דלקת המעי (gastroenteritis)

התוספתן הוא שלוחה עיוורת של המעי הגס שאורכה הממוצע כ 8-10 ס"מ. הרירית שלו מכילה תאים רבים הקשורים למערכת החיסון, אשר גדלים ומתנפחים בתגובה לזיהום ויראלי או חיידקי. דלקת התוספתן שכיחה מאוד, ומעל 50% מהמקרים קורים על רקע חסימת חלל התוספתן ע"י אבן צואה קטנה, או איים של התאים המתוארים לעיל המתנפחים וחוסמים את החלל. כאשר החלל חסום נוצרים תנאים מתאימים להתפתחות זיהום עד ליצירת מורסה שעשויה להתפרץ אל חלל הבטן אם הדלקת לא מנותחת בזמן. למיטב ידיעתנו אין קשר ללחץ נפשי. פתח בחלון חדש

תסמונת המעי הרגיז מתבטאת בכאבי בטן המלווים בשלשול או בעצירות, המוקלים בדרך כלל לאחר יציאה. אין דרך ספציפית או בדיקה מסוימת לאבחן תסמונת זו. האבחנה ניתנת בדרך השלילה, כלומר, לאחר שנשללו מחלות אחרות של המעי, כגון מחלות מעי דלקתיות, צליאק, אי סבילות ללקטוז וכדומה. יכול להיות ששוב נדבקת באותו פרזיט, אם אחד מבני משפחתך נשא של הטפיל ולא קיבל טיפול. אם הכאבים נמשכים, אמליץ לך לפנות שוב לרופא גסטרואנטרולוג ולהמשיך בירור. רפואה שלמה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד פתח בחלון חדש

זהו פרזיט שנמצא לעיתים במעי וקשור לכאבי בטן ושלשולים כרוניים. מתגלה בבדיקת צואה. לפרטים נוספים- http://www.cdc.gov/ncidod/dpd/parasites/blastocystishominis/factsht_blastocystis_hominis.htm פתח בחלון חדש

טיפול כרוני בסטרואידים אכן עשוי לגרום לדלדול העצם. כאשר בוחנים את תוצאות בדיקות צפיפות העצם, יש להתייחס לערך ה- T, שהוא ערך יחסי. כאשר הסטייה היא בין 1 ל-2.5 מתחת לצפיפות השיא, זהו מצב של חוסר מינרלים בעצם אוסטאופניה. זהו לא תהליך חולני כמו אוסטאופורוזיס. ערכים עם סטיית תקן של יותר מ-2.5 מצביעים כבר על דלדול עצמות, אוסטאופורוזיס. מידע נוסף על בדיקת צפיפות העצם ועל תוצאותיה תוכל למצוא באינדקס הבדיקות של אינפומד: http://www.infomed.co.il/medTest1.asp?tID=81 פתח בחלון חדש

לא אמורה להיות בעיית פוריות בגלל הסטרואידים, אבל אסור לקחת אימוראן בהריון. אנא פני לרופא המטפל ולרופא נשים להמשך טיפול ותכנון ההריון, כי המקרה שלך מורכב ודורש גישה מיוחדת ומעקב. פתח בחלון חדש

נושא התרופות הגנריות הוא נושא שנוי במחלוקת. עמדת משרד הבריאות היא "כי אין מניעה להמשיך ולשווק את שתי התרופות ולאפשר את ההחלפה בינהן" (מתוך הודעה לעתונות 13.9.01). יחד עם זאת מטופלות רבות מדווחות על תופעות לוואי מאז שעברו לפוסאלאן (דבר שעדיין לא נבדק בצורה מסודרת ומחקרית). חברת טבע טוענת כי עד היום כמעט ולא הגיעו תלונות על התרופה, למעט מספר מיקרים בודדים שטופלו על-פי נהלי משרד הבריאות (מתוך 30.8.01 Ynet). "על הנייר" זו אותה תרופה. והשיקול לתת את התרופה הגנרית הוא שיקול כלכלי בלבד של קופות החולים. אם הרופא החליט להחליף לך את התרופה המקורית לתרופה הגנרית, ואת חשה בתופעות לוואי שלא הרגשת קודם יש לדווח על כך מיידית לרופא, שרשאי להחזיר אותך לתרופה המקורית. יש לציין ששתי התרופות עלולות לגרום לתופעות לוואי במערכת העיכול, ובמיוחד בוושט בשיעור נמוך ולכן חשוב לקחת אותן על-פי הוראות השימוש המיוחדות כדי למזער את הנזק. פתח בחלון חדש

