פורום טיפול זוגי, טיפול משפחתי

לחבר שלי יש ידידיה שתמיד הרגשתי שהיא חוצה את הגבולות ובעיקר לא מכבד אותי. חבר שלי תמיד טען שהם חברים טובים והוא עוזר לה כי יש לה בעיות עם בעלה. לילה אחד הצצתי לו בטלפון כי הרגשתי שהוא לא היה כן איתי לגבי איפה הוא היה לילה לפני(אני לא גאה בזה) וגיליתי שהם מנהלים מערכת יחסים מאוד קרובה ואינטימית. ששאלתי אותו על זה אמר שאני מגזימה והם בכלל לא שוטים והכל אצלי בראש. כמובן שנפרדנו אך לאחר חודש חזרנו שוב. הוא אמר לי שהוא בקושי בקשר איתה ולאחרונה גיליתי שהם מדברים כל יום ונפגשים . הוא טוען שהם רק חברים טובים ואני צריכה לשחרר ממה שהיה. האם אני מגזימה?

שלום, הבן זוג שלי מזה 8 חודשים בן 28 ואני בת 30 טס לחול עם חברים מהעבודה, לפני חודשיים בערך עברנו משברים באמון שהוא הסתיר ממני שחיפש נשים באינסגרם ובסוף הודה ולפני חודש בערך התקשרה אליו בחורה מפעם והוא שיקר שזה חבר, הדברים האלו מאוד פגעו בי ואני נמצאת כרגע במצב של בניית אמון מולו . ישבנו במסעדה וראיתי שהוא נועץ עיניים על מלצרית וגם עם זה התעמתתי כי יש לי גם גבולות אדומים שאני מבקשת שיכבדו אותם. לפי מה שזכור לי ומה שהוא אמר לי שהוא טס לבודפשט ושהוא כבר הגיע לשם הבנתי שהוא טס לבוקרשט, עיר הסקס והזנות עם עוד 3 חברים רווקים, הגרוש שלי בגד בי בדיוק באותה העיר שהבן זוג שלי טס לשם עכשיו, אני יכולה לסמוך עליו שהוא לא יעשה שם משהו שיפגע בי וגם אם כן אני לא אגלה זאת לעולם, עצם העובדה שהוא טס לשם מההתחלה ויכול להיות שהטעה אותי גורמת לי פשוט לרצות לפרק את הכל, שוחחתי עם אח שלי והוא אמר לי שזה לא מתאים שגבר עם בת זוג יטוס למקום כזה, אני באמת מבקשת עזרה מה לעשות בנושא, איך להתנהל מולו, האם זה שווה לפרק הכל.. אין לי מאה אחוז אמון בו וכל פעם זה נפגע מחדש, בשיחה איתו הוא מאשים אותי כרגיל וטוען שאני מגזימה ושהם נסעו לטייל לראות עולם, אמרתי לו שיש עוד יעדים ויש סיבה שהם בחרו דווקא ביעד הזה, אשמח להתייעצות, תודה רבה

הנושא מאד מורכב יכול לנסות להעלות פה השאלה אם אין מיגבלת מילים יהיה קשה לי להסביר עם כמות מצומצמת של מילים . ואם יש דרך אחרת מועדפת עלייך מייל למשל ( כרגע עקב מה שחווה לאורך 3שנים בציר עולה הסתדרתי עצמי בבית מזנגביל שנה כמשותק מתאבל על 35 שנות חיי …״״״ תודה לתשובתך 🌺

הנושא כה מורכב עד כדי שהסתגרתי לאורך שנה בביתי במצב דיכאוני יאושי איך אהובתי לאחר 35שנה בן שלומד לדוקטורט בפסכולגיה קלינית העברית בן יוצא 8200 וחיל קרבי בסדיר , מתגלה הן לעבר והן להווה כאדם אחר אי אפשר מבחינת כמות המילים להביא פה את המנעד המלא לאלה אודה לך לשיחה כתיבה לווצאפ לשעת שיחה עדיך היום אם במקרה התפנתה לך שעה או מחר בין 10.00-11.30 אלה שעות שבדרך כלל בעזרת ריטלין צולח לקום ממיטתי עד כדי מצבנו

