פקקת בוורידים עמוקים ושטחיים (DVT & SVT)

3 דקות קריאה

כללי
סימפטומים
סיבות וגורמי סיכון
אבחון ובדיקות
טיפולים ותרופות
מניעה
מאמרים

באזורים רבים בגופנו מנוקז הדם הוורידי דרך ורידים שטחיים, עמוקים וורידים המקשרים ביניהם.
בדרך כלל מתבצע ניקוז הדם דרך הוורידים העמוקים. בכל ורידי הגפיים יש שסתומים שאחראים על זרימה חד-כיוונית של הדם למניעת הצטברותו באיבר המתנקז.
תפקוד תקין של עלי המסתם חיוני לפעילות זו.
פקקת בוורידים עמוקים היא בעיקר פקקת של ורידי הגפיים התחתונים. מדובר בהיווצרות קריש דם בחלל הווריד העמוק, אשר מפריע לניקוז הדם דרכו, הוא עלול לפגוע בעתיד בתפקוד עלי המסתמים הוורידיים ויכול להוות בסיס לסיבוכים רבים ברמה המקומית ובמקומות מרוחקים כדוגמת תסחיפים לריאות (מצב שבו חלק קריש או כולו נע אל כלי הדם בריאות וחוסם אותם).
קריש דם יכול להיווצר בכל גיל ויכול להיות מוגבל או מפושט. שכיחות הבעיה מותנית בסוג
האוכלוסייה הנסקרת.

היווצרות פקקת ורידים עמוקים מבוססת על השלישייה של Virchow הכוללת: 1. עימדון דם; 2. מצבי קרישיות-יתר; 3. פציעה ופגיעה בשלמותו של כלי הדם.
שורת מצבים ארוכה מגדילה את הסיכון ללקות בפקקת ורידים עמוקים כדוגמת: מחלות ראשוניות בגורמי קרישת הדם הגורמות לקרישיות-יתר, חוסר ניידות לאחר ניתוחים ופציעות נרחבות, ישיבה ממושכת לפרקי זמן ארוכים ללא תזוזה כמו בטיסות ארוכות או בנסיעות ממושכות. ניתוחים אורתופדיים להחלפת מיפרקי הירך והברך, מהווים את אחת מקבוצות הסיכון העיקריות ללקות בפקקת ורידים עמוקים. מחלות ממאירות שונות גורמות לקרישיות-יתר וכן עלייה ברמת ההורמונים הנקביים כבהריון או בנטילת גלולות למניעת הריון. חום והתייבשות מעלים את צמיגות הדם ואילו טראומה ישירה לווריד ואביזרים שונים, המונחים בחלל הווריד כדוגמת קוצבי לב וצנתרים, יכולים אף הם לגרום לפקקת ורידים עמוקים. על כל אלה יש להוסיף עודף משקל ודליות בוורידים.

פקקת שטחית בוורידים מוגדרת כדלקת בוורידים השטחיים של האיבר. גם בהתרחשות זו הבעיות בעיקר בוורידי הידיים והרגליים. ב-10% מן המקרים לערך, עלולה להתפתח פקקת ורידים עמוקים, אולם בדרך כלל נגרמת אי-נוחות בלבד ללא סיבוכים מסכני חיים.

פרופ' גבריאל סנדרו

סימפטומים

התסמינים הקליניים של פקקת ורידים עמוקים כוללים: נפיחות הגף, כאב ברגל, צבע כחלחל-סגלגל, והגבלה בתפקוד ובהליכה. לפעמים מועלה החשד בעקבות סיבוכים כדוגמת תסחיף בריאה עם קוצר נשימה, כאב בבית החזה ושיעול המלווה לעיתים בפליטת כיח דמי. פעמים רבות מתפתחת פקקת ורידים עמוקים גם ללא כל סימנים.

סיבות וגורמי סיכון

גורמי סיכון של פקקת שטחית בוורידים כוללים אי-ספיקה בוורידים, דליות ורידיות בגפיים התחתונים, צנתרים וצינורות עירויים בוורידי הידיים, עירויי תמיסות מגרות, מצבי קרישת-יתר וטראומה לדפנות הוורידים. לעיתים מדובר בפקקת שטחית בוורידים, "נודדת" שהיא מישנית לממאירויות בלבלב, לממאירויות הדם או למחלת בירגר. באזור הנגוע, שצבעו אדמדם-סגלגל, נמוש גוש כואב או "מיתר" נוקשה ורגיש לאורך מהלך הווריד. הממצא מוגבל או מפושט לכל אורך הגף ותיתכן נפיחות של הגף.