בשאלתך אתה שואל על שני נושאים. אנסה לתת ההסבר על כל אחד מהם. דימום בצואה. דם בצואה הוא מצב שאינו תקין (פתולוגי) שיש לבררו. דם בצואה יכול להיות בצבע שחור, אם מקורו במערכת העיכול העליונה והוא הספיק לעבור עיכול בצינור העיכול; או אדום, אם מקורו מהמעי הגס, חלקו הסופי של צינור העיכול. מקור הדם יכול להיות גם מאזור פי הטבעת, למשל באדם הסובל מפיסורה, פצע באזור פי הטבעת. פרטים חשובים נוספים הם כמות הדם בצואה, ואם היציאה הדמית מלווה בכאבי בטן. יש סיבות אפשריות רבות לדימום טרי בצואה. הסיבות השכיחות הן פיסורה בפי הטבעת, טחורים פנימיים, מחלת סעיפים (דיברטיקולוזיס), טראומה (פציעה) מקומית, מחלות מעי דלקתיות (מחלת קרוהן או קוליטיס כיבית), זיהומים שונים במערכת העיכול ועוד. העובדה שגם לפני כשנה סבלת מדימום בצואה מעידה על בעיה כרונית: זיהום כרוני, דלקת כרונית, טחורים או פציעה מקומית. אדם המדמם ממערכת העיכול צריך לעבור בירור יסודי, ואכן, ברובם הכמעט מוחלט של המקרים, בירור מקיף מזהה את מקור הדימום. הבירור כולל בדיקת צואה לטפילים, קולונוסקופיה (בדיקת המעי הגס), לעיתים נחוצה גם בדיקת צורך בגסטרוסקופיה (בדיקת הקיבה והתריסריון) או בדיקה באמצעות קפסולה הנבלעת על ידי הנבדק ומכילה בתוכה מצלמה המצלמת את כל צינור העיכול מבפנים. לאחר זיהוי סיבת הדימום מחליטים על טיפול מתאים. בדיקת קולונוסקופיה. כאמור, בבדיקה זו מסתכלים, באמצעות סיב אופטי המוחדר דרך פי הטבעת, על המעי הגס. בודקים בה אם ישנה פתולוגיה כלשהי במעי הגס, כגון כיבים, דלקת, פוליפים, גידולים, פצעים וכדומה. מלבד זיהוי הפתולוגיה ניתן גם לקחת ביופסיה(דגימת רקמה), אם יש בזה צורך. הואיל והמעי הגס של האדם מלא תמיד בצואה, לפני הבדיקה יש להכין את המעי הגס, כלומר לנקותו. ניקוי המעי הגס מבוצע על ידי שתיה של חומר אותו תקבל, הגורם לשלשול מימי רב ומנקה את המעי. קיימים שני תכשירים הניתנים כיום, לא אכתוב כעת פרטים עליהם, אך התוצאה שהם משיגים דומה (תוכל לקרוא על כך עוד כאן). בעבר, בבוקר הבדיקה היו מבצעים חוקן, אולם כיום מרבית הגסטרואנטרולוגים המבצעים את הבדיקה מסתפקים בהכנה על ידי החומר המשלשל בלבד. את הבדיקה עושים תוך כדי טשטוש הנבדק. בדרך כלל משתמשים בחומר הרדמה קל המוביל לשינה עמוקה וגורם לכך שהנבדק כלל לא יזכור כלל את הבדיקה. הואיל והבדיקה נעשית בטשטוש, אין צורך לחשוש. החלק הפחות נעים בבדיקה הוא כאמור ההכנה, ניקוי המעי, בה הנבדק משלשל במשך מספר שעות. בשעות אלה כדאי להיות בבית. ייתכנו סיבוכים בבדיקה, אולם הם נדירים ביותר. הסיבוכים האפשריים הם דימום (בעיקר אם בוצעה ביופסיה) או קרע של המעי. זהו סיבוך קשה, אולם נדיר מאד. בשל העובדה שמדובר באירוע שני של דימום, למרות שהבדיקה אינה נעימה, בעיקר ההכנה לבדיקה, ולמרות האפשרות לסיבוכים, אני ממליץ לך לעבור אותה על מנת להגיע לאבחנה, ובהתאם לכך לטיפול המתאים לך. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד פתח בחלון חדש

