שאלות ותשובות - עמוד 757

קלונקס עשויה במקרים נדירים לגרום לטשטוש ראיה, הפרעה בתנועת העיניים, ראיה כפולה או ניסטגמוס. פארוקסטין עשויה לגרום לטשטוש ראיה בפחות מ- 10% מן המקרים, אבל לא סביר שהיא תגרום לכך 40 יום לאחר הפסקת הטיפול. קרא עוד

מדובר בתרופות מקבוצות שונות. האוקסיקודון הוא תרופה נרקוטית- אופיאטית. משך השפעתה כחמש שעות. תוכל לקרוא עליה כאן- http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=311 וליום (אסיוול) היא תרופה היפנוטית (משרה שינה) ונוגדת חרדה ממשפחת הבנזודיאזפינים, משך השפעתה ארוך יחסית, עד 24 שעות. תוכל לקרוא עליה יותר כאן http://www.infomed.co.il/drug1.asp?dID=79 ישנן תרופות משרות שינה בעלות השפעה קצרה יותר - זודורם, סטילנוקס, בונדורמין ועוד. לגבי מידע על זמן מחצית חיים של התרופות: וליום - עד 100 שעות, ואוקסיקודון כ 3 שעות. קרא עוד

ידוע כי ליתיום עלול לפגוע בבלוטת התריס. כרגע לא נראה כי יש בעיה עם הבלוטה, אך את בהחלט צריכה להיות במעקב אחר תפקודי הבלוטה אחת לשבועיים (לפחות בהתחלה). אין הפרעה משמעותית בתפקודי הכבד. רמת ה- ALT מעט מעל הנורמה, ושכיח שגלולות למניעת הריון גורמות לכך. קלונקס גם יכול לגרום לעליה ברמת אנזימי הכבד. אני מציעה לך להמשיך לעקוב אחר אנזימי הכבד. בנוסף, לפי הבדיקות נראה שיש לך אנמיה, שהיא קרוב לוודאי על רקע מחסור בברזל. ראי באתר אילו מזונות עשירים בברזלף והשתדלי לאכול הרבה מהם. אם לא יחול שיפור, יתכן שיהיה צורך לקחת תוספי ברזל בכדורים. ד"ר שירי אורי - אינפומד קרא עוד

נוזל סיכה על בסיס מים אינו משפיע כלל על תהליך ההתעברות. לגבי שמן שקדים אמנם אין מידע מבוסס, אך לא ידוע לי על מקרים שבהם נמצא קשר בין קושי בהתעברות לבין שימוש בשמן מסוג זה. בכל מקרה, צריך לבדוק כל מקרה לגופו. אני ממליצה להשקיע עוד קצת ב"משחק המקדים" וליצור סיכוך טבעי, שלבטח לא פוגע בסיכוי הכניסה להריון. שיהיה בהצלחה! ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

הסבר על מחלת הנשיקה ועוד שאלות שנשאלו בנושא מופיעים בפורטל אינפומד בקישור: http://www.infomed.co.il/doSearchSite.asp?searchFor=...%F1 לשאלות בנושא מחלת הנשיקה http://www.infomed.co.il/qIdx/cat_1_10_1.asp לחדשות רפואיות בנושא http://www.infomed.co.il/nIdx/cat_1_10_1.asp [28/01/2006] קרא עוד

כפי שאת ודאי יודעת, מנינגיומה הוא גידול שיכול להופיע במקומות שונים, ויכול להיות מסוגים שונים ומגוונים. אחד הסוגים הוא גידול שנושא קולטנים (רצפטורים) לפרוגסטרון ואסטרוגן, ולכן אין ליטול גלולות למניעת הריון, שכן הן מכילות את ההורמונים האלה, ולכן עשויות לגרום להאצה בגדילה ובהתפתחות הגידול. במהלך ההריון ישנם כמובן שינויים הורמונליים רבים בגוף האישה, וחשיפה מוגברת יותר לפרוגסטרון, ומכאן שגם הריון ידוע כגורם שעשוי להאיץ את קצב התפתחות הגידול. אינני יודעת מה סוג המנינגיומה שאובחנה אצלך, וכן מהו גודל הגידול שנשאר לאחר הניתוח שעברת. כל אלה הם גורמים שצריכים להילקח בחשבון לפני תהליך הכניסה להריון. חשוב שתתייעצי עם הנוירולוג המטפל וכן עם רופא הנשים שלך. ביחד הם יוכלו וודאי להדריך אותך ולעזור בתהליך. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

לא מומלץ להשכיב את התינוק על בטנו כאשר הוא סובל מ- Post Nasal Drip מכיוון שבתסמונת זו, דרכי האוויר העליונות של התינוק גדושות בהפרשות. עדיף להשכיבו על הגב עם מעט הגבהה על מנת להקל עליו ולגרום לאוורור טוב יותר של דרכי האוויר והריאות. באופן כללי אני ממליץ לכם (אם עוד לא עשיתם זאת) להיוועץ ברופא אף-אוזן-גרון מומחה לילדים על מנת שיבדוק ויתרשם ויוכל להציע לכם טיפול מתאים. בברכה, ד"ר עידו ווליניץ - אינפומד קרא עוד