אבחון ובדיקות

אבחון פקקת ורידים עמוקים: משעלה חשד לפקקת ורידים עמוקים יש לאבחן בהקדם באמצעות דופלר על-שמע צבע המאפשר דימות ישיר של הוורידים והקרישים. אמצעים נוספים כוללים מגוון בדיקות רנטגן ותהודה מגנטית תוך הזרקת חומר ניגוד.

האבחון של פקקת שטחית בוורידים מבוסס על ההסתמנות אך ניתן גם להיעזר בבדיקת דופלר על-שמע.
בדרך כלל אין מדובר בתהליך זיהומי, אך אצל מאושפזים שקיבלו עירויים וכו' קיים לעיתים זיהום מישני מחיידקים.

טיפולים ותרופות

טיפול בפקקת ורידים עמוקים: בשל פוטנציאל הסיבוכים נדרש טיפול בפקקת ורידים עמוקים.
עקרונות הטיפול מבוססים על מתן מדללי דם להגבלת התהליך ולהקטנת סיכוני וסיכויי הסיבוכים.
משך הטיפול המינימלי: 6-3 חודשים. לעיתים נרשמות תרופות להמסת הקרישים, שהן טיפולים מורכבים ומסוכנים אך תועלתם בצידם. לעיתים רחוקות מאוד, כשמדובר בהפרעה ניכרת לניקוז הדם הוורידי, נדרש ניתוח לסילוק הקרישים.
בנוסף לטיפולים השונים יש לפעול לסיכול גורמי הסיכון כדוגמת הפסקת נטילת גלולות למניעת הריון,
או ירידה במשקל. מומלצת גם תמיכה מכנית במערכת הוורידית באמצעות גרבי לחץ אלסטיים והימנעות מישיבה או מעמידה ממושכים ללא תזוזה. לפעמים נדרשת התקנת מסנן בווריד החלול התחתון למניעת תסחיפים מסכני חיים לריאות.
פקקת ורידים עמוקים בעבר מהווה גורם סיכון לאירוע נישנה בעתיד. אם נחשף החולה מחדש למצבי
סיכון יש לנקוט באמצעי המניעה שתוארו.

הטיפול בפקקת שטחית בוורידים מותנה באטיולוגיה, במידת ההתפשטות ובמיקום. בדרך כלל ניתנים נוגדי דלקות ומונעי הצמתת טסיות כדוגמת אספירין. לפעמים מומלץ על מתן נוגדי קרישה. קומפרסים מקומיים יכולים להקל על הכאב, ומומלץ לחבוש באגד אלסטי. אנטיביוטיקה ניתנת רק אם מתעורר חשד לזיהום מישני בחיידקים.

מניעה

מניעת פקקת ורידים עמוקים מהווה נדבך חשוב ביותר בהתמודדות עם הבעיה. ניתן להשיגה באמצעות טיפולים בתרופות מדללות דם, בזריקות ובטבליות, באמצעים מכניים כדוגמת שרוולי לחץ פנימטיים, בגרביים אלסטיים ללוקים בעימדון ורידי ידוע, וכן בהימנעות מהמצבים הגורמים להתהוותה כמו: ניידות מוקדמת ככל שניתן לאחר ניתוחים, או הימנעות מישיבות ממושכות ללא תזוזה.

