הפסקת תרופות נגד דיכאון בהריון

נטילת תרופות בזמן הריון היא נושא מורכב. תרופות מסוימות עלולות להשפיע על העובר והתפתחותו, ולגבי תרופות רבות אחרות אין מספיק מידע מחקרי על ההשפעה האפשרית של התרופה על העובר.

השאלה של טובת וסיכון העובר למול טובת האישה מהווה לא פעם דילמה טיפולית. בקרב הציבור, רווחת פעמים רבות הדיעה כי "תרופות אסורות בהריון", למרות שזוהי הכללה לא נכונה. השאלה שצריכה להישאל היא מה הסיכון לעובר למול התועלת בכל אחת מהאפשרויות (עם וללא טיפול תרופתי). לכן, המרכיב החשוב ביותר בקבלת החלטה הוא קבלת מידע עדכני והתייעצות עם מומחה בתחום.

דיכאון הוא אחת ההפרעות הנפשיות השכיחות בנשים. שיעור הדיכאון בקרב נשים בגילאי הפוריות יכול להגיע עד 15%.
יעילותו של הטיפול התרופתי נגד דיכאון הביאה לשימוש שכיח מאוד בו בקרב נשים בגילאים אלו.

כאשר אישה המטופלת בתרופות נוגדות דיכאון שוקלת הריון, באופן טבעי עולה שאלה לגבי הפסקת הטיפול. מצד אחד, עולה חשש מפני השפעה אפשרית על העובר. מצד שני, נשים רבות אינן מודעות להשפעה השלילית שיש לדיכאון של האם על התפתחות העובר ומהלך ההיריון והלידה: דיכאון במהלך ההיריון עלול להוביל למשקל לידה נמוך, לידה מוקדמת ועוד. מחקרים עדכניים מצביעים גם על קשר אפשרי עם הפרעות התפתחותיות עתידיות בקרב הילד.

המידע בנושא השפעת התרופות על העובר עדיין חלקי והמחקר בתחום זה בעייתי מהסיבה הברורה שלא ניתן לערוך ניסויים קליניים מבוקרים על נשים הריוניות. אולם, עם השימוש הגובר של נשים בהריון בנוגדי דיכאון בהריון מצטברים עוד ועוד נתונים התומכים בבטיחות יחסית של רוב התרופות וככל הנראה בשיעור מומים או הפרעות בקרב העובר שאינו גבוה משמעותית מזה שנצפה בהריון רגיל, בייחוד כאשר מבוצע מעקב מילדותי סדיר.

עם זאת, נשים רבות, ולעיתים גם רופאים, חוששים מטיפול תרופתי זה במהלך ההיריון.

מחקר קנדי משנת 2001 (אשר בוצע על-ידי Einarson ושות') בדק מה קורה לנשים שמפסיקות טיפול בתרופות אנטי דיכאוניות במהלך ההיריון. החוקרים בחנו נשים שסבלו מדיכאון, טופלו תרופתית וחוו הטבה משמעותית. במהלך ההיריון, החליטו הנשים להפסיק את הטיפול התרופתי, לעיתים בהמלצת הרופא המטפל. הפסקת הטיפול נבעה מחשש להשפעה מזיקה לעובר. במעקב לאורך ההיריון הסתבר שרוב הנשים חוו החמרה משמעותית במצבן הנפשי עם הפסקת הטיפול. התסמינים כללו סימפטומים פיזיים שונים, שנקשרו עם הפסקה חדה של התרופות. הפסקת הטיפול גרמה לחזרה של המצב הדיכאוני, עד כדי צורך בהחזרת הטיפול התרופתי נוגד הדיכאון אצל רוב הנשים. החזרת הטיפול לא הייתה יעילה אצל כל הנשים, למרות יעילותו של הטיפול טרם להפסקה. כלומר, לאחר ההפסקה, היה קושי גדול יותר לאזן את הנשים ולהשיב את האיזון הקודם.

נתונים אלה מצביעים על הסיכון בהפסקת טיפול נוגד דיכאון בהריון: חזרה של דיכאון במהלך ההיריון עלולה להשפיע לרעה על העובר וההיריון, הינה קשה יותר לטיפול ולאיזון ומהווה גורם סיכון לדיכאון לאחר לידה.
לכן, על מטופלות השוקלות הריון לקחת בחשבון מכלול שיקולים והתייעצות עם הפסיכיאטר/ית המטפל/ת ורופא/ת הנשים גם יחד חשובה ביותר. אין תשובה אחת של מותר / אסור, וגורמי סיכון לחזרה אפשרית של ההפרעה הנפשית בזמן ההיריון הם שיקול חשוב, כגון: חומרת האפיזודה הדיכאונית בגינה האישה מטופלת, משך הזמן בו האישה מטופלת ללא סימפטומים, מצבה הנפשי בהריונות קודמים ועוד.

שמירה על בריאותה הנפשית של האם בזמן היריון חשובה לא רק עבור האם, אלא מהווה מרכיב חשוב בהתפתחות העובר, שמירה על הריון תקין ויצירת קשר אם-תינוק בריא ותקין לאחר הלידה, הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בהתפתחות התינוק הרך.

מאת: ד"ר נילי קרן, פסיכיאטרית מומחית ופסיכותרפיסטית