משבר בזוגיות

כשבני זוג נמצאים במשבר הם מרבים להתלונן אחד על השני... חשוב ברגעים האלה פחות להתלונן אחד על השני ויותר להביע את הצרכים שלנו לדוגמא לדבר בשפת ה"אני" במקום לומר אתה מעצבן אותי לומר אני עצבני – זה סגנון שעוזר לשמור על גחלת רגועה יותר במערך הזוגי, או אפשר גם לדבר בסגנון של: "אנחנו" – אנחנו צריכים למצוא יותר זמן לעצמנו להיות עם הילדים, טוב יהיה שננהל את המערך הכלכלי בצורה יעילה יותר וכדומה. עוד נקודה חשוב בדיאלוג בשעת משבר להשתמש במילים שמעוררות תקווה – מילים כמו: אני מאמין שנוכל להתגבר על זה, אני מאמינה שנוכל למצוא פתרון לבעיה – אלו מילים שמשפיעות על התפיסה שלנו את הבעיה – על ידי סגנון מילים כאלה הבעיה נראית פחות גורפת, פחות כוללנות, יותר ממוקדות ובעיקר בעלת סיכוי לפתרון טוב, אלו נראים כמו סתם מילים אבל מילים יכולים להכריע איך נרגיש במערך הנישואין שלנו. עוד נקודה – הרבה פעמים מזכירים לנו לא ללכת לשון כועסים אחד על השני... וזה לא תמיד נכון ולפעמים עדיף לא לנסות לפתור לפני שינה... לפעמים יש זמן וזה אפשרי לפתור לפני שינה משבר זוגי... אבל מצד שני לפעמים לקחת רגעי הפסקה ומנוחה לפני שינה...ללכת להירדם ממקום כזה ולקום למחרת בבוקר ולתת לזמן להעביר את הכאב... לא ממקום של התחמקות וחוסר רצון לדבר על הבעיה...אבל ממקום שבו אנחנו רוצים לדבר על הבעיה ולפתור אותה אבל לא מתוך התלהטות רגשית, לא מתוך מעורבות רגשית רבה מדי... לפעמים כדאי ללכת לשון לא לפתור את הבעיה... לישון טוב ולהחליט עם בן הזוג שמחר הם ידברו על הבעיה...שניהם יהיו רגועים יותר אחרי שינה טובה מה שיעזור להם לפתור את הבעיה. עוד נקודה חשובה – כל כך הרבה אומרים לנו שאדם צריך להביע את מה שהוא מרגיש... הרבה מכירים את המושג אינטילגנציה רגשית ומאמינים בטעות שאם הם אומרים מה שהם מרגישים בכל נקודת זמן – זו אינטילגנציה רגשית וזה מה שיקדם את המערך הזוגי שלהם, אבל זו טעות זו גם לא אינטילגנציה רגשית וזה גם לא יקדם את המערך הזוגי שלהם, זה לא נכון לומר תמיד כל מה שמרגישים בכל נקודת זמן בחיים....לפעמים טוב לומר מה אנחנו מרגישים, לפעמים אפשר לומר אבל לא הכל...ולפעמים כדאי לא לומר – או בכל אופן לא עכשיו ולחכות לנקודת זמן שמתאימה יותר...ואם יש משהו שמפריע אז לא תמיד מטפלים בזה על ידי שמביעים את התסכול - כי בן זוג יכול לומר לאשתו – אני כל כך כועס ועצבני שאת מדברת עם אמא שלך כל ערב... אולי זה נכון...אבל השאלה החשובה היא האם חשיפת הרגשות תוביל למצב שהאשה גם תשתנה...אם כן.. מצוין אבל אם לא אז הגיע הזמן לחשוב על פתרונות אחרים ולא לצפות שאם אביע את רגשותיי אז כבמטה קסם בן הזוג ישנה את דפוסי החיים שלו... כי אולי לה לדבר עם אמא שלה כל יום זה גם צורך חשוב בחיים שלה...אז אם אני אומר לה להפסיק לדבר עם אמא שלה זה לא בסדר אבל אם אני אומר לה מה אני מרגיש בקשר לזה שהיא מדבר עם אמא שלה אז זה כן אמור להיות בסדר... רגשות הם חשובים אבל הם לא תמיד כלי יעיל לדיאלוג... בן הזוג כן יכול לומר משהו בסגנון של: אני יודע שזה חשוב לך לדבר עם אמא שלך, וזה גם יפה שאת מעודדת אותה בתקופה האחרונה וכדומה – יחד עם זאת הייתי רוצה שנוכל יחד לראות איך אפשר להקדיש את הערבים יותר לעצמנו... לא שתעשי שינוי גדול אבל כן הייתי רוצה יותר זמן לעצמנו" ועוד נקודה לא רק כמה שפחות להאשים את בן הזוג או בת הזוג אלא גם מתי שצריך לומר סליחה, ומצד שני שמקבל הסליחה לא "יסחוט" עוד סליחה על ידי שיאמר לזולת – פגעת בי כל כך קשה האם זו "סליחה" מתאימה... עדיף לקבל את הסליחה כי לרוב הפוגע יאמר עם הסליחה הזו לא בסדר אז אני לא אומר בכלל סליחה... לפעמים בן הזוג שלנו צריך לקבל תמיכה כי פגענו בהם (או בגלל כל דבר אחר מחוץ למערך הנישואין) נכון לתמוך בהם, נכון לעודד אותם אבל יחד עם זאת לפעמים בני הזוג שלנו לא מעוניינים בתמיכה הם רוצים את השקט שלהם, את הזמן שלהם, את הרוגע שלהם...ולכן טוב ויעיל יהיה אם נאמר לבן הזוג שלנו שאנחנו מוכנים לתמוך לעזור אם צריך ואם לא אז מתי שירצה אנחנו פה לצידו... כלומר להעניק תחושה שאנחנו אתך ...שתהיה תחושת רקע שתמיד יש לך מקום אצלי.... בהצלחה