איך מטפלים בחרדה כללית?

כשבוחנים חרדה כללית מבחינה קוגניטיבית, רגשית והתנהגותית, אפשר לראות שהיא מופיעה בשני מישורים: האחד הוא תפיסת מצבי אי וודאות, והשני הוא דרך ההתמודדות עם מצבי חרדה על ידי דאגנות ואסטרטגיות אחרות

האיום באי-וודאות

אנשים שסובלים מחרדה כללית רואים במצב של חוסר ודאות, קטן ככל שיהיה, מצב קטסטרופלי שאינם מסוגלים לסבול. חוסר היכולת לסבול מצב זה מזין ומלבה את החרדה הכללית, והיות שמצבי אי ודאות הם שכיחים בחיינו, אנשים אלו חיים בחשש תמידי והחרדה הופכת לכרונית. 

כתוצאה ממצב זה, הסובלים מחרדה מפתחים אסטרטגיות שונות להתמודדות עם המצב.

אסטרטגיות להתמודדות עם אי וודאות

אנשים הסובלים מחרדה כללית מפתחים לעצמם שיטות שונות להתמודדות. אחת מהשיטות היא דאגנות יתר. הם מאמינים שדאגנות גדולה תביא לכך שדברים שליליים לא יקרו להם וכי כך הם יהיו מוכנים לכל מצב שעשוי לקרות.

השיטה השנייה להתמודדות עם חרדה כללית היא הדחקת הדאגות, הם מאמינים כי החלפת הדאגות במחשבות חיוביות תביא לכך שניתן יהיה לשלוט בדאגות ובתוצאות. מצב זה גורם לשימור מצב החרדה היות ובכך שהם מונעים מעצמם את העוררות הרגשית המגיעה בעקבות הדאגנות ונמנע מהם תהליך העיבוד הרגשי, הלמידה וההבנה שמצב של דאגה אינו מסוכן למעשה.

מבחינה התנהגותית, חוקרים טוענים כי קיימות שתי צורות של התמודדות התנהגותית:

התקרבות – התנהגות זו מתאפיינת בחיפוש אישורים, בדיקה מרובה, נטילת אחריות מוגזמת וחיפוש מידע.

הימנעות – התנהגות זו מתאפיינת בהימנעות ממצבי אי ודאות.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי

שיטת טיפול שנבדקה מחקרית והוכחה כיעילה בטיפול במצבי חרדה כללית נקראת השיטה ההתנהגותית קוגניטיבית. שיטה זו מחולקת לארבעה שלבים במהלכה לומד המטופל איך להתמודד עם המצב.

בשלב הראשון, הנקרא פסיכו הדרכה, המטפל מסביר למטופל את הרציונל העומד מאחורי הטיפול ואת הדרך הטיפולית בה יעברו. המטפל והמטופל ממשיגים בצורה משותפת את המצב וכן המטפל מדגיש בפני המטופל את הצורך בשיתוף הפעולה שלו ואת חשיבות התרגול בין הפגישות.

בשלב השני, הנקרא הבנייה קוגניטיבית, המטפל מבהיר למטופל את הקשר בין מחשבות ואמונות לבין התנהגויות ותגובות רגשיות, כך מבין המטופל מה היא ההבניה הקוגניטיבית הנוצרת אצלו במצב החרדה בו הוא נמצא. לאחר שהוסברה ההבניה הקוגניטיבית המטפל מזהה את הדפוסים המזיקים הקיימים אצל המטופל.

בשלב השלישי, הנקרא חשיפה, לאחר שהמטופל נחשף לדפוסים המזיקים נוצר ערעור של דפוסי החשיבה להם היה רגיל ונוצרת מוכנות גבוהה יותר מצדו להיחשף למצבי אי ודאות גדולים יותר בצורה הדרגתית גם במציאות וגם בדמיון.

בשלב הרביעי, הנקרא מניעת הישנות, כשלמטופל כבר יש כלים להתמודד עם מצבי אי ודאות והוא מסוגל להיחשף אליהם בצורה הדרגתית, מעודד המטפל את המטופל להמשיך להשתמש בכלים שרכש במהלך הטיפול, הוא מסביר למטופל כי קיימת אפשרות שתהיה מעידה זמנית אך מאשר כי יש בידי המטופל את הכלים להתמודד עם אפשרות זו וכן ממליץ המטפל לקבוע עם המטופל פגישת חיזוק כחודש עד שלושה חודשים לאחר סיום הטיפול.

אל תישארו עם החרדה לבד. ניתן לטפל בה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי ולהשיג תוצאות טובות.