ריצה או אימון כוח: מהו הספורט המומלץ לחולים בסוכרת סוג 2?

כ-8% מכלל האוכלוסייה אמריקאית סובלת מסוכרת סוג 2, נתון שהוכפל ב-15 השנים האחרונות וממצב את המחלה כמגיפה עולמית. מקורותיה נעוצים בחוסר פעילות גופנית ותזונה לקויה ידועים כיום כגורמים לה. החולים מתאפיינים ברמות גבוהות של גלוקוז בדם, זאת בשל חוסר רגישות להורמון האינסולין בעיקר ברקמות כגון, כבד, שריר ורקמות שומן. כיום הטיפול במחלה משלב מתן אינסולין, פעילות גופנית, תרופות ותזונה בריאה.

סוכרת סוג 2, מאופיינת בתנגודת אינסולין, תופעה שפוגעת בתפקודו התקין של הורמון האינסולין. פגם זה מביא לשיבוש כניסת הגלוקוז לתאים ומאזן האנרגיה בגוף, בעיקר בתאי השריר, השומן והכבד, מופר.

שילוב הספורט באורח חייהם של החולים הינו בעל השפעה ניכרת על ההתמודדות עם המחלה ועל איכות החיים של הסובל ממנה. כך לדוגמה, מחקר שבדק את השפעת ביצוע פעילות גופנית על החולים בסוכרת סוג 2 מצא כי היא מסייעת בירידת רמות הגלוקוז בדם. מהו האימון הגופני המומלץ לסובלים מהמחלה, כמה זמן כדאי להתאמן ומהם הדגשים אותם כל מתאמן הסובל מהמחלה חייב לזכור?

כיצד מסייעת הפעילות הגופנית לטיפול בהשלכות המחלה?

כל חולה הסובל מסוכרת מבצע שימוש בשני מדדים עיקריים. הראשון בוחן את רמות הגלוקוז בדם לאחר צום, והשני בודק רמות המוגלובין מסוכרר (A1c), תרכובת המכילה חלבוני המוגלובין אשר מצויים בתאי הדם האדומים ומעבירים את החמצן לתאי הגוף השונים.

למעשה, הפחמימות המגיעות מן המזון נאגרות בגוף כגליקוגן (פחמימה המורכבת מיחידות של גלוקוז) בשרירים ובכבד. שרירי השלד אוגרים כמות מזערית של גליקוגן, המהווה כ-2% ממשקלם. מאידך בשל המסה הכוללת של רקמות השריר בגוף נאגרים 300-400 גרם של החומר ככלל. לכן אלה מהווים את מאגר הגליקוגן הגדול ביותר בגוף האדם. ישנן עדויות כי קצב יצירת הגליקוגן בשרירים בקרב חולים בסוכרת סוג 2 נמוך ב- 50% מזה של אדם בריא.

פעילות גופנית דורשת כמות רבה של אנרגיה לצורך הפעלה השרירים, וככל שרמת המאמץ עולה כך גדלה הדרישה לאנרגיה למטרת כיווץ השרירים. מנגד, כמות האנרגיה שהשרירים צורכים גדלה עם העלייה במאמץ למרות שהעצימות וההספק האנרגטי יורדים.

מקורה הפיזי של כל פעילות ספורטיבית הינו בתהליך הגליקוליזה, הכולל שימוש במולקולת גלוקוז לביצוע פעילות גופנית. הלכה למעשה, הפעילות ספורט משפרת את איזון הסוכר בדם, מסייעת בשיפור האיזון הגליקמי והרגישות לאינסולין .

איזו פעילות מומלצת לחולי סוכרת סוג 2?

כיום נפוצה הטענה כי פעילות אירובית היא היעילה ביותר לחולים בסוכרת סוג 2 וזאת בשל שימוש מוגבר בצריכה אנרגטית. מאידך מחקרים רבים בדו את ההנחה השכיחה, ומצאו כי הטיפול האפקטיבי ביותר הינו זה המשלב ספורט אירובי ואנארובי. בשילוב שתי שיטות הכושר, ישנה השפעה מגוונת על מנגנונים פיזיים שונים, לרבות שרירי השלד ומאגרי האנרגיה.

לחולים במחלה מומלץ לשלב פעילות אירובית ואנארובית, המשפיעות על מנגנונים פיזיים שונים ומסייעות באיזון הסוכר בדם

כיצד ניתן לשלב את שני סוגי האימונים?

שילוב פעילות אירובית ואנארובית, אינו אומר בהכרח שיש צורך באימונים נפרדים. בתוכנית האימונים לחולים סכרת סוג 2 ניתן לשלב באותו זמן תרגילי כוח, אשר מהווים צורת כושר אנארובית ותרגילי סיבולת שנעשים במסגרת אימון ארובי. 

מהו זמן האימון המומלץ לחולי סוכרת?

לגזור ולשמור: 6 דגשים עליהם  חולי סוכרת צריכים להקפיד בזמן אימון

1.חשוב לבדוק את רמות הסוכר לפני האימון, במהלכו ובסיומו.

2.כדאי לאכול פרי או חטיף מתוק לפני הפעילות, בפרט אם ישנם ערכי סוכר נמוכים (מתחת ל-100 מ"ג).

3.במאמץ ממושך (מעל שעה) יש לצרוך שתייה ממותקת או חטיף במהלך הפעילות עצמה.

4.כדאי לקבוע את הכמות המוזרקת של האינסולין בהתאם למשך הפעילות ודרגת הקושי שלה. ככל שהאימון נערך זמן רב יותר וממוצב בדרגת עומס גדולה יותר, יש להזריק פחות אינסולין לפני המאמץ.

5.רצוי להזריק אינסולין כשעה לפני האימון. כדאי שההורמון יוחדר לאיבר פחות פעיל כדי למנוע ספיגה מהירה שלו.

6.מומלץ שהפעילות הגופנית תהיה משולבת בסדר היום, כדי לשמור על התנהלות שגרתית ולמנוע הפתעות.

7.אם בכל זאת  התרחש אירוע היפוגליקמי יש להפסיק מיד את הפעילות, לאכול חטיף או פרי מתוק ולבדוק רמות סוכר כל 15 דקות.
8.יש לשוב לפעילות רק כשערכי הסוכר בדם יעלו מעל 100 מ"ג.