בדיקת תרבית דם (blood culture)

דלקת במפרק ה- sacro-iliac עלולה לגרום כאבים והגבלה בפעילות במגוון רחב של מצבים, חלקם ראומטיים וקשורים לכאבים או דלקות באיברים אחרים בגוף, ומיעוטם זיהומיים. כאבים במפרק, המתבטאים לרוב בכאבי גב תחתון, קשורים ככל הנראה לשינויים שעובר המפרק בהשפעת הורמון הקרוי רלקסין (relaxin). לכן חשוב לעקוב אחר התפתחות סימנים אחרים, כגון חום או עלייה במדדי דלקת בבדיקות מעבדה. תוצאות המיפוי אינן קובעות מהי סיבת הקליטה אלא מציינות כמה אפשרויות. באחריות הרופא המטפל שלך לשלול את המצבים המסוכנים יותר, כגון דלקת זיהומית, ובכל מקרה להציע טיפול, גם אם ניסיוני, העשוי להקל על כאבייך. בהצלחה, ד"ר רונן בלכר - אינפומד

מומחה לכירורגיה כללית

קבוצות הסיכון לסיבוכים משפעת החזירים הם ילדים בני שנתיים ומטה, נשים הרות, וכן ילדים או מבוגרים הסובלים ממחלה כרונית, ובמיוחד השמנת יתר, מחלת ריאות כרונית, דיכוי חיסוני, או אנשים שמקבלים תרופות המדכאות את מערכת החיסון כמו כמותרפיה או סטרואידים. אני מייעצת לך להפנות שאלה זאת לרופא המטפל בך המכיר היטב את מצבך הרפואי, את ההיסטוריה הרפואית שלך ואת מצבך הנוכחי. איחולי בריאות ד"ר אורלי שניידר - אינפומד

מה שאתה מתאר אופייני לדלקת השופכה (urethritis) העשויה להיגרם על ידי מגוון גדול של חיידקים, נגיפים וגורמים אחרים. הגורמים השכיחים ביותר הם זיבה (גונוריאה), כלמידיה, מיקופלסמה ג'ניטליום, אוריאופלסמה אוריאליטיקום, טריכומונס וגיננאליס, והרפס. כדי לאבחן את הגורמים לא די בתרבית שתן רגילה, אלא נחוצות בדיקות משוכללות יותר של ההפרשה. במרכז הרפואי שיבא בתל השומר מבצעים בדיקת PCR (בדיקה לאיתור גנים) שבאמצעותה בודקים את כל החיידקים הללו. תרבית להרפס עשויה להצביע על נגיף זה. לאחר זיהוי הגורם המדויק יש לטפל בך ובבת זוגך הקבועה. תוכל לקרוא על בדיקת PCR באינדקס הבדיקות של אינפומד: http://www.infomed.co.il/medTest1.asp?tID=107

לפי הידע ישנו בידינו, חצי שנה מעת ההדבקה בנגיף ה- CMV הוא די והותר על מנת להיכנס להריון ללא חשש לפגיעה בילד. רמה שיירית של IgM יכולה להישאר זמן רב לאחר ההדבקה. תוכלי לבצע בדיקת להיטות (avidity) על מנת להיווכח שאכן מדובר בזיהום ישן. בברכה ד"ר איציק לוי רופא בכיר המרפאה לסיקור, מניעה וטיפול במחלות המועברות במגע מיני מומחה בפנימית, מחלות זיהומיות ומחלות המועברות במגע מיני

קודם כל, במשך כל ההריון וגם לפניו, חשוב לזכור שבריאותך חשובה לא פחות מבריאות העובר, מה גם שכאשר מדובר בזיהומים נרתיקיים יש סכנה ל"זיהום עולה" שעשוי לפגוע בעובר, ועל כן חשוב מאוד לאבחן אותם ולטפל בהם בזמן. לא ברור לי מדוע נמנעת מטיפול לפני הביוץ. אני מניחה שאת מתכוונת לטיפול בנרות וגינליים מסוג אגיסטן (החומר הפעיל בהם נקרא קלוטרימזול). אם כך, הם אינם מפריעים לתהליך ההתעברות ואפשר להשתמש בהם. אינני יודעת מי אבחן שהבעיה אצלך היא פטריה. אם לא תחושי הטבה, כדאי מאוד שתפני לרופא/ת הנשים, מפני שיתכן שיש צורך בטיפול שונה. שיהיה בהצלחה! ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד

חיידק הסטפילוקוקוס נמצא על העור אצל כולנו. לפעמים הוא גורם לזיהום של העור ואפילו לאבצס. בדרך כללל לא לוקחים תרבית, אלא משתמשים באנטיביוטיקה. במקרה של אבצס יש לעשות ניקוז. הפריחה שאת מתארת יכולה להיות גם בגלל החיידק, וניתן לטפל בה על ידי משחה אנטיביוטית. בגלל שבמקרה שלך האבצס חוזר והפריחה ישנה זמן רב, כדאי לשלוח דגימה לתרבית ולטפל באנטיביוטיקה המתאימה. ד"ר נעמה ורבין - אינפומד

שלבקת חוגרת היא מחלה הנגרמת על ידי נגיף הווריצלה. מדובר באותו הנגיף הגורם אבעבועות רוח בילדים. באנשים שחלו באבעבועות רוח, לאחר ההחלמה נותר הנגיף רדום בתאי העצב באתרים שונים במערכת העצבים המרכזית. מסיבות שונות, הנגיף עשוי לשוב ולהתפרץ שנים מאוחר יותר, אלא שכעת, הודות לזיכרון החיסוני, הוא אינו מתפשט בכל הגוף, אלא מוגבל לעצב יחיד. לאורך העצב מופיעה פריחה שעשויה להיות מגרדת או כואבת. בשלב זה המחלה מידבקת במגע עם הנגעים שעל העור, אולם יכול להידבק רק מי שלא חלה מעולם באבעבועות רוח ולא חוסן נגד המחלה. זה אומר שלמעשה, כמעט רק תינוקות עשויים להידבק. בעלך ובתך אינם בסכנת הידבקות. הטיפול במחלה נועד להגביל את משכה ולהקטין את הסיכוי שיתפתחו סיבוכים. המרכזי בהם הוא כאב עצבי שלעיתים רחוקות עלול להימשך זמן רב. אכן ישנו חיסון נגד וירוס אבעבועות הרוח, הניתן לכל התינוקות במדינת ישראל. החיסון לא נועד למנוע התפרצות של שלבקת חוגרת אלא את מחלת אבעבועות הרוח. אין טעם לחסן אנשים בוגרים, שכן רובם ככולם כבר חלו במחלה, וממילא הם מחוסנים נגדה. הטיפול שקיבלת הוא המומלץ במקרים אלה. כעת לא נותר אלא להתאזר בסבלנות, שכן המחלה חולפת מאליה במוקדם או במאוחר. איחולי בריאות, ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד

חוסר היכולת לסגור את העפעפיים קרוי Lagophthalmos. באופן תיאורטי, פגיעה משמעותית בעור יכולה להביא לעיוות בעפעף ולחוסר יכולת לסגור את העפעפיים, אולם הדבר אינו שכיח, והפגיעה בעיר צריכה להיות משמעותית כדי שזה יתרחש. סיבות נוספות יכולות להיות טראומה לעפעף, שיתוק של עצב הפנים, ובלט עין מסיבות שונות. הבעיה במצב זה, מעבר לסיבה הבסיסית של חוסר היכולת לסגור את העפעפיים, היא שהקרנית יכולה להיפגע. הקרנית יכולה להתייבש, ואם הדבר לא מאובחן בזמן ומטופל - היא עלולה להיפגם באופן בלתי הפיך. לצורך טיפול בלגופתאלמוס ניתן, בשלבים הראשונים, לטפטף לעין חומרי סיכה, להשתמש במשחות לסיכה, ולהניח עדשת מגע טיפולית (בהוראת רופא בלבד), וקיימים טיפולים דרסטיים יותר. המלצתי היא כי תיבדקי על ידי רופא עיניים כדי לבחון אם יש לך לגופתאלמוס וכדי לבדוק את מצב הקרנית. בברכה, ד"ר עידו דידי פביאן - אינפומד

אנשים שלא חלו באבעבועות רוח ולא קיבלו חיסון נגד המחלה נמצאים בסיכון לחלות בה וגם אנשים ש:

• חיים עם אדם שחולה באבעבועות רוח.
• עובדים, או משחקים בתוך חדר, יותר משעה, עם מישהו שחולה באבעבועות רוח.
• חולקים חדר בבית החולים עם אדם שיפתח מאוחר יותר אבעבועות רוח, או מטופלים על ידי איש צוות שיפתח אבעבועות רוח מאוחר יותר.
• סובלים ממערכת חיסונית מוחלשת.

הסיכון להידבקות באבעבועות רוח גבוה במיוחד כאשר אחד מבני הבית חולה במחלה, זאת בשל המגע הקרוב. יתרה מזאת המחלה עלולה להיות חמורה יותר אצל האדם שנדבק, מאשר אצל האדם ממנו נדבק. המחלה מדבקת במיוחד החל מהיום הראשון או השני לפני הופעת הפריחה ועד שהאבעבועות מתייבשות ומתכסות בקרום. תינוקות צעירים מאד, בני נוער, מבוגרים ובמיוחד נשים בהיריון ואנשים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת, נמצאים בסיכון גבוה להתפתחות סיבוכים כתוצאה מאבעבועות רוח. אנשים שחלו במחלה או קיבלו את החיסון נגדה – מחוסנים מפני הנגיף. במקרים מסוימים תיתכן תגובה קלה כתוצאה מחשיפה נוספת לנגיף, כמו למשל מעט נקודות וחום קל. אולם ברב המקרים, לא סביר שאדם שכבר חלה באבעבועות רוח יחלה שוב במחלה.