מידע וכלים שימושיים

פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

 עדית רונן סתר

עדית רונן סתר
עדית רונן-סתר הינה מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. את הכשרתה (תואר שני ולימודי הטיפול המשפחתי) עברה באוניברסיטת תל אביב ובמרכז אלומה. כמו כן, עברה הכשרה עוד...

  • הודעה
  • מחבר
  • תאריך / שעה
  • חוסר משיכה בזוגיות
  • יסמין
  • 19/05/2019 16:38
  • שלום, אני בקשר זוגי במשך שבע שנים, מתוכן נשואה שנה. שנינו בגילאי 30+. יש פער ביני ובין בעלי יחסית מהרגע הראשון - לי מאוד חשוב לדאוג לאיך שאני נראית, מאוד לא מזניחה את עצמי, לא מתה על אימונים אבל נהנת מהתוצאות ולכן מקפידה על תדירות גבוהה של ספורט. אוהבת אוכל וכל מה שקשור אליו אך יודעת לעצור את עצמי כשצריך ויודעת לעמוד בפיתויים. הוא - בדיוק ההיפך, ממש בכל רמח איבריו. אנחנו חברים מאוד מאוד טובים, התקשורת מצויינת, אבל בכל מה שקשור למשיכה - פחות. מבחינתי כמובן. במשך שנים רבות סחבתי אותו לאימונים, עשינו דברים ביחד אבל תמיד הרגיש לי שאם אני לא אזום - הוא לא יעשה שום דבר מיוזמתו. אחרי שנים רבות של טיפולים פסיכולוגיים הצלחתי להניח לו ובאמת להבין שזו אחריות מלאה שלו. מהרגע ששוחרר הרסן - הוא עלה בערך 20 קילו. וזה רק הולך ומחמיר. מיותר לציין שאני מתוסכלת מזה ברמות קשות. נורא קשה לנו לחשוב על פרידה בגלל שאנחנו מסתדרים מצויין, ואין איזה פיצוץ או בגידה, אבל אני בטוחה ב - 99% שאני לא אוכל להיות מאושרת או שלמה עם הקשר הזה אף פעם. ואני בטוחה שגם הוא לא רוצה לחיות חיים של שיפוטיות לגבי כל מה שקשור לאוכל. ועדיין, קיים האחוז הבודד הזה בתוך תוכי שמקווה שיקרה אחרת, שהוא כן ירצה בחיים אחרים בשביל עצמו.. ואז מזכירה לעצמי שאם אחרי כל כך הרבה שנים לא קרה כלום.. כנראה גם לא יקרה.. :( אני חושבת שסוג של התרגלתי לחיים בתסכולים, כי ברגע שאני חושבת שלא אראה אותו יותר, אפילו במחיר של השקט הנפשי שארוויח מכך (ובהחלט גם הוא) - מתכווץ לי הלב, ממש כואב. זה מרגיש כאילו אני צריכה להחליט על איזה איבר בא לי לוותר. ואני כבר מותשת מלבכות, כל כך.. כל סופ"ש מתחיל בשיחות על מה עושים, על זה שאנחנו לא רוצים חיים שכאלה, ובסוף בוכים אחד עם השניה, מתוסכלים מהעובדה שאף אחד לא מסוגל לקום וללכת. אני כל כך אוהבת ומעריכה אותו, הוא ממש אדם נדיר, אוהב, מכיל, מפרגן, לא עוקץ, מייעץ, תומך, תמיד תמיד שם בשבילי.. לא היינו בייעוץ זוגי כי התקשורת בינינו מאוד טובה וכל יועצ.ת שניסיתי לשאול אותה האם יש טעם להגיע - אמרה שאם אנחנו מתקשרים אז אין ממש בשביל מה. מסכן הוא ומסכנה אני. החיים שלנו לא זזים מטר קדימה כי הדבר הזה כל הזמן עוצר אותנו. כל הקשר הזה נע סביב האם הוא עולה במשקל או לא. קשה לי עם המחשבה שאני עוצרת אותו (והוא אותי), שיכול להיות שאם היה עם מישהי אחרת כבר היו לו ילדים בשלב זה של החיים. אני מאוד רוצה לפרק את הקשר, לטובת שנינו, אבל אני לא מסוגלת לתאר כמה זה קשה. יחד עם זאת, אני לא רוצה חיים ללא משיכה ותשוקה. אשמח לעצות איך לעשות את זה.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • בעיות בזוגיות
  • אני
  • 11/05/2019 20:27
  • שלום רב, אני ובעלי נשואים כשלוש שנים + תינוקת בת חצי שנה. בעלי בן בכור הגדל בבית שהאב לא מתפקד והוא לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי. חמתי מקפיצה את בעלי על כל דבר, מהפרטים הקטנים כמו נשרפה לי נורה, תיקח לי את האוטו לטסט ועד ללכת איתה לרופא. חמתי טיפוס קשה לעיגול, יש לה תמיד הערות על כל דבר, היא לא מכבדת בקשות המגיעות ממני הקשורות לילדה, מרשה לעצמה להגיע אלי בלי להודיע, מתקשרת לצרוח על בעלי כאשר לא מקבלת את מבוקשה (לדוגמא שנבוא כל שבוע לארוחת צהריים בשבת) ומכניסה הרבה "רעל" אלינו הביתה. חמתי הקדישה את חייה לטיפול בסבתא וכעת כשהסבתא נפטרה נראה שהיא מחפשת למלא את החלל שנוצר (היא זרקה לי בשבעה שהיא מתכוונת לבוא אלי כמעט כל יום). בעלי אשר לקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי מצפה ממני למלא את החלל החסר הזה ואני מרגישה כי הציפייה ממני גדולה מידי ולא ראלית. לאחר מחשבות רבות החלטתי שאני מסוגלת להכיל אותה פעמיים בשבוע (היא באה כשבעלי לא בבית) ואמרתי לבעלי שבמידה והיא תרצה לבוא יותר היא מוזמנת לקפה בשעות הערב כשהוא בבית. כמו כן אמרתי לו שעליו לעשות איתה שיחת תיאום ציפיות כדי שלא תחווה עוגמת נפש ולהימנע מהריבים. בעלי אשר מפחד מהתגובות שלה הולך בשיטת היהיה בסדר ומניסיון העבר זה לא עובד. איני יודעת מה לעשות על מנת שבעלי יבין שהוא צריך לכבד את רגשותיי והחלטותיי, נראה כי חמתי מפעילה עליו לחצים שפשוט קל לו להעביר אותם אליי מאשר להתעמת איתה. אשמח לעזרה.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • כאב ועצב
  • יעל
  • 08/05/2019 18:54
  • נשואה ואם לשלושה בנים. הבכור בן 31,האמצעי בן 28 נשוי מזה חצי שנה,והצעיר בן 19. עלי לציין שעברנו טיפול משפחתי בעקבות זה שהבכור והאמצעי לא מדברים מזה 10 שנים,הבכור הגיע לדקה וחצי לחתונה והלך. מלפני חתונת הבן האמצעי הבן הבכור הפסיק לבוא הביתה,נמנע מלהיפגש איתנו,לא מגיע לחגים ולאירועים משפחתיים. היום לאחר שצפיתי בטלויזיה ושמעתי משפחות שכולות,מרגישה כמוהם,הבן הבכור השאיר חלל ריק,לא מגיע לחגים,לסופי שבוע ולאירועים משפחתיים. מה עלי לעשות?

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לפורום. אחחח, המפגש עם החלל הריק של יום הזיכרון, הידהד את החלל הריק שאת חווה במשפחתך. אכן כל כך הרבה עצב וכאב. וזה נמשך זמן רב, ובוודאי מכאיב מאד. כדי שנוכל להבין ולהמליץ על המשך הדרך, אם תוכלי לספר קצת יותר על הטיפול המשפחתי שעברתם: כמה זמן ארך הטיפול, מי מהמשפחה היה שותף לטיפול, האם השתנו דברים בעקבות או בזמן הטיפול. בשלב זה, ניתן כבר להעלות את האפשרות של טיפול נוסף, בין אם עבורך באופן פרטני, או משפחתי, בכדי לעבד את תהליכי האובדן שאת ואתם חווים, ולנסות להתחיל לעבוד על ריפוי. אולי תוכלי להסביר את מידת הנכונות לטיפול של בני המשפחה. בינתיים מחזקת את ידיך, ובתקווה לימים של שינוי, עדית וצוות הפורום.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • אמא בעייתית
  • מעיין
  • 08/05/2019 00:02
  • .אמא שלי מציקה לי אומרת לי להפסיק להזמין בדואר חבילות מהאינטרנט מעירה לי על זה, אומרת שישימו לב שם כי זה ליד ההנהלת חשבונות אבל אין להם דרך לדעת שזה שלי (הדואר)אני בכלל גרה לבד ומשלמת על הכל מהכסף שלי,אין לה הוצאות עליי בכלל,והיא טסה לחופשות כל הזמן, היא היתה עכשיו בתל אביב ובמלון וטסה לברצלונה, אמרתי לה לא להתערב לי בהוצאות,היו לי הרבה תקריות איתה וריבים השפחות מצידה התנהגות מזלזלת, דיבור משפיל מילים פוגעניות,שלבסוף החלטתי לנתק קשר ולא לראות אותו,אבל היא המשיכה לפגוע בי ולהעליב אותי בהודעות וואצפ לכן נאלצתי לחסום אותה, אבל היא ממשיכה לשלוח לי הודעות בsms ואני לא מצליחה לחסום אותה היא ממשיכה להטריד אותי, אני יודעת שזה לא מתוך דאגה היא לא סובלת אותי, אני מכירה אותה אז בבקשה אל תגידי שהיא דואגת. כשהיינו בקשר הדוק היא תמיד היתה מתלוננת עליי ושופטת אותי בכל נושא ודבר ועכשיו גם היא יודעת שהיא פוגעת בי, אין לי הרבה הוצאות אין לי ילדים אני לא אוכלת בחוץ רק בבית מבשלת, לא יוצאת לקניות רק מזמינה בעבר שהייתי נוסעת לקניון גם אז היא היתה מתלוננת שאני נוסעת לקניון וקונה בגדים ועכשיו שאני הפסקתי לנסוע לקניון גם על זה היא מתלוננת ואומרת לי לנסוע לקניון שהיא יודעת שאני לא יכולה (בגלל מוגבלות בעקבות בעיה בריאותית)

