שאלות ותשובות - עמוד 756

מומחה לכירורגיה כללית קרא עוד

אין בידי הפענוח השלם של תוצאת בדיקת ה- CT, אך אני יכול לומר באופן כללי, שלחץ על עצב הבולט בצד מסוים בהחלט עלול לגרום לכאב מקרין ולהפרעות תחושה בצד אחר. בלט דיסק עצמו אין פירושו שישנו נזק כלשהו. רוב רובם של בלטי הדיסק מתקיימים ללא שהם גורמים שום סימפטומים. ההשפעה העיקרית של בלט דיסק היא על המבנים שעליהם עלול הדיסק ללחוץ: חוט השדרה או שורשיו. לחץ ממושך שאינו מטופל יכול לגרום נזקים והגבלה תפקודית משמעותיים לטווח ארוך. לא ידוע לי על השפעות התרופה רואקוטן (שאליה אני מעריך שהתכוונת) על בלטי דיסק. מידע נוסף נמצא כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_051605_1.htm קרא עוד

ראשית, המידע הרפואי שסיפקת מוגבל מכדי שאפשר יהיה לתת לך תשובה מדויקת. חסר מידע בסיסי כמו ההיסטוריה הרפואית המדוייקת, וכמובן תוצאות בדיקות העזר העדכניות. באופן כללי, ניתן לומר כי כל החמרה במצבך או ירידה ביכולתך הגופנית מצדיקה ביקור אצל הקרדיולוג. בנוגע להאטת קצב תוך כדי פעילות גופנית, ישנם כמה גורמים אפשריים, הכוללים נזקים ותיקים כתוצאה מאוטם הלב, הפרעות במערכת ההולכה החשמלית בלב, ואף תוצאות של הטיפול התרופתי (מינון יתר של חוסמי בטא או בולמי תעלות סידן, לדוגמה). במקרה שלך, הדימיטון הוא חשוד מוביל, והורדת המינון עשויה לפתור את הבעיה. כאשר מופיע קצב לב נמוך כל כך (40 פעימות לדקה), בעיקר אם הוא מלווה בתסמינים נוספים, כדוגמת חולשה ניכרת והתעלפות, מומלץ לפנות בדחיפות לבדיקת רופא במרפאה או בחדר מיון, לצורך הערכה ראשונית על ידי בדיקת אקג, לאיתור הגורם לקצב הלב המואט. מכל מקום, מומלץ להתייעץ עם הקרדיולוג המטפל, אשר מכיר את פרטיך ואת עברך הרפואי בנוגע לתופעה זו. שילוב התרופות שאתה מקבל מקובל ביותר. אם תביט היטב במידע שפורסם באתר בנוגע לשילוב דיובאן עם תרופות נוספות, תבחין כי ההערה התייחסה לסובלים מאי-ספיקת לב, אשר בהם נמצאה תועלת ירודה בשילוב 3 סוגי תרופות, אחת מהן היא חוסמי בטא, והשתיים האחרות משתייכות לתרופות הפועלות על מערכת רנין-אנגיוטנסין, על חלקים שונים בה. הראשונה היא מעכבי ACE והשניה חוסמי הרצפטור לאנגיוטנסין 2, אשר הדיובאן משתייך אליה. מהמידע מסרת משתמע כי בשלב זה אינך סובל מאי-ספיקת לב, שלא היתה מאפשרת מאמץ גופני מתמשך, אלא ממחלת לב איסכמית. גם אינך מטופל בשילוב המשולש המפורט לעיל, אלא רק בשתי תרופות מתוכו, ולכ, ההערה לעיל אינה רלוונטית לגביך בשלב זה. ד"ר תהילה חג'ג' - אינפומד קרא עוד

לצערי, התהליך שאליו נכנסת יכול להיות קצר ביותר או ארוך ומורכב, תלוי בטיבו של הגוש. הימצאות הגוש מצריכה בירור, והטיפול יהיה בהתאם לאבחנה המדויקת. בכל מקרה, צריך להוציא את הגוש ולברר אם הוא שפיר או ממאיר. אם הוא שפיר, ככל הנראה לא תצטרך טיפול נוסף אלא רק מעקב. במידה הוא ממאיר, יהיה צריך לברר עד כמה התפשט, אם בכלל, ולפי זה ייקבע סוג הטיפול - אם מספיק ניתוח, או שתצטרך גם כמותרפיה והקרנות לאזור. אני מציעה שתבקש תשובות לשאלות שלך מן האורולוג המטפל בך, שכן לצערי, אין לי מספיק מידע לגביך. בהצלחה, ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד קרא עוד

