סרטני ואני חלק א' - מזה הגוש הזה?

"מה זה הגוש הזה"? שאל אותי בעלי בוקר אחד במקלחת, מתי שהוא באמצע חודש מרץ 2013, כמה ימים לפני פסח. השאלה הזאת שינתה את כל עולמנו ושם, במקום האינטימי הזה, החל המסע של חיי.

יומיים לאחר מכן כבר הייתי בבדיקה אצל כירורג שד של קופת החולים ולאחר בדיקת מישוש רגילה לחלוטין אמר בהומור שבדרך כלל, הוא אינו סומך על הגברים, אולם הפעם בעלי צודק ויש גוש בשד שמאל. "אז איפה מתחילים"? שאלתי. "בממוגרפיה ואולטרסאונד כמובן" ענה לי. 

יומיים לאחר מכן כבר הייתי בבדיקה והספיקו לי הצצה במסכים ושפת הגוף של הטכנאית המסכנה שהתפתלה כי שאלתי אותה שאלות והיא לא רשאית לענות לי, כדי להבין שמשהו ממש, אבל ממש לא בסדר. לצערי לא יכולתי לקבל תשובות מיידיות מכיוון שחג הפסח עמד בפתח והודיעו לי שאת התשובות אקבל רק לאחר החג. 

לא יכולתי להמתין, אני מתמודדת פחות טוב בסביבה של חוסר ידע, והצלחתי להגיע למנהלת מחלקת הדמיה של איכילוב, ד"ר פני ספרבר, שקיבלה אותי יחד עם כל הצוות התומך, להפתעתי ב-07:00 בבוקר יום לפני כניסת החג. לא האמנתי שיש עוד אנשים כאלה. רופאים אמיתיים עם לב רחב ומקצועיות ללא רבב.

כבר בבדיקה הנוספת הזאת, היה ברור שיש לי גידולים – שניים – לא קטנים, בשד שמאל ושהסיכוי שהם ממאירים גדול מאד בגלל צורתם ומבנם. באותו רגע נלקחה ביופסיה ונשלחתי לבדיקת MRI להשלמת הבירור. את הבדיקה הזאת ביצעתי בחול המועד פסח באסותא רמת החייל והתשובה שנמסרה למחרת בבוקר הבהירה ללא ספק שיש לי גידולים ממאירים בשד שמאל ללא גרורות בבלוטות – למזלי – והצד הימני נקי.

שבוע ימים הייתי צריכה להמתין לתשובת הביופסיה. מה לעשות? לתאים לוקח זמן לגדול על המצע, ואני, שכאמור לא מסתדרת טוב עם חוסר וודאות, לא הצלחתי להירדם בלילות, ואם כבר התמוטטתי לשינה טרופה הייתי מתעוררת לאחר שעתיים, לא בגלל המחשבות, אלא בגלל שכל המיטה הייתה מיטלטלת מהרעידות הבלתי רצוניות של גופי. לאחר שלושה ימים כאלה הבנתי שאם לא אעשה משהו כדי להירגע לא אוכל לתפקד ולקחתי תרופת הרגעה ללא מרשם. לא יודעת אם זו הפסיכולוגיה שעבדה או הכדור, אבל הצלחתי לישון עד לקבלת התשובות. לפחות 5 שעות בלילה, מה שהחזיק אותי מתפקדת למשך היום.

לאחר שבוע באה הגאולה, תוצאת הביופסיה הגיעה והעובדה המוגמרת שיש לי קרצינומה דרגה 2 הייתה כתובה שם שחור על גבי לבן. 

תודה לאל על המצאת המאה - האינטרנט. כי להגיע למחקרים הרלבנטיים לוקח זמן ובאינטרנט יש מידע זמין ומהיר, כתבות והבהרות, לפחות בשביל ההתחלה. נכנסתי בין היתר לאתר של אחת מתשע. עמותה שתרמתי לה כל שנה מיום הקמתה ולא חלמתי, גם בחלומות הפרועים ביותר, שיום אחד גם אני אצטרך להשתמש בשירותיה.

כבר הבהרתי שאני מתפקדת הרבה יותר טוב ממקום של ידע. המידע שקראתי הרגיע אותי. הבנתי שמצבי לא סופני, שיש לי סיכויי החלמה גבוהים ביותר (92%), ושיש סיכוי הרבה יותר מסביר שאצא מזה בשלום.

באותה נקודה עשיתי עם עצמי החלטה שאני נלחמת בצורה הטובה ביותר, האופטימית ביותר ומגייסת לצורך העניין את האופי החיובי הבסיסי שלי, ואם לא יהיו לי מספיק כוחות אגייס את הכוחות מהסביבה הקרובה. גם בעלי, דאג לומר לי לאחר שקרא גם הוא את הכתבות, שהמצב לא נורא כל-כך. הבנתי מהר שיש מחלות גרועות יותר והסרטן שלי, למרות השם המפחיד שלו – סרטן - לא יהרוג אותי, כי זה תלוי רק בי ובדרך בה אתמודד איתו. מי שחזק יותר ינצח וידעתי שאני חזקה, יש לי את כל הסיבות בעולם לחיות טוב ואני אנצח.

וכך הרמתי את עצמי, והתחלתי במסע הפרטי שלי מול הסרטן. לחפש את הרופאים שינתחו אותי, שישחזרו אותי (לא התכוונתי להישאר בלי שד) שיאנקגלו (מלשון אונקולוגיה) אותי, בקיצור – לבנות את הצוות המטפל שילווה אותי בתהליך. 

במהלך המסע הלא פשוט הזה, גיליתי לשמחתי הרבה שיש עידוד רב בעולם הביטוחים המשלימים וקופות החולים, לקבל יותר מחוות דעת אחת ולהחליט על הפרוצדורות בנחת, בלי לחץ וריצה מטורפת נגד השעון. 

הרי בגילי - 58 התאים צומחים לאט ועוד שבועיים שלושה לא ישנו את מצבי...

למידע ופרטים נוספים ניתן לפנות לעמותת "אחת מתשע":

טלפון: 03-6021717

הקו החם: 1-800-363-400

מייל: callus@onein9.org.il

או בעמוד הפייסבוק של העמותה.