עוף, גוזל, אבל אם אפשר, קל"ב - התמודדות המשפחה עם גיוס הילד/ה לצה"ל

כבר מיום הלידה ידענו שיום הגיוס לצה"ל יגיע, ועדיין אנחנו מוצאים את עצמנו מופתעים: הילד שלנו (שלנו!) במדים, עם נשק? הנסיכה שלנו תישן באוהל? הגיוס לצה"ל הוא שינוי משמעותי וקיצוני בחייהם של בני הנוער, אך לא פחות מכך, גיוסם הוא שינוי משמעותי בחיי המשפחה בכלל וההורים בפרט.

אמא זה הכי, אחי - יציאת המתגייס מהקן המשפחתי

במרבית התרבויות מגיע היום בו מצופים הנער או הנערה לעזוב את בית ההורים ולהתחיל לנהל אורח חיים עצמאי במסגרת לימודים בעיר רחוקה, נישואין וכן הלאה. שלב זה, המכונה שלב השיגור, מתחיל עם עזיבת הילד הראשון את הבית ומסתיים עם עזיבת הילד האחרון. שלב השיגור מביא לשינוי משמעותי בחיי המשפחה וההורים ודורש הערכות משפחתית מחודשת ולעיתים מורכבת: ההורים והילד לומדים לוותר על הסיפוק ההדדי אשר הם מקנים זה לזה ולמצוא מקורות סיפוק חלופיים, מחוץ למסגרת יחסי ההורה-ילד. לדוגמא, הורה אשר הקשר והטיפול בילדו תפס חלק גדול משעות הפנאי שלו (בישול, בילוי משותף) עשוי לחוות ריקנות ושעמום ולפתח תחביבים חדשים עם עזיבת ילדו. שלב שיגור מוצלח יתבטא בהשגת איזון בין שמירה על קשר ההורה-ילד לנתינת עצמאות.

שלב השיגור הוא שלב מורכב עבור הורים בכל התרבויות, אך גיוס החובה לצה"ל הופך אותו לייחודי ממספר בחינות בישראל:

• שרירותיות: במרבית התרבויות עוזב הצעיר את הבית כאשר הוא ומשפחתו בשלים לכך, אך גיוס החובה הופך את עיתוי העזיבה לשרירותי וכפוי, ולא בהכרח מותאם לצורכי המשפחה והמתגייס.
• זמניות: הגיוס בארץ אינו מוציא את החייל מביתו באופן סופי- מרבית החיילים באים לביתם בחופשות וחוזרים לגור בו עם שחרורם.
• אמביוולנטיות: פעמים רבות כרוך שלב השיגור בתחושות מעורבות של ההורים, אך הגיוס מעצים את האמביוולנטיות, מאחר וההורים מכירים בכך שהצבא הוא "כרטיס הכניסה" של הצעיר לחברה הישראלית, אך באופן מובן- חוששים לשלומו.

מצטער, המפקד, אבא לא מרשה לי - קונפליקטים משפחתיים הנלווים לגיוס לצה"ל

ייחודיותו של שלב "השיגור הצבאי" בארץ ישראל הופכת אותו למורכב ובעל השפעה רבה על המשפחה ועל אופי היחסים בין החייל למשפחתו, ונראה כי שלב השיגור בארץ מאופיין באמביוולנטיות גבוהה במיוחד. מספר קונפליקטים מרכזיים נמצאו כמעסיקים משפחות בעת גיוסו של הילד הבכור:

תינוק או מפקד?

באופן רשמי, מסמן הגיוס לצה"ל מעבר לבגרות: החייל, שכבר מלאו לו 18, נחשב למבוגר מבחינת החברה והצבא מפקיד בידיו אחריות רבה. למרות זאת, דווקא הגיוס לצבא הופך את המתבגר לתלוי הרבה יותר בהוריו- מרבית החיילים זקוקים לתמיכה כלכלית של הוריהם והורים רבים מטפלים ומפנקים את החייל החוזר מחופשה הרבה יותר מאשר את ילדיהם האזרחים... העמדה הדו משמעית בה נמצא החייל עשויה להביא לנטיית המשפחה להתנגד באופן גלוי או סמוי לשיגור או לגרום לבלבול תפקידים במשפחה. עם זאת, משפחות גמישות דיין נוטות להתמודד ביעילות וללא קשיים מיוחדים עם השינוי וכפל המשמעויות שבו.

