פורום פסיכיאטריה - עמוד 1461

ובנוסף, רציתי לשאול האם לבעיות של תסמונת קדם וסתית יכול להועיל התקן תוך רחמי(מירנה)-מאחר והוא יכול להפסיק כמעט לחלוטין את הוסת, או שלא כדאי לקחת בגלל ההורמונים שבו?(אני יודעת שאת לא רואת נשים, אך הנושא קשור לבעיות הדיכאון, חוסר מנוחה, תוקפנות, כאבי-ראש ועוד...)

שלום השאלה שלך במקום. ראיתי מצבי דיכאון קשים ביותר כתוצאה מההורמונים שבמירנה ואם יש נטיה לכך אני ממליצה לא להכניס התקן זה. באותם מקרים שאני מדברת עליהם רק הוצאת המרינה וטיפול נוגד דיכאון (שעם המירנה לא עזר) חל שיפור. בברכה דר' קרני רובין

אחי הגדול לוקח ציפרמיל מזה כשנתיים וחצי. עזר לו מאוד אבל בארבעת החודשים האחרונים שוב יש שינויים במצב רוח ולפעמים זה ממש מזכיר את התקופה לפני התרופה. הוא חושש להעלות מינון (הפסיכיאטרית הציעה לו...), כי הוא לא רואה לזה סוף. גם אני מתלבט אם לקחת ציפרמיל או תרופה אחרת שירשמו לי, שכן סבלתי מבעיות דומות לשלו בשנים האחרונות, חרדה חברתית ודכאון. אבל עכשיו אני חושש שכמו אצלו, גם אצלי ההשפעה תעלם אחרי כמה חודשים או שנים. זה קורה הרבה? אצל הרבה מטופלים? מה קורה אם מעלים במינון ושוב יש בעיות? אני לא רוצה להכנס למעגל כזה. מעדיף לחיות בלי תרופות. האם ההשפעה של התרופות מהסוג הזה מתפוגגת או נחלשת תוך כמה שנים? כי זה מה שקורה אצלו בפועל... תודה רבה לך

שלום סליחה על מתן המענ באיחור כה רב. לשאלתך - יש מצבים בהם נדרשת העלאה של מינון התרופה ובדרך כלל אחר כך ניתן לרדת. זה יכול היות אף עונתי. שני דברים חשובים: 1. האם במקרה הציפרלקס הוחלףצ לך לאסטו? יש תלונות רבות מאוד על גנריקה זו. במקרה כזה הייתי ממליצה לדרוש לחזור לציפרלקס. 2. חשוב לבדוק את תפקוד בלוטת התריס - אם יש ירידה בתפקוד זה גם יכול להסביר את התופעות. בברכה דר' קרני רובין

תאמר לאחיך לא לחשוש להעלות את המינון. קרוב לודאי היה על מינון גבולי וכאשר יש תנודה חזקה יותר כלפי מטה זה לא מספיק (עם שתי ההסתיגויות שכתבתי בתשובתי לשאלה המקורית). יש מקרים מעטים שבהם לעיתים עוברים לתרופה אחרת, אבל גם זה לא אסון כל עוד ניתן לעזור ומרגישים טוב. אם מקבלים מינון מספיק זה בדרך כלל לא קורה ובתנאי שבלוטת התריס מאוזנת. מאחר ויש מבחר גדול של תרופות, ניתן לעבור לתרופה אחרת ומאחר ובדרך כלל אם עוברים לתרופה אחרת האיזון נשמר לתקופות ארוכות - חבל להפסיד את הכוחות על מאבק עם החרדות ללא עזרה תרופתית. בברכה דר' קרני רובין

לרון שלום אני מתיחסת לאלפרוליד כמו לאקמול כשיש חום וללוסטרל כמו לאנטיביוטיקה. אם אתה עדיין זקוק לאלפרוליד לא יקרה דבר אם תמשיך אותו - אתה מקבל כמות נמוכה ואין שום בעיה עם המשכתו. הפסיכיאטרית שלך צודקת שבתקופה הראשונה יש מקום לתת אותו במיוחד אם החרדה עולה. דרך אגב המינון המקסימלי של לוסטרל הוא 200 מ"ג ולא 150 מ"ג. בברכה דר' קרני רובין