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום, וחג עצמאות שמח, דוגמה אחר דוגמה, מהתיאור שלך, נשמע שמשהו בקשר שלכם נמצא במקום רגיש של פגיעות החוזרת על עצמה. הזמנות בדואר, הוצאת כסף, התערבות, זלזול, מילים פוגעות - כל אלה מצביעים שישנם דברים לא פתורים ביניכם הרודפים את הקשר שלכם ולא נותנים מנוח. נראה שגם ניסיונות ההתרחקות מקשים, אינם מפחיתים מהפגיעה. כדאי לנסות לפנות לטיפול, גם אם טיפול לטווח קצר, בכדי לצאת מהמשבר ולהתחיל לבנות סדר חדש ביניכן. במקרה שאת מתארת, טיפול פרטני עבורך יכול לעזור, גם אם מדובר בקשרים שלך עם אמך. אם ישנו קושי כלכלי לממן טיפול, ניתן לפנות דרך קופת החולים שלך ולקבל סדרה של טיפולים מוזלים, או דרך תחנות הרווחה (בכל עיר ישנה תחנת רווחה בה ניתן לקבל טיפולים). מציעה לך לבדוק את שתי האפשרויות האלה, ובפרט לשאול לגבי: עלות כל פגישה, מהו זמן ההמתנה עד מתי שיתפנה תור מתאים, והאם הם עובדים עם מטפלים מוסמכים או מטפלים בתהליך הלמידה. טיפול פרטני יסייע לך להבין את התחושות והמחשבות שלך בתוך הקשר עם אמך, ולייצר סדר וארגון מחדש. ניתן כמובן גם לפנות לטיפול משפחתי יחד עם אמך. תוכלי לשקול אפשרות זו, אם תחושי שאת מסוגלת לשבת עמה בטיפול משותף. מטפלים משפחתיים ניתן למצוא באתר של האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. בהצלחה, אנא עדכני בשלומך, בהמשך, עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • משבר אמון
  • ליאן
  • 03/05/2019 01:06
  • לפני פחות מדקה אני ובן זוגי בני 26 ונמצאים כ3 וחצי שנים ביחד, אני מאוד אוהבת ומעריכה אותו והוא באמת בן זוג מדהים. במהלך השנתיים הראשונות לזוגיות שלנו, לי ולבן זוגי היה ריב גדול שבעקבותיו לא דיברנו מספר ימים. כעבור מספר ימים השלמנו וסידרנו את העיניין אך התגלה לי שבזמן שלא דיברנו הוא הלך לחבר ועישן אצלו מריחואנה למרות שהוא אינו מעשן אף פעם(רוצה לציין שאני מאוד נגד סמים כולל מריחואנה והחבר שלי מודע לקיצוניות שלי בנושא ובכל זאת עישן) נפגעתי מאוד, ולאחר שיחה ארוכה בנושא בן זוגי הבטיח לי שזה לא יקרה יותר ואף ציינתי בפניו מספר פעמים במהלך הזוגיות שלא אשאר איתו במידה ויעשן ,תוקן מצב האמון בניינו. הכל התנהל יפה בזוגיות מאז. כעת אנחנו כבר 3 וחצי שנים יחדיו, ונוצר ריב שטותי בניינו באחד הימים, אני ובן זוגי לא דיברנו יומיים (לא דברים שקורים בד"כ) ,בעקבות הריב וגיליתי כי הוא שוב הלך ועישן מריחואנה שלא דיברנו. כרגע הוא מאוד מתחרט על כך ומנסה לסדר את המצב, אך לא אוכל להתעלם מהעובדה כי הוא היה מודע לשיחה שהיתה לנו בעבר ולהרגשה שיהיה לי בעקבות זאת ובכל זאת עישן. אני מאוד פגועה מימנו ומרגישה שלא אוכל לדעת אם לסמוך על כך שלא יעשה זאת יותר . מצד אחד אני מאוד אוהבת אותו, מצד שני אני לא רוצה לותר על העקרונות שלי ובעקבות זאת הוא יקח כל מה שאגיד לו כמעין מילה שאפשר לשבור כשיתאים לו. אשמח לייעוץ בנושא.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לפורום. את מתארת מצב בו הזוגיות שלכם מרגישה לך טובה ומהנה, ועם זאת, מתלווה אליה עננה. העננה של העישון ללא ידיעתך מפריע מאחר והיא מרמזת על אפשרות לסודות בקשר שלכם, ואולי לקושי לפתוח נושאים רגישית, רצונות ומאוויים. אתן לך דוגמה לכך שייתכן שאתם נושאים שניכם קשיים לא מדוברים, לא מתוך כוונה לפגוע. כפי שתיארת את נקודת מבטך, הקושי לגלות שנעשית פעולה ללא ידיעתך ושיש לך הסתייגות ממנה, מערערת את תחושת האמון שלך. ייתכן שמצידו של בן זוגך, הוא מעוניין להתנסות בעישון ואינו מצליח לבטא את הצורך הזה ביניכם, באופן שייתן לזה מקום לגיטימי. זו רק דוגמה כמובן, להמחשת הרעיון של "שני צדדים למטבע" אשר כדאי לתת להם מקום. אם הקשר שלכם טוב ותומך בתחומים אחרים, כדאי מאד לטפל בסוגיות האלה. ככל שתקדימו לעבוד על ההבנה המשותפת - של ביסוס האמון ביניכם, שיתוף ברצונות של כל אחד והעלאת הפתיחות, כך תוכלו לפתח את הקשר שלכם תוך תחושת הצלחה רבה יותר, ולמנוע משברים בעתיד. ללמוד כיצד לשוחח, כיצד לפתוח, כיצד לשתף בדברים שקשה לבטא - אלה מיומנויות נרכשות שניתן ללמוד כיצד ומתי לעשות. מומלץ ללמוד זאת יחד, בתהליך של טיפול זוגי. רצוי לפנות אל אתר האגודה הישראלית לטיפול זוגי. שם תוכלו למצוא את רשימת המטפלים המוסמכים רשמית, לפי אזורים גיאוגרפים שונים בארץ. תהליך משותף יסייע לכם בדרככם, בהצלחה עדית

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שיחה באינטרנט
  • הודיה
  • 24/04/2019 03:23
  • שלום לך, מישהו שלח לי הודעה באתר הכרויות, דיברנו והוא הציע שניפגש באותו יום, היה מאוחר טיפה אז הצעתי מחר והוא אמר שמחר הוא נוסע,ושוב הציע אם מתאים לי להיפגש לכמה דקות, אני אמרתי לו שאני לא יכולה ואז הוא ענה "אה חבל לנו..אז אני יעשן סיגריה לבד”וזהו, למה הוא לא הציע להיפגש יום אחר או לא ביקש מס פלא? לאן הוא חתר,איך להימנע ממצבים כאלה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך ומועדים לשמחה, ההתמודדות עם היכרויות היא התמודדות לא פשוטה, וניתן לחוש את התסכול וחוסר האונים. עם זאת, האינטואציות הטבעיות שלך הובילו אותך לשמור על עצמך. אלו מצבים שעלולים לקרות במפגשי היברויות, הן באינטרנט, והן במפגשים פנים אל פנים: היכרויות המובילות אנשים להציג את עצמם באופן מוחצן, אולי לא לגמרי אמיתי, או להביא את עצמם באופן שאינו פוגש את המקום שבו את נמצאת. גם בהיכרות מקרית בנסיעה, או במסעדה, יכולה להגיע הצעה כמו זו, הצעה כביכול חד פעמית, מיידית, הדורשת ממך להיענות "כאן ומיד". וכאן האינטואציה שלך פעלה נכון, לשמור על מקומך, על מה שנכון ומתאים לך. למרות שישנם מצבים כאלה וייתכן שיתקיימו בעתיד, ישנם גם אנשים, בדיוק כמוך, המחפשים את שאת מחפשת. גם אנשים אלה נמצאים בזירת ההיכרויות והחיפוש, וגם בהם תפגשי. שאלת כיצד להימנע ממצב זה: אין אפשרות להבטיח שניתן להימנע לחלוטין, אך בהחלט ניתן להפחית את המפגש עם כזה מצב על ידי הקשבה לעצמך ולמה שנכון עבורך, והתרחקות ממה שלא תואם ומתאים. כמו כן, לקבל את העניין, שבחיפוש תפגשי אנשים עם צרכים שונים, לעתים שונים ממך, יש לך תמיד אפשרות בחירה, ואם ניתן, כדאי גם לגייס לעצמך אפשרויות תמיכה: חבר או חברה טובים, קרובת משפחה, קרוב משפחה - מישהו איתו ניתן להתלבט ולהיעזר. כל טוב ובהצלחה עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • בן זוגי הכניס את אמא שלו לחדר לידה
  • ליהיא
  • 16/04/2019 15:32
  • הי רוצה לפרוק קצת ולשתף בחוויית הלידה האישית שלי.... ביקשתי שבחדר לידה תלווה אותנו אחותי. אני הייתי שם בשבילה, היא החברה הכי טובה שלי, עברה 2 לידות ורציתי שיהיה עוד מישהו שלא אשאר לבד אם בן זוגי ירצה להתאוורר או משהו. היתה לידה קשה מעל 24 שעות עם זירוז פיטוצין - כאבי תופת, התגברתי גם על התקררות, כמעט לידת ואקום. בקיצור לידה קשה... סופסוף, נולד הקטנצ'יק ובזמן שתופרים-מנקים אותי, בן זוגי החליט להכניס את אמא שלו, שחיכתה בחוץ, לתמונה - בלי לשאול אותי. כעסתי עליו מאד ומה שהכי מאכזב אותי, זה שהוא עדיין לא מבין מה לא בסדר... לא מתנצל. לא מביע חרטה. טוען שמבין ובאותה נשימה סותר את עצמו. ההצדקה שלו היא שאמא שלו חיכתה לנכד ממנו 40 שנה.. נו אז...? היא יכלה לראות אותו אחר כך או למחרת.. אמא שלי ראתה אותו למחרת... ולא קרה כלום...  נוצר מצב שהחזקתי אותו אולי דקה כי תפרו אותי והוא היה אצל אמא שלו מלא ואז כבר לקחו אותי למחלקה ואותו לתינוקיה ופתאום בגלל דימום חריג הכניסו אותי לניתוח חירום וראיתי אותו בסוף רק למחרת בצהריים. הייתי אמורה להיות איתו יותר זמן בחדר לידה.. להניק.. הוא הרס את כל חוויית הלידה. הוא הכניס אותה ברגע שהייתי הכי פגיעה, חשופה... אחרי למעלה מ-24 שעות של כאבים.. עייפות ואפילו לא חשב לרגע לשאול אותי אם היא יכולה להיכנס כשאני במצב הזה. לא חשב שאני רוצה פרטיות. עם כל הכבוד, אני חיכיתי לו 40 שנה.. אני הזרקתי הורמונים לבטן.. אני רצתי לבדיקות בלי סוף.. אני נשאתי אותו ברחמי 9 חודשים. אני כל כך מאוכזבת ממנו. הוא לא ראה אותי, לא שמע שביקשתי שתצא כי צריכים את החדר. לאמא שלו יש איזה 20 תמונות עם הילד עטוף ונקי (כשבאחת נתנה לו למצוץ את האצבע שלה שזה הכי לא הגייני לתינוק בן כמה דקות...) ולי אין אפילו תמונה אחת כזו. קשה לי להתנער מזה...

