שאלות ותשובות - עמוד 966

שיהוק הוא כיווץ לא רצוני של שרירי הסרעפת והשרירים הבין צלעיים. בד"כ שיהוקים הם תופעה קלה וחולפת. לעתים נדירות הם הופכים לבעיה ממושכת או כרונית, ואם אין תגובה לטיפול התרופתי, הרי שייתכן שיגרמו לירידה במשקל, עייפות, התייבשות, חוסר שינה. שיהוק נגרם בד"כ כתוצאה מהרחבה של הקיבה לאחר אכילה מרובה או שתיית משקה מוגז. סיבות נוספות: שינוי בטמפרטורת רירית הקיבה - כמו למשל בשתיית משקה קר, שתייה מרובה של אלכוהול, ועישון. התרגשות פתאומית או לחץ נפשי עשויים גם הם לגרום לשיהוקים. יש מעל 100 סיבות לשיהוקים ממושכים וכרונים, למשל: מחלות בהן יש גירוי של עצב הסרעפת ועצב הוגוס - כמו למשל דלקת באוזן, דלקת בלוע, מחלות צוואריות כמו גויטר, גושים גידוליים במיצר או בצוואר ועוד; מחלות של מערכת העצבים המרכזית כמו גידולים מסויימים, טרשת נפוצה, זיהומים מוחיים ועוד; הפרעות מטבוליות כמו בהשפעת אלכוהול או חומרי הרדמה כללית, או באי ספיקת כליות כרונית, ועוד. חלק מהסיבות שגורמות לשיהוקים ממושכים, אם כן, הן מחלות קשות ורציניות, ולכן יש צורך בהערכה גופנית מדוקדקת במקרה של שיהוקים ממושכים, כולל בדיקות דם, בדיקות הדמיה ועוד. תרופות אפשריות הן טרוקטיל, בקלוזל, פרמין ועוד. קרא עוד

אם כך, אתה כבר יודע שיש לך נטייה לפתח קרישי דם במקום ההזרקה. אז התשובה לשאלה הראשונה היא כן, קרוב לוודאי. אם השאלה שלך היא אם יש סיכוי לפתח קרישי דם בעת טיפול באספירין, התשובה היא שהסיכוי קטן יותר. עם זאת, לא ברור לי מדוע אינך ממשיך מקבל קומדין. לגבי התרופות אין בעיה. ד"ר שירי אורי - אינפומד קרא עוד

את מתארת מקרה של תת- פעילות של בלוטת התריס. רמה גבוהה של TSH הינה אחד מהסימנים לכך. נשירת שיער למשל יכולה להיות אחד הסימפטומים להיפותירואידיזם (תת- פעילות של בלוטת התריס). תוכלי לקרוא רבות אודות הנושא בפורטל אינפומד. הסיבות לתת- פעילות של בלוטת התריס הן רבות, בחלק קטן של המקרים מדובר בתת- פעילות ארעית, דהיינו חולפת. לדוגמה, מקרים של תירואידיטיס תת- חריפה, זהו מצב שבו קיימת דלקת לא זיהומית של הבלוטה. דלקת זו מובילה לפגיעה בפעילותה, ובכך לרמה נמוכה של הורמון בלוטת התריס, בד"כ לאחר מספר שבועות הבלוטה חוזרת לתפקוד נורמלי ובמקרים אלה אין צורך בטיפול באלטרוקסין. מרבית המקרים של היפותירואידיזם הינם המקרים שאינם הפיכים, ולכן יש צורך בטיפול באלטרוקסין באופן קבוע. הרופא שאמור לטפל בך, לפחות בתחילת הדרך, הוא אנדוקרינולוג. קרא עוד

נשמע שייתכן ומדובר בזיהום עורי נפוץ ע"י פטריה, מצב הנקרא Tinea Versicolor. יש מספר אופציות טיפוליות דרך העור ובכדורים דרך הפה. אנא פנה לרופא עור להמשך אבחון וטיפול. קרא עוד

נוגדנים מסוג IGG מעידים על מחלה בעבר, ועל הימצאות נוגדנים מתאימים בגוף. נוגדנים מסוג IGM מעידים על מחלה בהווה. על פי תוצאות הבדיקה, נראה שמדובר במחלה שנגרמה על ידי הווירוס אפשטין-בר, ושחלית בה בעבר. מידע נוסף תוכלי למצוא כאן: http://www.infomed.co.il/questions/q_101806_4.htm קרא עוד