נושאים מרכזיים

רופאים בתחום

ד"ר עדו תמרי קרדיולוגיה

קראו עליי

פרופ' דוד רוט קרדיולוגיה

פרופ' יורם אגמון קרדיולוגיה

קראו עליי

הצטרפו לניוזלטר השבועי של אינפומד

אני רוצה לקבל דיוור ותכנים פרסומיים מהאתר

שאלות ותשובות

אני כחצי שנה לאחר לידה. לפני שבוע חטפתי התקף של אבנים בכיס המרה, ובמיון הכניסו לי ברנולה למשך שעה. כעבור יומיים-שלושה כאבה לי יד ימין (אותה יד בה הכניסו לי ברנולה) מאיזור בית שחי לאורך הזרוע לכיוון המרפק. בדופלר נראה קטע "וריד ברכיאלי תרומבוטי כ
הכנסת ברנולה יכולה לגרום להיווצרות קריש גם אצל אנשים בריאים. זוהי בעצם פגיעה בכלי הדם, וזו אחת משלוש הסיבות עיקריות להיווצרות קריש: עימדון של הדם (venous stasis) - עקב חוסר תנועה, למשל עקב שיתוק או שכיבה ממושכת לאחר ניתוח או טיסה ממושכת. נטייה לקרישיות יתר של הדם - נטייה שגדלה בעת הריון, שימוש בגלולות למניעת הריון, שימוש בהורמונים מלאכותיים בגיל המעבר, בשל הפרעות קרישה תורשתיות או נרכשות, ובכמה סוגי סרטן. פגיעה בכלי הדם - בעקבות תרופות, מחלות כלי דם, צנתרים ורידיים או טראומה. אמנם ציינת כי אין סיפור משפחתי של קרישיות יתר, אך את מעשנת ונוטלת גלולות, ושני גורמים אלו מעלים את הסיכון להיווצרות קרישים. בעיות בדרכי המרה ובתפקודי הכבד אינם גורמים משמעותיים להיווצרות קרישים, אין קשר מובהק ביניהן לבין היווצרות קרישים, וגם לא ציינת את תוצאות בדיקות תפקודי הכבד. עלייה בהם יכולה להיגרם הן על ידי נטילת הגלולות והן על ידי ההריון עצמו. הקלקסאן יכול לעצור את התופעה אך לא לטפל בה. עליך לעבור בירור בנוגע לקרישיות יתר. בדיקות homocysteine פתח בחלון חדש
עשיתי בדיקת CT של הבטן ושל האגן ואלה ממצאי הבדיקה: קשרית לימפה מוגדלת בקוטר 14 מ"מ בכרית השומן הקרדיופרנית מצד ימין. קיימת פקקת בווריד הפורטלי השמאלי וקיימת אטרופיה יחסית של האונה השמאלית של הכבד. אין הרחבת דרכי המרה בתוך הכבד או מחוצה לו.
המערכת הפורטלית מנקזת את הדם מן הטחול, הקיבה, הלבלב, המעי הדק והמעי הגס אל תוך ורידים שמתאחדים ויוצרים את וריד השער (הווריד הפורטלי) המוביל אל הכבד. כאן מסתעף וריד השער, ומסתיים בנימים קטנים רבים שנקראים סינוסואידים. הסינוסואידים מאפשרים מעבר של חומרים מזינים שנספגו על ידי הדם מן המעי אל תוך תאי הכבד. אורכו של הווריד הפורטלי כ-8 ס"מ, והוא נוצר בגובה של החוליה המותנית השניה (L2) ומשם עולה כלפי מעלה לכיוון הכבד, ומתחלק לשלוחה ימנית ושלוחה שמאלית (הווריד הפורטלי השמאלי, עליו אתה שואל). השלוחה השמאלית נכנסת אל האונה השמאלית של הכבד. פקקת של הווריד הפורטלי יכולה להיגרם על ידי סיבות שונות: ניתוחי בטן וזיהומים בבטן, שחמת הכבד, מחלות קולגן (כמו, למשל, זאבת, לופוס), מחלות מעי דלקתיות, גידולים שונים (סרטן הלבלב, סרטן בכבד, ממאירויות של הדם), הפרעות של קרישיות יתר (מצבים בהם מסיבות שונות יש נטיה להיווצרות קרישי דם), דלקת של הלבלב, חבלה, גלולות למניעת הריון ועוד. במעל שליש מהמקרים לא נמצאת הסיבה לפקקת, ונראה כי מדובר במחלות קרישיות יתר שלא אובחנו. בחלק מן המקרים, פקקת של הווריד הפורטלי עשויה