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, המון מזל טוב על כניסתך לעולם האימהות, על הגבורה בתהליך ההריון והלידה, על פרק חדש בחייך. מה שאת מתארת כל כך מובן, הגיוני, ברור. מנקודת מבטך ומתוך החוויה שלך, בתור האמיצה והפעילה העיקרית בכל הפרויקט הזה עד כה, התחושה שלך, שזכותך לבחור מי יהיה לצדך ככוח חיזוק, תמיכה ושיתוף. האכזבה שלך מובנת, ורצוי להסבירה שוב לבעלך, להביא את נקודת מבטך, ולאפשר לו את ההזדמנות הנוספת להבין ממה נפגעת, מה היית רוצה לחוש, ומה תרצי לחוש בעתיד, בכל מיני אירועים והזדמנויות משפחתיות אחרות. כשבני זוג חוברים ביחד לזוגיות משותפת (או לחיי משפחה), החויה הסובייקטיבית של כל אחד פוגשת את החויה של השני, את ההיסטוריה של השני. במקומות האלה לעתים מתקיים פער בהבנה, פער בניסיון העבר ובחויות, פער שמצריך הבהרה ויצירה של סדר יום חדש. לדוגמה, ייתכן ובמקרה של הלידה, בעלך מחזיק בחויות הקשורות בקשר שלו עם אמו, ברצון לשמח אותה, ברצון לגרום לגאווה, להנות מקירבה, או כל צורך אחר השייך לחויה האישית אותה הוא נושא. חויות אלה נוצרו בחלקן עוד לפני שנוסדה הזוגיות שלכן. לצד החויות שלו, ישנן גם החויות שלך, ופתיחות לגבי מה שכל אחד עובר - יסייע לכם להכיר צדדים נוספים בעצמכם ובשני/ה, ולקיים קשר המנסה להתחשב בנקודות המשמעותיות לכל אחד מכם. בשלב ראשון, אם תרגישי בנוח, תוכלי אף להקריא לו את מה שרשמת, או את התגובה, או לחילופין, לכתוב שוב את הטקסט ולשבת איתו בזמן הקריאה. ניכר שכאשר את כותבת, הכתיבה זורמת באופן ברור ומאורגן, דבר שיכול לסייע לו להבין אותך. רצוי לפתוח את הנושא (בין אם בקריאה, הקראה, או שיתוף), תוך שהנכם יחד, רק שניכם, ללא הפרעות ככל שניתן. זאת, על מנת שתוכלו לנסות להיות אחד עם השני תוך תחושת כבוד וביטחון, שיאפשרו המשך עיסוק ועיבוד של הנושא. בנוסף, הייתי ממליצה: במקום לשטוח טענות אחד כלפי השני/ה (מה לא היה בסדר), הייתי מציעה לכל אחד מכם להגדיר "כיצד אני רוצה לראות אותנו מתמודדים עם המשפחה" / "על מה הייתי רוצה שנשים לב". שתי השאלות האלה יכוונו אתכם להתבוננות אקטיבית המאפשרת הקשבה ויישום - במקום לדבר על טענות, לדבר על כמיהות ורצונות. מאחלת הצלחה מרובה בדרככם, ורק מזכירה את שכתוב בספרים: זוהי תקופה דינמית המזמנת היתקלויות רבות, אך גם הזדמנויות לייצר את הדינמיקה המשפחתית החדשה שלכם. בהצלחה!

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לא מצליחה להפסיק לחשוב על האקסית של בעלי
  • שוג
  • 15/04/2019 13:45
  • אני ובעלי נשואים כבר שנתיים ויצאנו שנה לפני. בזמן האחרון הוא אמר לי שיש לו סוד ששמר ממני כי לא רצה לפגוע בי, בסוף החליט לספר לי הכל.הסוד הוא שהוא שכב לפני עם מישהי שבאה הרבה למשפחה שלו ואני מכירה אותה טוב ואנחנו אפילו די חברות.הוא סיפר שזה היה בקטע פיזי רק כמה שבועות, אבל הוא כן אהב אותה.. הוא הדגיש וחזר שהוא הרבה יותר אוהב אותי ושהוא בכלל לא חושב עליה, נשבע לי אפילו. אני ממש מאמינה לו, אבל אני לא מצליחה להוציא מהראש שלי את התמונה שהם שוכבים ושהוא היה בתוכה.. אני ממש עם בחילות בכל פעם שאני חושבת על זה,בעיקר כי הוא הראשון והיחיד שלי, ועד עכשיו האמנתי שגם אני שלו. לא יודעת מה לעשות כשאפגוש אותה, וגם איך להפסיק לחשוב עליהם ביחד. עברו רק כמה ימים ואני יודעת שזה משהו שייקח זמן, אבל אני בוכה כל הזמן וכמובן שגם מקנאה בה מאוד.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שתיארת את המצב. מתיאורך, כל קורא יאמר לך שזה מאד הגיוני שקשה לך לקבל את זה, שאת בוכה, מקנאה, ומדמיינת אותם יחד. שמירת הסוד על ידי בעלך, יצרה מצב שבו ישנה העמדת פנים בנוכחותך. כעת הגילוי מייצר תחושת חוסר אמון, כמו גם ההתמודדות עם המיניות והאינטימיות שנוצרה שם ביניהם. מעניין לבדוק: מדוע הוא סיפר על כך עכשיו? את מתמודדת עם היבטים רבים בעת ובעונה אחת, אך חשוב להבין שזו לא אמורה להיות התמודדות שלך לבדך, אלא התמודדות של שניכם עם הגילוי, ההסתרה וכו. במצב כזה, מאד מאד רצוי לפנות לטיפול זוגי מקצועי. במסגרת טיפול כזה, אפשר יהיה להתחיל לקלף את קליפות ההסתרה, להבין מה באמת קיים בקשר ביניכם, ולהתחיל לבנות יחסים המבוססים על אמון הדדי. ראשית, הייתי מציעה שתסבירי זאת לבעלך (הסבר על כך שההתמודדות עם הגילוי וההסתרה היא לא שלך לבדך, כי אם התמודדות משותפת) ופנו למטפל/ת זוגי מוסמך, דרך האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי, האמונים על ההסמכה הארצית, בקישור: http://www.mishpaha.org.il/ המון המון הצלחה עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • זוגיות במשבר ללא מוצא
  • ליאן
  • 04/04/2019 09:44
  • שלום, אני כותבת את זה עם דמעות, חוסר אונים ותסכול רב. אני נשואה מזה כשנתיים וחצי,בעלי הוא הראשון שלי ושנינו אנשים דתיים. כשהתחתנתי לא באמת ידעתי מה המשמעות הרצינית של נישואים, זה בא לי גם מהר, דבר שגרם לי לקחת את בעלי ואת הנישואים כמובן מאליו. בעלי לעומת זאת, בא לנישואים ברבאק, הוא בא מוכן נפשית ובשבילו הנישואים היו ערך עליון ומקודש. כתוצאה מכך, לא עבדתי על עצמי כלומר על המידות שלי כי הייתי יודעת שגם אם נריב למשל, הוא זה שיבוא להתרפס ולבקש סליחה וכן, הגעתי למצב שזלזלתי בו ואף חשבתי שהוא סמרטוט וכל זאת נבע לא מתוך מקום רע, אלא מחוסר מודעות לנישואים ומגאווה שהייתה לי. כל זה נמשך במשך כשנה עד שהוא התפוצץ והבין שהיה כביכול פרייאר כל הזמן הזה, שהוא היחיד שנלחם על הנישואים והראה אכפתיות ואילו אני, לא היה אכפת לי אפילו לאיים בגירושים. מאותו רגע שהוא השתנה,הנישואים הפכו להיות גיהנום, כל ריב הפך לפיצוץ גדול שבמהלכו נאמרו מילים קשות, קללות וניתוק ממושך של כמה ימים ובזמן האחרון,גם כמה שבועות. אני כבר הבנתי את החוסר מודעות שהיה לי בשנה הראשונה והצטערתי על זה, כי ראיתי מה היו ההשלכות ומהרגע שהבנתי זאת, התחלתי גם אני לעשות עבודה עם עצמי ולהילחם על הנישואים אבל זה כבר לא עזר, כי לנגד בעלי עומד מה שהיה פעם, הוא לא משתחרר מזה ובכל פעם מפחד לצאת פרייאר אז מתנהג באטימות ובאדישות. אני מבינה אותו ומבינה שזה כנראה נובע מפחד ומטראומה שיש לו מאותה תקופה, אבל כמה אפשר להלקות אותי על העבר? זה גם מונע ממני להתקדם ולהתייאש, גם שאני באמצע תהליך של עבודה עצמית, זה פשוט מוריד אותי. ובשנה וחצי האחרונים הכל נהיה רע, אין שום קשר ביננו, וגם אם יש זה נמשך מעט זמן עד שמגיע פיצוץ, כרגע אנחנו לא מדברים בכלל כבר שבועיים וכמה ימים. הגעתי אף למצב ששקלתי התאבדות, כי אני מרגישה שאני נשואה אבל בודדה מאוד, אין לי עם מי לדבר. משפחתי חושבת שהכל טוה ביננו ואני מפחדת לנפץ להם את האשליה הזאת ולאכזב אותם, עד כדי כך שאני מעדיפה להמשיך לסבול בשקט (זוהי גם הסיבה שאני לא מתגרשת) יש לציין שניסינו כמה פעמים טיפול זוגי אך הפסקנו את התהליך, כי זה לא עזר ואף להיפך, העצים את המשקעים ביננו כי כל אחד התמקד בדברים שהשני צריך לשפר. אני הגעתי לייאוש, מרגישה שאני כלואה וחנוקה כי מצד אחד, רע לי עם בעלי , אני מרגישה שהרגשות כלפיו כבר דעכו בעקבות כל מה שקרה ובנוסף, אני כבר לא חושבת שיש מה לתקן ולא רוצה לנסות בכדי לא להתאכזב שוב ושוב כשלא נצליח וגם בעלי אטום ולא מדבר אפילו על אפשרות של לתקן, ומצד שני, יש בי פחד עצום שמשתק אותי מהלתגרש,מפחדת לאכזב את המשפחה שלי. סליחה שזה ארוך, אני אובדת עצות