מחשבים או קרבי? זאת השאלה

בתקופה שטרם הגיוס, מרבית ההורים שמחים בלב שלם בהצלחותיהם של ילדיהם. בתקופת הצבא, לעומת זאת, עשויים תפקידו והצלחתו של הילד להעלות תחושות אמביוולנטיות: שירות ביחידה מובחרת, למשל, מעורר גאווה אך גם חשש לשלום הילד/ה. כמו כן, אם בעבר נתפסה התרומה למדינה כערך עליון, כיום מגלים חלק מההורים התנגדות ערכית לפעולות הצבא וחשים כי ילדיהם ממלאים תפקיד אשר מנוגד לאמונותיהם (לדוגמא- ארגון "ארבע אמהות" אשר קרא ופעל ליציאת צה"ל מלבנון). גם כאשר אין מדובר בהתנגדות ערכית, בניגוד לעבר נתפס היום השירות הצבאי, בעיני הורים רבים, כמסגרת בה אמור הילד לרכוש מקצוע ולקדם את עצמו, ולאו דווקא להקדיש עצמו למדינה.   

ערכים, שאיפות ופחדים אלו מתקיימים כמעט תמיד בו זמנית ועשויים לגרום לבלבול ולהעברת מסרים סותרים למתבגר המתגייס. 

הילד בטירונות, אמא ואבא בשמירה - התמודדות ההורים עם השירות הצבאי

הן אבות והן אמהות מביעים חששות ואמביוולנטיות סביב גיוס ילדיהם לצה"ל, אך מחקרים רבים הצביעו על שוני באופן התמודדותם. באופן כללי, אמהות נוטות לרמת חרדה גבוהה יותר, תחושת רווחה נפשית נמוכה יותר וביטויי פחד מוות רבים יותר. כמו כן, דאגתן של אמהות כללית וקשורה בד"כ בחיי המשפחה ומצבה הסוציו-אקונומי, בעוד שדאגתם של גברים ממוקדת יותר בבריאות החייל/ת והצבתו/ה. בהתאם, נמצא כי אמהות נטו יותר מאבות לשמר את קשריהן עם הילד המגויס ע"י הבעת דאגה וכד', ואילו אבות נוטים לחיזוק בשלותו של הבן ויציאתו לעצמאות.

הבדלים אלו בתגובות ההוריות אינם נובעים, כמובן, מאכפתיות גבוהה יותר של אמהות אלא מהאופן השונה בו נחווה הגיוס לצה"ל של הבן/בת עבור גברים ונשים.

יש הטוענים כי חלק מן האבות מעודדים את בניהם למלא אחר שאיפות שהם עצמם לא הצליחו לממש בעת שירותם; כמו כן, רמת החרדה הפחותה של אבות עשויה להיות קשורה בהיכרותם הטובה יותר עם המערכת הצבאית (דרך שירות המילואים). מעבר לגורמים הקשורים בשירות הצבאי, נראה כי שלב השיגור משפיע פחות על גברים מאשר על נשים, מאחר ויציאת הילד מהבית כמעט ואינה משנה את אורח חייהם (מאחר ובמרבית המשפחות האם היא המטפלת העיקרית).

 נטייתן של אמהות לשמור על קירבה לילד ולעכב לעיתים את יציאתו לעצמאות קשורה בתפקידה במשפחה: במרבית המשפחות האם היא "המנהיגה הפנימית" של התא המשפחתי והיא האחראית העיקרית על הבעת תמיכה ושימור הקשרים במשפחה. בהתאם לכך, נוטה האם יותר לשמירה על ההרכב המשפחתי ופחות לעידוד לעצמאות. יחד עם זאת, נטייתן של נשים להגדיר ולתפוס עצמן בהתאם לאירועים המתרחשים במשפחתן עשויה להשפיע על תגובתן לשלב השיגור לצה"ל: עבור חלק מן הנשים מאפשרת עזיבת הילד התפנות לתחומי עניין אישיים ולפיתוח הקריירה.