להיות ללא ביטוי קליני, ולהתגלות כממצא מקרי בבדיקת CT שנערכת מסיבות אחרות. בפקקת כרונית, הביטוי השכיח ביותר הוא דימום מדליות. ביטויים אפשריים נוספים הם הגדלה של הטחול, אנמיה, מיימת וירידה במספר טסיות הדם. בתוצאות בדיקת ה- CT שצירפת לא תוארו גידולים סרטניים בכבד, אלא הפקקת המדוברת, והגדלה קלה של בלוטות לימפה בשער הכבד וברטרופריטונאום. לא תוארו נגעים המתאימים לסרטן או לגרורות. לא ציינת בשאלתך מדוע בוצעה בדיקת ה- CT, ומה הרקע הרפואי הקודם שלך. עליך לשוב עם התוצאות אל הרופא שהפנה אותך אל הבדיקה, ולהשלים את הבירור בהתאם לסימפטומים ולרקע הרפואי שלך. לאחר ממצא של פקקת בווריד הפורטלי מקובל לבצע בדיקת גסטרוסקופיה לשלילת דליות, ובירור של הפרעות קרישיות יתר. "ר ליה עשת - אינפומד פתח בחלון חדש
לאחרונה אבחנו שאני הטרוזיגוטית לפקטור 5. לא המליצו לי בשלב זה לקחת תרופה, אך אני חוששת מהתפתחות קריש דם. האם יש דרך לבדוק אם מתפתח קריש? ואיך אפשר למנוע אותו?
אין דרך לדעת אם מתפתח קריש דם. ישנן בדיקות היכולות להראות כי את בסיכון גבוה יותר להתפתחות הקריש, כמו אלה הבודקות אם את הטרוזיגוטית לפקטור 5. ניתן למנוע התפתחות קריש דם על ידי טיפול תרופתי, וכן על ידי שינויים באורח חיים. ציינת שלא הומלץ לך לקחת תרופות בשלב זה. לגבי אורח החיים, יש להקפיד על פעילות גופנית, ניתן לחבוש גרביים אלסטיות היכולות לעזור במניעת פקקת ורידים בגפיים התחתונות, ולפני טיסות ארוכות ניתן לקבל טיפול תרופתי חד-פעמי. בברכה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד פתח בחלון חדש
אני בחור בן 30 ולפני כ-10 שנים, בהיותי בצבא, הופיעו לי קרישי דם (תרומבוזה) ברגליים בעיקר ברגל שמאל. טופלתי בקומדין ובסטרואידים שהופסקו לאחר זמן מה, וקומדין לקחתי כשנה, כמובן עם בדיקות של PT INR. מאז הכאבים עברו, ונזכרתי בהם רק בזמן מאמץ. לפני כחוד
הכאבים בשוק השמאלית שאותם אתה מתאר יכולים בהחלט להיות קשורים לבעיה ורידית של חסימה חלקית או מלאה, אך גם יכולים להיות על רקע בעיות אחרות, כמו זיהום של העור (צלוליטיס), מאמץ גופני מוגזם ועוד. איני יכולה לייעץ לגבי נטילת מדללי דם למניעת היווצרות קריש דם ללא בדיקה גופנית ובדיקת דופלר, ובלא להכיר את פרטי ההיסטוריה הרפואית שלך. לכן, הכי נכון בשבילך לפנות לרופא המטפל שלך, להיבדק, לשקול לעבור בדיקת דופלר, ולאחר מכן להחליט אם נחוץ טיפול, ומהו הטיפול הנכון. כל טוב, ד"ר קרן גלרון - אינפומד פתח בחלון חדש
אני בן 56, בדרך כלל בריא, לחץ הדם שלי מאוזן עם 12.5 מ"ג נורמיטן ביממה, ואני מטופל בקרטיה אחד ליום. אני עומד לטוס טיסה ארוכה. האם כדאי להגדיל את מינון הקרטיה ל- 2 כדורים ביממה בסמוך לטיסה?
אספירין יעיל פחות במניעה של פקקת ורידים עמוקה לעומת הפארין (שימוש בהפארין LMWH מומלץ בחולים בסיכון גבוה לפתח תרומבוס). הדבר שמומלץ הוא שילוב של אספירין ושימוש בגרביים אלסטיות, כדי למנוע סטזיס של הדם, והידרציה טובה, כלומר שתיה רבה. אין צורך לקחת מינון כפול של אספירין. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד פתח בחלון חדש
