שאלות ותשובות - עמוד 676

דלקת של בלוטת הערמונית (פרוסטטיטיס - prostatitis) היא מחלה שכיחה. בד"כ נגרמת על ידי זיהום חיידקי שמתפשט במעלה השופכה, דבר שעשוי לקרות במהלך פעילות מינית. התסמינים עשויים להיות חום, צמרמורות, צריבה במתן שתן, תכיפות במתן שתן, וכאב גב, בטן ואגן. במקרים של דלקת חריפה בדיקת שתן תזהה תאי דם לבנים וחיידקים בשתן והטיפול הוא אנטיביוטי. במקרים מסוימים, בד"כ לא- זיהומיים, מתפתחת דלקת כרונית שתסמיניה קלים יותר, וכוללים כאב גב תחתון, כאב של האגן והמפשעה, ואי נוחות בשק האשכים, או שאין תסמינים כלל. לעיתים החיידק הגורם לפרוסטטיטיס יכול להיות מועבר במגע מיני, כמו בכלמידיה או זיבה. בשאר המקרים אין חשש להדבקה ביחסי מין. לפרטים נוספים- http://familydoctor.org/x2308.xml קרא עוד

עליית חום אצל חולי Chronic Lymphocytic Leukemia יכולה להעיד על החמרה במצב, המצריכה טיפול. יכול להיות חום גבוה יכול להיות קשור למחלה זיהומית כלשהי, אך מכיון שידוע שאתה חולה ב- CLL, חשוב לעקוב אחר החום ולפנות למיון אם החום עולה. התסמינים ל- CLL יכולים לכלול זיהומים תכופים עקב מחסור בתאי דם לבנים בריאים הנלחמים בחיידקים ונגיפים. עייפות עקב מחסור בתאי דם אדומים (אנמיה) הגורם לעיתים גם לקוצר נשימה. דימומים וחבורות עקב מחסור בטסיות. בלוטות לימפה נפוחות כתוצאה מהצטברות לימפוציטים חריגים. בדרך כלל הנפיחות אינה מלווה בכאב. טחול מוגדל בטן נפוחה חום או הזעות לילה ירידה במשקל במקרה של הופעת אחד התסמינים אלה, מומלץ לחולי CLL לפנות למיון או לרופא המטפל. בהצלחה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד קרא עוד

אוננות היא טבעית, ואוננות פעם ביום אינה נחשבת מרובה. התסמינים שאתה מתאר שוללים אלרגיה או זיהום פטרייתי או חיידקי. ככל הנראה יש לך עור רגיש, ואופן האוננות שלך היה רך ולא השתמשת בחומרי סיכה היכולים למנוע את התסמינים עליהם אתה מדווח. אני מייעץ לך להימנע מלשפשף את המקום במשך כשבוע-שבועיים, ובמהלכם נסה למרוח על המקום קרם גוף פשוט. להבא, כשאתה מאונן, דאג להשתמש בחומרי סיכה אשר יפחיתו את רמת החיכוך, אשר ימנעו את הופעתם של תסמינים אלה בעתיד. ד"ר גיל טאובר - אינפומד קרא עוד

הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא מצב התפתחותי של הפרעה בקשב ובריכוז עם או בלי היפראקטיביות נלווית. בעבר חשבו שזו בעיה בעיקר של ילדים, אך היום ידוע כי היא קיימת גם במבוגרים, ולמעשה כנראה רבים מהם לא אובחנו. כדי לאבחן דרוש התנאי שהסימפטומים התחילו לפני גיל 7 ושנגרמה פגיעה משמעותית בלימודים ומבחינה חברתית. כיום ידוע ש- 30-70% מהילדים עם ADHD יסבלו מהסימפטומים גם כמבוגרים. האבחנה היא קלינית, זאת אומרת על סמך שיחה ובדיקה של החולה. צריכים להתקיים קריטריונים מסוימים המעידים על פגיעה משמעותית ביכולת הריכוז ו/או היפראקטיביות בתקופה של לפחות 6 חודשים ברציפות (דוגמאות להפרעות בקשב ובריכוז- קושי בביצוע משימות בעבודה או בבי"ס, תשומת הלב מופרעת בקלות ע"י גירוי חיצוני. דוגמה להיפראקטיביות - קושי לשבת במקום אחד כנדרש) התחלת הסימפטומים היא לפני גיל 7 הסימפטומים נוכחים בלפחות 2 תחומים בחיים (לדוגמה: בבית, בבית- ספר / עבודה). ההפרעה גורמת לפגיעה משמעותית בתפקוד חברתי, אקדמי או תעסוקתי. מומלץ לעשות את הבדיקות הבאות: ספירת דם ואלקטרוליטים (מלחים בדם) בדיקת תפקודי כבד (לפני התחלת טיפול בסטימולנטים כגון ריטלין) בדיקת תפקודי בלוטת התריס בחירת הטיפול הראשונה היא בתרופות שנקראות סטימולנטים, אליהן משתייכת התרופה ריטלין או בשמה הגנרי מתילפנידאט. תופעות הלוואי הן קלות לרוב, והעיקרית היא הפרעה בשינה. ייתכנו גם ירידה בתיאבון ועקב כך ירידה במשקל, כאבי ראש ושינויים במצב הרוח. במבוגרים צריך לעקוב אחרי לחץ הדם כי התרופה יכולה לגרום לעלייה בלחץ הדם. אין כיום מספיק מידע על השפעות הטיפול בריטלין לטווח ארוך. ישנה טענה שריטלין עלול לגרום להתמכרויות, אך היא אינה מוכחת. ישנן תרופות נוספות בהן ניתן לטפל מלבד ריטלין,לדוגמה תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת הטריציקליים, אותן ניתן לתת כטיפול בלעדי או בשילוב עם ריטלין. ככל הנראה היעילות זהה ליעילות הטיפול בריטלין. ישנה גם תועלת בשילוב של פסיכותרפיה עם הטיפול התרופתי, עם דגש בטיפול על נושא הדימוי העצמי וההתמודדות עם הקשיים, מתן תמיכה ועזרה בשינוי דפוסי התנהגות. אני ממליצה לך לפנות לנוירולוג או לפסיכיאטר המומחה בנושא זה כדי להתייעץ איתו על הטיפול המתאים לך. בנוסף, אם בכוונתך להמשיך בלימודים גבוהים, תוכלי לקבל הקלות אם ניתנה לך אבחנה רשמית. בהצלחה ורפואה שלמה. קרא עוד

