שאלות ותשובות - עמוד 955

הגידול הנפוץ ביותר בבלוטת יותרת המוח הוא אדנומה, שהיא גידול שפיר. גידול מסוג זה יכול להתקיים כמה שנים מבלי לגרום לתסמינים. הוא מופיע בדרך כלל אצל אנשים ללא היסטוריה של בעיות בבלוטה, וברוב המקרים אינו תורשתי (מלבד מקרים של שכיחות גבוהה יותר באנשים עם נאופלזיה אנדוקרינית נפוצה או MEN-1). לגבי החשיפה לקרינה, הארגון הבינלאומי לחקר הסרטן קבע כי חשיפה לקרינה ברמה העולה על 2 מיליגאוס במשך 24 שעות רצופות היא "גורם אפשרי לסרטן", אך בשאלתך אין מידע לגבי רמת הקרינה וזמן החשיפה אליה, ולכן אין ביכולתי לומר אם יכול להיות קשר בין הופעת האדנומה לבין החשיפה לקרינה. רפואה שלמה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד קרא עוד

לאחר לידה והנקה, מתרחשים שינויים הורמונליים רבים בגוף, ולוקח מספר חודשים עד שהגוף חוזר לאיזון הורמונלי. ולכן ייתכנו מחזורים עם דימומים לא סדירים בתקופה זו. אם אינך מעוניינת בהריון, פני לרופא והיוועצי איתו לגבי אמצעי מניעה. אינני יודעת מתי ביצעת את הבדיקה, ובכל אופן אני ממליצה לחזור עליה שנית למען הסר ספק. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

כן קרא עוד

תופעות הלוואי של אלטרוקסין אינן שכיחות, ונובעות בדרך כלל ממינון יתר של התרופה, הגורם לפעילות יתר של בלוטת התריס, וחולפות עם הפחתת המינון. תופעות הלוואי של התרופה כוללות: במערכת העיכול - ירידה או עלייה במשקל, שלשול, עצירות, שינוי בתיאבון במערכת העצבים - עצבנות, כאבי ראש, רעד במערכת הקרדיווסקולרית - קצב לב מהיר, דפיקות בחזה, יתר לחץ דם תופעות לוואי נוספות יכולות להיות נדודי שינה, אי-סדירות של הווסת, אי-סבילות לחום, נשירת שיער, הזעה, חרדה, כאבי שרירים, עייפות, דיכאון. המינון ההתחלתי במבוגרים הוא 100-50 מיקרוגרם ליום, אותו ניתן להעלות עד למינון של 200 מיקרוגרם ליום. השפעת התרופה מתחילה לאחר כשבועיים, אך תגובה מלאה לוקחת כמה חודשים. איני מכיר את המינון שאת נוטלת לפי היחידות שציינת, אך הוא נראה גבוה, ולכן אני מציע לך להיות במעקב של רופא אנדוקרינולוג אשר יאזן וינטר את מינון התרופה לפי המדדים ההורמונליים, בעיקר רמת ה- T3, מאת ה- T4 ורמת ה- TSH גם אם אין לך תופעות לוואי. חשוב לחזור על בדיקת הדם של הורמונים אלה כל 6-4 שבועות, במיוחד בתחילת הטיפול, כדי לקבוע מינון מתאים. בברכה, ד"ר אלעד איכנולד - אינפומד קרא עוד

ניתן לראות הריון בבדיקת דם רק אם מחפשים אותו. ערך ה-HCG אינו נחשב לחלק מן ה"רוטינה", ולכן בבדיקות דם כלליות, אין דרישה למדוד את ערכו. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

במידה ואכן מדובר בחיידק, הטיפול נכון, בעיקר אם אתה רגיש לפניצילין, כי אם לא- נהוג לתת תרופה אחרת בשם מוקסיפן או רפאפן תחילה. כאב ודלקת גרון יכולים לנבוע מסיבה ויראלית גם כן, ואז הם לא יגיבו לאנטיביוטיקה. כאשר יש כאב גרון, בד"כ לוקחים משטח גרון, ולפי התרבית נותנים טיפול אנטיביוטי, שאמור להילקח ל 10 ימים מלאים. אנא קרא עוד כאן- http://www.sinuscarecenter.com/throaaao.html קרא עוד

