שאלות ותשובות - עמוד 582

אתה מתאר שתי בעיות שונות מהם סבלת / אתה סובל. 1. וריקוצלה: מדובר בהתרחבות של פקעת ורידים מעל אשך. התרחבות זו יכולה לגרום לכאבים, אולם בד"כ הבעיה השכיחה הינה ירידה בספירות הזרע. הסיבה לכך הינה העובדה שתאי הזרע נוצרים טוב יותר בטמפרטורה יותר נמוכה מטמפרטורת הגוף (37 מעלות בממוצע). זו הסיבה שהאשכים באדם נמצאים מחוץ לגוף, באזור שהטמפרטורה שלהם נמוכה בכשלוש מעלות. בטמפרטורה של 33-34 מעלות, יצירה והבשלה של הזרעונים תקינה יותר. בשל עובדה זו, קיומה של התרחבות כלי דם המזרימה כמות גדולה של דם חם (בטמפרטורה של 37 מעלות) לשק האשכים, מובילה לפגיעה בספירה ובאיכות הזרעונים. הטיפול במקרה זה הוא ניתוחי, והוא מתקן את אותה הרחבה ורידית ומחזיר את הטמפרטורה בשק האשכים לטמפרטורה הנורמלית, ובכך משתפרת איכות נוזל הזרע. אגב, זו הסיבה שמומלץ ללבוש בגדים (לבנים ומכנסיים) פחות צמודים באזור האשכים. 2. כאבים באשך: לא תיארת האם הכאבים הינם כאבים באשך השמאלי (המנותח) בלבד, או שקיימים גם כאבים באשך השני, או בכלל בכל האזור של האגן התחתון, האם אתה סובל גם מסימפטומים של צריבה / תכיפות / זרם חלש או מקוטע בעת מתן שתן. מקור הכאבים במקרה שלך יכול להתאים לשני מצבים - האחד הוא שבמהלך הניתוח היתה פגיעה באזור המכיל הרבה תאי עצב, וכתוצאה מהנזק לאותם תאים נוצר כאב חזק, אולם מצב זה אינו שכיח. מצב שני, שנראה יותר מתאים, הינו דלקת של הפרוסטטה (בלוטת הערמונית), או בשמה המקצועי פרוסטטיטיס. דלקת של הערמונית לרוב הינה דלקת זיהומית כרונית. הסיבה להופעת הדלקת היא ברוב המקרים זיהום חיידקי של הבלוטה. החיידקים יכולים להיות חיידקים שהגיעו לערמונית כתוצאה מדלקת זיהומית בדרכי השתן, כתוצאה ממחלות מין שונות, או כתוצאה מפרוצדורה כירורגית (ניתוח של האזור). במקרה שלך, בשל היות הסימפטומים קיימים טרם הניתוח, סביר שהדלקת בערמונית היתה קיימת עוד לפניו. האבחנה של פרוסטטיטיס נעשית ע"י תרבית מנוזל הזרע או מנוזל הפרוסטטה (ניתן לקבל את הנוזל לבדיקה ע"י עיסוי בלוטת הערמונית בבדיקה רקטלית ואיסוף הנוזל המופרש, בדיקה לא נעימה כלל). העובדות שבנוזל הזרע שלך היו תאי דם לבנים ושתחת טיפול אנטיביוטי היה שיפור ניכר בכאבים, גם מכוונות לכך שמדובר בדלקת זיהומית. הטיפול בדלקת זיהומית כרונית של הערמונית הינו טיפול אנטיביוטי של 4 שבועות, אף על פי שישנם דיווחים שמתארים צורך בטיפול ממושך יותר. שני סיבוכים משמעותיים לפרוסטטיטיס כרונית: האחד - פגיעה באיכות נוזל הזרע ובכך פגיעה בפוריות. הסיבוך השני הינו התפתחות תסמונת כאב אגן כרונית (Chronic Pelvic Pain Syndrome). זוהי תסמונת המתבטאת בכאבים באזור האגן התחתון, האשכים, פי הטבעת והפין, אך ללא עדות לזיהום או דלקת. בנוסף, קיימת שכיחות גבוהה של סימפטומים במתן שתן (היסוס, צריבה, כאב, זרם חלש). הסימפטומים נוהגים להופיע ולהיעלם לתקופות משתנות. לסיכום המקרה שלך, אני ממליץ ראשית לפנות להתייעצות לאורולוג שניתח אותך. שנית, יש לבצע תרבית שתן ותרבית של נוזל הזרע / נוזל הפרוסטטה. לאחר קבלת התוצאות יש להתחיל בטיפול אנטיביוטי מתאים לתקופה של 4 שבועות. באם יש אבחנה של פרוסטטיטיס והסימפטומים חוזרים לאחר סיום הטיפול בן ארבעה שבועות, יש למעשה לחדש את הטיפול לתקופה ארוכה יותר, בהתייעצות עם האורולוג המטפל. רפואה שלמה. ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד קרא עוד

