השיטה החדשה שתעזור בזיהוי דיכאון אצל מתבגרים

בעיות בבריאות הנפש מהוות כ-16% מהעומס העולמי של מחלות ופציעות בקרב אנשים בגילאי 10-19. מחצית מבעיות אלו מתחילות בגיל 14, אך רוב המקרים אינם מזוהים ואינם מטופלים. ההשלכות של אי טיפול בבעיות נפשיות אצל מתבגרים עלולות להוביל להמשכן גם בגיל מאוחר יותר, לפגיעה בבריאות הפיזית והנפשית ולהגבלות בניהול אורח חיים תקין ומספק בגיל מבוגר[1].

מחקר[2] חדש, שהתפרסם בכתב העת JAMA Network Open, בחן את השפעותיה של בדיקת כלל התלמידים בבית הספר לצורך זיהוי תסמיני דיכאון, לעומת מורים שדיווחו על שינויים התנהגותיים שעלולים לרמוז על תסמיני דיכאון.

 Prostock-studio | Shutterstock

בדיקה יזומה בבית הספר

כבר בשנת 2009 הוקמה תוכנית לאומית בארה"ב שמטרתה לערוך בדיקות לזיהוי הפרעת דיכאון מג'ורי (MDD) אצל מתבגרים בגילאי 12 עד 18 במסגרות השונות, וזאת כדי להבטיח אבחון מדויק, טיפול יעיל ומעקב מתאים[3].

לטענת החוקרים תוכנית זאת לא באמת קרמה עור וגידים ולא הובילה לתוצאות. בתי ספר, עם זאת, הם מקום טוב לזהות מתבגרים שעלולים לחוות דיכאון, שכן רוב המתבגרים לומדים בבית הספר.

בתי ספר בארה"ב בודקים כיום כמה בעיות בריאות גופניות, אך בעיות בריאות הנפש כגון דיכאון, תלויות בזיהוי של התנהגות שעלולה להצביע על דיכאון על ידי צוות בית הספר ודיווח לשירותים הרלוונטיים. הזיהוי הזה מסתמך על תסמינים התנהגותיים מובהקים כגון החסרה משיעורים, ציונים נמוכים, התחצפויות וכו'.

בהתחשב בזה שהתאבדויות הן גורם התמותה השני בקרב מתבגרים בארה"ב, החוקרים ניסו לבחון דרך יעילה יותר לאיתור מתבגרים הסובלים מדיכאון.

השיטה שמזהה טוב יותר תלמידים עם פוטנציאל לדיכאון

החוקרים בחנו כ-13,000 תלמידים מ-14 תיכונים שונים, ולאחר חלוקה אקראית, חלק מהתלמידים קבלו בדיקה לדיכאון באמצעות מילוי שאלון בריאות המבוסס על זיהוי לדיכאון. בו זמנית, הצוות בבתי הספר המשיך בשיטה הרגילה של זיהוי תלמידים בעלי תסמינים לדיכאון (שיטה זו נעשתה עבור כלל התלמידים, גם אלו שעברו מיון ספציפי לדיכאון).

במהלך המחקר 1,226 תלמידים (כ-10%) זוהו כבעלי פוטנציאל לדיכאון קליני מז'ורי, כאשר מתוכם רק 200 הגיעו מהצוות החינוכי ו-1,026 משיטת הזיהוי החדשה. התלמידים שזוהו בשיטה החדשה היו בסיכון גדול פי 5.9 לפתח הפרעת דיכאון מז'ורי. במילים אחרות – השיטה החדשה הראתה יעילות גבוהה יותר משמעותית בזיהוי תלמידים עם פוטנציאל לדיכאון.

השלב הבא שצריך לבדוק, לטענת החוקרים, הוא כיצד ניתן יהיה לתמוך בבתי ספר שיהיו מוכנים לאמץ שיטה זו, כך שיוכלו לזהות תלמידים עם פוטנציאל לדיכאון.

עם זאת, לצד הצלחת המחקר, חשוב לזכור שזיהוי הוא רק שלב אחד בתהליך ובתי ספר צריכים להיות ערוכים כדי לתמוך ולטפל בתלמידים אלו, או לפחות להפנותם למקורות בעלי משאבים, תוך המשך מעקב אחר מצבם.

 המידע בכתבה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי ו/או מקצועי והוא נועד לשם הרחבת הידע האישי של הגולשים/ות בלבד. אין לראות במידע המוצג עצה רפואית, המלצה ו/או חוות דעת מקצועית.