פורום גסטרו ומחלות כבד - עמוד 70

שלום צבי, גביסקון אכן מכיל אשלגן ובשימוש סדיר יומיומי עלול לגרום לעליה ברמת האשלגן במטופלים עם אי ספיקת כליות. בשימוש בשעת הצורך, אין מניעה להשתמש בגביסקון. בריאות שלמה, אייל הירש

שלום ניק, השבתי בעבר בפורום לגבי כבד שומני ואני מביא שוב את התשובה: כבד שומני (NAFLD) הוא מחלת הכבד השכיחה ביותר בעולם המערבי (עד 45%)עקב העליה בשכיחות של גורמי הסיכון: יל"ד, היפרליפידמיה (כולסטרול גבוה), סכרת מסוג 2, וסינדרום מטבולי. כבד שומני עלול להוביל לדלקת בכבד (NASH) וכתוצאה להצטלקות הכבד. רוב המטופלים עם כבד שומני ללא תסמינים. לרוב מדובר בממצא מקרי בעת בירור הפרעה בתפקודי הכבד או בזמן בדיקת הדמיה שבוצעה מסיבות אחרות. מיעוט המטופלים עם תסמינים כוללים חולשה, תשישות ותחושת אי נוחות בבטן ימנית עליונה. ממצא בהדמיה של כבד מוגדל ניתן לראות ב5% מתוך המטופלים עם כבד שומני. בירור יכלול - שלילה של סיבות אחרות של כבד שומני - שלילה של מחלת כבד כרונית אחרת לצורך כך יש לבצע בדיקות דם מקיפות לתפקודי כבד, סקר מחלות כבד והדמיה לשלילת הצטלקות הכבד. הטיפול העיקרי בכבד שומני כולל איזון גורמי סיכון: - ירידה במשקל של כ5-10% ממשקל הגוף - איזון היפרליפידמיה אם ישנה - איזון מיטבי של סכרת עם דיאטה וטיפול תרופתי. לעיתים נדרש שינוי טיפול תרופתי והוספת טיפול כמו סקסנדה. במידה ואין גורמי סיכון לאזן מומלץ מעקב בלבד לאחר סקר מחלות כבד והדמיה. לרוב אין הפרעה בבדיקות הדם של תפקודי הכבד, כמו במקרה שלך. במקרה של כבד שומני בדרגה קלה ניתן להסתפק גם במעקב בלבד. הממצא הציסטי גם הוא זעיר ומומלץ רק מעקב אחריו (שממילא מומלץ במסגרת הכבד השומני). בריאות שלמה, אייל הירש

שלום יאצק, ממצאים אקראיים בבלוטת יותרת הכליה הן אירוע שכיח מאז שיש לנו אמצעי הדמיה מדוייקים ורגישים. ממצא אקראי הוא ממצא שהודגם במסגרת הדמיה מסיבה אחרת ולא על מנת למצוא משהו ביותרת הכליה. הממצאים האלה מאוד שכיחים וניתן למצוא אותם בעד 4% מהדמיות הCT. אין צורך לברר ממצא קטן מ1 ס"מ, וממצאים עד גודל 4 ס"מ הם בדר"כ שפירים. במקרים כאלה, אלא אם פתאום התפתח יתר לחץ דם עם עליות חדות או סכרת אין צורך בבירור. אם התפתחו, הם יכולים להעיד על הפרשה הורמונלית מוגברת מבלוטת יותרת הכליה ובדיקות דם פשוטות דרך אנדוקרינולוג יכולות לשלול או לאשר. בכל מקרה, כעת אין מקום לדאגה וההמלצה היא לחזור על הדמיה (CT\US\MRI) בעוד שנה. בריאות שלמה, אייל הירש

שלום ביבא, לפני בדיקת הליקובקטר פילורי בתבחין נשיפה יש צורך להפסיק טיפול במעכבי הפרשת חומצה למשך 7-14 ימים. לפני בדיקת הליקובקטר פילורי בצואה יש צורך להפסיק טיפול בתכשירי ביסמוט, אנטיביוטיקה או מעכבי הפרשת חומצה. ליברקס לא מכיל אף אחד מהמרכיבים לעיל ולכן אין צורך להפסיק אותו לפני הבדיקה ולא משנה מתי סיימת טיפול בו. בריאות שלמה, אייל הירש

