שאלות ותשובות - עמוד 777

היפרדות שליה בדרך כלל נצפית בשבועות מתקדמים של הריון, לקראת לידה, וזהו מצב המסכן הן את האם והן את העובר. זהו מצב בו השליה מתנתקת מהחלק הפנימי של הרחם באופן חלקי או מלא. הסיבה להיפרדות שליה אינה ידועה, אך יש קשר בינה לבין יתר לחץ דם, קרישיות יתר, זיהום, חבלה קהה בבטן או עישון. האם את סובלת מאחד מגורמים אלו? על איזה רקע היתה ההפלה בהריון הקודם? אין לי מספיק נתונים לגבי מצבך הבריאותי על מנת לענות על שאלתך במלואה. ההמלצה במצב של היפרדות שליה היא להיות במעקב שוטף על ידי הרופא המטפל, ולעקוב אחר סימנים, כגון דימום וגינלי, כאבי בטן ורגישות בבטן תחתונה. צריך גם לבצע בדיקת שתן ותרבית אם עדיין לא ביצעת כאלה. לגבי מנוחה, הוראה זו ניתנת בעיקר לנשים לפני הלידה. לגביך, בשלב זה של ההריון, אכן לא ברור אם זה נחוץ, אך עליך לשמור על עצמך ולא להתאמץ יתר על המידה. אני מפנה אותך לשאלות שנשאלו בעבר באתר ולמידע נוסף בנושא: http://www.infomed.co.il/questions/q_042208_4.asp קרא עוד

תסמונת טורט עשויה לעבור בתורשה, אך נראה כי אופן התורשה מורכב, ולא ניתן לחזות מראש מי ילקה במחלה. הטיפול בתסמונת טורט הוא טיפול סימפטומטי, ולכן יש להתאים לכל חולה טיפול בהתאם לסימפטומים שהכי מטרידים אותו. הטיפול בטיקים הוא בעזרת תרופות החוסמות את הרצפטור לדופאמין, כמו Fludecate, Orap forte או Xanazine. יעילותן של שלושת התרופות דומה, והן מורידות את שכיחות הטיקים ואת עוצמתם. אופציה טיפולית נוספת, עם יותר תופעות לוואי היא Haldol. לקריאה נוספת תוכלי להיכנס ללינקים הבאים, הכוללים את האתר הרשמי של איגוד טורט האמריקאי, מאמר באשר לגנטיקה של המחלה, ואתר בעברית המסביר על המחלה והטיפול בה: http://www.tsa-usa.org/ קרא עוד

אונקו אורתופד זה אורתופד שמתמחה במחלות ממאירות של השלד. בברכה, ד"ר משה ארוך - רופא משפחה קרא עוד

דימום בתחילת ההריון עשוי להיות כתוצאה מהשתרשות העובר והשינוי ברקמות הרחם. אך יכול להיות סימן של הפלה. מעקב אחר מידת הדימום, מידת פתיחת צוואר הרחם באם קיימת, וכן מעקב עוברי באולטרסאונד ייתן בסופו של דבר את התשובה במה מהמצבים מדובר. קרא עוד

ייתכן שאת סובלת ממצב שנקרא פרולקטינומה. זהו גידול בבלוטת יותרת המוח שגורם להפרשת יתר של ההורמון פרולקטין. פרולקטין הוא הורמון שאחראי על ייצור החלב בנשים. ככל שהגידול גדול יותר, רמות הפרולקטין גבוהות יותר. גידולים קטנים (מיקרופרולקטינומה) נפוצים יותר בנשים, והגידולים הגדולים (מאקרופרולקטינומה) נפוצים יותר בגברים. הגידולים הקטנים אינם מתפתחים לגדולים יותר. התסמינים של פרולקטינומה כוללים: הפסקת המחזור (אשר מוביל לשיעור יתר), הפרשת חלב מוגברת בשדיים, חוסר פוריות, ופגיעה בתפקוד המיני. נשים רבות מרגישות לראשונה בתסמינים כאשר הן משתמשות בגלולות למניעת הריון, או כשיש להן הפסקה של המחזור כאשר הטיפול בגלולות מופסק. הטיפול יכול להיות בתרופה שנקראת ברומוקריפטין, אולם פעילות תרופה זו אכן יכולה להתנגש עם חלק מהתרופות אותן את לוקחת. כמו כן, ברומוקריפטין יכולה להחמיר את מצבך הנפשי ולעורר מניה ופסיכוזה. טיפולים אפשריים נוספים הם ניתוח להסרת הגידול, טיפול רדיואקטיבי, או שילוב של שניהם. עלייך להתייעץ עם אנדוקרינולוג כדי לראות מהן האפשרויות שעומדות בפנייך. [28/06/2001] קרא עוד

TARCEVA, או בשמה הגנרי ERLOTINIB היא תרופה לא כמותרפית שאושרה ע"י ה- FDA (איגוד התרופות האמריקאי) לטיפול בסרטן ריאות מתקדם מסוג Non Small Cell. התרופה משפיע על חלבון הנקרא EGFR, באמצעות עיכוב אנזים בשם טירוזין קינאז המשמש להעברת אינפורמציה בתוך התא. עיכוב האנזים אמור לעצור את התקדמות תאי הגידול. התרופה נמצא בשלבי מחקר בבתי חולים שונים ברחבי הארץ, על חולים עם סרטן ריאות מסוג Non Small Cell גרורתי. לצערי, חולים שקבלו בעבר IRESSA אינם אמורים להשתתף במחקר, שכן סיכוי התגובה ל-TARCEVA לאחר הפסקת התגובה ל- IRESSA - נמוכים מאוד. תוכלי לקרוא עוד על התרופה כאן: http://www.tarceva.com/tarceva/patient/index.jsp קרא עוד

דלקת מבוא העריה מאופיינת ע"י 3 דברים: 1. כאב במגע באזור העריה או בניסיון חדירה לנרתיק 2. רגישות למגע של לחץ באזור הפות 3. הסימנים בבדיקה הם בד"כ אודם באזור הפות, ללא ממצאים נוספים. מאפיינים אלה הם כרוניים, קיימים לפחות 3-6 חודשים ונמשכים לעיתים שנים. מניחים שהסיבה לדלקת מבוא העריה נובעת מדלקת נוירוגנית - גירוי דלקתי מתמיד של סיבי העצב המעצבבים את אזור הפות בנוסף למנגנון שגורם לכך שהמוח, דרך העצבים שמגיעים לפות, מפרש גירוי של מגע קל כגירוי של כאב. גורמים נוספים שיכולים לגרום לדלקת: זיהום - בעיקר פטרייתי, אלרגיה, בעיה גנטית, הורמונלית, חולשת שרירי רצפת האגן, דלקת בשלפוחית השתן. עיקר הסימפטומים של דלקת מבוא העריה הם: כאבים בעת קיום יחסי מין, בעת החדרת טמפון או בבדיקה גינקולוגית ע"י ספקולום. סימפטומים נוספים יכולים להיות קשורים לדלקת בדרכי השתן: צריבה, דחיפות או תכיפות במתן שתן, סיפור של דלקות חוזרות בדרכי השתן. מצבים שיכולים להיות קשורים לדלקת מבוא העריה: תסמונת המעי הרגיז, כאבי שרירים, מיגרנות, דיכאון, תסמונת עייפות כרונית, אנדומטריוזיס. האבחנה נעשית בד"כ על פי הסיפור הקליני של החולה. הטיפול הינו נסיוני ברובו ולא מבטיח ריפוי מלא או שיפור בסימפטומים אצל כל הנשים הסובלות מוסטיבוליטיס: חינוך לתופעה ותמיכה בחולות הפסקת שימוש בחומרים שיכולים לגרום לגירוי דלקתי ומכאיב באזור הפות שמירה על היגיינה של האזור ושימוש בלבוש נוח ולא לוחץ: תחתונים ותחתוניות מכותנה ולא מבדים סינתטיים, אמבטיות בבוקר ובערב ללא תוספת חומרים ובטמפרטורה נוחה, לא להשתמש באבקות, דושים או ספריי באזור הפות, ייבוש האזור בעדינות - לא לשפשף. מריחת משחת אסטרוגן כל יום לפני השינה התעמלות לחיזוק שרירי רצפת האגן ושימוש בשיטת הביופידבק. טיפול בתרופות מקבוצת נוגדי דיכאון טריציקליים - Tricyclic Anti depressants, אפשר לעלות בהדרגה 10 מ"ג כל 5 ימים עד למינון של 50 מ"ג לפני השינה. המינון המקסימלי המותר הוא 100-150 מ"ג לפני שמחליטים ששיטת טיפול זו אינה יעילה שימוש במשחה שמכילה Xylocaine, סוג של חומר מאלחש שניתן למרוח 5 פעמים ביום או לפני קיום יחסי מין על מנת להקל על הכאב. לגבי רפואה אלטרנטיבית, אינני מתמצאת כ"כ בנושא ולכן קשה לי לייעץ לך. בכל מקרה אני ממליצה לך לראות רופא נשים, לקבל עלון מידע על התופעה עם מידע על קבוצות תמיכה או אתרי מידע, על מנת לעזור לך להכיר עוד נשים במצבך ואולי רעיונות נוספים לטיפול והתמודדות. קרא עוד

בשאלתך את מעלה מספר נקודות: 1. רסיטל, או בשמה הגנרי ציטאלופראם, היא תרופה נוגדת דיכאון ממשפחת חוסמי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI). התרופה ניתנת גם בהפרעת חרדה, וזו הסיבה ככל הנראה שקיבלת תרופה זו. התרופה אינה ממכרת, ומשפרת את מצב הרוח ומידת החרדה, כך שאל לך לפחד מהתמכרות. באם התרופה עובדת - יש להמשיכה באופן קבוע. נסיונות הפסקת התרופה צריכים להיות הדרגתיים ובמעקב הרופא המטפל, הואיל והפסקה חדה עלולה להוביל לחזרה מהירה של החרדות/דיכאון. 2. ציטאלופראם מפחיתה את רמת החרדה אך אינה מכניסה את האדם לאדישות או אפתיות. אנשים המטופלים בתרופה ממשיכים לנהל חיים מלאים, ללא כל הפרעה. נהפוך הוא, בשל ירידה ברמת החרדה והדיכאון האנשים הופכים להיות יותר מעורבים חברתית, ויותר מתעניינים בסביבתם, פעולות שטרם הטיפול היו פחות "מעניינות" אותם. 3. רעד מקור אינו אחד מתופעות הלוואי המוכרות של התרופה. אם הסימפטום חמור ולא פוסק, יש צורך בבדיקת רופא. חשוב לבדוק האם תגובת הרעד היא חדשה או שמא התופעה מקבילה להופעת החרדה, וייתכן שהטיפול התרופתי יועיל גם לרעד. עובדה חשובה היא שהתרופה מתחילה לעבוד לאחר טיפול של מינימום 3 שבועות. במקרה שלך אני ממליץ על המשך הטיפול התרופתי, ובמקביל התחלת טיפול בשיחות אשר יכול להועיל בנוסף. רפואה שלמה. קרא עוד

התוצאות אינן תקינות. מכיוון שאתה בריא בדרך כלל וללא גורמי סיכון לטענתך, אני ממליצה על שינוי בתזונה ועל פעילות ספורטיבית. כדאי לפנות לדיאטנית בקופת חולים לקבלת דיאטה מתאימה. ד"ר נעמה ורבין - אינפומד קרא עוד

חשיפה לשמש איננה מומלצת בלי קשר לניתוח. החשיפה לשמש גורמת למוות של תאים בשכבת האפיתל של העור וליצירת מוטציות בתאים החדשים הנוצרים בעקבות התמותה של התאים שנחשפו. מוטציות אלו הן הגורם להתחלקות הבלתי מבוקרת של תאים ובסופו של התהליך, לגידול. אזור מצולק בעור הוא איזור רגיש אף יותר לשמש, בשל השכבה הדקה של האפיתל וסוג החומר המרכיב את האפיתל, אשר אינו דומה לשכבת העור הנורמלית, ונמצא בסיכון יתר בחשיפה לשמש. בנוסף, חשיפה מיידית לשמש לאחר הניתוח גורמת לקושי בהווצרות הצלקת, ומבחינה אסתטית, התוצאה יכולה להיות צלקת בולטת יותר עם צבע שונה עוד יותר מצבע העור הנורמלי. ד"ר גיל טאובר - אינפומד קרא עוד