DSPS: התסמונת ש"מתחפשת" להפרעת קשב וריכוז במתבגרים

רובנו הולכים לישון בלילה, ואם אין הפרעה מיוחדת שעות השינה די קבועות באוכלוסיה הכללית. זמן השינה נקבע על ידי שני תהליכים עיקריים: האחד הוא התהליך ההומאוסטטי, כלומר סך התהליכים הכימיים שמתרחשים בגוף, והשני הוא התהליך הסירקדיאני, כלומר מחזוריות יומית שמוכתבת על ידי השעון הביולוגי. 

קראו עוד: הפרעות שינה: מתי נחירות מעידות על בעיה חמורה?

השעון הביולוגי שמתזמן את השינה ממוקם בהיפותלמוס, מבנה מוגדר במוח שאחראי על תפקידים בסיסיים רבים כמו רעב, שובע, טמפרטורה ועוד. לאיזור זה מגיע גירוי אור מרשתית העין ומשם המידע של אור (יום) וחושך (לילה) מגיע לבלוטת האיצטרובל. בבלוטה זו נוצר מלטונין בשעות החושך. כאשר ישנה עלייה של רמת המלטונין אצל בני אדם מתחיל תהליך השינה. ייצור המלטונין מתרחש במחזוריות של 24 שעות, וכך מתקיים המחזור של שינה-ערות.

מה קורה כאשר חלה "תקלה" בשעון הביולוגי?

אחד הביטויים לתקלה כזו היא קבוצה מעניינת של הפרעות שינה. הפרעות שינה אלה מאופיינות בכך שתזמון השינה סוטה באופן ניכר מהנורמה, עד כדי קושי ממשי בתפקוד היומיומי. בקבוצה זו של הפרעות שינה מוכרות מספר תסמונות: תסמונת פאזת השינה הדחוייה (Delayed Sleep Phase Syndrome); תסמונת פאזת השינה המוקדמת (Advanced Sleep Phase Syndrome ); מחזוריות שינה לא סדירה (Irregular Sleep Wake Cycle), מחזוריות שונה מ-24 שעות (Non 24 hour Sleep Wake Cycle) ויעפת (jet lag). 

התסמונת השכיחה מבניהן היא תסמונת פאזת השינה הדחויה (DSPS). הלוקים ב-DSPS נרדמים בשעה מאוחרת מאוד ומתעוררים למחרת בשעה מאוחרת, לעיתים אף בצהריים או אחר הצהריים. הם מתלוננים על קשיי הירדמות ועל קשיי יקיצה בשעות ה"רגילות" ועל כך שכל ניסיון להירדם מוקדם יותר נכשל. במקרים קיצוניים אנשים אלה ישנים בשעות היום וערים ופעילים בשעות הלילה. השינה עצמה תקינה וכל זמן שהם יכולים לישון בשעות הדחויות אין להם למעשה תלונות או תסמינים. אך כאשר הלוקים ב-DSPS כן מצליחים לקום בבוקר, במאמץ רב, מתחיל להיווצר מצב של חסך שינה כרוני, שמחמיר את הפרעת השינה. 

התסמינים של הפרעה זו מתחילים במיוחד בגיל ההתבגרות, וההערכה היא כי שכיחותה בגילאים אלה נעה בין 7% ל-16%. לעתים התסמינים קיימים כבר בילדות המוקדמת, ונדיר שהפרעה זו מופיעה בגילאי ה-30. 

כיוון שהיא שכיחה כל כך בקרב מתבגרים, ניתן לראות כי בתקופת בית הספר נוצרים אצלם קשיים רבים: איחורים וחיסורים, הירדמות בכיתה, הפרעות קשב וריכוז, הישגים לימודיים ירודים, לעתים עד כדי נשירה מהלימודים, ועימותים קשים עם ההורים והמורים. בהמשך עלולים להיווצר קשיי הסתגלות ותפקוד בזמן השירות הצבאי, קושי להשתלב בלימודים גבוהים ובמעגל העבודה ואף קושי בבניית זוגיות ומשפחה. 

קרוב לוודאי קיים רקע משפחתי-גנטי להפרעה זו והגנים הלא תקינים הם אלה שמקדדים לשעון הביולוגי (circadian clock genes ). לא נדיר לשמוע מהמאובחנים עם הפרעה זו שיש בני משפחה נוספים שהם טיפוסי לילה מובהקים מגיל צעיר.  

כיצד מאבחנים את הבעיה?

מאחר שהמודעות להפרעת שינה מסוג זה הינה נמוכה, הלוקים בה עוברים על פי רוב בירורים שונים בכיוון הפרעות קשב וריכוז, הפרעות התנהגותיות מסיבות שונות והפרעות על רקע פסיכולוגי או פסיכיאטרי. הם אינם מאובחנים נכון ואינם מטופלים כראוי. 

האבחנה מתבססת על היסטוריית שינה מפורטת, היסטוריה רפואית מפורטת ובמיוחד נטילת תרופות או מחלות שעלולות לגרום לקשיי הירדמות, שלילה של הרגלי שינה גרועים (בין השאר צריכה גבוהה של קפאין בשעות הערב) או כל התנהגות שתורמת לדחיית השינה. 

הבדיקה האובייקטיבית נעשית על ידי אקטיגראף: מכשיר קטן דמוי שעון, המבוסס על מדידת תנועות, אותו עונדים על היד הלא דומיננטית למשך שבוע-שבועיים לפחות, כאשר ההנחייה הניתנת היא ללכת לישון כאשר מופיעים עייפות ורצון לישון ולקום ללא שעון מעורר וללא אילוצים. פריקת הנתונים מהאקטיגראף מראה בצורה גרפית את זמני השינה הטבעיים במשך מספר לילות.

בדיקת שינה ביתית או בדיקת שינה במעבדת שינה למשך לילה אחד אינה אבחנתית ואינה נחוצה, אלא אם יש חשד להפרעת שינה ראשונית בנוסף ל-DSPS.

כיצד ניתן לטפל בתסמונת DSPS?

הטיפולים האפשריים ב-DSPS הם טיפולים התנהגותיים, הכוללים הקפדה על היגיינת שינה טובה ובמיוחד על שעות שינה מסודרות, חשיפה לאור בהיר בשעות הבוקר ונטילת מלטונין בשעות הערב. טיפול עם כדורי שינה על פי רוב אינו יעיל ואינו רצוי. הטיפול הינו סימפטומטי ומאפשר התמודדות טובה יותר בעולם שמתחיל את היום בשעות הבוקר ה"רגילות", אולם אין שינוי בנטייה הבסיסית לטיפוסיות לילה. עם הפסקת הטיפול לרוב יש דחייה הדרגתית של פאזת השינה למצב הראשוני.

דרך נוספת להתמודד עם DSPS (אך פחות מעשית בתנאי החיים) היא התאמת אורח החיים ככל שניתן לזמני השינה המועדפים.