שלום הדר, פלאג'יל היא אנטיביוטיקה ולכן לא יעילה לטיפול בפטריה. מעבר לכך, שימוש באנטיביוטיקה יכול לגרום להחמרה בזיהומים פטרייתיים. מלח הוא שיטה לרענו הפה ולהפחתה של העומס החיידקי. עומס חיידקי יכול לתרום לריח רע מהפה, ראי המלצות קודמות לבדיקת פה ולסת ולנסיון טיפול עם שטיפת פה. בריאות שלמה, אייל הירש

שלום הדס, בשאלתך העלית מספר נושאים: 1. פוליפים זעירים בקיבה לאחר שימוש ארוך במעכבי הפרשת מימן (כמו לוסק, נקסיום, לנטון וכדומה) הם לרוב הגדלה שפירה של הבלוטות מפרישות החומצה שגדלות כתוצאה מהעיכוב שלהן (fundic gland polyps). אלו לא פוליפים שעלולים להתפתח לממאירות. 2. התלונות שאת מתארת של תחושת מלאות וכאבים ברום הבטן נקראים בשם כולל דיספפסיה (ראי התייחסות שלי במספר שאלות קודמות). איננו בטוחים מה הגורם לדיספפסיה, אך בהריון אנחנו רואים עליה בשכיחות של דיספפסיה, יתכן שיש לכך קשר להורמונים ויתכן שמדובר בלחץ מכני של הרחם המוגדל. הקשר של פרוגסטינים (מירנה מכילה levonorgestrel שהוא פרוגסטין) לריפלוקס יותר מבוסס, אבל אז מדובר על צרבות ופחות על דיספפסיה. אין דרך חד משמעית לדעת האם המירנה גורמת לתסמינים, פרט לנסיון הוצאה שלה. בריאות שלמה, אייל הירש

שלום נורית, עצירות היא ההפרעה השכיחה ביותר הקשורה למערכת העיכול. עצירות אינה מוגדרת היטב, נכון להיום אנחנו מגדירים עצירות כפחות משלוש יציאות לשבוע, או קושי ומאמץ בצאייה, או חוסר התרוקנות מלא. יש לעצירות במבוגרים סיבות מרובות, שיכולות לכלול: - סיבות הקשורות למערכת העצבים המרכזית: למשל פרקינסון, טרשת נפוצה, פגיעה בעמוד השדרה - סיבות הקשורות למערכת העצבים הפריפרית: למשל סכרת, פגיעה עצבית אוטונומית - סיבות הקשורות לטיפול תרופתי: למשל תרופות לטיפול בכאב (אופיאטים), תרופות להורדת ל"ד, נוגדי דכאון, תרופות לאלרגיה (אנטיהיסטמינים), מרפי שריר חלק, תרופות פסיכיאטריות. - סיבות מטבוליות: למשל הריון, הפרעות אלקטרוליטים (אשלגן גבוה), תת פעילות של בלוטת התריס, בעיות הורמונליות, הפרעות אכילה - סיבות לא ידועות שמחולקות לעצירות עם פעילות מעי תקינה, עצירות עם פעילות מעי איטית וקושי בצאייה (קושי בהרפייה של הסוגרים והפעלת שרירי בטן ליציאה). הבירור של עצירות לא חייב לכלול בדיקות מקיפות במידה ואין סיפור מדאיג הכולל ירידה משמעותית במשקל, דם ביציאות או דם סמוי בצואה, אנמיה או סיפור משפחתי של ממאירות מעי גס. הבירור, במידה ויש תסמינים כאלה יכלול בדיקות דם מכוונות, קולונוסקופיה, הדמיה. ישנן בדיקות המכוונות לבדוק את קצב התקדמות הצואה במעי (בליעת מרקרים ובדיקת קצה התקדמותם על ידי צילומים חוזרים), בדיקות למידת הקואורדינציה של הצאייה - מנומטריה - (חוסר הרפיה מספק של האנוס או אפילו סגירה לא מכוונת), וצילום של תהליך הצאייה (דפקוגרפיה). זיהומים אינם גורם לעצירות כרונית ובפרט לא זיהומים פרזיטרים. אם את בכל זאת חושדת בזיהום כזה אפשר לבדוק בקלות עם בדיקת צואה. בריאות שלמה, אייל הירש

