איך טיפול קוגניטיבי-התנהגותי עוזר להיפטר מחרדה ופוביה?

בשנים האחרונות, התפתחו מאוד שיטות הטיפול הקוגניטיביות וההתנהגויות. על פי גישות טיפול אלו, טיפול פסיכולוגי הוא אינו רק ישיבה פסיבית על הספה, אלא במקרים רבים תהליך אקטיבי הדורש חקירה שיטתית של התנהגות המטופל, והתנסויות יזומות של המטופל מחוץ לחדר, לעיתים גם בליווי המטפל.

למי מתאים טיפול קוגניטיבי התנהגותי?

הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (Cognitive Behavioral Therapy), או בשמו הקצר - CBT, יעיל במיוחד לטיפול בהפרעות חרדה שונות, החל מפוביות פשוטות (כגון פחד מג'וקים, מעליות, טיסות וכדומה), חרדת בחינות, התקפי פאניקה, חרדה חברתית, חרדה מוכללת, הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) ועוד. אנשים הסובלים משלל הפרעות אלו לא תמיד יגיעו לטיפול, אך לפעמים יגיעו מים עד נפש והם ירגישו שההפרעה מגבילה אותם והם משלמים עליה מחיר כבד. או אז יפנו לטיפול.

אחד המושגים הנפוצים ביותר בשיטת ה-CBT, אשר מנסה להסביר מדוע משתמרות החרדות השונות והמגוונות נקרא 'התנהגות ביטחון'. על פניו נשמע הביטוי בלתי מזיק – התנהגות ביטחון, הרי ודאי נותנת היא ביטחון לאדם החרד. בואו ננסה להסביר בפשטות מהי התנהגות ביטחון.

התנהגות ביטחון היא כל דבר שאדם החרד ממשהו עושה, על מנת להפחית את החרדה שלו ואת הסיכוי שמה שהוא חרד ממנו יקרה. למשל, אדם החרד מג'וקים יימנע מלפתוח את מכסה הביוב בביתו, או שיעשה זאת בנעליים גבוהות ועם מכנסיים ארוכים. אדם המפחד ממעליות יעלה במדרגות, או שאם אין לו ברירה יעלה במעלית תוך עצימת עיניים והקשבה למוזיקה באזניות, ואדם הסובל מהפרעת פאניקה יסתובב כל היום עם בקבוק מים ואקמול בתיק, כדי חלילה שלא יכאב לו הראש, וברגע שירגיש שמתחיל כאב ראש, ישר ייקח אקמול. אדם הסובל מחרדה חברתית וחושש מביקורת, יבדוק טוב לפני שהוא נכנס האם המוכר בחנות הבגדים הוא נחמד, ועוד ועוד.

אם כן, אז מה בדיוק הבעיה בהתנהגויות אלו, אשר עוזרות לנו (וכולנו סובלים מחרדה כזו או אחרת, בואו נהיה כנים) לשרוד את היום קצת יותר בקלות, ועם קצת פחות פחד?

בקצרה, הבעיה היא שהתנהגויות אלו מונעות מאיתנו לחוש את החרדה ולהתמודד עם הפחד. בואו נסביר. ניקח לדוגמא את אותו אדם, שבגלל הפרעת הפאניקה שלו, מפחד פחד נורא מלחוש כאב ראש, שכן כאב הראש עלול להיות מפורש על ידו כסימן בריאותי מבשר רעות. אם אותו אדם עושה הכל כדי לא לחוש את כאב הראש, קודם כל הוא באמת יחוש אותו פחות. מה הבעיה בזה? הבעיה היא שכאשר אנחנו נמנעים מלפגוש את הדבר שמעורר בנו חרדה, אין לנו הזדמנות ללמוד שהדבר אינו מסוכן!

כאב ראש ברוב הפעמים, הוא פשוט רק כאב ראש. בדומה לכך, גם ג'וק הוא אינו באמת מסוכן- פשוט לא כל כך נעים לפגוש אותו... אך אם אני מנסה ככל יכולתי להימנע ממנו אני יוצר התניה שרק הולכת ומתחזקת. איני מאפשר לעצמי ללמוד שכאב הראש אינו מסוכן, ושבעצם ב-99.9% מהמקרים הוא אינו מהווה סימן למחלה. אם כן אאפשר לעצמי לחוות אותו כמה וכמה פעמים ובעזרת המטפל, אוכל ללמוד בסופו של דבר, וגם אם ארגיש חרדה, שכאב הראש הוא נסבל ושגם החרדה, היא בסופו של דבר רק חרדה- רגש לא נעים, אבל לא מסוכן.

המוח שלנו על פי שיטת ה-CBT, פועל על התניות. אם התקבעה התניה אחת שמפריעה לנו, עלינו לנסות לבסס התניה חלופית, דהיינו, ללמד את עצמנו באמצעות התנסות, שאנו כן יכולים להתמודד, גם עם דברים שמלכתחילה עוררו בנו הרבה חוסר נחת. בטיפול CBT נצא מנקודת הנחה שבהדרגה, המטופל יכול להיפטר משלל התנהגויות הביטחון שכביכול שומרות עליו, ובעזרת המטפל – להתמודד ולהיחשף לחרדה. 

מאת: מערכת אינפומד