לוקמיה מיאלואידית כרונית CML (Chronic myelocytic leukemia)

ראשי

תאור

לוקמיה מיאלואידית כרונית (CML) היא מחלה שבה התא שעבר התמרה ממארת הוא תא האב הרב-תכליתי בלשד העצם שממנו מתפתחים כל תאי הדם. היארעות ה-CML היא 1:100,000 והיא מהווה 20%-15% מכלל הלוקמיות בקרב מבוגרים. שני מאפיינים למחלה: נוכחות כרומוזום פילדלפיה, ומהלך תלת-שלבי שכולל שלב כרוני, שלב מואץ ומשבר בלסטי. שלבים אלו משקפים את ההתקדמות של התהליך הממאיר.

קראו עוד: לוקמיה – השתלשלות המחלה



לוקמיה מיאלואידית כרונית CML

השלב הכרוני
רוב החולים מאובחנים בשלב הכרוני של המחלה. אצל 30%-20% מהחולים המחלה מתגלית במקרה במהלך קביעת נוסחת תאי דם שגרתית המראה עלייה במספר התאים הלבנים בדם. סימנים אחרים בשלב הכרוני:

- הגדלת הטחול, אצל 90%-85% מהחולים. היא יכולה להיות ללא תסמינים או מלווה בכאב בבטן שמאלית עליונה. כשהטחול מוגדל מאוד עלולים להופיע שובע מוקדם ואוטמים בטחול.
- חוסר דם (אנמיה)
- הגדלת הכבד
- תסמינים כלליים: חולשה כללית, חוסר תיאבון וירידה במשקל, הזעות וחום נמוך.
- לעיתים מספר הליקוציטים גבוה עד כדי כך שהוא גורם לחסימה של כלי דם קטנים לרבות הופעה של קשיון קבוע של איבר המין.

השלב הכרוני נמשך בממוצע 4-3 שנים אך יכול להימשך מספר חודשים ועד שנים רבות.

השלב המואץ
כמו בכל גידול ממאיר גם ב-CML המחלה מתקדמת. במקרה של CML ההתקדמות היא לקראת המשבר הבלסטי שהוא כפי שיפורט בהמשך לוקמיה חדה לכל דבר. לעיתים השלב הבלסטי מתקדם ישירות מהשלב הכרוני אבל ברוב המקרים מופיע שלב מקדים שבו החולה חש כאבים בעצמות, חום, ירידה במשקל ועוד. שלב זה קרוי השלב המואץ והוא מתאפיין בתופעות הבאות:

- עלייה בלתי נשלטת במספר התאים הלבנים (ליקוציטים)
- חוסר דם ו/או ירידה במספר טסיות הדם שאינם נענים לטיפול
- הגדלה מהירה בגודל הטחול
- הופעה של כ-10% תאים ממאירים בלשד העצם

שלב זה יכול להימשך מספר שבועות עד מספר חודשים והוא מבשר את בואו של השלב הסופני של המחלה הקרוי המשבר הבלסטי.

המשבר הבלסטי
המשבר הבלסטי הוא לוקמיה חדה לכל דבר ומתפתח ב-85%-75% מהחולים. בכל שנה יש לחולה כ-25% סיכוי לעבור למשבר בלסטי. שלב זה מוגדר כנוכחות של מעל 30% תאים ממאירים בדם ההיקפי או בלשד העצם. בשלב זה באה לידי ביטוי העובדה שהתא שעבר התמרה ממארת מלכתחילה היה תא האב הרב-תכליתי בלשד העצם ולכן יכולים התאים הממאירים להיות מכל שורות תאי הדם. הפרוגנוזה גרועה ביותר, הישרדות למשך 6-3 חודשים.

