קרדיאונקולוגיה: להתמודד עם מחלת לב וסרטן

20% מחולי הסרטן סובלים גם ממחלת לב, שלעתים נגרמת בשל הטיפולים. כיצד הדבר משפיע על הטיפול ומה זה אומר לגבי סיכויי ההחלמה? מדריך

ברור לכולנו שהקושי בהתמודדות עם מחלה קשה הוא גדול מאוד. המחלה הופכת לחלוטין את חייו של החולה, אך גם של כל בני משפחתו. אך מה קורה כאשר אדם חולה לא במחלה קשה אחת, אלא בשתיים? 

בשנים האחרונות התברר כי יותר ויותר חולים סובלים גם מסרטן וגם ממחלות לב וכלי דם. הבנה זו פתחה צוהר לתחום חדש, שנמצא עדיין בחיתוליו, ונקרא קרדיואונקולוגיה, שילוב בין קרדיולוגיה (טיפול במחלות לב) לאונקולוגיה (טיפול בסרטן). למרות היותו תחום התמחות חדש יחסית, הוא כבר תפס תאוצה בארץ ומספר בתי חולים (השרון, שיבא ובילינסון) כבר הקימו מחלקות קרדיואונקולוגיות. 

קראו עוד: סרטן השד: תמיד צריך לבצע כריתה?

20% מחולי הסרטן - סובלים גם ממחלת לב

מחלות ממאירות (סרטן) ומחלות קרדיווסקולריות (לב וכלי דם) הן הגורמים השכיחים ביותר למוות בעולם המערבי. אם תצרפו אל ההתפתחות הרפואית, שהובילה לעלייה בתוחלת החיים ולהזדקנות האוכלוסיה, את העובדה שהפרופיל הדמוגרפי של חולים בסרטן וחולים במחלות לב הוא דומה - תגלו שאין זה מן הנמנע ששני המצבים הללו יתקיימו באותו חולה, בעת ובעונה אחת. 

זיהוי וטיפול מוקדם של מחלת לב משמעותו סיכוי גבוה יותר להחלים גם מהמחלה הממארת, מה שבעקיפין יסייע לטיפול במחלה הקרדיאלית. מחקר שפורסם על ידי החטיבה לקרדיולוגיה באוניברסיטת טקסס מצא שב-20% ממקרי הסרטן בחולים מבוגרים יש מעורבות של מחלה קרדיווסקולרית.

ישנם סוגים שונים של מחלות לב, ביניהן מחלות איסכמיות (ירידה באספקת הדם והחמצן לשריר הלב), מחלות מבניות (כגון הגדלה של שריר הלב) והפרעות בקצב הלב (כגון פרפור עליות). הטיפול בסרטן כולל מרכיב של קרינה, שעלולה לפגוע בקרום הלב ובשריר הלב, וכן מרכיב כימי בעל תכונות הרעילות לשריר הלב. מכאן שהטיפול עלול לגרום להחמרה של מחלה קיימת או להתפרצות של מחלה חדשה. 

אך ניתן להסתכל על המצב גם מהכיוון ההפוך: מחקר גדול שבוצע בקרב 9,203 איש מצא שחולים באי ספיקת לב היו בסיכון מוגבר לחלות בסרטן, עד כדי 68% יותר מקבוצת ביקורת ללא מחלת לב ברקע. 

הסיבה למחלות הלב: טיפולים נגד סרטן

הגורם העיקרי להיווצרות של מחלת לב בחולי סרטן הוא פגיעה באנדותל של העורקים הכליליים כתוצאה מקרינה ישירה לבית החזה, כמו במקרים של סרטן השד או הודג'קין לימפומה. מחקר שנערך במחלקה לרדיולוגיה וסרטן באוניברסיטת פלורידה מצא שמעל 10% מהחולים שטופלו בהקרנות לחלל המדיאסטינלי (החלל בין שתי הריאות שמכיל את הלב) סבלו ממחלות לב, שהופיעו בממוצע תשע שנים לאחר מכן. 