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שפירטת את המצב ביניכם. נשמע שישנו קושי גדול מאד ביניכם, שאף הלך והחריף עם הזמן. גם אם ישנה מודעות רבה יותר לסיבות שבגללן המצב הדרדר, עדיין יש צורך לקבל כלים חדשים על מנת לתקשר ולהתקרב זה אל זו. עם זאת, אני גם שומעת שיש נמצאת בהתלבטות אמיתית האם להמשיך את הקשר או לא. האם לנסות ולתת הזדמנות נוספת תוך סיכון להתאכזב, האם לשתף את בני המשפחה והחברה בה אתם חיים. איני יודעת מיהם המטפלים הזוגיים אליהם הלכתם, אך רצוי לעשות עוד ניסיון עם איש מקצוע מוסמך ואחראי. רצוי לפנות למטפל זוגי או מטפלת זוגית הרשומים כמטפלים מוסמכים מטעם האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי, בקישור הזה: http://www.mishpaha.org.il/ אמנם נוצרו ביניכם משקעים, אך טיפול זוגי יוכל לסייע לכם בכל מקרה. אם תישארו יחד כזוג, הטיפול יוכל ללוות את ההחלמה של הקשר. אם תיפרדו, הטיפול יוכל לפחות ללמד כל אחד מכם, היכן לכם יש חלק במה שקרה ביניכם, על מנת שהקשיים לא ישוחזרו בקשר הזוגי הבא. כדאי מאד לנסות, ולהקדים ולהסביר את ההיסטוריה הזוגית שלכם, את החששות משתי האפשרויות, ואת התקווה לשינוי. בהצלחה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • החליטה לחתוך את הקשר המוזר שלנו. לשחרר?
  • איציק
  • 30/03/2019 17:37
  • יש לי בחורה שהייתי איתה בקשר קרוב ל-4 שנים. לא היינו חברים, אבל מאוד קרובים. בגדול, 4 שנים רצתה להיות חברה שלי ואני לא רציתי. רצתה להרגיש נאהבת ואני קצת עם קשיים רגשיים היה לי קשה לתת לה מה שהיא רוצה. גם מאוד אני מתעסק בשטויות עם פלרטוטים , סטורי, ובכל החרטות האלה שזה תאכלס שקר. לא היינו מחוייבים אבל התנהגנו כמו זוג לכל דבר לפני שבוע החליטה לחתוך. נתתי לה כמה ימים ופתאום הרגשתי שאני מעריך אותה וכאב לי מאוד היום נפגשנו ורציתי שנחזור והיא אמרה שהיא החליטה ועומדת מאחורי ההחלטה שלה. מאוד כואב לי מה לעשות? לתת לזמן לעשות את שלו או לנסות בכל מחיר? אמרה גם משפט כואב שאם היא תשאר איתי זה בשבילי ולא בשבילה. ונאחזתי על המשפט ואמרתי שגם אם ארצה לחזור בהמשך יזכר במשפט הזה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לנו לפורום. אפשר לשמוע על המחשבות שלך לאחור, על האחריות שאתה לוקח על מה שעבד ולא כל כך עבד בקשר שלכם. כן, פרידה כואבת. גם אם לא הייתם מחויבים אחד לשני כמו שהיום אתה מרגיש שהייתם אמורים להיות, עדיין היו לך הרגלים של זוגיות, והנתק הזה מפר את ההרגלים, מעלה זכרונות, והחלקים החיוביים והחמים צפים. לפעמים כאב של פרידה יכול להתבטא בצורה פיזית, בגוף. נסה להעסיק את עצמך במהלך היום והערב, מלא את הימים שלך בעיסוקים, שוחח עם חברים. בצורה שבה כתבת היא מצוינת, כך מוציאים את התחושות החוצה, וכדאי שכך תמשיך. בהצלחה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לא יודעת.מה לעשות
  • ...
  • 12/03/2019 10:56
  • יש לי בעיה רפואית, הרבה זמן שאין לה מרפא ואין לה פיתרון משהו פיסי לא נפשי ואמא שלי קובעת שאני בדיכאון ושזה נפשי ואומרת שיש לי בעיה נפשית ושאני צריכה ללכת לקבל עזרה נפשית אבל זה משהו פיסי לא נפשי והסברתי לי מלא פעמים היא נעולה בראש שזה נפשי היא הכניסה אותי לאישפוז בכפייה במוסד פסיכיאטרי, אני לא יודעת מה לעשות איתה ואיך להסביר לה שהיא טועה זה הגוף שלי אני יודעת מה יש לי היא לא יכולה לדעת במה מדובר היא עושה ממני צחוק ואומרת שאני סובלת מדיכאון. ברור לי שזה לא בושה לבקש עזרה נפשית אבל במקרה שלי לא מדובר במשהו נפשי ואני לא יודעת מה לעשות איתה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שאת כותבת לפורום, ובמידה זו או אחרת, התיאור שלך יכול לדבר גם אל אחרים. הנושא הראשון העולה הוא: האם בעיות פיזיות קשורות בקשיים רגשיים, או לא. זו השאלה הגלויה בשיח בינך לבין אמא שלך. עם זאת, בתיאור שכתבת אפשר להבין שמעבר לשאלה זו, קיימים נושאים נוספים העומדים על הפרק: אופן ההתמודדות שלך עם הקשיים שאת חווה, אופן ההתמודדות של אמך, אופן הביטוי של אמך לדאגות שלה, אופן הקבלה שלך את מעורבותה של אמך, היחסים ביניכן, וכו. אנסה לענות בכלליות, מאחר ולא ניתן לכוון באופן ספציפי על מקרה כללי, שאינו מוכר לעומקו. ראשית, ישנם מקרים בהם בעיות פיזיות הן תולדה של קשיים רגשיים, ולהיפך, בעיות פיזיות יכולות לגרום ולגרור לקושי רגשי. אם ישנה בעיה שנראית לך פיזית ביסודה, המקשה על תפקודך, רצוי בכל מקרה להיות גם בליווי רגשי, שיספק תמיכה ויסייע לך להתבונן על עצמך בצורה נעימה ורכה, לא שיפוטית. אנשים נושאים קשיים רגשיים וכאבים, לעתים ללא ידיעתם. גם אם יש לנו תחושה שאנו מכירים את עצמנו, לעתים ישנם חלקים בתוכנו הנסתרים גם לא, על כן, תהליך טיפולי יכול לסייע להכיר חלקים בתוכנו. אם את מעל גיל 18, (וגם אם צעירה יותר) יש לך את היכולת והזכות לקבל החלטה לדאוג לעצמך. זאת, דרך עזרה רפואית או רגשית, או כל עזרה אחרת. אם אמך חוזרת שוב ושוב לעסוק בנושא, ייתכן ויש בה דאגה לשלומך. האם מידת הדאגה שלה מותאמת - לא ניתן לאבחן מכאן, אך נשמע שהיחסים ביניכם משמעותיים עבור שתיכן. אפשר להשתמש בסיוע רגשי, גם באופן פרטני, וגם עם אמך יחד, בטיפול בו ניתן יהיה להציף את שעל לבכן ולייצר התארגנות מחודשת. בהצלחה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • .....
  • אני
  • 13/03/2019 13:15
  • לא היא לא מבינה שיש לי בעיה גופנית לא נפשית. האשה הזאת עושה לי נזק .. אני לא רוצה שהיא תכניס אותי לאישפוז בכפייה יותר אני מפחדת שהיא שוב תעשה לי את זה היא לא יכולה לשלוט בי והיא עושה את זה דיברתי איתה כבר, אני לא סומכת עלייה היא רק משקרת לי ועל העובדת הסוציאלית אני בכלל לא סומכת היא ואמא שלי מדברות עליי מאחורי הגב וביקשתי שיפסיקו את זה, אנא שלי היא לא דואגת לי וגם אם זאת דאגה זה עושה נזק אמא שלי עושה לי חוסר שקט ואי נוחות.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • בעיות עם אמא
  • מישהי
  • 11/02/2019 06:50
  • שלום. קודם כל יש לי בעיות עם אמא שלי אני תמיד מנסה להיות בסדר איתה והיא עושה לי קטעים וממציאה דברים, קודם כל רזיתי קצת אבל יפה והיא אומרת לי כח הזמן שאני אנורקסית ונראית כמו בשואה היא בעצמה מנסה להיות בדיאטה אני באה לבית לפעמים והיא אומרת שאני לא יכולה לבוא בלי לאכול כלום(אני גרה בדירה לבד ומבשלת לעצמי תמיד) היא מדברת עליי עם עובדת סוציאלית למרות שביקשתי שלא כי אני גדולה כבר,במקרה נכנסתי לאמא שלי לפלאפון והוואצפ היה פתוח גיליתי שהיא שלחה תמונות צילום מסך של הודעות שלי שכתבתי לאמא שלי ושלחה לה את כל ההתכתבות, פעם אחת היא נתנה לי במשך כמה חודשים תרופות נגד דיכאון בקופסא מפלסטיק בלי שם ואמרה לי שזה מטפל במשהו אחר ולא אמרה לי שאלה תרופות נגד דיכאון, בקיצור אין לי על מי לסמוך רציתי אמא תומכת והיא כל הזמן פוגעת בי אני רואה שהיא בסדר עם עצמה ולא כל כך דואגת לי אז למה היא עושה לי רע, יש לי בעיה רפואית מבחינה גופנית לא נפשית והיא כל הזמן מנסה להפוך את זה למשהו נפשי..