כרומוזום פילדלפיה
בשנת 1960 נואל והנגרפורד מפילדלפיה תיארו בכל חולי ה-CML כרומוזום קטן מהרגיל וכינוהו כרומוזום פילדלפיה. בשנת 1973 הוכיחה ג'נט ראולי שהכרומוזום הקטן הוא כרומוזום 22 שחלק גדול ממנו עבר לכרומוזום 9. היא מצאה שהמעבר הוא דו-צדדי ושקטע מכרומוזום 9 עובר לכרומוזום 22. גריפין קבע בשנת 1983 שהשינוי הגנטי גורם למעבר של גן הקרוי abl מכרומוזום 9 לכרומוזום 22 שם הוא מתיישב ליד הגן bcr ליצירת גן משותף הקרוי bcr/abl. הגן החדש מקודד ליצירת חלבון חדש שנקרא BCR/ABL שהוא חלבון גורם סרטן (אונקוגן), ואשר פועל בכל הדרכים האפשריות להשגת יתרון בגידול על התאים שמכילים אותו. בשנת 1990 פרסם בלטימור שהחדרת הגן לעכברים די בה על מנת לגרום להם ל-CML, כלומר, גן אחד המביא למחלה אחת.

מניעה וטיפול

טיפולים ותרופות

למרות ההתקדמות הרבה בהבנת המנגנונים הגורמים להופעת המחלה ולהתקדמותה, ההחלטות הטיפוליות ב-CML עדיין מהקשות ברפואה. הטיפול ב-CML צריך לתת מענה מבחינת נוסחת תאי הדם אבל גם להביא לסילוק של כרומוזום פילדלפיה או נכון יותר של החלבון BCR/ABL. הטיפול הראשוני נועד להורדת מספר הליקוציטים והוא מבוסס על כימותרפיה שניתנת בדרך פומית. התרופה שנמצאת בטיפול הנרחב ביותר היא ה-Hydroxyurea. טיפול זה יכול להביא להפוגה מבחינת מספר תאי הדם, אך אין לו כל השפעה על כרומוזום פילדלפיה.

הטיפול באינטרפרון אלפא מביא להפוגה המטולוגית ב-80%-70% מהחולים אולם רק אצל 15%-10% מהם תחול הפוגה בגנים.

הטיפול היחיד הידוע כיום כטיפול שיכול להביא להבראה מהמחלה הוא השתלת לשד עצם מתורם. ההשתלה מתורם צריכה להתבצע בשלב הכרוני. כיוון שקשה לנבא את זמן השלב הכרוני בחולה נתון, ההמלצה היא לבצע את ההשתלה תוך כשנה מהאבחון. הדילמה הקשה שעומדת בפני החולה והרופא המטפל נובעת מהעובדה שהתמותה בהשתלה ב-CML היא בסביבות 25%. יתר על כן ההשתלה שמורה לצעירים בעלי תורם מתאים.
כיוון שמזה שנים רבות ידוע שמדובר בגן אחד הגורם למחלה אחת, ניסו במרוצת השנים למצוא טיפולים המכוונים כנגד גן ה-bcr/abl. לפני כ-5 שנים, מצאה חברת נוברטיס, לאחר סריקה של מאות חומרים, חומר שנקרא Specific Tyrosine kinase Inhibitor - STI571 הקרוי Glivec. נמצא שחומר זה הוא מעכב ספציפי של חלבון ה-BCR/ABL. הבשורה הטובה ביותר לחולים היתה שהטיפול ניתן בדרך פומית ושיש לו השפעות לוואי מעטות בהשוואה לאינטרפרון.

במנגנון הפעולה של הגליבק יש הבטחה גדולה ותקווה, ופיתוח התרופה מחזק מאוד את גישת הטיפולים המתכווננים (Targeted therapy) בסרטן. חלבון ה-BCR/ABL צריך לעבור זירחון על מנת לפעול. פעולת הזירחון מתבצעת על ידי קשירה של מולקולת האנרגיה של התא הקרויה ATP. הגליבק נקשר באתר הקישור של ה-ATP, הוא מונע על ידי כך את זירחון החלבון והופך אותו לבלתי פעיל.

כיוון שאין עדיין הוכחה ברורה לכך שהגליבק ירפא את חולי ה-CML, הנטייה כיום להתחיל בטיפול זה אך אם אין תגובה מהירה, להמשיך להשתלת לשד עצם באנשים שיש להם תורם מתאים.





פורומים, 

זמנית לא ניתן לשאול שאלות בפורום זה.
הודעה
מחבר
תאריך/שעה



הצטרפו לאינדקס הרופאים!