מעבר להתמודדותם השונה של גברים ונשים, אחד הממצאים המעודדים הקשורים בעזיבת הילד לצבא הוא השינוי שחל ביחסי החייל עם הוריו: במשפחות רבות מלווה שלב השיגור בשיפור משמעותי ביחסים בין המתבגר להוריו המתבטא בירידה במספר העימותים, התגברות הקרבה הרגשית והגברת עצמאותו/ה של הנער/ה.  

אז מה הקב"א (קבוצת איכות) של אמא שלך? השפעת עמדת ההורים לגיוס על הסתגלות החייל

"בטח שהייתי מעדיף שיהיה ג'ובניק, אבל לך תגיד לו את זה..." "אם היא הייתה יודעת כמה שעות שינה הלכו לי מאז הגיוס שלה..." הורים רבים נוטים באופן אינטואיטיבי שלא לשתף את ילדיהם בקשיים, הדאגות והקונפליקטים העולים סביב גיוסם. ואכן, לדבריו של מוטי גלעם, עובד סוציאלי קליני, מטפל משפחתי ויועץ נישואין מוסמך וקב"ן (קצין בריאות נפש) בצה"ל, עמדתם של ההורים משפיעה באופן משמעותי על הסתגלות החייל למסגרת הצבאית.

"המסר אשר מעבירה המשפחה למתגייס", טוען גלעם, "משפיע על האופן בו יחווה את הגיוס: כאשר רמת החרדה גבוהה מאוד או שההורה חווה את הצבא כגורם עוין ומנצל ("תמיד תהיה ראש קטן,שמעת?") הילד יתקשה לחוש שייכות ומוטיבציה לשירות הצבאי; כאשר ההורים מציבים רף ציפיות גבוה מאוד ("טוב, בטח גם אתה תצטיין כמו האחים שלך")  הילד עשוי לחוות לחץ וחרדה. כמו כן, היציאה מהבית אל הצבא מאתגרת את יכולתם של ההורים לאזן בין תמיכה וקירבה לבין קבלת עצמאות הילד ונפרדותו: כאשר המתגייס חש שההורים תומכים בו ומצפים ממנו אך בו זמנית מכבדים את בחירותיו ושאיפותיו- הוא יכול לצאת לצבא "עם ברכת הדרך". כאשר ההורים מעבירים מסר לפיו המשפחה לא תשרוד את העזיבה או משדרים לילד אי אמון בכוחותיו- הגיוס יהפוך לחוויה מלחיצה ורוויה בחרדה ואשמה".

ואכן, מספר מחקרים הצביעו על חשיבות היחסים והעמדה המשפחתית ליכולות ההסתגלות למסגרת הצבאית: ילדים להורים אשר הדגישו את חשיבות הקרבה המשפחתית ואת חשיבות הצמיחה האישית, ושהוריהם התמודדו באופן יעיל עם גיוסם, הפגינו יכולת הסתגלות גבוהה יותר עם כניסתם למסגרת הצבאית. 

לקריאה נוספת

• קישורים באתר:
  • צו גיוס לאמא ואבא: איך לעזור לילד המתגייס לצבא?
  • שתי אצבעות מצידון אני יושב בדיכאון: משבר וטיפול במסגרת השירות הצבאי
  • לעמוד נוח גם בדום: הסתגלות לשירות הצבאי
  • תרגיש טוב! בפקודה! המלצות להתמודדות עם משבר בתקופת הצבא
• האתר הרשמי של צה"ל: https://dover.idf.il/IDF
• אתר צה"ל למתגייסים: https://www.aka.idf.il/giyus/main/
• פורום מתבגרים: https://www.starmed.co.il/Forum/146

ביבליוגרפיה

1. שלב השיגור- התמודדות המשפחה עם גיוס ילדיה לצה"ל/ לאה קסן ותמר ויטנברג, הוצאת מכון הנרייטה סאלד, 2000.
2. החיים כנהר/ ניצה אייל, הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2001.
3. Leaving home transition in Israel: Changes in parent-adolescent relationships and adolescents' adaptation to military service, Mayseless,-Ofra; Hai,-Ilan, International-Journal-of-Behavioral-Development. Vol 22(3) Sep 1998, 589-609.
4. Family relationships, leaving home, and adjustment to military service, Shulman, Journal of Psychology: Interdisciplinary and Applied 0022-3980 vol: 134 (4) 2000 p:392-400.