מחלת Cold Agglutinin Disease נגרמת עקב הימצאות של נוגדן בדם אשר פועל כנגד תאי הדם האדומים וגורם להרס שלהם (המוליזה). בניגוד למחלות אחרות של אנמיה המוליטית, במקרה של Cold Agglutinin Disease הנוגדן פועל רק בטמפרטורות נמוכות יחסית (לרוב בין 23 ל-30 מעלות צליוס) ולא בטמפטורת הגוף התקינה (37 מעלות). לכן הרס של תאי דם מתרחש בתוך כלי הדם של איברים פריפרים כאשר נחשפים לטמפטורות נמוכות. בחשיפה לקור נוצר גוון כחול-סגול-אפור מלווה בכאב בקצות האצבעות, קצה האף ובאוזניים. לפעמים קיימים סימפטומים בבליעה של נוזל קר. גוון העור חוזר לתקין לאחר חימום של האזור המכחיל. אם ההרס של תאי הדם הוא מאסיבי (בעקבות הורדה מהירה של טמפטורת הגוף כולו, במקרה של חשיפה לקור עז או ניתוחים בהם מקורר החולה), ייתכנו גם סימפטומים של אנמיה קשה. הטיפול העיקרי הוא כמובן הימנעות מחשיפה לקור. החולים צריכים ללבוש בגדים חמים ולחבוש צעיפים, כובעים, גרביים חמות וכפפות. האזהרה מלשהות במקומות גבוהים קשורה בעצם להימנעות מחשיפה לקור. במקרים קשים לפעמים יש צורך בטיפול תרופתי כמותרפי על מנת להפחית את ייצור הנוגדן בגוף. בכל מקרה, בטיסות מסחריות התנאים בגוף המטוס מבחינת לחץ אטמוספרי, אחוז החמצן באוויר והטמפרטורה נשמרים בתנאים של כ-300 מטר מעל פני הים גם כשהמטוס ממריא עד לגבהים של כ- 10 ק"מ מעל פני הים. במהלך הטיסה חשוב שתשמרי על חום גופך בעזרת לבוש מתאים, וגם במהלך ביקורך בחו"ל - אם תבקרי במדינות קרות. אנו מאחלים לך נסיעה טובה ומהנה. קרא עוד

גרונולציות ארכנוידליות הן חלק תקין מהמוח. הן בליטות קטנות של הרקמה העוטפת את המוח הארכנוידלי, דרך השכבה החיצונית, הנקראת דורה. בליטות אלו מזרימות נוזל תוך-מוחי אל הסינוסים הוורידיים וכך הנוזל מגיע אל זרימת הדם. לא ברור לי למה כוונת מפענח ה- CT, אך נראה שמדובר בגרנולציה שונה מהרגיל, או מהנורמה, ועל כן יש לבצע את בדיקת ה- MRI, בדיקה המתאימה במיוחד לזיהוי הפרעות במוח ובחוט השדרה. אני מציעה לעבור את בדיקת ה- MRI ולגשת עם התוצאות לייעוץ אצל רופא נוירולוג המומחה בתחום זה. בהצלחה. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד קרא עוד

אצל 95% מהילדים הסובלים מעצירות הסיבה לכך היא פונקציונלית, ולא מחלה. אני מניחה שההפנייה לכירורג היא במסגרת בירור בנוגע למחלה אורגנית כלשהי הגורמת לעצירות. האפשרות היא כי שמדובר במבנה לא תקין, כגון היצרות פי הטבעת, שאותו יכול לבדוק הכירורג. חשוב להקפיד על תזונה נכונה הכוללת ירקות, פירות, מוצרי חלב ושתייה מרובה, אשר ירככו את הצואה. לכן הופניתם לדיאטנית. בנוסף, מומלץ להקפיד על פעילות גופנית. בברכה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד קרא עוד

