גילם). 

הבנה טובה יותר של הפרעת הגמגום תאפשר לנו לקבל את הסובלים ממנה בכבוד ובהבנה לה הם ראויים.

מאת: מערכת אינפומד