תסמונת גירוי-יתר שחלתי

תסמונת גירוי-יתר שחלתי היא סיבוך קשה ומסכן חיים של טיפולי השראת ביוץ.

מאמצים ניכרים הושקעו בחקר הגורמים האחראיים להתפתחות התסמונת. במהלך השנים האחרונות הוצעו מספר גורמים, כגון: מערכת הרנין-אנגיוטנסין, היסטמין, סרוטונין, פרוסטגלנדינים ולאחרונה, מדובר רבות על ציטוקינים - ופקטור הגדילה הקרוי VEGF. אולם יש לציין שעד היום אף אחד מגורמים אלה לא הוכח כגורם לתסמונת.
שכיחות וסיווג
שכיחות התסמונת פוחתת ככל שחומרתה עולה. התסמונת בחומרתה הקלה שכיחה ב-23%-8% מהנשים המטופלות להשראת ביוץ, בחומרתה הבינונית ב-7%-1% מהמטופלות, ובחומרתה הקשה בפחות מ-2% מהמטופלות. התסמונת בדרך כלל קשה וממושכת יותר כאשר המחזור הטיפולי הצליח והמטופלת הרתה.
עם השנים הוצעו סיווגים רבים לתסמונת, המבוססים על דרגות החומרה, כאשר לאחרונה מקובל הסיווג הבא:
חומרה קלה: תפיחות ואי-נוחות של הבטן, עם או ללא בחילות, הקאות ו/או שלשולים והגדלת השחלות עד 5 ס"מ קוטר.
חומרה בינונית: מאפייניה, כמו בחומרה הקלה עם עדות על-שמע של נוזל מיימת. שחלות מוגדלות עד 12 ס"מ בקוטרן.
חומרה קשה: מיימת ניכרת, נוזל בחלל בית החזה, צמיגות-יתר של הדם (המטוקריט מעל 45%), מיעוט במתן שתן עם רמות קראטינין שבין 1.5-1 מ"ג/ד"ל, הפרעה בתפקודי כבד ובצקת כללית.
חומרה קריטית: מיימת מתוחה עם נוזל בבית החזה, צמיגות-יתר של הדם (המטוקריט מעל 55%) מיעוט במתן שתן עם רמות קראטינין מעל 1.5 מ"ג/ד"ל, לספיקה כליות, קרישי דם, תסחיפים ותסמונת המצוקה הנשימתית במבוגר.

ד"ר ראול אורביטו
פרופ' בנימין פיש