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לפורום. את מתארת קושי לבסס את האמון שלך באמך, אחרי שמקרים שונים נתנו לך תחושה שמה שהיא אומרת שונה מהכוונה הנסתרת, כמו גם אמון שמה שמדובר ביניכן הוא אכן שלכן. עם זאת, שומעים במקרים שתיארת דאגה גדולה של אמך, כלפיך. רצוי מאד לפנות לייעוץ או טיפול בנושא זה. דרך אחת, היא לבקש מאמך להצטרף באופן כלשהו לתהליך הטיפולי שהיא החלה עם העובדת הסוציאלית, ולהיעזר בטיפול הזה על מנת לשפר את היחסים ביניכן, ולייצר מצב בו תרגישי אותה יותר איתך, ופחות בודדה. בנוסף, נשמע שאמך דואגת למצבך, למשקלך, ואת מציינת שישנה בעיה רפואית. בדקי כיצד את תוכלי לסייע לעצמך, לא להזניח את הקשיים שישנם, לטפל בהם, דרך רופא, גורם מקצועי, ואולי בתמיכה של חברה. המון המון הצלחה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • דאגה לאחי
  • אלי
  • 22/03/2018 18:45
  • שלום רב, אחי נשוי לבחורה כבר שנתיים והם יחד כ11 שנה(אין ילדים) , לפני כמעט שנה אישתו הציעה לפתוח את המערכת יחסים ,הוא הסכים והודה כי היה לו משבר מאוד גדול בהתחלה, ועכשיו הוא מציין כי הוא מאוד מבסוט מהמצב ואפילו זה חיזק את מערכת היחסים בניהם .מהכרותי עם אחי , הוא לא נראה מאושר ,נראה כי הוא מסביר לי כמה הוא שלם עם זה ובעצם מסביר לעצמו או יותר נכון נשמע שהוא מנסה לתרץ לעצמו למה זה בסדר . הוא די התנתק כבר בקושי שומעים ממנו והוא בקושי מגיב בהתכתבויות משפחתיות מה שלא היה קודם . אני מפחדת שהוא יכנס לדיכאון או יאבד את עצמו בדרך .... מה אני יכולה לעשות ? לדבר דיברתי איתו כבר דיברתי אבל התחושה שלי אומרת שהוא באמת לא במקום טוב (אני מכירה אותו לא מאתמול).תודה על התשובה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, הדאגה שלך מובנת והגיונית, ונשמע שאת מוכנה לעשות רבות כדי לעזור לאחיך. יש כאן שתי סוגיות להתמודד עמן: 1. כיצד לגרום לאחיך להקשיב לדאגה, על מנת שיוכל לדאוג לעצמו. 2. כיצד להתמודד - את עצמך - עם הידיעה וההבנה שאחיך בוחר את חייו ואת תוצאות מצבו. ההתמודדות שלך עם חוסר האונים סביב הבחירות המדאיגות של אחיך, חוסר האונים מאחר ואלה הם חייו שלו - ההתמודדות הזו כאחותו, היא לא פחות חשובה. , בשתי הסוגיות תוכלי להיעזר באיש מקצוע, שיסייע לך לתווך את דאגותיך וגם להתמודד עם חוסר הידיעה ועם הדאגה. איש טיפול, מטפל משפחתי יוכל לסייע לך. באמצעותו, תוכלי לברר את תחושותיך, ואולי, בשיתוף המטפל, תוכלו לתכנן מפגש עם אחיך שיאפשר פתיחות רבה ביניכם ותחושת תמיכה, לנוכח מצבו. ייתכן ואחיך נאחז בקשר עם אשתו, ותמיכתך בו כאדם (מעבר להחלטות הזוגיות שלו) היא בוודאי חשובה לו. רצוי לפנות לטיפול משפחתי. באתר האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי, תוכלי למצוא אנשי טיפול מוסמכים שיוכלו לסייע. כל טוב עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • צריכה ייעוץ דחוף
  • נשואה טריה
  • 16/12/2018 15:04
  • שלום רב, אני זקוקה לעצתך המקצועית. לפני כמה חודשים נישאתי לבחיר ליבי. לפני החתונה היו מריבות שכללו לעיתים גם קללות (גם מצידי)אך תמיד ידענו להשלים ולהבין מכל מריבה... בתקופה שלאחר הצעת הנישואין הבטחתי לעצמי שבמריבות שלנו לא אשתמש במילים שהן קללות ואכן עמדתי בזה, עדיין היו מריבות אבל הן לא היו קשות. לאחר הנישואין תקופה של בערך 3 חודשים היינו מאושרים עד הגג, לא הייתה לנו מריבה אחת. לצערי לפני כשבועיים פרצה מריבה לא מובנת... הוא אמר לי לא להגיד שלום לבן אדם מסויים שעבר ליידנו ושמידי פעם אני ובעלי רואים אותו בשכונה וטוען שעניתי לו ש"אני אעשה מה שאני רוצה", אני לא זוכרת שעניתי ככה, אני רק זוכרת שהיינו בדרך ליציאה כשהוא אמר לי לא להגיד שלום ופשוט התחיל לצרוח עליי בלי סוף וממש לזלזל בי "מי את" "מהיום אני לא אשים עלייך ואני אעשה מה שאני רוצה" חכי ותראי אני אני אתחיל להגיד שלום לשכנות שלנו, הן מחפשות את השלום שלי" וכו...הייתי בשוק מהדיבור על זה ואמרתי לו שגם אם עניתי לו כמו שהוא טוען שעניתי עדיין הוא לא יכול לצרוח עליי וככה ולרדת לרמה כזאת ילדות של למי להגיד שלום. בשלב מסויים אמרתי לו להחזיר אותי הבייתה וכשהגענו חזרה הביתה הוא אמר לי "יאללה תחפפי לי מהאוטו". הייתי כל כך מזועזעת. לא הבנתי על מה כל ההתנהגות הזו...לאחר 4 ימים שבהן הוא לא מדבר איתי כלל ניגשתי אליו ואמרתי לו שאם הוא עוד פעם אחת ידבר אליי ככה אני לא אשאר איתו ושאני לא מוכנה להיות במקום של התנהגות אלימה מילולית כזו... הצרחות שקיבלתי מאותו רגע גרמו לי להבין שאין עם מי לדבר... הוא פשוט דיבר יותר גרוע והשתמש במילים של "אפס, זבל, תעופי לי מהפנים". הייתי כל כך בשוק שחוץ מלהגיד לו אל תדבר אליי ככה לא ידעתי איך להתמודד עם זה, לקחתי את הרגליים שלי והלכתי מהבית לכמה שעות. היום עברו שבועיים מאז אותו היום שבאנו ליציאה תמימה וסיימנו אוייבים, אנחנו לא מדברים כלל. הוא ישן בסלון ואין לנו מושג מה קורה אחד אצל השניה. כל מה שאני יודעת זה שאני לא רוצה חיים כאלה ושזה לא הגיוני שהוא התנהג ככה על כלום ושום דבר והוא לא חושב אפילו לנסות לדבר איתי ושמבחינתו הוא יכול להמשיך לא לדבר, אבל נראה לי יותר לא הגיוני לפרק הכל בגלל איזו שטות שקרתה מלכתחילה ולאן זה הוביל. אני זקוקה לעצתך המקצועית