בישראל החיסון נגד הפטיטיס B הוא חלק משגרת החיסונים, והוא ניתן עם הלידה, בגיל חודש ובגיל 6 חודשים. וירוס ההפטיטיס גורם לדלקת של הכבד, ובאחוז קטן מן המקרים (10%) לאחר המחלה החריפה נותרת דלקת כרונית פעילה, שעשויה להתפתח לשחמת כבד ולסרטן של הכבד. למרות ההתפתחות בטיפולים אנטי-ויראליים, עדיין לא נמצא טיפול יעיל להפטיטיס, כך שהטיפול היעיל ביותר הוא בשלב זה - מניעה. יעילות החיסון היא מעל 90%. ההדבקה בהפטיטיס B היא הדבקה "מדם לדם": קיום יחסי מין, קבלת מנת דם נגועה, הדבקה מאם לתינוק. ההעברה עשויה להתבצע גם דרך חתכים בעור או בריריות. הווירוס יכול לשרוד מחוץ לגוף האנושי תקופות ארוכות יחסית, ולכן עשוי לעבור גם דרך חפצים שהיו במגע עם דם של נשא. בעבר הכילו החיסונים חומר בשם thimerosal (כספית אורגנית) כחומר משמר. ולמרות שלא תוארו מקרי סיבוכים, התעורר חשש לפגיעה התפתחותית בילדים. כיום קיימים חיסונים שאינם מכילים את החומר הזה, והם בשימוש נרחב. בגלל צורת ההדבקה, מתנגדי החיסון טוענים כי תינוקות אינם חשופים להדבקה מדם לדם, ולכן אינם זקוקים לחיסון, וכי החיסון חושף אותם לתופעות לוואי ולסיבוכים. טענה נוספת היא כי החיסון נחוץ רק לתינוקות שאימהותיהן נשאיות של הפטיטיס B, וכי משרד הבריאות ממליץ על החיסון לכל התינוקות, כדי שלא ייאלץ לבדוק את כל אוכלוסיית האימהות. המצדדים בחיסון, ושירותי בריאות עולמיים כמו ה- CDC וועדות שכונסו כדי לדון בסוגיה, טוענים כי חיסון של כל התינוקות בעולם, בלי קשר למצב החיסוני של האימהות, נחוץ כדי לחסל כליל את הזיהום בהפטיטיס B. תוכניות חיסון שנוסו בעבר בארה"ב, והתמקדו רק בחיסון אוכלוסיות בסיכון גבוה - נכשלו, ולא השפיעו כמעט על שכיחות המחלה. אי לכך הוכנס החיסון להפטיטיס B לשגרת החיסונים בתינוקות בארה"ב ב-1991, שכן תינוקות הם האוכלוסיה הנגישה ביותר לחיסונים. במדינות שהכניסו את החיסון לשגרת החיסונים ביילודים - מתחילים לראות תוצאות. בטיוואן החלו לחסן את כל התינוקות ב-1986, ושיעור הנשאים בקרב הילדים ירד מ-10% לפחות מ-1% עשר שנים מאוחר יותר. במקביל, ירדה בחצי שכיחות סרטן הכבד בילדים. במדינות כמו ישראל, בהן שכיחות המחלה נמוכה בהרבה, יארכו שנים רבות יותר עד שייראו תוצאות בשטח. משרד הבריאות מדווח על שיעור סיבוכים אפסי. המתנגדים לחיסונים טוענים כי שיעור הסיבוכים גבוה מן המדווח. כמו כל חיסון, ייתכנו תופעות לוואי מקומיות, כמו אודם ונפיחות במקום ההזרקה, וכן חום, ירידה בתיאבון ואי שקט. בין תופעות הלוואי הנדירות, והמסוכנות יותר שתוארו: ירידת לחץ דם, התעלפות, פרכוסים, אנצפליטיס (דלקת של המוח), פריחה, שלשולים, הקאות, ירידה בספירת טסיות הדם, עליית אנזימי כבד, דלקת פרקים, תסמונת גילאן-בארה, דלקת של עצב הראיה, הפרעות בראיה. המתנגדים לחיסונים טוענים גם כי קיים קשר בין מתן חיסונים לאוטיזם, אולם קשר כזה לא הוכח מדעית. כדי לעזור לך בהחלטתך תוכלי לקרוא עוד באתרים הבאים, ביניהם מסקנות ועדת הכנסת באשר לחיסונים, ואינפורמציה באשר לארגון חסון, המתנגד לחיסונים: http://www.knesset.gov.il/mmm/data/docs/m00011.rtf קרא עוד

