זיהום של הנרתיק בטריכומונאס (Trichomoniasis, Trichomonas vaginitis)

סימפטומים

תוארו מקרים בהם הסימפטומים הופיעו רק שנים רבות לאחר ההידבקות בטפיל אבל בדרך כלל הם מופיעים תוך 4-20 ימים וכוללים בנשים:

• הפרשה וגינלית מרובה של תפליט צהוב – ירוק או אפור לעיתים עם נקודות של דם.

• זיהום של השופכה (הצינור שמעביר את השתן משלפוחית השתן אל מחוץ לגוף).

• תחושת שריפה, גירוד או כאבים בנרתיק.

• כאב בטן תחתונה.

• ריח מסריח בנרתיק.

• כאב או תחושת שריפה בזמן מתן שתן ובנוסף עליה בתדירות מתן השתן.

• כאב בשעת קיום יחסי מין.

• נפיחות באגן, בנרתיק ובצוואר ברחם.

• החמרה של הסימפטומים בזמן הדימום הוסתי.

בגברים לרוב אין סימפטום אבל במקרים מסוימים מופיע: זיהום של השופכה ובלוטת הערמונית, כאב או קושי במתן שתן, הפרשה נוזלית לבנה מהפין ותחושת עקצוץ בתוך הפין.
 

סיבות וגורמי סיכון

הטריכומונס עובר בעקבות מגע מיני הטרוסקסואלי והומוסקסואלי (בעיקר בין נשים).בניגוד למה שנהוג לחשוב, הטפיל בדרך כלל אינו עובר בשימוש במגבות משותפות או דרך השירותים .
קיום יחסי מין עם פרטנרים מרובים בצורה לא מוגנת, מחלות מין אחרות וזיהום בעבר בטריכומונס מגבירים את הסיכון להידבק במחלה זו.
האוכלוסיות בהם השכיחות בזיהום בטריכומונס היא מוגברת הם: ילידי ארצות הברית, בגיל מבוגר יותר, בעלי השכלה נמוכה יותר, עניים ושטיפת איבר המין באמצעי שטיפה מיוחד (Douching).
    

אבחון ובדיקות

ניתן לקחת תרבית וממנה לנסות ולגדל את הטפיל, בגברים קשה לבודד את הטפיל ולכן ניתן לאבחן את נוכחותו בעזרת בדיקה של נוגדנים כנגד הטפיל בדם. בנשים ניתן לקחת דגימה מההפרשה הנרתיקית ובתנאי חום מספיק ותנאים סביבתיים נאותים ניתן יהיה לראות את תנועת הטפיל בדגימה תחת מיקרוסקופ. יש מקומות בהם נעזרים גם בבדיקת פאפ (Pap Smear) לביצוע האבחנה.
 

סיבוכים אפשריים

זיהום בנרתיק על ידי טריכומונס אצל נשים בהריון מגביר את הסיכון ללידה טרם המועד הרצוי, שכיחות משקל נמוך בקרב התינוקות לאימהות אלו עולה וכן קיים סיכון להדבקה של התינוק בזיהום בזמן המעבר בתעלת הלידה.
כמו כן נראה שזיהום זה עלול להשפיע על בריאותה של האישה באופן ישיר ולהעלות את הסיכון להידבק בוירוס הHIV שגורם להתפתחות מחלת האיידס, מכפיל את הסיכון למחלות גידוליות של צוואר הרחם, מכפיל בארבע את הסיכון לזיהום בהרפס של אברי המין (HSV- 2) וישנם מחקרים שמצביעים על קשר בין זיהום בטריכומונס לבין הפרעה בפוריות בקרב נשים על רקע של בעיות בחצוצרות.
 

טיפולים ותרופות

המחלה נקראת גם מחלת ה"פינג פונג" בגלל שיש לה נטיה לעבור בין בני הזוג מספר פעמים ולכן יש צורך בטיפול בשני בני הזוג בו זמנית על מנת להקטין את הסיכוי להדבקות חוזרות אחד של השני. 

הטיפול היעיל ביותר הינו אנטיביוטיקה חד פעמית במינון גבוה במיוחד (megadose) של מטרונידאזול (Flagyl) או טינידאזול (Tindamax) למרות שלכאורה ניתן להשתמש בג'ל או תכשיר אחר בשימוש מקומי בלבד הוכח שטיפול דרך הפה יעיל יותר בהתמודדות עם הטריכומונס. הזיהום אמור לחלוף בתוך כשבוע ובמהלך פרק זמן זה קיים איסור גורף על קיום יחסי מין לא מוגנים מחשש להדבקה.
לאנטיביוטיקות אלו עלולות להופיע תופעות הלוואי הבאות: בחילות, הקאות, כאבי ראש, טעם מתכתי בפה וסחרחורות. ההקאות והסחרחורות נוטות להחמיר לצד שתיית אלכוהול ולכן בסמוך לזמן נטילת התרופה (24-72 שעות כתלות בתרופה) מומלץ שלא לשתות אלכוהול.

חשוב להדגיש שהסימפטומים יכולים להיעלם תוך מספר שבועות גם ללא טיפול אך במצב זה יכול להיות שהאדם עדיין נושא את הטפיל בגופו ולכן הוא עדיין מדביק אחרים איתם הוא בא במגע מיני. לכן בכל מצב של חשד בזיהום זה יש לפנות לאבחנה ולקחת את הטיפול גם אם אין סימפטומים.
 
  

מניעה

מניעת הזיהום בטריכומונס הינה פשוטה ודומה למניעה של כל מחלות המין האחרות- התנזרות מוחלטת מקיום יחסי מין, קיום יחסים עם אדם אחד בלבד לאורך זמן שידוע שאינו סובל ממחת מים או שימוש באמצעי מניעה כמו קונדום המכיל קוטל זרע וכדומה.