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, נשמע שעובר על כל אחד מכם הרבה, וייתכן שעובר יותר ממה שמדובר. ראשית, בכל זאת, מזל טוב לנישואיכם. חשוב לדעת שגם כאשר אנחנו עוברים דבר חיובי בחיינו, הוא מצריך הסתגלות. גם חתונה, שנחשבת לדבר חיובי, היא משמעותית ומשפיעה עלינו בדרכים רבות ושונות. ייתכן שהמעמד החדש מעורר חששות, טרדות. ייתכן שמתעוררים זכרונות (חלקם טובים וחלקם מערערים) שקשורים במשפחת הילדות של כל אחד מהם. כל אלה, יכולים לייצר תחושות של קנאה, בדידות, אצל בן זוגך ואצלך. אלה למעשה תחושות, רגשות ומחשבות שעולים וצפים בלי הזמנה, שייתכן וצריכים הרגעה ועיבוד, דרך טיפול. ובנוסף, מדבריך נשמע, שמעבר לכך, ישנה התייחסות אלימה של שניכם, כשמי מכם חש שנתקל בקונפליקט או בבעיה. השימוש בקללות, הזלזול וההנחתה, איומים כלשהם - מה שתיארת כאן, אלה דפוסים הקשורים בקושי להתמודד עם קשיים באופן בונה ותוך תחושת בטחון. כך, הכעסים, המצוקות והתסכולים, מתועלים בצורה לא בריאה, שרק מגבירה את תחושת חוסר הבטחון שלכם בקשר. על מנת להתמודד עם כל אלה, כדאי מאד לשקול טיפול זוגי. במסגרת טיפול זוגי תוכלו לעבוד על הקשר שלכם, על מידת הבטחון בקשר ועל היכולת שלכם להבין אחד את השני ולהיות תומכים זה לזה. אם תהליך זה יתקיים, ייתכן והמצוקה תרד, וכך גם התסכול. עם זאת, ייתכן ויהיה צורך בעבודה אישית על תיעול הכעסים, זאת תוכלו לדעת אחרי שתתחילו את הטיפול הזוגי. המון המון הצלחה, עדית סתר.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • הזוגיות המושלמת
  • מור
  • 29/12/2018 19:50
  • היי אני בדיוק כמוך היו לי בעיות עם בעלי ושאלתי המון שאלות בזוגיות שלי בפורומים כאלה ואחרים עד שהגעתי למישהי שנתנה לי ספר מדהים . קראנו אותו אני ובעלי כל אחד בנפרד וזה שינה לנו את הזוגיות ב180 מעלות. אני שומרת את הקישור לקנייה בשביל בחורות כמוך שיהנו ממנו כמוני. מקווה שעזרתי :) https://t.dingdongaffiliates.co.il/SignalsServer/v?lp=453&affid=7462107986

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • לא פועלים בתוך סיטואציה. את בתוך דפוסי התנהגות לא יכולה לשנות
  • מרפאה
  • 31/01/2019 23:37
  • נשמע כמו דפוס ויכוח של מאבק כוחות מוכר לשני הצדדים מילדות. ייתכן והזוגיות בנויה על התאמה כזו ואם כן נדרשת הכרה של שני הצדדים נסי לא להגיב בתוך סיטואציה. אלא לנשום. להיות שקטה.ורק אחרי שעובר זמן ושניכם רגועים לומר. אתה זוכר ש... אני מבקשת ש... אל תאשימי. אל תנסי למשוך תשומת לב ואהדה. רק תגידי את הנתונים ותבקשי את מה שנראה לך נכון. והכי חשוב. תזכרי לדבר עלייך בלי הכללות כמו שכתבת. לא לומר ... אני לא מסכימה שאף אחד... אלא. אני בוחרת להיות עם אנשים שמדברים אליי יפה ואם לא תתאים לנורמה הזו לא נוכל להיות יחד וכו רק אל תגידי דברים שאין לך יכולת לעשות

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • קנאה פתולוגית
  • צפונית
  • 11/01/2019 14:16
  • סינדרום אותלו- קנאה פתולוגית הודעהעל ידי המרוסקת » אתמול, 22:34 שלום, אני גרושה בת 41 ואם ל 3. לפני 5 שנים היכרתי דרך חברה בחור מדהים גרוש ואב לשתי בנות מקסימות. גיליתי שגם לאחר אכזבות רבות מזוגיות אפשר להתאהב מחדש. בן זוגי ( כבר לא) היה אדם מדהים , הכימיה בינינו הייתה נדירה עד כדי יחידה במינה. הייתה לנו זוגיות נפלאה למעט בעיה אחת ... לבן זוגי הייתה בעיית אמון , הוא חשד בכל חיוך, מבט, אמירה,ריח,לבוש,הודעה,שיחה,פעולה בחיי. יש לציין שחיי די שגרתיים, עבודה בית . בתחילת היחסים סיפר לי כי הסיבה לגירושין שלו הייתה בגידה מצד גרושתו. היות ובגילי למדתי שאין שלמות הייתי בטוחה כי במשך הזמן עם העמקת ההיכרות אצליח להשתיק את חששיו והוא יאמין בי בגלל מי שאני. לצערי עם השנים התופעה רק החריפה : כל היום הייתי נתונה למעקבי טלפון , שמיעת שיחות מוקלטות, תיעוד תנועות בווטסאפ , פייסבוק . היות ולא היה לי מה להסתיר לא חשבתי תחילה, עד שהתחילו ההזיות . בן זוגי היה בונה תסריט שלם בהודעה של שלום , התחלתי לנתק כל קשר עם הסביבה כל עוד זה היה תלוי בי. לא יוצאת עם חברות, לא עם משפחה, טיולים אך ורק איתו אך זה עדיין לא היה מחיר שהסכמתי לשלם תמורת אהבתו. לבסוף התחיל לעזוב את הבית בכל פעם שעולה חשד במוחו ( לעולם לא הייתה סיבה כלשהי אמיתית לכך) , אני הייתי שורדת יומים ספורים רוצה אחריו בהסברים, הרי מסכן , הוא מושלם רק עם בעיה אחת , ואני לא יכולה לנשום בלעדיו. התחלתי לשקר- למחוק הודעות ושיחות , שלא היה להם שום תוכן .., בסגנון איפה המפתחות מהמשרד, האם יש ישיבה וכאלה מאנשים ספציפיים אשר הפכו למטרה בענייו. כמובן שבתור אחת שלא טובה בכך נפלתי בשקר ניסיתי להסביר לו ממה נובע המעשה שלי , מזה שאני מעדיפה להעלים מידע רק על מנת לא להתמודד עם החרדות והתגובות , למזלי השיחות שנמחקו שוחזרו והיה ניתן להוכיח את טענתי. וכן הלאה עד שבסוף הוא עזב אותי שוב על משהו הזוי לחלוטין , הטון דיבור שלי , אני פיעקתי ובעיניו גנחתי!!! הפעם התחלתי לקרוא בספרות המקצועית... ולאחר עשרות כתבות מקצועיות - 100 מ100 התאמה לקנאה פתולוגית . הבנתי שלא משנה מה אני יעשה , אני בחיים לא אוכל לזכות באמונו ולהעניק לו שקט נפשי. לא רדפתי אחריו , ניסיתי להמשיך ... במשך יומיים בלבד... ואז הוא , זה שלא רצה לראות ולשמוע ממני, זה שקלל אותי וזרק אותי כמו אחרון בני האדם , התחיל לתקוף בהודעות מאיימות בטענה שהצליח לתפוס אותי על חם. התעלמתי , הרי אני כבר למודת ניסיון, ואז הוא הגיע לביתי באמצע הלילה , כביכול לאסוף את שארית חפציו והחל לצחוק עליי שהוא תפס אותי, שכפל סים, הייתי חזקה לראשונה , הרי כבר הכל היה ברור ... אמרתי לו שהלוואי וכך הדבר אז אולי הוא היה מצליח להבין עד כמה הוא טעה , ואז הוכחתי לו את ההיפך הגמור מהתסריט שהוא בנה ע"י השמעת שיחה. בן זוגי איבד צלם אנוש , כאילו הקרקע נפערה מתחתיו , דרש את הנייד שלי , ניסה לקחת אותו בכוח וכשלא הצליח אחז באכזריות בצוורי והחל לחנוק אותי , השתחררתי איכשהו אחיזתו והוא זינק שוב. הרגשתי שהחיים אוזלים ממני , נלחמתי עליהם תוך כדי שזעקתי לעזרה . הוא התעשת... הסתכל עליי , ואמר ... "תרגעי , לא נגעתי בך". זאת הייתה הפעם הראשונה שהשתמש באלימות פיזית. מכאן המשטרה התערבה, הגשתי תלונה , ואחרי זה הגיע הבכי המר ... הפסדתי אותו לנצח, אהבת חיי, אדם שהייתי לא רק נאמנה לו אלא גם היום אני לא מסוגלת לחשוב על גבר אחר, בן אדם שהייתי מוכנה לבלות איתו את שארית חיי עזב אותי כי הוא החליט שאני לא נאמנה , כמעט הרג אותי כי הוא הרגיש שאני בוגדת בו , מה יהיה איתו , אחרי התלונה ?! הפכתי עולמות כדי להקטין את הנזקים, ואני מקווה שהצלחתי , לפחות שאוכל לחיות עם זה שלא תרמתי את גורלו , אם כל ההבנה כי הוא זה שעשה מעשה שלא יעשה. כן, אכן כן, אני סובלת תסמונת האישה המוכה, מודעת וכבר נמצאת בטיפול . אך בחיים לא אוכל להשלים עם המציאות ההזיה , שני אנשים ,כל כך מאוהבים, עם חיי זוגיות בגדול מדהימים ומלאי חוויות נפלאות כמשפחה , פרקו הכל בגלל מחלה שעד שלא נתקלתי בה לא ידעתי על קיומה . ליבי ונפשי שבורים לחתיכות ... בבקשה קצת הגיון... משהו שיסביר לי ממתי העולם כבר לא נראה שפוי ...

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, כותבת יקרה, תודה על מכתבך. זו ההזדמנות שלך לנסות אחרת: הפעם להתבונן אל תוך עצמך, למענך ועבורך, ולעבור תהליך אישי מצמיח שיהיה עבורך (לא עבורו, לא על מנת לכפר או להקטין מעשיו שלו, לא על מנת לייצר קשר מחודש, אלא בשביל התהליך שלך). ולכן, טוב שאת נמצאת כרגע בטיפול. מאחר ואת מתחילהתהליך עם עצמך, לא הייתי רוצה לנתח את האישיות או הקשר שלך ושל בן הזוג לשעבר, לא הייתי רוצה לשים תויות, אלא לאפשר לך לייצר המשגה חדשה למה שעברת ולאופן שאת רואה את מעשיו, תוך תהליך רגשי תומך. כמו כן, באם ישנם קוראים המתעניינים בשאלות הפורום, זוהי הודעה מפורשת - להימנע מניתוח הדמויות המתוארות. עולה בי הערכה רבה להתמודדות שלך. חשוב מאד מאד שתעברי תהליך טיפולי, שיסייע לך לייצר תשתית של הגנה, של הבנה, עבורך ועבור הילדים. את אכן מאד חזקה, ובעלת אינטואיציות טובות. קחי אותן הלאה, ותשמרי על עצמך בעזרת ליווי מקצועי. אט אט, ייכנס חזרה ההיגיון וההבנה, לעולמך ולחייך. בהצלחה עדית.

