דלג לתוכן

קדחת המעי (Enteric fever)

2 דקות קריאה
קדחת המעי היא תסמונת של חום, כאבי בטן, קצב לב איטי יחסית (ברדיקרדיה), טחלת (ספלנומגליה) ומיעוט תאים לבנים (ליקופניה). זיהום בחיידק סלמונלה טיפי (Salmonella typhi) הוא כמעט שם נרדף לתסמונת, אם כי היא יכולה להיגרם גם על ידי חיידקים אחרים, לרבות סלמונלות שאינן טיפי או Yersinia enterocolitica. ההתייחסות בהמשך היא לזיהום כתוצאה מסלמונלה טיפי, שהיא מחולל תוך-תאי, אנדמי בארצות העולם השלישי ובעיקר בהודו, דרום אמריקה, דרום מזרח אסיה והאיים הקריביים.

כ-16 מיליון מקרים חדשים מדווחים כל שנה, ומהם כ-600,000 מסתיימים במוות. בארצות מתועשות המחלה כמעט נעלמה, והיא מופיעה בעיקר אצל מטיילים שחזרו מהאזורים האנדמיים, ומלווה בשיעורי תמותה נמוכים באורח ניכר.

ההידבקות מתרחשת על ידי אכילת מזון או צריכת מים מזוהמים בצואת אדם. החיידקים הנבלעים צריכים להתגבר על חומציות הקיבה, חודרים לקישריות הלימפה (Peyer's patches) של המעי, ומשם מתפזרים דרך הלימפה או דרך הדם, לגוף, בעיקר לאיברים לימפטיים (טחול, כבד, לשד עצם). חומציות נמוכה של הקיבה מסייעת להידבקות. המאכסן הטבעי היחיד של החיידק הוא האדם.

תקופת הדגירה נעה בין 5 ל-21 יום והמחלה עצמה מתחילה ומתפתחת בהדרגה. חום מופיע במרבית המקרים (100%-75%). בשבוע הראשון החום עולה בהדרגה (Remittent), ואילו בשבוע השני החום מתייצב, לעיתים בערכים גבוהים סביב 40-39 מעלות צלזיוס. קצב לב איטי יחסית או תפרחת ורדרדה, חולפת, על הגו התחתון או על הבטן (Rose spots) סגוליים לאבחון.

המחלה עלולה להיות מלווה בעצירות (אצל מחצית מהמקרים) או בשלשול (במחצית האחרת) ולעיתים גם בדלקת הלחמית, בכאבי גרון או בשיעול. הסיבוכים מופיעים בשבוע השלישי למחלה כתוצאה מהימצאות החיידק בזרם הדם, ועלולים לכלול דלקת ריאות, דלקת פנים הלב (אנדוקרדיטיס), דלקת עצם (אוסטיאומיאליטיס), דלקת מפרקים, דלקת מעטפות המוח (מנינגיטיס) והינקבות המעי.

ד"ר מרים וינברגר

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007

אבחון ובדיקות

ברוב המקרים האבחון נקבע על ידי התקנת תרביות דם או ביצוע ביופסיה מלשד עצם. צמיחה בתרביות צואה ושתן מתקבלת בשיעורים נמוכים יותר. בדיקת Widal המסורתית אינה כלי יעיל לאבחון.

טיפולים ותרופות

הטיפול האנטיביוטי המומלץ הוא באמצעות תרופה מקבוצת הדור השלישי של הצפלוספורינים (Cephalosporines) כגון צפטריאקסון (Ceftriaxone) או מקבוצת הקינולונים (Quinolones), כגון ציפרופלוקסצין (Ciprofloxacin).

הטיפול המסורתי באמצעות כלוראמפניקול (Chloramphenicol) יעיל פחות, ומסתיים בשיעור גבוה יותר של מקרי מוות או של הישנות המחלה. בחלק מהחולים החיידק שורד בדרכי המרה ואלה הופכים לנשאים ולמקור הדבקה.

מניעה

מטיילים לאזורים אנדמיים יכולים להתגונן מפני הידבקות במחלה על ידי שמירה על כללי זהירות בסיסיים באכילה ובשתייה וכן על ידי חיסון.

קיימים שני סוגי חיסון: חיסון מחיידק חי מוחלש הניתן בדרך פומית וחיסון המבוסס על הרב-סוכרים (פוליסאכארידים) בדופן החיידק וניתן בהזרקה. יעילות החיסון נעה בין 50% ל-80% והוא תקף במשך שנתיים עד חמש שנים.
רופאים בתחום
ד"ר עודד שינברג
ד"ר עודד שינברג ראומטולוגיה
פרופ' הווארד עמיטל
פרופ' הווארד עמיטל ראומטולוגיה
ד"ר טובי רסין
ד"ר טובי רסין פנימית

שאלות מתוך פורום פיברומיאלגיה

בניהולו של ד"ר יונתן וולמן
באנר הצטרפות

רופא, אתה עדיין לא חלק מאינדקס המומחים שלנו?

שווה לך להצטרף!
youtube ערוץ הוידאו של
Infomed
הפייסבוק
שלנו
instagram האינסטגרם
שלנו