לא ציינת האם הווסתות שלך סדירות. בכל מקרה לא ניתן לייחס את מה שאת מתארת לפוסטינור. ייתכן והביוצים שלך עדיין אינם סדירים. קרא עוד

מבין התרופות שאת נוטלת, התרופה מירו (mirtazapin) גורמת יחסית יותר לעלייה בתיאבון ובמשקל. בד"כ אין הצדקה לנטילת שילוב של שתי תרופות נוגדות חרדה כגון ציפרלקס ומירו, וייתכן שניתן להשיג אותו אפקט טיפולי עם פחות תופעות לוואי על ידי העלאת המינון של אחת מן התרופות. אני ממליצה להתייעץ עם הפסיכיאטר המטפל לגבי הפסקה הדרגתית דרך ירידה במינון של המירו, ובינתיים, לבדוק עם עצמך אם יכולות להיות סיבות נוספות להשמנה, כגון שינוי באורח החיים, בתזונה, או בפעילות הגופנית. אם לאחר ההפסקה של המירו תחול החמרה במצב החרדות, ניתן לטפל בה על ידי עלייה במינון של הציפרלקס או על ידי תוספת של כדור אחר עם השפעה מרגיעה בדומה למירו, אך שפחות גורם לעלייה במשקל. בנוסף, כדאי לפנות לרופא המשפחה ולבקש לבדוק את רמות הברזל, חומצה פולית, ויטמין B12 והורמון בלוטת התריס, אשר חוסר באחד מהם יכול להתתבטא לעיתים בהשמנה. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית קרא עוד

זיהום ע"י הרפס הינו מהזיהומים הותיקים והשכיחים ביותר בתולדות האנושות. נגיף ההרפס עשוי לפגוע בעור, במשטחים ריריים כגון חלל הפה והגרון, בעין ובאיברים פנימיים. 85% מהאוכלוסייה נחשפו בעבר לנגיף ההרפס, שלרוב גורם לפצעים חוזרים בשפתיים. כל זיהום על ידי נגיף ההרפס הפוגע בעור נקרא למעשה הרפס דרמטיטיס. הרפס יכול להופיע על פני כל משטח עורי בגוף: בקצה האצבע, בישבנים, בבית החזה והגב, במפשעות ועוד. ייתכנו מספר צורות התפשטות, להלן כמה מהן: 1. דרמטיטיס עורי מפושט או בשמו הרפואי Primary herpetic dermatitis - מחלה שמופיעה בדרך כלל בילדים צעירים ומאופיינת בפריחה בירכיים, פנים ומפשעות, בהרגשה רעה וחום. 2. באנשים עם בעיות אלרגיות של העור יכולה לקרות צורה קשה יותר של הרפס שנקראת אקזמה הרפטיקום, המלווה בחום ונפיחות בבלוטות הלימפה עם סיבוך אפשרי של זיהום חיידקי משני. 3. זיהום קצה האצבע. הטיפול הוא בחומר הקרוי אציקלוביר או זובירקס. הוא ניתן במשחה חיצונית, דרך הפה או דרך הוריד, לפי חומרת הזיהום. בנוסף ניתן לשים רטיות מים קרים על גבי העור. במקרים של זיהום משני של פצעי ההרפס בחיידק, יש לטפל אנטיביוטית. לפרטים נוספים: http://www.dermnet.org.nz/index.html קרא עוד

Emla, המכילה את החומר הפעיל לידוקאין, משמשת בתור קרם לאלחוש מקומי. היא מתחילה להשפיע תוך שעה והשפעתה חולפת די מהר. תופעות הלוואי העוריות שלה המתוארות בספרות הרפואית הן דלקת של העור, גרד, בצקת ושינויי תחושה וגוון, אך רוב התופעות האלו זמניות וקלות וחולפות בתוך שעתיים. לכן, לא נראה לי סביר שחלקים מצוואר הרחם שלך איבדו תחושה בשל מריחה של אמלה לפני שנה. עצתי לך לפנות לגינקולוג המטפל שלך כדי לנסות לאתר את מקור הבעיה. בברכה, ד"ר טלי צ'רנוביצקי - אינפומד קרא עוד

השם של התרופה semap הוא penfluridol. על פי מיטב ידיעתנו מדובר בתרופה אנטי פסיכוטית עם השפעה ארוכת טווח הניתנת פעם בשבוע. אנא שאלי את הרופא שלך לגבי שימושים נוספים ופרופיל תופעות הלוואי. קרא עוד