אענה לפי סדר שאלותייך: אריתמה היא אודם. בבדיקת הקולונוסקופיה שלך נראה מעט אודם סביב פתח התוספתן (האפנדיקס). אם אין לך סימפטומים ובבדיקה לא נראו סימני דלקת או אודם אחרים (באזורים אחרים במעי), אין לכך משמעות מיוחדת. השסתום האילאוציקלי הוא השסתום בין המעי הדק לבין המעי הגס. אף על פי שקולונסקופיה היא בדיקה שנועדה להראות את פנים המעי הגס, בבדיקה זו ניתן לעבור את השסתום הזה ולהדגים גם את החלק הסופי של המעי הדק. סעיפים, או במונח המקצועי דיברטיקולה, הם מעין כיסים קטנים היוצאים מחלל המעי הגס (הקולון). קיומם של סעיפים מעיד על מצב בשם דיברטיקולוזיס. במצב זה יוצאים מהמעי הגס מספר משתנה (יכולים להיות סעיפים בודדים עד מאות סעיפים) של כיסים קטנים המחוברים לחלל המעי הגס. סעיפים אלה הם מצב שכיח מאד באנשים מבוגרים, ובאחוז גבוה של הסובלים ממצב זה אין לכך כל משמעות, והמצב אינו פוגע באיכות או באורך חיי האנשים. אבל דיברטיקולוזיס יכולה להסתבך. שני סיבוכים עיקריים יכולים להתפתח. הסיבוך האפשרי הראשון האחד הוא דימום בצואה. קיום הסעיף בדופן המעי פוגע בשלמות דופן המעי ועלול להוביל לפגיעה בכלי דם קטנים. פגיעה בכלי דם מובילה לדימום, אשר במרבית המקרים מתבטא בהופעת דם טרי בצואה, ללא כאבים. הכמות יכולה להיות קטנה וחד-פעמית או גדולה מאד ומסכנת חיים. הטיפול בבעיה מותאם למצב. בדימום קשה נחוצים אשפוז, מתן מנות דם, ולעיתים ניתוח לכריתת הסעיף המדמם. אם הדימום קל, נחוצה השגחה בלבד. יש לציין כי לא קיים טיפול מניעתי, למעט תזונה עשירה בסיבים למניעת עצירות. סיבוך שני של דיברטיקולוזיס הוא התפתחות דלקת זיהומית בסעיף – דיברטיקוליטיס. הסיבה להתפתחות דלקת זיהומית זו היא בדרך כלל חסימת מוצא הסעיף והתרבות של חיידקים ותאי דלקת בסעיף החסום. הדבר מתבטא בכאבי בטן קשים, חום גבוה ולעיתים גם דימום בצואה. הטיפול בדיברטיקוליטיס הוא טיפול אנטיביוטי, ובמקרים קשים - ניתוח לכריתת הסעיף המזוהם. רפואה שלמה, ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד פתח בחלון חדש

קרוהן היא מחלה דלקתית כרונית מסיבה לא ידועה, ולא מחלה חיידקית. היא יכולה לפגוע בכל חלק של מערכת העיכול, אך בעיקר בחלק הסופי של המעי הדק. הקטע הפגוע נעשה דלקתי, מעובה ומכוייב. המחלה הכרונית גורמת לעיתים לחסימה חלקית של המעי, המתבטאת בכאב, בשלשול, ובספיגה לקויה. הטיפול במחלה כולל מנוחה, מתן קורטיקוסטרואידים, מדכאי מערכת החיסון ואנטיביוטיקה, שינויים בתזונה, ולעיתים כריתה של החלק הפגוע במעי. לא ברור לי אם התכוונת באמת לקרוהן, או למחלה חיידקית של המעיים, שכן אופי המחלות והטיפול בהן שונה. בנוסף, לא ציינת מה הטיפול שאחיך קיבל. אם אכן התכוונת לקרוהן, המחלה היא כרונית, ומהלכה המאופיין בהתלקחויות מעת לעת, לאחר תקופות שקטות ללא תסמינים. הסתמנות המחלה משתנה מאדם לאדם ומזמן לזמן - ממחלה קלה עם תסמינים ספורים בלבד ועד מחלה קשה המצריכה אשפוזים חוזרים, הזנה תוך-ורידית, תרופות לווריד וניתוחים. הטיפול העיקרי למחלת קרוהן קלה עד בינונית מושתת על תרופות ממשפחת ה- 5-ASA כדוגמת פנטזה (שהיא בעלת פרופיל תופעות לוואי פחות בהרבה מהסולפאסאלאזין, המשתייכת אף היא לקבוצת תרופות זו). במחלת קרוהן בינונית עד חמורה, כאשר טיפול זה אינו מספיק, מוסיפים טיפול בסטרואידים, אך עיקר השימוש בהם הוא בעת התלקחות, ולא כטיפול אחזקתי, וכאשר מושגת רמיסיה, מפחיתים את מינונם בהדרגה. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד פתח בחלון חדש

הידבקות בנגיפי החזרת, חצבת או אדמת אינה מוכרת כגורם למחלה דלקתית של המעי. הנגיף שגורם למחלת החצבת פוגע במערכת הנשימה ולאחר מכן מתפשט לרקמה הלימפטית (חלק חשוב מן המערכת החיסונית). במהלך השלב החריף של המחלה, נדבקים תאי לימפה במערכת העיכול, אולם ספק רב אם דבר זה גורם לדלקת כרונית.

המצדדים בתיאוריה אחת משערים שנגיף החצבת שורד במעי אצל אנשים מסוימים, ובשלב מאוחר יותר הוא מצית זיהום דלקתי כרוני. אולם דבר זה לא הוכח. מכיוון שהחיסון המשולש לחצבת, חזרת ואדמת מכיל נגיף חצבת מוחלש מאד אך חי, הועלתה השערה כי החיסון עלול לגרום לתהליך דלקתי במעי. דבר זה לא הוכח והוא בגדר ניחוש בעלמא.

פתח בחלון חדש