התוצאות שהתקבלו מראות כי בנך הוא חיובי להימצאות הנוגדים לופוס אנטיקואגולנט וכן שרמת הפיברינוגן שלו גבוהה מהנורמה הערך התקין בין 200 ל-400. ערך גבוה יכול להתאים לדלקת כרונית, ובמקרים נדירים יותר לממאירות. הימצאות הנוגדנים וכן ערך גבוה של פיברינוגן בנוסף לקרישיות היתר ממנה סובל בנך, יכולים להעיד עם מחלת הלופוס. אמליץ לכם להמשיך בירור אצל מומחה למחלות אוטואימוניות (ראומטולוג). בהצלחה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד קרא עוד

מנגנון החיפוש של אינפומד יכול להביא אותך בקלות למידע רב על וריקוצלה, על דרגות החומרה שלה ועל הטיפולים בבעיה זו. http://www.infomed.co.il/doSearchSite.asp?searchFor=וריקוצלה קרא עוד

בדיקת הנוגדנים הכללית תקינה. Anti-tissue Transglutaminase Antibody הוא נוגדן ספציפי לצליאק. כאשר הוא שלילי, האפשרות שהנבדק חולה צליאק פחות סבירה. Anti-Gliadin Antibodies הוא נוגדן נוסף שנבדק בחשד לצליאק, והרמה שאני רואה אצל בנך אינה שלילית. הדבר שעושים בדרך כלל כדי לסייע באבחון של צליאק הוא הימנעות מאכילת מזונות עם גלוטן, ואז רואים אם יש שיפור. אם יש שיפור, ניתן אחר כך שוב לחשוף את הילד לגלוטן לראות אם הסימפטומים חוזרים. אבחנה חד-משמעית של צליאק אפשר לעשות רק על ידי ביופסיה מהמעי הדק. אני לא ממש מבינה מדוע צריך לחזור על הבדיקות. גשי לחוות דעת נוספת על מנת להיות רגועה בעניין. ד"ר שירי אורי - אינפומד קרא עוד

מקוניום הינו הצואה הראשונה של היילוד, צבעה ירוק כהה והיא דביקה . היא מורכבת משרידי תאים שנשרו לתוך המעיים במהלך החיים העובריים, ריר וצבעי מרה. ביילוד שנולד בזמן, המקוניום יוצא ב-24 השעות הראשונות לחיים. במצב נורמלי, העובר אינו מטיל צואה במהלך שהותו ברחם, והעברת הצואה (המקוניום) הראשונה הינה ביממה הראשונה לחיים. הסיבה לכך היא העובדה שאין שחרור של סוגר פי הטבעת ברחם, כך שאין הטלת צואה. לאחר הלידה קיים שחרור של הסוגר בפי הטבעת ומתרחשת העברת המקוניום. מצבים בהם מתפתחת מצוקה עוברית במהלך הלידה או במהלך ההריון כולו יכולים להוביל לשחרור הסוגר בפי הטבעת והעברת מקוניום טרם הלידה, כלומר למי השפיר (ואז בלידה רואים מי שפיר מקוניאליים). שכיחות כללית של מי שפיר מקוניאליים מגיעה בממוצע ל-10% מהלידות. מצב זה הוא כמובן פתולוגי ומסמן כי העובר סבל במהלך ההריון או בלידה. מרבית מקרי המצוקה העוברית מתרחשים סביב הלידה ובמהלכה. הסיבות למצוקה עוברית הן רבות מאד (פגיעה בתפקוד הרחם, השליה, חבל הטבור, יתר לחץ דם אימהי, עישון ושימוש בסמים ע"י האם) ומרביתן מובילות לפגיעה באספקת החמצן לעובר. במקרים רבים, למרות המצוקה העוברית, בשל עירנות הצוות המיילד ותפקודו המהיר, הלידה מתרחשת, ועל אף המצוקה העוברית לא נשאר נזק בלתי הפיך ליילוד. מאידך לצערנו ישנם מקרים בהם המצוקה העוברית מובילה לנזקים בלתי הפיכים, בד"כ להפרעות נוירולוגיות (הפרעות בהתפתחות המוטורית, הסנסורית, הקוגניטיבית). כאמור מי שפיר מקוניאליים הינם סימן בלבד למצוקה עוברית, אך אינם מעידים על סוג המצוקה ועל הנזק שנגרם, אם נגרם, ליילוד. סיבוך חשוב שיכול להתרחש כתוצאה ממי שפיר מקוניאליים (ללא קשר למצוקה העוברית שגרמה להם), הינו שאיפת המים המקוניאליים לריאות, סיבוך המתרחש ב 10% מהמקרים בהם קיימים מים מקוניאליים בלידה. שאיפת המים יכולה להתרחש גם בהיות העובר ברחם, אולם במרבית המקרים השאיפה מתרחשת לאחר הלידה. המקוניום מכיל חומרים רעילים מאד לרקמת הריאות ודרכי הנשימה ושאיפתם מובילה למחלה ריאתית קשה המתבטאת בחסימת דרכי האוויר הקטנות, דלקת כימית של רקמת הריאה (Chemical Pneumonitis) ולאחר מכן יכולה להתפתח דלקת ריאות זיהומית. במצב זה היילוד מפתח קוצר נשימה קשה ויצטרך טיפול במסגרת טיפול נמרץ יילודים. למניעת שאיפת המים המקוניאליים על הגינקולוג המיילד לבצע שאיבה (Suction) של כל ההפרשות הנמצאות על האף, הפה ותוך הפה של היילוד. כמו כן על רופא הילדים להסתכל על מיתרי הקול של היילוד ולבצע שאיבה גם משם ומקנה הנשימה שלו באם נראו מים מקוניאליים. קרא עוד