חשוב לציין את העובדה שהתורם המשמעותי להופעת מחלת לב מאוחרת הוא דווקא מחלות רקע אחרות, כגון יתר לחץ-דם, הפרעות קצב וסכרת. כיום נוהגים להשתמש במכשור חדיש עם קרינה חלשה וממוקדת יותר, אך מכיוון שלמחלת לב לוקח שנים להתפתח - עדיין אין נתונים חד משמעיים לגבי השפעה ארוכת טווח של המכשירים האלה. עם זאת, סביר להניח שבשנים הקרובות נראה פחות חולי לב כתוצאה מטיפול בקרינה. 

קראו עוד: מחלות לב: כיצד תאבחנו, לפני שיהיה מאוחר מדי?

פן נוסף לטיפול בסרטן הוא הטיפול הכימותרפי. התרופות הכימותרפיות אומנם בטוחות יחסית במינונים נמוכים, אבל הופכות להיות רעילות במינונים גבוהים. אחד המנגנונים שהן יוצרות הוא כיווץ חזק של העורקים הכליליים, מה שעלול לגרום להיצרות וחסימה שלהם וכן עצירה של אספקת הדם לשריר הלב ואוטם. 

סרטן או לב: במה יש לטפל קודם?

הטיפול במחלת לב, ללא קשר לגורם, צריך להיות בראש ובראשונה מציל חיים. איגוד הלב האמריקאי (AHA) שם דגש על הרחקת גורמי סיכון, כמו הפסקת עישון, איזון לחץ דם וערכי סוכר, הורדת ערכי השומנים בדם ועיסוק בפעילות גופנית. לעומת חולים קרדיאליים (חולי לב), חולים קרדיואונקולוגיים לא יכולים לקבל את הטיפול המיטבי למחלת הלב ממנה הם סובלים. 

המקרה הקל הוא כאשר מדובר בחולים שסובלים מאיסכמיה של שריר הלב, שלרוב יחול שיפור במצבם לאחר הפסקה זמנית של הטיפול. המקרים המורכבים יותר הם חולים אונקולוגים שסובלים מאוטם בשריר הלב (AMI), כאשר נדרשת פעולה מהירה שתשקם את זרימת הדם בעורקים הכליליים. 

מקרים אלו ניתן לתת לחולים טיפול תרופתי, שמטרתו לבצע פתיחה מחודשת של כלי דם חסום. חשוב לציין כי בחולי סרטן, שסובלים מנטייה לדימומים, זה עלול להיות מסוכן, שכן הטיפול כולל מינונים גבוהים של תרופות אנטיקואגולנטיות (מונעות קרישה). לחולה המטופל בכימותרפיה מדובר בסיכון משמעותי, שכן הוא כבר סובל מכמות נמוכה של טסיות דם (האחראיות על הקרישה) ונטייה לדימומים פנימיים. 

אפשרות נוספת היא ביצוע של טיפול חודרני, המוכר יותר כצנתור. בחלק מן המקרים יש צורך בפעולה כירורגית, שכוללת החדרת צנתר לכלי הדם החסום ופתיחה מכאנית שלו על ידי תומכן (סטנט). חולים עם סטנטים מתכתיים מחויבים ליטול נוגדי קרישה למשך חודש לאחר הצנתור, כדי למנוע סתימה חוזרת (פּקֶקֶת). גם כאן התרופות עלולות לגרום לדימום בחולי סרטן ולעכב את המשך הטיפול בכימותרפיה, כך שהיתרונות בטיפול הקרידאלי צריכים להילקח בחשבון מול החסרונות של הטיפול האונקולוגי. המשמעות גדולה עוד יותר כאשר בוחנים השתלת סטנטים מצופים בתרופה בחולי סרטן.

אז מה, אם כן, נכון לעשות? כיוון שיותר חולים שורדים מחלות ממאירות, לעומת מחלות לב, מניעה וטיפול במחלת לב היא מטרת-על בחולים המטופלים בכימותרפיה. ישנה מורכבות גדולה בטיפול הקרדיאלי בחולי סרטן ויש צורך בשיתוף פעולה בין הקרדיולוג, האונקולוג והחולה על מנת להגיע לתוצאות הטובות ביותר.