לדפנה שלום סביר להניח שאם תחזרי לסוליאן תתיצבי שוב באותו מינון או שיהיה צורך במינון מעט גבוה יותר. יחד עם זה האם ה-EKG היה תקין? האם באמת בדקת את השפעת כל האטיפיים? אולי כדאי לנסות את האביליפיי שרק בחודשים האחרונים ניתן לקבלו (הוא בסל לסכיזופרניה - אני לא יודעת ממה את סובלת). בברכה דר' קרני רובין

לתמי שלום השאלה למה יש לה אירועים מוחיים חוזרים והאם ניתן למנוע זאת. לדעתי זו דוקא סיבה ללכת למרפאה מסוג זה בברכה דר' קרני רובין

לגיל שלום, אני מסכימה אתך - לא מחליפים סוס מנצח. הרבה פעמים חולה מאוזן ממש על כלום וחושבים -"בשביל מה" ומפסיקים ואז באה נפילה קשה. זה משונה אך זה כך. במקומך הייתי ממשיכה את הקצת הלידול שאתה לוקח ועושה דיאטה - יותר חלבונים ופחות פחמימות ולנסות לשנות הרגלי אכילה בברכה דר' קרני רובין

לאורי שלום כל ה-SSRI's יכולים לגרום לירידה בחשק המיני, ולהארכת הזמן עד שמגיעים לפורקן. לפעמים אחד כן גורם לכך והשני לא. ההפרעה הפיכה. כאשר מפסיקים את ה-SSRI's הכל חוזר לקדמותו. בברכה דר' קרני רובין

למיה שלום לדעתי מה שאת מתארת נובע מתת מינון, מאחר ואת לוקחת את הטיפול כבר 5 חודשים. יחד עם זאת מומלץ לתת למתח קדם ויסתי לוסטרל\סרטרלין (אך לא סרנדה). יש תאורים של מתן התרופה רק בזמן הקריטי אך אני גורסת שעדיף לתת אותו באופן קבוע וצריך לעלות אפילו ל-200 מ"ג. יש גם תכשירים צמחיים שכנראה עוזרים (מעניין שגם אותם צריך לקחת באופן קבוע. בברכה דר' קרני רובין

לסבסטיאן שלום הדבר הטוב ביותר הוא לדבר עם המורה וגם עם הבוחן על החרדה שיש לך בזמן השיעור או הטסט. אספר לך על עצמי. לפני הטסט הראשון לקחתי חצי כדור וליום (2.5 מ"ג) לאחר בדיקה בזמן השעורים (היה מצוין) ואז בזמן הטסט זה שיתק אותי. זה הסתיים בכך שעליתי על המדרכה. לטסט השני לא לקחתי דבר וכשאמר לי המורה לחנות התחילו לרעוד לי הרגליים. הבנתי שאם לא אעשה דבר אכשל שוב (תאמין לי שהמורה היה ממש מלפפון חמוץ) אז התחלתי לדבר על החרדה שלי "אני לא מבינה למה אני כל כך מפחדת מטסט, אני עושה כל כך הרבה בחינות בבית הספר לרפואה ואני לא מפחדת ... " והרגליים הפסיקו לרעוד ועשיתי את החניה המוצלחת בחיי. (הייתי אז רק סטודנטית לרפואה) ללמדך, שכאשר מדברים על הפחד גם אם אין תגובה מהצד השני - הפחד מפחד ובורח. מאידך כאשר יש חרדה ופחד גדול הקונקס יכול לגרום שינוי בתגובתיות מבלי להפסיק את הפחד. נסה את עצתי בשיעורים ואם זה לא עוזר אז אתה זקוק לטיפול התנהגותי קוגניטיבי. בהצלחה דר' קרני רובין