לתכשירים נוגדי דיכאון אין השפעה ישירה על מערכת הרבייה, אולם במקרים של מצבים נפשיים כגון דיכאון, חרדה והפרעות אכילה, המצב הנפשי עצמו עלול לפגוע ביכולת הפריון של האישה. אישה הנמצאת בתקופת דיכאון, תקופת החמרה של הפרעת חרדה, או הסובלת מהפרעת אכילה, עלולה לסבול מאי-סדירות ואף להפסקה מוחלטת (אך הפיכה) של המחזור החודשי. הדבר נובע מיחסי הגומלין שישנם בין הגוף לנפש. במצבים נפשיים מסוימים מופר האיזון ההורמונאלי הטבעי של הגוף, עם תוצאה של פגיעה בתפקודים גופניים שונים, כולל מערכת הרבייה. במקרים כאלה, השימוש בתכשיר נוגד דיכאון, אשר מביא הקלה בבעיה הנפשית, למעשה משפר את יכולת הפריון. מתוך כלל נוגדי הדיכאון שישנם כיום, המידע המבוסס ביותר לגבי בטיחות לעובר ולהריון הן לגבי התרופות פריזמה או פרוזק, וציטלופראם. לגבי נוגדי דיכאון אחרים, יש מידע שהם עלולים (גם אם הסיכוי אינו גדול) להגביר את הסיכון להופעת מומים בעובר, ולכן הם אינם מומלצים. במקרים מסוימים, למשל כאשר לאישה מאד עזרה בתרופה מסוימת, והיא חוששת שאם תפסיק להשתמש בה הדיכאון יחזור, ניתן לפנות למרכז הטרטולוגי (מרכז ארצי המרכז מידע על השפעת תרופות על התפתחות העובר במהלך ההריון), אשר יכול להעביר לאישה או לרופא/ה המטפל, רשימת בדיקות שיש לבצע במהלך ההריון על מנת לוודא שהעובר תקין, ושאינו נפגע כתוצאה מהשימוש בתרופה. חשוב לזכור כי דיכאון במהלך ההריון או לאחר הלידה עלול לפגוע גם בקשר בין האם לבין התינוק, ובמצבים קיצוניים אף לסכן את חיי האם או התינוק. לכן, בכל מקרה, כדאי להתייעץ באופן אישי עם הרופא/ה המטפל (פסיכיאטר או רופא נשים) ולהחליט מה האופן הנכון ביותר לנהוג בו במקרה שלך, לפי המאפינים הייחודיים שלו. ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד

אוסמו-אדלט מרחיב כלי דם ובכך עשוי לגרום לבצקות פריפריאליות (למשל בגפיים). התרופה כשלעצמה אינה גורמת מצב של הידרוצלה או מחמירה אותו. ניתן להתייעץ על כך עם אורולוג. ד"ר שירי אורי - אינפומד קרא עוד

מרבית הנשים עם שחלות פוליציסטיות יכולות להרות באופן ספונטני, ללא צורך בטיפולים, בעיקר כשהן שומרות על משקל מאוזן. קרא עוד

בטיפול בסכיזופרניה, לעיתים יש צורך בשילובי תרופות על מנת להגיע לתוצאה מיטבית. החלפת טיפול נעשית רק אם יש בעיות ויש מה לשפר. אם בנך במצב יציב, את צודקת בזהירותך, ואולי עדיף "לא לגעת" ולהשאיר את הטיפול בלא שינוי. סוליאן היא תרופה יחסית חדשה בישראל (בשימוש כ-4 שנים) ונחשבת לתרופה אנטי-פסיכוטית יעילה, ויחסית עם רק מעט תופעות לוואי. כדאי להבין משיחה עם הפסיכיאטרית המטפלת מה הבעיות שהיא רואה אצל הבן כרגע, מה הנקודות שהיא מצפה שיישתפרו בעקבות ההחלפה, ומה היתרונות של סוליאן על פני סרוקוול בנקודות אלו. השערה אפשרית היא שסרוקוול (כמו לפונקס) היא תרופה יחסית מרדימה, ושהחלפתה יכולה לתרום לשיפור העירנות. סרוקוול, במקרים מסוימים של פסיכוזות, פחות אפקטיבית מסוליאן. ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד

מומחה לכירורגיה כללית קרא עוד

בטרשת נפוצה (Multiple Sclerosis או MS) יש עצירות גם בשל המחלה עצמה וגם כתופעת לוואי של התרופה קופקסון. לא ברור לי אם התופעה שאתה מציין היא אכן עצירות או תופעה אחרת שנקרא טנזמוס, שהיא רק התחושה של צורך ללכת לשירותים. בכל מקרה, אם נניח שאכן מדובר בעצירות, זוהי תופעה מאוד שכיחה בחולי MS המופיעה בעד 75% מהחולים. הנטיה לעצירות בחולי טרשת נפוצה נובעת משילוב של שתיה לא מספקת, פעילות פיזית לא מספקת, פגיעה נוירולוגית עצבית במערכת השרירים של מערכת העיכול ונטילת תרופות (משככי כאב, נוגדי דיכאון, תרופות לנוקשות שרירים ותרופות לשליטה על השתן, שכולן עלולות לגרום לעצירות). לכן יש להקפיד על שתיה מספקת, לצרוך מזון עתיר סיבים, ולהשתדל לשמור על תנועה. מבחינת תרופות משלשלות, עם האג'ילקס ( Senna) שאתה נוטל, עד כמה שידוע לי יש סכנה לאיבוד ניכר של נוזלים ומלחים (שיכולים בעקיפין להחמיר את העצירות), וההמלצה היא לא לקחת את התרופה במשך יותר משבוע ברציפות. אפשרויות אחרות לטיפול הן תכשירים המגדילים את נפח הצואה, כגון פסיליום (יש להרבות בשתייה עם נטילתה); משלשלים אחרים - לקסטיבים (מומלץ המינון הנמוך ביותר האפקטיבי, אם מדובר בעצירות כרונית); ותכשירים אחרים כדוגמת לקטולוז, אשר מדווח כיותר יעיל בעצירות כרונית לעומת האג'ילקס. הייתי מציעה לך לפנות הן לנוירולוג המטפל שלך והן לגסטרואנטרולוג בשאלה זו, שכן ודאי יש להם ניסיון טיפולי רב לאור שכיחותה הרבה של עצירות בסובלים מ-MS. בברכה, ד"ר טלי צ'רנוביצקי - אינפומד קרא עוד

אין הבדל, מדובר באותה בעיה, ששמה המלא באנגלית הוא Attention (AD/HD) deficit hyperactivity disorder קרא עוד

כשעשו את הצילום לפני כשנה, בזמן תאונת הדרכים שלך, סביר להניח שרצו לוודא שאין שבר או תזוזה של עמוד השדרה הצווארי, כלומר להבטיח שאין פגיעה גרמית. יתכן מאוד שכבר אז נראו אותם שינויים דגנרטיביים, (ניווניים), אך סביר שלא התעמקו אז בפרטיהם או בתיאורם. השינויים המתוארים בצילום העדכני אינם קורים ביום אחד, סביר מאוד שהם החלו עוד לפני מועד התאונה. שינויים אלה טבעיים, וקורים ברוב האוכלוסייה בדרגות חומרה שונות. לפעמים הם מתבטאים בכאבים ובתסמינים ולפעמים לא. על דבר אחד יש הסכמה, אין להם שמות סימפטיים! השאלה שצריך לשאול היא אם כל זה מתבטא בכאב או בהפרעה אחרת כלשהי. אם כן - יש לטפל בבעיה, אחרת אפשר להירגע. בהצלחה, קתרין אטל - פיזיותרפיסטית קרא עוד

בדיקת הריון מבוצעת 12 יום לאחר החזרת העוברים, כפי שהיה אצלך. כשבודקים את ערכי ה- HCG (הבטא), חשוב לשים לב לקצב העלייה ולא רק לערך האבסולוטי. הערכים אמורים להכפיל את עצמם כל יומיים-שלושה, ואכן, על פי תוצאות הבדיקה שלך, נראה שקצב העלייה משביע רצון. דרושה בדיקת אולטרסאונד על מנת לוודא שהעוברים שהוחזרו אכן נקלטו, וכדי לראות כמה מהם נקלטו. ההמתנה למשך הזמן שנקבע לך עד לבדיקת האולטרסאונד אמנם יכולה להיות מורטת עצבים, אך המועד הגיוני. בתקווה לבשורות טובות! ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד