שאלות ותשובות - עמוד 872

ראשית עליך לגשת לרופא המטפל על מנת להיבדק ולראות כי אכן יש הריון ברחם. ההמלצה לחכות עם הריון עד אחרי הווסת שמגיעה לאחר הגרידה היא כדי שהרחם יוכל לחזור למצבו הטרום הריוני, וכן בשביל לדעת בוודאות כי לא נשארו שאריות הריון בתוך הרחם. באיזה שבוע של הריון ביצעת את הגרידה? רוב הסיכויים הם שההריון יתקדם כרגיל ולא תהיה שום בעיה במהלכו. אבל כדאי לפנות בהקדם לרופא המטפל על מנת לעשות אולטרסאונד. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד קרא עוד

לרמה גבוהה של ברזל (עומס ברזל) יכולות להיות סיבות שונות: ריבוי עירויי דם או ערויי ברזל כמו אלה שמקבלים חולי תלסמיה, הפרעה גנטית (המוכרומטוזיס, hemochromatosis), תמס דם, כשלון כליה או כבד, והרעלת עופרת. כדי להגיע לאבחנה מדויקת אני זקוקה לראות את תוצאות בדיקות הדם המלאות שלך, כגון רמת הפריטין, תפקודי הכבד ועוד, בנוסף לאנמנזה רפואית. גש לרופא המטפל לקבלת הסבר מפורט. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד קרא עוד

יכולות להיות סיבות רבות להגדלת בלוטות לימפה באזור הצוואר. כל זיהום או דלקת יכולים לגרום לכך. ישנן עוד מחלות כה רבות, שלא אוכל לפרט את כולן. אני מציעה לך לגשת לרופא המשפחה ולהראות לו את הבליטה. על ידי מישוש הוא יוכל להחליט מה יהיה הצעד הבא של הבדיקה. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד קרא עוד

, ניתן לקחת את שתי התרופות יחד. שתי התרופות שייכות לאותה משפחה, ולכן אחת יכולה להעצים את פעילות השניה. מסיבה זו מומלץ להתחיל את השימוש במינונים נמוכים. קרא עוד

לא ברור מהי הבעיה הרפואית שלך. בכל מקרה, מומלץ לא לקחת תרופות נוגדות דלקת (כגון האתופאן) למשך זמן ארוך בגלל תופעות הלוואי האפשריות, כולל הפרעה בתפקודי הכליות, פגיעה ברירית מערכת העיכול ועוד. הייתי מתייעץ עם הרופא המטפל בכל שאלה נוספת. בברכת בריאות שלמה, ד"ר רונן בלכר - אינפומד קרא עוד

שקד שלישי שנקרא גם פוליפ או אדנואיד, הוא למעשה רקמה לימפטית מאחורי האף. הגדלה שלו קורית בחשיפה למזהמים של דרכי הנשימה העליונות, כמנגנון הגנה נגדם, יחד עם השקדים שבלוע. אצל רוב הילדים הוא מוגדל מעט החל מגיל שנתיים ואז נסוג בגיל 6-7 . כאשר השקד השלישי גדול מאוד, הוא יכול לחסום ולהפריע לנשימה מהאף, וכן להפריע לאוורור האוזניים. במקרה זה עשויות להתפתח בעיות של הרגלי נשימה לקויים, פגיעה בשמיעה, פגיעה בהתפתחות התקינה של הפנים והמנשך. מקובל להסיר את השקד אם הוא מוגדל לאורך זמן, ואם יש בנוסף ליקוי שמיעה או בעיות נשימה קשות וממושכות. ישנן שיטות ניתוחיות רבות ושונות. סיבוכים אפשריים הם דימום לאחר הניתוח, אי ספיקה של החיך שגורמת להפרעה בדיבור והגייה (סיבוך נדיר הנובע מסגירה לא מלאה של החיך לאחר הסרת האדנואידים, שהוא בדרך כלל זמני וחולף), וכאבים וכיווץ שרירי הצוואר. סיבוכים אפשריים אחרים הם נדירים מאוד ותוכל לקרוא עליהם עוד כאן: . קרא עוד

קשה לי להמליץ באופן חד- משמעי, אני יכולה רק לייעץ. היות ומדובר בסיכון משוקלל לא מבוטל, לדעתי עלייך לבצע את הבדיקה למרות הסיכונים הכרוכים בה, בשל הסיכון לעובר חולה. הסיכון בבדיקה נע בין 0.5% ל- 1% לפגיעה והפלה. בהצלחה. קרא עוד

עליית CPK כתוצאה מטיפול בסטטינים (סימבקור) היא תופעת לוואי ידועה וצפוייה, אולם הופעת כאבים בשרירים בנוסף לעליית ה- CPK מחייבת הפסקת התרופה ומעקב קליני ומעבדתי (מה קורה עם הכאבים ומה קורה עם ה – CPK, בהתאמה). לאחר חזרת המצב לנורמה, ניתן להתחיל טיפול בסטטין אחר, או במינון נמוך יותר, על פי החלטת הרופא המטפל. יש להדגיש, כמובן, שירידה במשקל ופעילות גופנית עשויות להואיל רבות למצבך הבריאותי והנפשי. נקודה חשובה שלא הזכרת בשאלתך היא מהו המצב הכלייתי שלך כעת, מהו הקראטינין והאם אתה נמצא במעקב נפרולוגי. בשל היותך סובל מסוכרת ומפני שבעברך אירוע של אי-ספיקת כליות חריפה, מומלץ מעקב נפרולוגי מסודר. ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד קרא עוד

הדרך היעילה ביותר זה להפעיל את הגוף ואת השרירים באזור האגן והרגליים. אין תחליף לחיטוב ע"י חיזוק השרירים. זה יכול להיעשות ע"י ריצה, רכיבה על אופניים, יוגה, סטודיו סי, אירובי ועוד. במקביל מומלץ לאכול מזון בריא ולא משמין. אין פתרונות קסם של כדורים ואבקות . קרא עוד

המצב שתיארת מאד בעייתי. נשמע מן התיאור שלבנך יש בעיה ושהוא זקוק לטיפול, אולם הוא מסרב לפנות לטיפול. לאחר גיל 18, כל אדם במדינתנו נחשב לבוגר ואחראי לעצמו, אלא אם כן הוחלט אחרת על ידי בית משפט (למשל, במקרים שאדם הוכר כמפגר או כלוקה במחלת נפש קשה). רק עד גיל 18 ההורים נחשבים לאפוטרופוס של ילדם, ובמקרים מסוימים, ניתן לחייב ילד להיבדק או לקבל טיפול לבקשת ההורים. במקרה של בנך, שהוא בן 21 ולאחר שירות צבאי, אין כל דרך לחייבו לפנות לעזרה או לקבל עזרה. במקרה כזה, הפתרון הוא בדרך כלל בדרך "יצירתית", ולעיתים אף "ערמומית" (כמובן לטובת הצעיר!). לדוגמה: לשכנע את הבן לשוחח עם רופא המשפחה באמתלה של בעיה רפואית גופנית או לקבלת אישור כלשהו (לרישיון נהיגה?). להזמין את רופא המשפחה או פסיכיאטר לביקור בית, כך שהשיחה תתקיים בבית. לשכנע את הבן להגיע מסיבה כלשהי למיון של בית חולים כללי, שם יוכל להיבדק על ידי פסיכיאטר תורן. לבקש ממישהו שהבן סומך עליו לשכנע אותו לפנות לעזרה (חבר או קרוב משפחה) ואולי גם ללוות אותו לכך. את מציינת כי הבן "עושה טרור סמוי בבית". חשוב להדגיש כי במצבים של בן-בית שמאיים, או שממש מגלה תוקפנות, הדרך היחידה לטפל במצב היא להגיש נגדו תלונה במשטרה, עם כל הכאב שכרוך בדבר כאשר זהו בנך. הדבר נכון גם למקרים בהם האדם עושה דברים שלא בכוונה להזיק, אך שעלולים לסכן אחרים שגרים בבית, או לפגוע בהם, כגון השחתת רכוש (פגיעה במערכות החשמל או המים, שבירת חלון וכדומה). חלק מן ההתמודדות הוא להחליט מהו "הקו-האדום" שלך, או של האנשים האחרים שגרים בבית, ומעבר לקו זה, להפסיק להיענות לדרישותיו של הבן באופן החלטי ועקבי. למשל, אם הוא דורש שמירה על ניקיון מסוים, סגירת החלונות, אוכל רק מזון מסוים, או רק מכלים מסוימים, דורש שאנשים מסוימים לא ייכנסו לבית וכדומה - במקרה כזה יש לבחור את הדברים המפריעים ביותר, ולהתעקש לא לשתף איתו פעולה לגביהם. כמו כן, אני ממליצה לא לתת לו כסף ללא הגבלה, אלא להקציב סכום מינימלי, ואם יהיו לו רצונות נוספים, הוא ייאלץ לצאת מן הבית ולנסות לעזור לעצמו. זה כולל גם המנעות מקנייה עבורו של דברים שהוא דורש, ושאינם נחוצים לפי שיקול דעתך, והתעקשות שילך לקנותם בעצמו. יכול להיות שתחת הגבלה מסוימת של הנוחות האישית שלו, זאת אומרת תחת לחץ עליו מצידך, הוא יסכים לשתף פעולה עם טיפול, או שיחליט לנסות לצאת מהבית. בהצלחה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד