פקיעת קרומים מוקדמת בהריון

קרומי השפיר מהווים שק אטום המכיל את העובר ואת מי השפיר. סביבה סגורה זו מאפשרת לעובר התפתחות מרחבית ומשמשת חיץ מגן מפני זיהום וחבלה גופנית.
התפתחות תקינה של הריאות והשלד העובריים תלויה בשלמות קרומי השפיר ובכמות תקינה של מי שפיר סביבו.
באופן טבעי מתרחשת פקיעת מי השפיר באופן עצמוני בעת הלידה, כנראה עקב לחץ מוגבר בחלל הרחם הנגרם על ידי צירי הלידה.
"פקיעת קרומים מוקדמת", מתרחשת לפני שהחל תהליך הלידה. כאשר פקיעת הקרומים מקדימה את הלידה סמוך למועד הלידה הצפוי, תתחיל הלידה ברוב המקרים תוך יממה לכל היותר. משך הזמן ממועד פקיעת הקרומים ועד להתפתחות לידה עצמונית יהיה ארוך, ככל שגיל ההריון מוקדם יותר.
הסיבות לפקיעת הקרומים לפני המועד אינה ברורה עדיין. שק השפיר מורכב משתי שכבות עיקריות, השכבה הפנימית הקרויה "אמניון", והחיצונית לה ה"כוריון". עם התקדמות גיל ההריון פוחתת עמידות הקרומים ללחץ הנוצר בתוך הרחם, כנראה עקב שינויים ביוכימיים בהרכב רקמת החיבור שממנה מורכבים הקרומים.

אופן הניהול והטיפול תלוי בגיל ההריון שבו התרחשה פקיעת הקרומים. כאשר פקיעת הקרומים מתרחשת לאחר השבוע ה-35 להריון, מומלץ לבצע השראת לידה כדי למנוע סיבוכים, כגון זיהום אימהי ועוברי, היפרדות שיליה ושמט של השורר. לפני השבוע ה-35 מומלץ לאשפז את היולדת ולעקוב אחר סימנים העלולים להעיד על התפתחות זיהום או מצוקה של העובר. הסימנים המעידים על זיהום: חום אימהי, דופק אימהי ועוברי מהירים מהרגיל, כאבים ורגישות של הרחם, מספר גבוה של תאים לבנים בדם האם והפרשה מוגלתית מהרחם. מומלץ להימנע מבדיקה נרתיקית ידנית כדי להימנע מהחדרת זיהום לתוך הרחם. כיום מקובל גם לטפל באנטיביוטיקה למניעה, למשך מספר ימים, כדי למנוע זיהומים אצל האם והעובר. כדי להפחית את הסיכון לתסמונת המצוקה הנשימתית בפגים הנולדים ולזרז את תהליך ההבשלה הריאתית, מומלץ להזריק לאם לפני השבוע ה-34, זריקות סטרואידים, זאת בתנאי שאין עדות לזיהום. במקרים של פקיעת הקרומים המתרחשת מוקדם מאוד, בשליש השלישי של ההריון ניתן לשקול טיפול בתרופות להרפיית הרחם, לצורך עצירת הלידה למשך 48-24 שעות כדי לאפשר השפעה מיטבית של הסטרואידים על הבשלת ריאות העובר. לידה בדרך נרתיקית היא העדיפה במקרים שבהם העובר במצג ראש ואינו מבטא מצוקה.

פרופ' יוסי עזרא