שלום. רציתי בבקשה להתייעץ. יש לי ויכוח עם אישתי בעניין של עישון סיגריה אלקטרונית. אישתי מעשנת סיגריה אלקטרונית ולאחרונה התחילה לעשן את הסיגריה האלקטרונית בתוך הבית בלילה, כאשר אני והבת שלנו בת ה 12 ישנים. היא פותחת קצת את החלון ובמשך שעות פשוט יושבת בסלון ומעשנת. החדר מתמלא בריח של הסיגריה. למרות שזאת סיגריה אלקטרונית ולא אמור להיות ריח. ניסיתי להסביר לאישתי שהסיגריות האלקטרוניות גם מכילות חומרים רעילים וגם מסרטנים. גם אני והבת שלנו נחשפים לחומרים האלה גם אם אנחנו לא מעשנים. אני וגם הילדה לפעמים יוצאים לסלון המלא בריח והעשן של הסיגריה גם בלילה. וכמובן גם בבוקר .לצערי כל ההסברים שאנחנו נחשפים לחומרים רעילים לא עוזרים. מבחינת אישתי היא ממשיכה לעשן ואם אני רוצה,אז מבחינתה אפשר להתגרש אבל היא תמשיך לעשן בתוך הבית. אני לא יודע איך להתמודד עם זה.

אז ככה, אנחנו בפרק ב בשנות הארבעים המוקדמות. מצויים הזוגיות 8 שנים עם שני מלאכים משותפים. הקשר ידע אהבה גדולה אך גם הרבה מריבות. בחודשים האחרונים היא מדברת הרבה על פרידה וזה שם אותי החרדות... התנצלתי 100 פעם כל דבר שיכול היה לפגוע בה. היא אמרה לי שהיא אוהבת בשכל אבל הנפש כבר לא. היא אומרת שאני לא נותן לה ביטחון. למרות שעשיתי עבורה כל מה שחשבתי שזקוקה לו. אני שאלתי אותה אז מה זה אומר שאת בעצם לא אוהבת אותי יותר.... אז היא הירהרה עם עצמה ואמרה אוהבת אבל לא כמו פעם. השיחה שבוע לאחר מכן אמרה שכבר לא אוהבת ורוצה להיפרד.. האמת שמאז שאמרה את זה זה שבר אותי ממש החרדות מזה. חודשיים עברו מאז ובמהלכן ניסיתי בכל דרך לשנות את דעתה, התחננתי בכיתי מה לא. שיניתי גישה והתחלתי לראות אותה במרכז כי אמרה שאני לא רואה אותה בין יתר דבריה. חלפו כאמור חודשיים ואני חי עם המילים שלה אצלי ברגש כמו מצלתיים בראש "אני אוהבת אותך קצת' (וזה אחרי שסחתתי ממנה את זה) בקיצור, אני מבולבל ולמה?. היא איימה כל הקשר בפרידה לאחר ריב... הפעם זה נראה מוחשי יותר. מצד שני אני חש ממנה בבית חום , כשאני הספה היא פתאום מחבקת מניחה עלי רגל בנינוחות, סקס גם טוב.. ככה שאני לא יודע מה לעשות האם לוותר -היא אומרת שלא אוהבת מצד אחד. מצד שני משדרת בהתנהגות הכללית שכן אוהבת.. לפני יומיים נסעה לטיול בחול אחרי חודשיים. הפרידה לטיסה הייתה מוזרה - נפרדנו בבית במונית שבאה לקחת אותה.. עכשיו אנחנו נהיה שבוע בנפרד אני בבית עם הילדים והיא בחופש... כשעזבה קיוותי שתיפרד ממני בנשיקה ובמילה אני אוהבת או משהו. אני אמרתי לה שאני אוהב והיא העבירה נושא... ביקשתי ממנה שבחופש שלה תהיה עם עצמה ולא נדבר כדי שהיא תחשוב סופית מה היא רוצה... מצד שני לי לא קל עם כל הסרט הזה וכבר שוקל לוותר . עם כל האהבה שלי אליה אני כבר לא עומד בזה לחיות בקשר בלי אהבה או שאני לא מבין משהו כשורה?

