תרופות ואוכל

חלק בלתי נפרד מפעילות יעילה של תרופות, הוא אופן צריכתן. אופן צריכת תרופות חשוב לא רק מבחינת בטיחות הטיפול התרופתי, אלא גם כי צריכה לא נכונה של תרופה תפגע ביעילותה, ויכולה להגביר משמעותית את הסיכון לכישלון טיפולי, הופעת תופעות לוואי וכדומה.

מרבית התרופות, ובוודאי תרופות הנפוצות בקהילה, ניתנות דרך מערכת העיכול. לכן הקשר המהותי ביותר לעילות תרופה הוא הקשר שבין תרופות נפוצות, לפעילות האנושית הכי נפוצה – אכילה.

אנטיביוטיקה -

"שני כדורים אחרי הארוחות" היא אולי ההוראה הנפוצה במקרה של אנטיביוטיקה, אבל דווקא בסוגים מסוימים של תרופות אנטיביוטיות ההיפך הוא הנכון. מקובל להצמיד את הטיפול האנטיביוטי דרך הפה לארוחות מכמה סיבות:

1. היות וארוחות הן בדרך כלל מאורע יומיומי המגיע בהפרשי זמן קבועים, הצמדת תרופה לארוחה מקטין את הסיכון לשכוח לקחת את הכדור בזמן. במקרה של אנטיביוטיקה, הקפדה על לקיחת כל המנות במלואן ובזמן הנכון חשובה במיוחד: חוסר הקפדה מגביר את הסיכון להתפתחות זנים עמידים של חיידקים בגופכם.

2. הדעה הרווחת בקהילה המדעית (שלא לגמרי הוכחה מחקרית) היא כי לקיחת תרופות יחד עם ארוחה מקטינה חלק מתופעות הלוואי. בעיקר מדובר על תופעות לוואי הקשורות למערכת העיכול (תופעות לוואי המאפיינות כל סוג של אנטיביוטיקה).

עם זאת, ישנה קבוצת תרופות אנטיביוטיקה היוצאת מכלל זה. מדובר על תרופות מסוג הטטרא-ציקלינים, הכוללת בין השאר את הדוקסיציקלין, הטטרא-ציקלין, המינציקלין ועוד. תרופות אלו יש לקחת במרווח של לפחות שעתיים מן הארוחה. להוראה זו כמה סיבות.

ראשית, התרופות הללו מרפות את הסוגר הקיבתי העליון, שתפקידו למנוע מתוכן הקיבה לעלות לוושט. כיוון שתוכן הקיבה חומצי מאוד, עלייתו לוושט תפגע ברירית העדינה יחסית בוושט (מה שלעיתים יתבטא בתחושת צרבת). לכן חשוב להקפיד על ההפרדה בין האוכל לטטרא-ציקלינים גם אם מעולם לא סבלתם מצרבת.

אגב, מסיבה זו בדיוק מומלץ על שתיה מרובה והימנעות משכיבה לאחר נטילת טטרא-ציקלינים.

שנית, טטרא-ציקלינים נספגים פחות טוב בנוכחות יונים מסוימים, ביניהם סידן, ברזל, מגנזיום ועוד. כיוון שהיונים הללו מצויים כמעט בכל סוג של ארוחה, כדאי כאמור להפריד כמה שיותר בין השנים.

ברזל -

הסיבה השכיחה ביותר לאנמיה היא חוסר ברזל. כיוון שכך מטופלים רבים, ובייחוד נשים בגיל הפריון, מומלצים בנטילת תוספי ברזל בצורה קבועה.

מתן ברזל דרך מערכת העיכול נחשב להרבה יותר בטוח ממתן תוך ורידי. עם זאת, בניגוד למתן התוך ורידי, בו כל הברזל נספג לזרם הדם, ספיגת ברזל פומי מושפעת מאוד מנוכחות אבות מזון אחרים באותה הארוחה. כך לדוגמא סביבה חומצית מסייעת בספיגת הברזל. חומצת הדרים המצויה בפירות הדר, פירות יער מסוימים, מלח לימון, חומץ ואפילו ויטמין C מסייעים לספיגת הברזל. עם זאת, לא כל החומצות מועילות לספיגת ברזל. חומצה פיטית, המצויה בסויה לדוגמא, מעכבת את ספיגת הברזל. ובכלל כדאי להפריד אכילת סויה ממקורות ברזל, כיוון שעל פי מחקרים שונים השפעתה כמעכב ספיגת ברזל משמעותית במיוחד.

כמו כן, מאכלים בסיסיים יעכבו את ספיגת הברזל במתן פומי. אלה כוללים בין השאר את מוצרי החלב למינם, מוצרים המכילים סודה לשתיה ועוד. כמו כן, תרופות המקטינות את חומציות הקיבה (כמו לוסק ודומיו, אנטי היסטמינים ועוד) תפגענה ביכולת לספוג ברזל בתזונה.

מרכיבים נוספים המצויים בירקות ובתה, כמו הפוליפנולים, מעכבים משמעותית ספיגת ברזל. נטילת תוספי ברזל בצמוד לשתיית תה עם חלב לדוגמא תפגע מאוד בכושר הספיגה של אותו תוסף. אם אתם נוטלים את התוסף יחד עם ארוחה, השתדלו שזו תהיה חומצית יחסית (סלט המתובל בלימון לדוגמא) וכמה שיותר רחוק מלקיחת תרופות המשפיעות על חומציות הקיבה.

מאת: איבן אוסטפנקו, מערכת אינפומד