הרופא שלך צודק בהחלט. התקן תוך- רחמי לא פוגע בפוריות. ייתכנו כמה סיבות לכך שלא נכנסת להריון: ייתכן ש"פספסת" את תאריך הביוץ ולא קיימת יחסי מין עם בן זוגך בזמן המתאים. אחת מתופעות הלוואי הידועות של מירנה היא מיעוט בווסת. האם סבלת מתופעת לוואי זו? ייתכן שכיוון שרירית הרחם היתה דקה יותר, היא לא קלטה את העובר. ייתכן שהמחזור האחרון שלך לא היה ביוצי. האם את מיניקה או הינקת עד לאחרונה? אם כן, יש לכך השפעה כיוון שרמות גבוהות של פרולקטין משפיעות על הפרשת גונדוטרופינים שאחראים על הפרשה סדירה של אסטרוגן שמביא להתפתחות זקיקים בשחלה ולביוץ. לא מצאתי את שם התרופה שציינת ולכן אני לא יכולה להתייחס להשפעתה על כניסתך להריון. לבסוף, אל תשכחי שעברו בסה"כ שלושה חודשים מאז ההתקן. במידה והווסת שלך סדיר והרית בעבר, לא הייתי מודאגת והייתי ממליצה לך לנסות עוד כמה חודשים לפני שאת נכנסת ללחץ ומגדירה עצמך כלא פוריה. חשוב לציין שבשמונת החודשים האחרונים גופך עבר הרבה שינויים וכך גם המערכת ההורמונלית שלך: הריון, לידה, הכנסת התקן, הוצאת התקן. למערכת ההורמונלית לוקח זמן להסתגל מחדש למצב ולכן הייתי ממליצה לך להתאזר בסבלנות ולהמשיך לנסות. במידה ולא תצליחי אחרי שנה של נסיונות, הייתי ממליצה לך להתייעץ שוב עם רופא הנשים המטפל שלך. קרא עוד

גויטר פירושו הגדלת בלוטת התריס שבקדמת הצוואר. ישנם שני סוגי גויטר- טוקסי, בו הבלוטה מפרישה הורמונים ביתר, ולא- טוקסי בו אין חוסר איזון הורמונלי. הבלוטה עשויה לגדול מאוד ולהראות כמסה גדולה בצוואר. דיאטה דלת יוד עשויה לגרום לגויטר, אולם בד"כ זו הסיבה רק בארצות העולם השלישי בהן התזונה מצומצמת. סיבה שכיחה יותר היא עליה בהורמון בשם TSH , שמקורו מבלוטת יותרת המוח, בתגובה לפגם בייצור הורמון בלוטת התריס בבלוטה. ה TSH העודף גורם לבלוטה לגדול ולהיווצרות גויטר. הטיפול הוא בהתאם לתיפקוד הבלוטה ובהתאם לגודלה. אין דיאטה מיוחדת למצב זה ככל הידוע לנו. תוכל להתעניין לגבי דיאטה ותפריט מותאמים עבורך אישית אצל דיאטנית. http://www.endocrineweb.com/goiter.html קרא עוד