נשואים+ 2 ילדים. יש לבעלי בעיה בהתמודדות עם כעסים. הוא פשוט לא יודע איך. כשממש קשה לו בעיקר מול הילדים הוא פשוט ״שובר את הכלים״. יכול לתקוע אגרוף בקיר, או לצעוק, או פשוט לצאת מהסיטואציה ולהיעלם לכמה שעות. בחיים לא הרים יד על אף אחד וזה דבר שאני יודעת שלעולם לא יעשה, אבל מבחינתי ההתנהלות שלו ממש עוברת את הגבול. שאר הזמן הוא אדם מאוד רגוע ושקט. נוטה להסתגר בעצמו, רגיש מאוד, ואין לו את הכלים איך להתמודד, פשוט אין לו. אם אחד הילדים משגע אותו הוא לא יודע לנהל את הסיטואציה, הוא פשוט מתפוצץ או ״נכנע״ ונסוג ונותן לי לטפל בזה. אני עברתי כמה טיפולים פסיכולוגיים בחיי, יש לי מודעות גבוהה להרבה דברים, אדם ורבלי מאוד ותקשורתי מאוד, וכמובן שגם אני כועסת לפעמים, אבל יודעת לשים את הכעס בצד, ובטח שלא מתקרבת לעוצמות של ההתפוצצויות האלו. היו לנו הרבה שיחות סביב הנושא, הוא באמת רוצה להשתפר ולעבוד על עצמו, אבל בסוף בסוף תמיד חוזרים לאותה נקודה. הוא לא מוכן בשום אופן ללכת לטיפול (לבד או בזוג, אני כבר 10 שנים מנסה לשכנע אותו) ואני באמת לא יודעת מה אפשר לעשות. היו רגעים ששקלתי לעזוב אבל האפשרות הזו מפחידה אותי בעיקר בגלל הילדים, שאם הוא יהיה איתם הרבה לבד ובנפרד ממני זה עוד יותר יעורר את הקושי שלו והם יצטרכו לספוג את זה בלי שאני בסביבה להציל את המצב. אנחנו יודעים להיות זוג טוב מאוד ואוהבים אחד את השניה, אבל ההתפוצצויות האלו מרתיעות אותי ומכבות את הזוגיות וזה לא בריא או נעים לאף אחד מבני הבית. הייתי מעדיפה לפתור את הבעיה, אבל בכנות אבי כבר לא יודעת איך ומה אני יכולה לעשות.

שלום לכולם , אני ואשתי מזה כמעט 10 שנים ביחד. לפני כשנתיים הייתי בצ׳אטים באינטרנט (וידאו צ׳אטים) בעקבות פוטפטיש שהחבאתי והתביישתי בו , היא גילתה על זה ועברנו משבר אמון ותהליך שיקום עם טיפול חיצוני. בשנה האחרונה הייתי במסאג טנטרי , מסאג׳ עם קצת נגיעות באיבר המין , (לא כולל ״הרפיה״, אני ביקשתי שזה לא יגיע לזה לפני המסאג) בכל מקרה לאחרונה התוודתי בפניה בזה ואני רציתי לפתוח דף חלק בחיי הנישואים שלנו , העניין שעכשיו היא צריכה זמן ומרחק כדי להבין עם עצמה אם היא רוצה להמשיך בחיי הנישואים שלנו והיא כנראה תטוס לשבועיים כדי לנקות את הראש. ומאוד קשה לי ! אני שלם עם זה שסיפרתי לה והתוודתי בפניה כי לנהל חיי נישואים כשיש לי בראש ששיקרתי לה ובגדתי באמון שלה זה לא פייר כלפיה וכלפינו בנישואים. אבל אני מרגיש כאב עצום , חרטה אינסופית והלוואי ויכולתי להחזיר את הגלגל לאחור אני מרגיש אבוד וקשה לי מאוד אני אשמח לייעוץ ולהכוונה , אני כל כך מצטער על זה שפגעתי בלב הרגיש והמתוק שלה , היא מושלמת ואני דפקתי את הכל 😔 הלוואי ואקבל את ההזדמנות הזאת לחיות איתה את החיים האלו .