לאחר כ 4 שנים של כאבים באמה ימנית, המון צילומי רנטגן, סי. טי, אבחנות שונות ומשונות, נשלחתי לבירור אצל מומחה לכלי דם. לאחר בדיקה שעברתי התגלה שיש לי פקקת בוריד הוסקולרי. הטיפול שניתן לי הינו מיקרופירין פעמיים ביום 100 מיליגרם. יש לציין שלא לקחתי ג
פקקת בורידים העמוקים בזרוע אינה דבר שכיח. בדרך כלל הדבר קורה על רקע ניתוח, הזרקות מרובות ליד או הפרעות של קרישיות יתר. עליך בכל מקרה לבצע בירור לקרישיות יתר בדם, וכמו כן לבצע בדיקת אולטרסאונד דופלר על מנת להעריך האם יש פקקת. לגבי הנפיחות והכאבים - העובדה שלא נעשתה אבחנה מעידה שהמחלה לא טיפוסית. כמו כן קשה לעשות אבחנה במקרה הזה בלי אפשרות לבדוק אותך פיזית. ייתכן שכדאי לשלול אפשרות של דלקת עצב האמה (נוירופתיה) שאפשר לאבחן ב- EMG פתח בחלון חדש
אני בת 69. אם התרופה אסטרדיול גורמת לאירוע מוחי אצל נשים בגיל מעל 65, מדוע היא מומלצת על ידי הגינקולוגית?
לכל תרופה יש תופעות לוואי. אסטרדיול ניתנת כטיפול למגוון בעיות: כטיפול חלופי לתסמיני גיל המעבר, למניעת דלדול עצם (אוסטאופורוזיס) ועוד. התרופה איננה גורמת אירוע מוחי, אך בשימוש ממושך, עולה הסיכון למחלות לב, שבץ מוחי, בעיות בכלי דם (בריאות או ברגליים), יתר לחץ דם, סרטן שד, סרטן רחם או דמנציה. הסיכון למצבים אלה מוגבר בשילוב עם עישון. מידע נוסף על התרופה ועל תופעות הלוואי שלה את יכולה לקרוא באינדקס התרופות: http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=461 פתח בחלון חדש
יש לי גוש עגול באשך ימין כבר כמה שנים. פניתי לרופאת המשפחה והיא הפנתה אותי לבצע סונר דופלר אשכים. התור נקבע לעוד שבועיים. בנוסף, על כיס האשכים בחלק התחתון יש לי אנגיומות (נימי דם עגולים ובולטים). האם זה יכול להיות סרטן האשכים? יש לי נטיה לציסטות שומנ
לפני כשנה עברתי הפסקת הריון יזומה, ולאחר מכן התחלתי ליטול גלולות אסטל 35. המחזור שלי מופיע כיומיים-שלושה לאחר סיום החבילה ומתחיל יומיים-שלושה לאחר תחילת נטילת חפיסה חדשה). רופא הנשים שלי יזם הפסקה, בגלולות ולאחר מכן החזיר אותי שוב לאסטל 35. לאחר ס
גלולות למניעת הריון מעלות את הסיכויים לתרומבוזות או לקרישי דם ורידיים. לא נראה כי זהו המקרה, כי אחרת היית סובלת גם מנפיחות, מכאבים עזים ומאודם. זה גם לא אופייני לנשים בגיל צעיר יחסית. ייתכן שאת סובלת מתופעה הנקראת Restless Leg Syndrome, מחלה המאופיינת בתחושת אי-נוחות ברגליים, בעיקר בלילה, המוקלת בשינוי תנוחת הרגליים. ישנן עוד כמה אפשרויות, אך אני מציעה שתפני לרופא המטפל לבדיקה ולבירור. עוד מידע על הגורמים האפשריים לאי-נוחות ברגליים תמצאי בתשובות הבאות: http://www.infomed.co.il/questions/q_021408_19.asp פתח בחלון חדש
בחודש האחרון הוורידים בשתי הרגליים הפכו בולטים ומופיעים בצבע חום; בשלושת הימים האחרונים מלווה בכאבים ברגל. מה זה יכול להיות ? אני מודאגת.
אולי מדובר בדלקת בוורידים השטחיים ברגליים או אפילו בקריש דם קטן הגורם לכאב, כמו כן ייתכן ומדובר בזיהום בעור הדורש טיפול אנטיביוטי. מומלץ לפנות לרופא המשפחה לבדיקה ואבחון, וובמידת הצורך הפניה לבדיקות נוספות כגון אולטרסאונד. פתח בחלון חדש