אין בעיה לשלב בין שתי התרופות. קרא עוד

הנתונים שאת מוסרת מסתירים יותר מאשר מגלים, ויחד עם זאת אנסה לנחש מה את שואלת: לגבי "שני הסמנים" - אני מניח שאת מתכוונת לכך שכבר בשנת 1999 היו לך נוגדנים לנגיפי EBV ו- CMV . נוגדנים אלה, ובעיקר נוגדני IgG ונוגדני EBNA לנגיף ה- CMV ונוגדנים מסוג IgG לנגיף ה- CMV, יישארו לנצח בדמך ואינם מורים על התפרצות נוספת של המחלה. נגיף ה- EBV אינו גורם להתפרצות חוזרת. לגבי נגיף ה- CMV,יש הטוענים כי הוא עלול לגרום לשפעול מחדש של הזיהום בו, ואולם התסמינים במקרה כזה אינם קשים כמו במחלה הראשונה. רוב הסיכויים שהעייפות והתשישות מהן את סובלת נובעים מההריון או מסיבות אחרות, כמו הפרעה אנדוקרינית או הפרעה רגשית הקשורה להריון. מבחינת ההשפעה על ההריון: לנגיף ה- EBV אין כל השפעה על ההריון והעובר. לנגיף ה- CMV יכולה להיות השפעה רצינית אם חלית בו בתחילת ההריון, ואולם אם חלית במחלה כבר ב- 1999 כנראה שכעת אין לכך שום משמעות. הדבר הטוב ביותר הוא לפנות לרופא המשפחה או לגינקולוג עם הבדיקות העדכניות ולקבל ייעוץ. בברכה ד"ר איציק לוי מומחה למחלות זיהומיות קרא עוד

ציינת כי בביופסיית כבד נמצא granulomatous hepatitis. זוהי תשובה פתולוגית המלמדת כי בכבד שלך נמצאו ממצאים המכונים גרנולומות. גרנולומה היא מסה של רקמת דלקת שנוצרת בתגובה לזיהום כרוני, פציעה, מחלה אוטואימונית, גוף זר, או מסיבה לא ידועה. ישנן כמה מחלות היכולות לגרום לגרנולומות בכבד, כגון סרקואידוזיס, שחפת, זיהום פרזיטרי, זיהומים ויראלים, תגובה לתרופות, מחלה אוטואימונית הנקראת primary biliary cirrhosis ועוד. ב- 20% מהחולים לא ניתן לזהות מהי הסיבה לקיום הגרנולומות בכבד. בנשים בגילך, אחת המחלות העיקריות שיש לשלול כגורמות ל- Granulomatous Hepatitis היא Primary Biliary Cirrhosis. לא ציינת מה הסיבה שהובילה לצורך בביופסית הכבד. לפי הספרות, מרבית הנשים הן ללא סימפטומים והן מגיעות לביופסיית כבד עקב עלייה ברמות אנזימי הכבד (בעיקר אלקלאין פוספטאז) בדם המתגלה בבדיקה שגרתית, או עקב גרד טורדני חדש שסיבתו אינה ידועה. Primary Biliary Cirrhosis היא מחלה שסיבתה אינה ידועה אשר מתאפיינת בדלקת כרונית וחסימה של דרכי מרה תוך-כבדיות. למרבית החולים אין סימפטומים במשך זמן מה, אולם בשלבים מתקדמים מתפתחת מחלת כבד קשה, המגיעה לכדי שחמת ואי-ספיקת כבד. בלמעלה מ-90% מהחולים עם primary biliary cirrhosis מוצאים נוגדנים הנקראים Antimitochondrial Antibodies או AMA. לפי המידע שסיפקת, AMA שלילי, הסיכון למחלה זו פחות אצלך, אך זה לא שולל אותה לגמרי. כאשר תשובת בדיקת הנוגדנים שלילית, כמו במקרה שלך, יש להמשיך את הבירור ולבדוק את דרכי המרה התוך והחוץ-כבדיות על מנת לשלול Primary Biliary Cirrhosis ועל מנת לשלול חסימה חוץ-כבדית של דרכי המרה. הבדיקה המתאימה היא בדיקת בדיקת MRCP (קיצור של Magnetic Resonance Cholangiopancreatography). זו טכניקת הדמיה שבה משתמשים בתהודה מגנטית (MRI) להדמיית דרכי המרה והלבלב באופן שאינו פולשני. בשונה מאנדוסקופיה של דרכי המרה, בדיקת אינה מאפשרת התערבות טיפולית, כלומר זהו כלי אבחנתי בלבד, המאפשר לראות סימנים המכוונים (בדרך כלל היצרויות בדרכי המרה) לסיבת המחלה. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד קרא עוד

סיכוי נמוך אבל קיים. קרא עוד

מומחה לכירורגיה כללית קרא עוד