קרישיות יתר - פצצה מתקתקת

ד"ר איליה קירז'נר, מנהל בנק הדם, מספר לנו על החשיבות של טיפול מונע ונכון בקרישיות יתר לצד הסכנות שנטייה זו טומנת בחובה.

ממה נובעת קרישיות יתר?

קרישות יתר היא מצב שמתבטא באירועים קרישתיים טרומבוטיים, לרוב פקקת ורידים ברגליים או תסחיפי ריאה. קרישיות יתר יכולה להיות מולדת או נרכשת. כשהיא מולדת, מדובר על הפרעות גנטיות שמגבירות את הנטייה לקרישיות יתר, וכשהיא נרכשת היא נובעת ממחלות או מצבים שונים שמגבירים את הנטייה לקרישיות יתר. 

פעמים רבות, האירוע הקרישתי מתרחש כשיש שילוב של המצבים הבאים:

• נטייה גנטית ונוכחות של גורמים סביבתיים שמשפיעים על הופעת האירוע הקרישתי, לדוגמא מטופל שיש לו נטייה גנטית ועובר ניתוח. לאחר הניתוח, עלול להתרחש אירוע קרישתי שיבוא לידי ביטוי בפקקת ורידים ברגליים או בתסחיף ריאתי.

• גורמים סביבתיים הם ניתוחים, חוסר ניידות לאורך זמן מסיבות שונות (אשפוזים, שברים), מחלות אונקולוגיות, שימוש בגלולות למניעת הריון, הריון, התקופה שלאחר הלידה וטיסות ארוכות.

טיפול בנוגדי קרישה 

פקקת ורידים (Venous Thrombosis) היא מחלה שמצריכה טיפול מיידי בנוגדי קרישה, מאחר ואם לא מטפלים בה נכון ומהר, יכולות להיות השלכות קשות ומסכנות חיים.

משך זמן הטיפול בנוגדי קרישה תלוי באירוע הקרישתי עצמו ובגורמים שהשפיעו על האירוע הקרישתי. בחלק מהמקרים בהם מדובר על אירוע קרישתי משני לניתוח ואין נטייה לקרישיות יתר, הטיפול הוא קצר ונמשך כשלושה חודשים. 

כשמדובר על נטייה מולדת לקרישיות יתר או על אירוע לא חולף כגון מחלה אונקולוגית פעילה, יש צורך בטיפול ממושך בנוגדי קרישה.

האופציות הטיפוליות

בעבר, כל המטופלים עם פקקת ורידית טופלו לאחר אבחון הפקקת בהפרין (Heparin) או הפרין בעל משקל מולקולרי נמוך (LMWH), כגון קלקסן (Clexane) ובהמשך בקומדין. היום קיימות אופציות נוספות לטיפול, ביניהן ריברוקסבאן (כגון סרלטו) או Dabigatran (כגון פרדקסה).

היתרון של התרופות החדשות הוא שהן יותר נוחות מטיפול בקומדין, כי הן לא מצריכות מעקב של בדיקות דם בזמן הטיפול. התרופות החדשות אינן בסל הבריאות להתוויה זו ומכוסות באופן חלקי בלבד על ידי ביטוחים משלימים. ישנן תרופות נוספות שנמצאות בפיתוח בימים אלו ויקבלו בעתיד הקרוב אישור. 

חשוב ביותר לתת טיפול מונע על מנת למנוע את האירוע שיכול להיות גם מסוכן וגם לגרום להשלכות בריאותיות בעתיד. 

בקבוצת סיכון לקרישיות יתר

• אנשים שהיה להם אירוע טרומבוטי בעבר

• אנשים בעלי סיפור משפחתי של קרישיות יתר

• אנשים המרותקים למיטה

• אנשים עם מחלה אונקולוגיות

• מטופלים הסובלים ממחלות מעי דלקתיות (קרוהן, קוליטיס ועוד)

• מחלות המטולוגיות מקבוצת המחלות מיאלו פרוליפרטיבית

מי צריך לקבל טיפול מונע ומתי? 

• אנשים בקבוצת סיכון גבוה אשר נחשפים לגורם סביבתי המעלה את הסיכון לפקקת, כגון ניתוחים, חוסר ניידות, הריון או טיסה ממושכת.

• מטופלים שעוברים ניתוחים עם סיכון גבוה לפקקת ורידית, כדוגמת ניתוחים אורתופדיים מורכבים, כגון החלפת ירך/ברך.

• מאושפזים המרותקים למיטה.

• נשים בהריון עם סיפור של פקקת בעבר או נטייה לקרישיות יתר.

כל אלו מחייבים טיפול מניעתי בנוגדי קרישה סביב הניתוח כדי להקטין את הסיכון לפקקת ורידים. 

לסיכום, פקקת ורידית היא ביטוי של קרישיות יתר. פקקת ורידית היא מחלה שכיחה עם השלכות בריאותיות חמורות ועלולה להיות גם מסכנת חיים. לכן חשוב מאד למנוע אותה על ידי מתן טיפול מונע לאנשים בקבוצת סיכון גבוה.