מחלת ה-FMF או בשמה המלא "קדחת ים תיכונית משפחתית", היא מחלה תורשתית, המועברת בצורה רציסיבית. אצל יהודים המחלה נפוצה בקרב יוצאי צפון אפריקה, עירק ומדינות השוכנות סביב אגן הים התיכון. המחלה היא למעשה דלקת סטרילית, ללא הימצאות של חיידקים, וירוסים או מחוללים אחרים. היא גורמת להתקפי כאבים באזור הבטן, החזה והמפרקים, וכן לחום. עדיין לא ברור מהו הגירוי שגורם לדלקת וכתוצאה מכך להתקף. המחלה היא התקפית, כלומר מופיעה בפתאומיות ונעלמת לאחר כ-48 שעות. בין ההתקפים החולה מרגיש טוב, וחש בריא. לרוב המחלה מופיעה בילדות, ובכ-10% מהמקרים יכולה להופיע לאחר גיל 20. האבחנה היא לרוב קלינית, כיוון שאין כל מדד ספציפי שיכול לאשר או לשלול את המחלה. תוכל למצוא מידע נוסף על המחלה על ידי שימוש במנגנון החיפוש של אינפומד. פנה לרופא באזור מגוריך והוא ימליץ לך על רופא מומחה. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

הבדיקות הנדרשות כשיש חשש לאירוע מוחי הן בדיקה ניורולגית ו-CT ללא חומר ניגוד. לאחר מכן, בהתאם לממצאים ולאפשרות בבית חולים, עוברים ל-MRI. באשר למנינגיומה - תוכלי לקרוא עוד בנושא בשאלה הבאה בפורטל אינפומד: http://www.infomed.co.il/questions/q_010905_1.htm קרא עוד

הסיבה השכיחה ביותר לצרבת (בכל הגילאים) היא מעבר של נוזל הקיבה החומצי מהקיבה אל הוושט. מעבר זה מתרחש בדרך כלל כתוצאה מחולשה של הסוגר התחתון של הוושט. הסוגר התחתון של הוושט אמור למנוע את תופעת ההחזר הזה (ריפלוקס קיבתי-ושטי) וכך למנוע הגעת חומצה לוושט. הגעת החומצה לוושט היא המובילה לתחושת הצריבה ואי הנוחות. סיבה אחרת שכיחה לצרבות היא בקע סרעפתי (הרניה דיאפרגמטית). במצב זה החלק העליון של הקיבה נמצא בבית החזה ולא בבטן, מצב המוביל להיחלשות של הסוגר התחתון של הוושט ולהופעת ריפלוקס. כאשר נוזל הקיבה מגיע לוושט הוא גורם לגירוי רירית הוושט ולעיתים אף להיווצרות דלקת. הדבר מוביל לתחושת הכאב של הצרבת. מצב של ריפלוקס הוא מצב שכיח מאד באוכלוסיה הכללית, ומופיע כמעט בכל הגילאים. האבחנה לעיתים יכולה להתבצע כבר לפי סיפור המקרה, אולם לפחות פעם אחת בחיים של אדם הסובל מצרבת, יש צורך בביצוע גסטרוסקופיה (בדיקה בה נכנסים עם מצלמה לוושט ולקיבה ובודקים אותם מבפנים). מטרת הגסטרוסקופיה היא לזהות קיום תהליך דלקתי בוושט, כיבים בוושט, בקיבה או בתריסריון, זיהוי בקע סרעפתי וזיהוי תהליכים פתולוגיים אחרים. הטיפולים האפשריים בהחזר קיבתי-ושטי מחולקים לטיפולים סימפטומטיים (אותם את נוטלת או נטלת), ולטיפולים לסילוק הבעיה. הטיפולים הסימפטומטיים הם תרופות המקטינות את חומציות הקיבה, כך שהנוזל המגיע אל הוושט פחות חומצי וגורם לפחות גירוי ומפחית את תחושת הכאב או הצריבה. טיפולים אלה מחולקים לתרופות המנטרלות את החומצה (Anti-Acid) כגון מאלוקס, ותרופות המקטינות את הפרשתה של החומצה (לוסק, אומפרדקס, גסטרו, פאמו וכד'). כמו לכל התרופות, גם לתרופות אלו יש תופעות לוואי, אולם הן נדירות, ותרופות אלו נחשבות כיום, לאחר שנים רבות של שימוש בהן, לתרופות בטוחות לשימוש קבוע גם לטווח ארוך מאד, של שנים. חשוב לדעת שעל אף העובדה שקיימת פגיעה בחומציות של הקיבה, לא ידוע על פגיעה משמעותית בתפקוד הקיבה או בעיכול וספיגת המזון. טיפול לסילוק הבעיה הוא טיפול ניתוחי. לא קיים טיפול תרופתי המתקן את הבעיה. בטיפול הניתוחי מתקנים את הבקע על ידי החזרה של הקיבה לבטן, או שמחזקים את סוגר הוושט התחתון, למניעת הריפלוקס. הטיפול הניתוחי אמנם סופי, אולם מדובר בטיפול המצריך הרדמה מלאה, ומלווה בסיבוכי ניתוח לא מבוטלים, אם כי לא רבים במיוחד. ההחלטה הטיפולית כמובן היא החלטה של הרופא המטפל יחד עם המטופל. כמו בכל החלטה טיפולית, יש לבחון את היתרונות מול החסרונות, ואת הסיכונים והסיבוכים של כל אחד מהטיפולים. במקרים רבים, בשל היעילות הרבה והאחוז הנמוך של סיבוכים של הטיפול התרופתי, ההחלטה היא לבחור בפתרון זה. נקודה נוספת וחשובה בטיפול בריפלוקס היא השינוי התזונתי. ידוע כי מאכלים שומניים, חריפים וחמוצים מחמירים את תחושת הצרבת. כמו כן, ארוחות כבדות לפני השינה מגבירות את ההחזר הקיבתי-ושטי. אי לכך מומלץ להימנע ממאכלים חריפים או חמוצים (עגבניות ופירות הדר), להימנע מארוחות כבדות בלילה, וכן להימנע מאוכל שמן או מטוגן. קיימים מקרים (בעיקר באנשים צעירים) ששינוי הרגלי התזונה בלבד הוביל להיעלמות הסימפטומים. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד קרא עוד