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • זוגיות פרק ב
  • לימור
  • 08/01/2019 11:04
  • שלום רב אני גרושה בת 45 ובן זוגי רווק בן 38 ללא ילדים. לי יש ילדים גדולים שגרים עם אביהם כרגע. אני לא בטוחה שמערכת היחסים הזאת נכונה לי. מבחינה כלכלית אני די מקרטעת ומשתדלת לשרוד ובן זוגי באותו המצב אם לא גרוע יותר. אני חשבתי שאם אכנס לזוגיות המצב הכלכלי שלי ישתפר ואני קולטת שלהיפך הוא לא משתפר אלא מורע. אני רוצה לעזור גם לילדיי ואני קולטת שאני לא מצליחה כי בן זוגי צריך אותי גם. אני כן חושבת על התמסדות בקרוב,לא הייתי רוצה להמשיך להיות גרושה כל חיי. יש ביננו אהבה גדולה אבל העניין הכלכלי מעיב מאוד. הוא לא עוזר לי בשום צורה ואני מפחדת שלא אתקדם לשום מקום כך. אני אובדת עיצות,מצד אחד אכפת לי מימנו ואני אוהבת ומצד שני איך שאומרים אני לא רוצה לבזבז את זמני לשווא אני לא הולכת ונהיית צעירה יותר....

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, מתוך דבריך אפשר לשמוע עד כמה את מוטרדת: האם הזוגיות הזו מסייעת לך, תורמת, תומכת, או מעיבה ומכבידה. קשה לקבוע מתוך טקסט, ועבור מישהו אחר, עבורך, האם הזוגיות שלך עונה על ציפיותיך. מה שניתן לומר הוא שלא רצוי להיכנס לזוגיות על מנת לפתור בעיות כלכליות, ומדבריך, הקשיים שעולים הינם מעבר לקשיים כלכליים. אם שניכם רוצים את הקשר הזה, הספציפי הזה, זו עם זה, אזי : כדאי להשקיע בקשר ולפנות לטיפול זוגי. שם, לנסות לתת את מירב האנרגיה והנכונות בשביל לתת הזדמנות לקשר. אם, עבור מי משניכם, קיימת שאלה לגבי הרצון האמיתי בקשר הזה, אולי כדאי לשקול זאת שוב, ואולי לשוחח על כך עם איש מקצוע, חבר טוב, בן משפחה וכדומה. בהצלחה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • רגשות מעורבים-נשואה מגיל 21
  • טינקרבל
  • 17/12/2018 08:35
  • שלום. אנסה לקצר. אני בת 30 ונשואה 8 וחצי שנים. יש לי 2 בנות 8 ו2. הזוגיות עברה המון קשיים. בעלי היה מדי פעם שותה אבל כשהוא היה שותה היה נהפך למשהו אחר לגמרי שאי אפשר להשתלט עליו-זה כלל קללות, הרמות ידים ופחד בעיקר. יום אחרי הוא היה בוכה ומתחרט. הפעם האחרונה לפני קצת יותר מחצי שנה עברה כל גבול ומאז הוא לא נוגע אפילו בבירה. לפני 3 שנים הוא החל תהליך של חזרה בתשובה ואני לא בעניין למעט הדלקת נרות ושמירת נידה. בשבתות אני בבית (למרות שלא מכריח אבל לא בא לי לבד לצאת). הוא אבא נהדר ומאוד אוהב את הבנות. אני מרגישה שהוא לא מספיק מעורב-ברגע שהוא חוזר הוא פשוט בטלפון וזהו-לא שם לב מה קורה סביבו. אני כל הזמן אומרת לו שגם אני רוצה אוויר אבל יש לי ילדות שזקוקות לי ולכן כשנגמר היום אז אני מתייבשת ויש לי זמן לעצמיץ השבת האחרונה הייתה מתישה (הוא רוב היום בבית כנסת) וכשיציאה שבת הוא פשוט שם אזניות ויצא החוצה ועוד טוען "אני פה"-לא אתה לא פה, אתה בורח. מאז אנחנו לא כל כך מדברים..ובכל פעם שיש בינינו ריב הוא גולש ללמקומות מכוערים ואומר דברים מאוד קשים. אני אמנם לפעמים עצבנית אבל לעולם לא מקללת אותו או יורדת עליו. עכשיו אני כבר לא יודעת מה לעשות. אשמח לעזרה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שכתבת לנו. מתוך מה שעובר עליך ועליכם, רצוי לשקול להתמודד עם הקשיים בכמה מישורים. את מעלה מספר קשיים. ראשית, לגבי שתיית אלכוהול והתמודדות עם תסכולים וכעסים - למרות שבחודשים האחרונים בעלך לא שתה אלכוהול, חשוב לטפל בתיעול הכעסים ולמצוא דרכים חדשות לבטא את מה שעובר עליו. הייתי מאד ממליצה שישקול תהליך רגשי בקבוצה. טיפול קבוצתי העוסק בגמילה או בתיעול כעסים ופתיחות רגשית. בטיפול קבוצתי, המנחה מוביל תהליך בו חברי הקבוצה תומכים זה בזה ומראים להם כיצד הם הדברים מתקבלים. אדם לומד על עצמו מתוך האופן בו חברי הקבוצה מרגישים אותו. זהו תהליך מאד עוצמתי, מלמד ותומך. לגבי הקשר הזוגי שלכם, הצורך שלך בנוכחות משותפת, בתחושת שותפות רגשית היא משמעותית. ייתכן שגם בעלך חש בצורך זה, הרי זה צורך טבעי. עם זאת, ייתכן שכעסים ותוקפנות ביניכם יצרה סגירות. פנו לטיפול זוגי, אפילו טיפול זוגי מממוקד. משם, תוכלו גם לעסוק יחד בטיפול, בהורות שלכם, להנות מההורות ומהזוגיות. המון הצלחה עדית

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • בגידה?
  • הדר
  • 24/12/2018 21:37
  • היי מצאתי אצל חבר שלי במחשב סרטוני סקס של ידידה שלו. כששאלתי אותו מה זה הוא אמר שהיא שלחה לו את זה כשהיינו פרודים והוא עשה טעות ולא עצר את זה כשחזרנו.. כעסתי מאוד והייתי פגועה ומושפלת.. אחרי שיחה הוא מחק הכל, חסם אותה מכל מקום אפשרי והבטיח שזה לא יקרה, שהרבה זמן הם לא דיברו, הוא אוהב רק אותי וזאת הייתה שטות. מאז אני לא מפסיקה להשוות את עצמי אליה, היא מהממת ברמות ויש לה גוף מהמם . אולי הוא החביא את הסרטונים? אולי ידבר איתה שוב בסתר? אני ממש במשבר.. אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה.. הוא ניסה להגן על עצמו כמו תמיד והטענה שלו היא שכשהיינו פרודים אני יצאתי עם מישהו חודשיים וטסנו לחול ושכבנו.. הוא אמר שכמו שהוא סלח גם אני צריכה לסלוח.. אבל לא שיקרתי לו, ישר סיפרתי לו את זה כשחזרנו ושם זה נגמר.. מה לעשות? אני ממש במצב לא טוב.. חשוב לי לציין שלפני חודשיים עברנו לדירה חדשה וחשבתי שזה דף חדש והכל טוב..

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שרשמת את הקשיים שאת ואתם חווים. נשמע שלצד זה שאתם מתקדמים ומתפתחים בקשר, עוברים דירה, מתקדמים, ישנם קשיים משמעותיים לתת אמון אמיתי זה בזה. כשעולות שאלות של אמון וחשדות (או אירועי עבר) של קשרים מחוץ לזוגיות שלכם, חשוב לבדוק מספר דברים. ראשית, רצוי לבדוק מהי מידת המוטיבציה שלכם להיות בתוך הקשר הזה. מדוע רוצים קשר זה, ממה חוששים בקשר זה. משם, אם שניכם תרצו להיות בתוך הזוגיות הזו, אפשר יהיה ללמוד, ממש ללמוד, כיצד לבסס אמון וכיצד להפוך את הקשר שלכם לקשר עמוק ועשיר, שיהיה בו מספיק עניין וריגוש שיספק את שניכם. כל זאת - בדיקת המוטיבציה ועבודה על הקשר - באמצעות טיפול זוגי. להערכתי, מדובר בטיפול מתמשך, שיאפשר לכם להתבונן גם על הקשר וגם על עצמכם, כאנשים מתפתחים. בהצלחה עדית