אכינוקוקוזיס הינה מחלה הנובעת מזיהום על ידי הטפיל Echinococcus (קיימים 3 זנים). הזיהום מוביל להיווצרות נגעים ציסטיים והוא יותר שכיח באזורים בהם האדם חי בסביבת כלבים. שכיחות גבוהה של הזיהום היא במזרח התיכון, אוסטריה, אפריקה, דרום אמריקה ומזרח אירופה. לטפיל מחזור חיים מאוד מעניין: התולעת חיה בין 5-20 חודשים במעי הדק של הכלבים. בשלב מסוים היא משחררת את ביציה והביצים מופרשות בצואת הכלב. האדם נדבק בטפיל על ידי אכילת מזון הנגוע בביצים. הביצים בוקעות במעי הדק של האדם והעוברים של התולעת חודרים את רירית המעי ומגיעים לזרם הדם. על ידי זרם הדם הם מתפזרים בגוף- בעיקר בכבד ובריאות, ובהגיעם הם יוצרים ציסטות ( מבנים עגולים מלאים בנוזל), לציסטות יכולת לגדול ולהתרבות, ובתוכן נמצאת התולעת. תהליך דומה מתרחש גם בכבשים, בקר, עיזים, סוסים, וגמלים. כאשר כלב אוכל בשר המכיל ציסטות (למשל בשר בקר, כבש וכו') , הוא נדבק בתולעת שכעת מגיעה אל המעיים שלו, מתפתחת ומשחררת ביצים וחוזר חלילה. האדם שנדבק באכינוקוק יכול להיות ללא סימפטומים במשך מספר שנים. הסימפטומים מופיעים רק כאשר הציסטה גדלה מאוד ופוגעת בתפקוד של האיבר בו היא נמצאת. מקרים רבים של ציסטות אכינוקוקליות מתגלות באקראי כאשר מבוצע צילום רנטגן או אולטראסאונד. ציסטה אכינוקוקלית בכבד יכולה להתבטא בכאבי בטן. לחץ על דרכי המרה יכול לגרום לחסימתן ובכך לצהבת. קרע של הציסטה יכול לגרום להופעת חום, גרד, אורטיקריה (חרלת, פריחה אדומה מפושטת) ואף לשוק אנפילקטי. בנוסף, קרע של הציסטה יכול להוביל לפיזור הטפיל במקומות אחרים בגוף. ציסטות אכינוקוקליות בריאות יכולות לגרום לשיעול, כאבים בחזה, או המופטיזיס (שיעול דמי). איברים נוספים שעלולים להיות מעורבים הם מערכת העצבים, העצמות והלב, אולם זאת במקרים נדירים בלבד. אבחנת הציסטה נעשית על ידי אולטרסאונד, צילומים או CT . ניתן גם לבדוק בבדיקת דם נוגדנים לאכינוקוק. הטיפול באכינוקוקוזיס מבוסס על ההתבטאות הקלינית של המחלה ( קיומם או אי קיומם של סימפטומים וחומרת הסימפטומים), על גודל הציסטה, מיקום הציסטה, ועל מצבו הכללי (הבריאותי ) של החולה. כיום לאחר האבחנה קובעים את דרגתה, על פי המראה שלה באולטרסאונד . באופן עקרוני הדרגות השונות של המחלה מחולקות לציסטות פעילות (Active), ציסטות ביניים, וציסטות לא פעילות. הטיפולים הקיימים הינם: 1. טיפול תרופתי ממושך בתרופות נגד טפילים (אלבנדזול) 2. טיפול בשאיבת תוכן הציסטות והזרקת חומרים הורגי הטפיל תחת אולטרסאונד או CT. 3. ניתוח בו מזריקים נוזל ההורג את הטפיל ולאחר מכן כריתת הציסטות. קרא עוד