יצאתי עם בחור שנה. יש בנינו אהבה ומשיכה, ולמיטב הבנתי נכונות לבנות יחד עתיד. אולם, נפרדנו השבוע כי הרגשתי מצוקה, וגם הוא, והרגשתי שאני חייבת רגע שהכל יעצר. ואני מאד מתלבטת מה לעשות. אני מתגעגעת אליו, ולטוב שבנינו. אבל הדינמיקה הקשה בנינו מציפה אותי ומרגישה לי בלתי אפשרית. הוא מבוגר ממני בכמה שנים, בן 40. הוא לא יודע במה ירצה לעסוק שיגדל, מתקשה להתפרנס, ובעיקר מתקשה להתמיד ברעיונות או בעבודות שהוא מגיע אליהן. הוא חכם, יצירתי ומוכשר. אבל לא מסיים אף רעיון עסקי. מה שמפנה לו הרבה זמן בבית, הוא משחק הרבה משחקי מחשב עם חברים ומעשן מריחואנה כל יום אחרי העבודה (אם הוא עובד באותו היום). ההתנהלות הזו מטרידה אותי, בעיקר כי זה מפחיד אותי לעתיד וגם מפחיד אותו כך שהוא לא רוצה להתקדם בקשר. זה גם יוצר קונפליקטים קבועים. הוא רוצה שנבלה זמן ביחד, אבל בערב כשאני מסיימת אני רוצה לעשות דברים רגועים ולהתארגן לשינה (מלבד ערב הדייט השבועי שלנו). הוא מצפה שבאמצע היום אם אנחנו נפגשים לרגע ונעים לנו שאזרום יותר וארצה להישאר ולהיות איתו באינטימיות. לעיתים רחוקות זה מתאים, רוב הזמן יש לי משימות / עבודות שאני צריכה להתפנות אליהן. ובעיקר, אם אני בתוך לו''ז הראש שלי לא כל כך פנוי לזה. זה יוצר מצב שהוא מרגיש לא אהוב, ודחוי. והוא מציג את זה בפני. בהתחלה ניסיתי מאד לענות לתחושה הזו ולהראות לו שאני אוהבת אותו וחושקת בו, אבל זה לא הספיק - התחושה נשארה. ואצלי התחילה להתעורר תחושה שאני לא נראית, ושהצרכים שלי לא חשובים. הרגשתי שהוא לא מסופק ממה שאני מביאה ואני לא נראית: שאני עייפה או טרודה, שיש לי יום קשה, שיש לי צורך אחר (לאכול, לישון, לנח, לדבר...). ולאט היה לי גם פחות חשק לבלות איתו כי הרגשתי שאני בריצוי ובמועקה, ובפרט בהיבט המיני - הרגשתי שפשוט לא בא לי להיות איתו באינטימיות. דיברנו על הנושא רבות. לפעמים הוא מבין, ואני מבינה אותו ואנחנו מנסים לתקן. אבל מאד מהר זה חוזר לאותו לופ. ובחודשים האחרונים הוא נהיה יותר ויותר ביקורתי כלפיי, כשהוא מרגיש דחוי (גם אם אני לא הרגשתי ככה) הוא כועס עלי, מבקר אותי והודף אותי בשיח לא נעים. כשאני מעלה את התחושות שלי הוא הפך מתגונן, ושוב ביקורתי מאד ואומר שהוא לא מבין למה אני ככה, למה כל כך קשה לי להיות באינטימיות, שהוא לא מבין למה כשהוא נכנס כשאני באמצע דברים אני לא יותר שמחה ופנויה אליו. זה הגיע למצב שכמה פעמים הוא כעס וצעק עלי על משהו לא קשור כי היה משהו קטן שגרם לו להרגיש לא אהוב (ורק בדיעבד הבנתי מה קרה). הרגשתי פגועה, ולא בטוחה רגשית להביא את עצמי לידי ביטוי - על הטוב ועל הקושי. וממש התרחקתי. מה שחיזק את תחושת הדחייה שהוא חווה. אנחנו בלופ. והתעייפתי. אני מרגישה שאני לא יכולה לחוות קושי אישי מבלי שזה יצור קושי בקשר - כך שגם אני לא מקבלת תמיכה וגם בעצם צריכה לעזור לאיש שלי שכאוב. אני מרגישה שכל הזמן הוא מחכה לי, שהוא מחכה שאביא לו אהבה. זה יצר אצלי לחץ, בעיקר משהרגשתי שכשאני באה לאהוב זה לא מתקבל וגם לא מספיק. וגם הרגשתי שאני לא מוצאת את המקום להגיע כמו שאני ולהרגיש חיבור טבעי שקורה מהיפגשות. נפרדנו, באמת כי התעייפתי. אבל אני מתגעגעת אליו. כשהמנגנון דחייה שלו לא מופעל הוא רגיש ואכפתי ומאד אוהב. וכיף לנו ביחד ברגעים האלו מה לעשות? איך יודעים שיש התאמה טובה כדי להיות פרטנרים טובים ולהקים בית ומשפחה?

אני בן 75 בסביבות גיל 23 בזמן מלחמת כיפור כבר הייתי נשוי הכרתי נערה שכבשה את לבי, מסיבות שונות הקשר נותק ברצוני לציין כי רגש האהבה בינינו הדדי וקשה כי לא הסתרתי את היותי נשוי ולא ידעתי לאן זה יוביל, עברו חמישים שנה והרגש נותר בלבי כפי שהיה , לפני השבועיים מצאתי אותה בפייס לאחר שנים של חיפושים , היא המשיכה בדרכה נישאה והיא סבתא לנכדים , בעלה לצערי ניפטר , דבר זה הביא אותי למחשבות האם לנסות לחדש את הקשר אף על פי שאני יודע כי גם היום לא יהיה בי את האומץ לקבל את ההחלטה שנפשי זועקת לה, האם להניח לנושא ולא לערב אתה כלל בנושא, ולהמשיך בשגרת חיי עם בת זוגי מאז ולהתנתק פיזית ורגשית מסיפור שאין לו אפשרות להתגשם,