שלום רותי, רמת ויטמין B12 נחשבת גבוהה מעל 950 pg/ml, ישנם מספר גורמים שיכולים להוות סיבה לרמות ויטמין B12 גבוהות: צריכת B12, שתיית אלכוהול מרובה, מחלת כבד, אי ספיקת כליות, מחלות דם, מחלות דלקתיות. רמת ALP גבוהה עם רמת B12 גבוהה יכולה לכוון למחלה כבדית. הבירור כולל בדיקות מעבדה והדמיה (US ובהמשך CT). בריאות שלמה, אייל הירש

שלום דן, אתה מתאר צרבות ודיספפסיה. צרבת היא בדר"כ ביטוי לעליית תוכן חומצי מהקיבה לושט. החזר קיבתי ושטי קורה בעד 20% מהמבוגרים. גורמי סיכון הם בין השאר השמנה ועישון. הטיפול יכול להיות מתן תרופות שמפחיתות הפרשת חומצה (למשל נקסיום) ובמידה ועדיין יש צרבות לבצע גסטרוסקופיה. דיספפסיה יכולה להתבטא במספר אופנים כמו שובע מוקדם, כאבים או אי נוחות בבטן עליונה, תחושות שריפה, גיהוקים, תפיחות ולעיתים בחילות ואף הקאות. התסמינים יכולים להופיע ביחד או לסירוגין. הגורמים מרובים ויש לבדוק אותם ביעוץ הרופא המטפל וכוללים בין השאר זיהום בהליקובקטר פילורי, רגישות למרכיבים במזון והפרעות בתנועתיות הקיבה. כמו בהרבה מצבים, גם בדיספפסיה יש מקום למצב הנפשי. לאחר בדיקה הרופא יכול לייעץ לבצע בדיקות מעבדה מתאימות, תבחיני נשיפה, US או גסטרוסקופיה. הטיפול הוא בהתאם לממצאים. בריאות שלמה, אייל הירש

שלום זהבי, התוצאות אינן חד משמעיות ואינן מכוונות למחלת קרוהן באופן חד משמעי. הממצא בקרקעית הצקום יכול להיות קשור לתוספתן ומצריך קולונוסקופיה, יתכן עם ביופסיה, בה אפשר יהיה גם להכנס לאילאום הסופי, לראותו ולדגום אותו. בנוסף יש ערך לכך שרופא הגסטרו שתפנה אליו יראה את הCTE בעצמו, רצוי עם רדיולוג. באשר לי, אני גסטרואנטרולוג מומחה, המתמחה ביחוד במחלות מעי דלקתיות. בריאות שלמה, אייל הירש

תודה על המענה המהיר לפני כשנתיים ביצעתי קולונוסקופיה בעקבות תחילת אבחה של קרוהן כשהמימצאים היו: "באזור השסתום האילאוצקלי בכניסה לצקום הימרות יחסית של הלומן כנראה שהאיזור פיברוטי והכניסה לאילאום טרמינלי מוצרת - נראתה בבירור אך לא ניתן להחדיר את המכשיר, החדר ביופטר ונלקחו דגימות שחזרו תקינות" האם הנ"ל מוסיף מידע שניתן ממנו להבין יותר במה מדובר ? אני חושש בעיקר ממשהו ספציפי שהתפתח שם - האם יש לכך סיכוי לפי הממצאים ? תודה שוב

שלום זהבי, בקולונוסקופיה לא הצליחו להכנס מהמעי הגס למעי הדק, ולא באמת הודגמה דלקת. יתכן שאם היו מצליחים היו רואים דלקת שהייתה מכוונת למחלת קרוהן. כשכותבים פתולוגיה בבדיקת CTE יתכן ומדובר בדלקת או בפוליפ או ממצא אחר. כדי להבין במה מדובר צריך, כמו שכתבתי, לראות את הCTE, ויתכן שגם אז יהיה קשה לדעת ללא קולונוסקופיה. לא סביר שמשהו מסוכן התפתח תוך שנתיים, אך דלקת או פוליפ בהחלט יכולים להתפתח. בריאות שלמה, אייל הירש