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • אני בשבר נפשי גדול
  • פאר
  • 24/09/2018 16:58
  • אני תכף בן 27 סטודנט שנה ב..עד גיל 22 הכול זרם היו חברות אבל הכרתי ונפרדתי בלי לחשוב. מאז 5 שנים שהנושא תקוע אצלי יצאתי להרבה מאוד דייטים אבל זה לא מתקדם כי אומרים לי שאני לחוץ או שלא מתאים. קראתי ספרי העצמה ראיתי סרטונים נפגשתי עם פסיכולוגית 5 פעמים וזה לא השתנה. בילדותי עפתי מהבית ולא הייתה לי סביבה יציבה פעמים רבות אולי בגל זה חשוב לי לדעת מה איתי מול בחורה! *המקרה נוכחי בוער בעצמותיי אשמח לשמוע חוות דעת: הכרתי מישהי בת 23 דרך ידידה משותפת דיברנו רק בהודעות ואז היא טסה לחודשיים..היו שיחות מקסימות וטובות במשך חודשיים!!!!אמנם לא הוספה אותי לאינסטגרם או בטלפון אבל היה מעולה. -איך שהיא חזרה קבענו להיפגש לאחר יומיים נפגשנו ל4 שעות בית קפה וים(שילמתי חוץ מהטיפ כי לא היה עלי מזומן אלא רק אשראי אז היא שמה 15 ואני חשבון 170) סיפרה על הטיול ספרתי לה על עצמי שאלה על קשרי עבר שאלתי על שלה ספרה לי דברים שהיא אמרה שהיא לא מספרת בדייט ראשון אמרתי לה שאני מחפש קשר רציני! -פה התחילה הבעיה יום למחרת לא קיבלתי ממנה כלום אחרי חודשיים שיחות ומפגש ציפיתי למשהו בבוקר,שלחתי הודעה מה קורה התחברה התנתקה ולא ענתה לאחר כמה שעות שאלתי מה נשמע אם אפשר להתקשר אמרה רבע שעה כי מתקלחת חיכיתי ולא חזרה שלחתי לה שתדבר איתי לטוב ולרע אנחנו גדולים היא אמרה מה פתאום רע ואז התקשרתי הסברתי לה שהיה לי כיף מכוון למשהו רציני ואחר כך שיחה רגילה באותו יום לא יצרה איתי קשר יותר!(האינטואיציה שלי נכנסה פעולה) -למחרת שלחה לי הודעה בצהריים השיחה לא המריאה ובהפסקות של שעה שאלתי אם רוצה לעשות משהו אמרה שקבעה עם חברות שאלתי אם אפשר להתקשר לא ענתה חצי שעה רשמתי..תקשיבי היה לי מאוד כיף השיחות והמפגש לא יודע מה קורה ביומיים האחרונים..דברי איתי אני לא מתייחס לשיחות איתך כמשהו שולי אבל גם לא רוצה משחקים. אמרה שתתקשר מאוחר יותר אבל גם היא לא רוצה משחקים שהיה לה גם כיף אבל מעדיפה לקחת את הדברים לאט יותר.....דיברנו בטלפון הסבירה שצריכה זמן להתאושש מהטיול ומוטרדת מהלימודים הקרובים..אמרתי אני הכי מכבד בעולם שאני מכוון למשהו רציני אבל היא יכולה להתייעץ איתי בכול הנושאים האלו אני מנסה לפתח קרבה אליה! -למחרת שלחתי לה הודעה בוקר טוב למה את מתכוונת לאט לאט הכוונה פחות להתקשר ?אמרה לאט להכיר בלי הגדרות. -בערב הגיע הסוף !שלחתי חג שמח אני באזור לקפוץ להגיד שלום?אמרה חג שמח חשבה על זה הרבה אבל לא מתאים לה מערכת יחסים כרגע ושאני מדהים. רשמתי שהיה לנו חיבור טוב חודשיים בשיחות ואם העמסתי עליה היומיים האחרונים זו לא הכוונה היא אמרה שזה לא אשמתי ושאחרי שנפגשנו בחמישי היא ראתה שזה לא זה(למרות שלפני אמרה לי שפשוט היא לא פה עדיין) רשמתי לה שאני בלי אגו בקטעים האלו שיהיה בהצלחה בלימודים ואם דעתה תשתנה היא יודעת איך למצוא אותי.. מספר שאלות עלו בי וחרטות :אולי לא התנהגתי בסדר? ואולי והפסדתי בחורה טובה?אני בוכה על זה אולי לחצתי והייתי לחוץ סופש אחד(אבל מה עם חודשיים של שיחות זה נשכח ברגע אצל בחורה??) בסך הכול רציתי הכרויות נטולת משחקים ושזה התחיל לקרות אחרי הדייט בחמישי האם לדעתכם ההתנהגות שלי באמת לא בסדר או שהבחורה פשוט לא סגורה וגם לגבי כול מיני חוקי של הכרויות אולי אחרי שרשמה שלא מתאים והסברתי לה שני חיובי ולא באתי להעמיס עליה סופש ?לא נשארו לי נקודות זכות על שיחות של חודשים אני ממש מתייסר וזה נוסף לרצף של שנים ללא זוגיות בשנות העשרים כולם חוגגים אני רואה פייסבוק ובלימודים אבל אני לא מצליח לייצר כלום ואני לא אמליח להוריד חשש ולחץ האם אני במת כזה נורא..לא מחפש חיזוק אלא ראייה קרה של המצב

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שתיארת את הסיפור בפירוט. ומתוכו, אתה יכול להתבונן על על שני חלקים: על המציאות (כלומר, הפרטים והאירועים שקרו) ו - על החוויה שלך בתוך רצף האירועים. לא נוכל לדעת מה בדיוק עבר אצלה ואיך היתה החוויה שלה איתך, אבל כן תוכל ללמוד מתוך מה שאתה עברת. על אירועי המציאות, כן, אפשר להניח שהיא היתה מתוחה מהחזקה לארץ וההסתגלות לפני הלימודים, ואתה ייתכן שכבר ציפית והמתנת למפגש ביניכם. אך מבחינת התחושה שלך: מה אתה הרגשת ביומיים ההם? איך אתה הרגשת עם עצמך? האם בזהירות ובבדיקות שלך איתה, האם הרגשת שאתה כמו עצמך? אפשר לשמוע את הפגיעה שלך, בהחלט, ואפשר להבין את הפגיעה הזאת, אחרי חודשיים של השקעה בקשר. וייתכן, שהאופן שבו אתה נמצא באינטראקציה עם בנות (ועם אנשים באופן כללי) יתאים לבחורה אחרת, שהאינטראקציה הזו תרגיש עבורה קרובה ונעימה ואוהבת. הרי, קשר בין שניים הוא קצת כמו סיר ומכסה. מכסה טוב אחד יכול להתאים לסירים מסוימים אך לא לכולם. ייתכן שהיא, עם החלקים שלה, חוותה את הקשר איתך בצורה שלא התאימה לא, בצורה שאולי גרמה לה להתרחק, להילחץ וכו. בדוק עם עצמך, איך אתה מרגישה בקשר עם ידידות וידידים, חברים. האם אתה חש טבעי ועצמך בקשרים האלה, איך הם חשים איתך, האם הקשרים הללו מרגישים בטוחים ונעימים וזורמים. כדי להבין את מצבך בתוך קשרים עם אנשים (ועם בנות זוג), כדאי אולי ללוות את הבדיקה הזאת והשאלות האלה, עם ליווי אישי כלשהו. טיפול, ייעוץ, אימון. ובכל מקרה, בכל מקרה, התחושה בקריאת דבריך היא לא תחושה נוראית. אתה שואל אם אתה באמת כזה נורא - אפשר כבר עכשיו להניח בביטחון, שאתה לא נורא בכלל, שאתה רגיש לעצמך ולסביבה, שחשוב לך לייצר קשר, שאתה רוצה זוגיות, שאתה אמיץ ומעורר הערכה בדרך שבה אתה רוצה לבדוק עם עצמך, ושאתה רואה קשר בין אלה לבין ההיסטוריה האישית שלך (המשפחה שגדלת בה). בדוק את אלה, בטיפול אישי, המון המון הצלחה עדית

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • בן 18- אמא שלי החרדתית הורסת אותי ...
  • יובל
  • 09/10/2018 22:25
  • שלום אני בן 18 לפני גיוס בן יחיד לאמא עם הפרעות חרדה קשות אובחנה אצל פסיכיאטר גם כסובלת מהפרעה טורדנית וחרדה קיבלה כדורים, לא מוכנה לקחת.סבלתי שנה שלמה מדיכאון בגללה,היא סוחטת אותי רגשית ואני מרחם עליה וסובל היא רוצה שאדבק אליה כל היום שלא אפתח חשבון ושלא אלך לצבא, קמתי על הרגליים והחלטתי להתגייס ולנתק איתה את הקשר עם כל הכאב שכרוך בזה. אני לא מסוגל לסבול עוד חרדות חולניות ונסיונות לחסום את חיי.יש דרך טובה יותר להתנהל עם בעיה כזו?,

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
  • שלום לך, תודה שאתה רושם לפורום. נשמע שעברת הרבה מאד מאד. המילים שלך הן מילים של אדם מבוגר, שעבר דרך. וזה הגיוני לנוכח ההתמודדויות שנאלצת לעבור, ונאלצתם שניכם. בהחלט כדאי להתגייס, ולאפשר לעצמך למצוא מסגרת דרך הצבא. לא תמיד, אך פעמים רבות הצבא יכול לתת לך מסגרת תומכת, פרקטית ורגשית, וכדאי מאד לנסות. בנוסף, זו תהיה הזדמנות לקבל תמיכה בצבא, גם לעצמאות שלך, וגם לעתיד שלך. ביחידות השונות ישנן משק"י ת"ש (תנאי שירות) איתם אפשר לחלוק את ההתמודדות והקושי, והם בדרכים יצירתיות יכולים לסייע לך ולאמך. כמו כן, האם אמך מטופלת בדרך כלשהיא? כתבת שהיא לא מוכנה לקחת כדורים, האם היא מלווה על ידי הפסיכיאטר / רופא משפחה / רווחה, עובד סוציאלי? מאחר ואתה בוגר, אתה יכול להיוועץ בנושא עם עובד סוציאלי מטעם הרווחה בעיר שלך. אם יתאפשר שהיא תלווה ותקבל טיפול רגשי, זה יועיל לה ויוריד ממך חלק מהנטל על מצבה. על כן, כדאי לפנות לגורמי רווחה, על מנת שיוכלו להקל עליך. האם ישנם קרובי משפחה שיכולים לסייע, על מנת שהיא תרגיש נתמכת, ואתה תוכל להיות עצמאי ? המון הצלחה

  • + הוסף תגובה פתיחה בעמוד נפרד
  • הדפס
לרופאים בתחום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

אינפומד בריאות דיגיטלית בע"מ
infomed.co.il (הדפסה)