טיפול רגשי למתבגרים (Adolescent Therapy)

גיל ההתבגרות נחשב לתקופה "ידועה לשמצה" המולידה חששות לא מעטים אצל ההורים: האם הנסיכה הקטנה והרגישה תהפוך לרוקרית מעוטרת בעגילים? האם השיחות האינטימיות שקיימות כיום בינם לבין ילדם לפני השינה יהפכו להמהומים לקוניים ודלתות טרוקות? מחקרים עדכניים מראים כי במרבית המקרים גיל ההתבגרות אינו סוער וקיצוני כפי שמקובל היה לחשוב בעבר. אולם יש לציין כי חלק מהמתבגרים מתמודדים עם קשיים רגשיים והתנהגותיים משמעותיים. במקרים אלו וכאשר צצים קונפליקטים משפחתיים משמעותיים, קיימת אפשרות להיעזר בסיוע מקצועי.

קשיים בגיל ההתבגרות

איזה סוג של מתבגר היית? פעיל ואנרגטי? סוער וקולני? מסתגר ועצוב? רובנו זוכרים היטב כי גיל ההתבגרות הוא תקופה של שינויים פיזיולוגיים, רגשיים וחברתיים רבי משמעות. בגיל ההתבגרות מתמודד המתבגר עם המשימה העליונה והיא גיבוש זהות אחידה וקבועה יותר. תהליך זה כולל חקירת אספקטים שונים של הזהות העצמית כגון: זהות מינית, פוליטית, חברתית ומשפחתית. במקביל, ניצב המתבגר בפני אתגרים הקשורים למעמדו החברתי, השתלבותו בחברת בני גילו ויצירת מערכות יחסים עם בני המין השני.

המשימות ההתפתחותיות מולן עומד המתבגר הן משמעותיות ולא תמיד יש לו משאבים מספיקים כדי להתמודד איתן. מתבגרים נוטים לחשיבה קיצונית ("אני אמות אם היא תעזוב אותי"), לעיסוק מוגבר בעצמם ולהתנהגויות של לקיחת סיכונים, וכל אלה עלולים להקשות על ההתמודדות ולפגוע ביכולתו של המתבגר להשלים את המשימות ההתפתחותיות העומדות בפניו. בנוסף, לפעמים מוביל "החיפוש העצמי" לקונפליקטים משפחתיים או להתנהגויות שאינן מקובלות בעיני ההורים (כגון שימוש בסמים או התעקשות על לבוש מסוים). במצבים אלו עלולים הקונפליקטים והקשיים הרגשיים להוליד מצוקה משמעותית אשר המתבגר איננו יכול להתמודד איתה באמצעות כשריו הקוגניטיביים והרגשיים. מצוקה זו עלולה לפגוע בהתפתחות הזהות, הדימוי העצמי והיחסים המשפחתיים והבין אישיים. מסיבה זו חשוב שלא להתייחס אליה כאל "משבר גיל התבגרות" בלבד.

טיפול במתבגרים - מתי יש לפנות?

על אף האמונה שגיל ההתבגרות הוא גיל קשה וסוער, מממצאי מחקרים עולה שרק שליש מהמתבגרים יתנסו בתקופת התבגרות סוערת ומשברית המלווה בעימותים רבים. גיל ההתבגרות אמנם קשור פעמים רבות ל-"דרמות" וחלק גדול מהמתבגרים יעברו תקופות קשות יותר גם במהלך התבגרות נורמטיבית. קשיים ממושכים, קונפליקטים קשים והתנהגויות המחבלות בהתפתחות שגרתית של המתבגר מחייבים התערבות מקצועית: לא תמיד הקשיים "יסתדרו עם הזמן" וגם כשאכן כך- הם עשויים להשאיר את חותמם למשך זמן. מספר מצבים מעידים על הצורך בסיוע מקצועי:

• מצוקה או קושי נפשי: מגיל ההתבגרות ואילך עולה שכיחותן של הפרעות רגשיות דוגמת: דיכאון, הפרעות אכילה, הפרעות חרדה וכו'. במקרים אלו או כאשר המתבגר מספר על חוויה סובייקטיבית של מצוקה יש להתייחס לקשיים ברצינות רבה.

• התנהגויות המסכנות את המתבגר: המתבגר בוחר לבצע פעילות עבריינית אסורה (סמים, גניבות), אינו נענה לטיפול רפואי נחוץ (נער חולה סכרת הממאן להזריק אינסולין או להקפיד על תפריט דיאטה), נוטל סיכונים (נהיגה לא אחראית) או נושר ממסגרות חינוכיות.

• קונפליקטים משפחתיים ובעיות התנהגות בבית: המתבגר אינו משתף פעולה עם ההורים, מקלל, מכה או מפחיד את ההורים או האחים.

• קשיים חברתיים: התחום החברתי הוא תחום חשוב בחייו של המתבגר. כשהמתבגר מתמודד עם קשיים חברתיים, נידוי או תחושת בדידות, יש לשער כי יחווה גם רמה כלשהי של מצוקה.

סוגי טיפול במתבגרים

קיימות כמה שיטות טיפוליות מרכזיות בעבודה מול מתבגרים כפונקציה של אופי קשייו של המתבגר, רמת שיתוף הפעולה והמוטיבציה שלו והעדפות ההורים.

טיפול אישי למתבגרים

כמו טיפול בילדים ובמבוגרים, פסיכותרפיה למתבגרים מבוססת על עיבוד קשיי הסתגלות וקשיים רגשיים (דיכאון, חרדה) וקבלת כלים להתמודדות במצבים אלה. בנוסף, הטיפול מעניק ליווי, תמיכה והכוונה בהתמודדות עם המשימות ההתפתחותיות העומדות למול המתבגר ועם קשיים ספציפיים כגון גירושי הורים, קשיים חברתיים, בעיות הסתגלות, אובדן ועוד. שיטות הטיפול הפרטני המקובלות הן פסיכותרפיה פסיכודינמית או פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית (בעיקר לחרדה ודיכאון).

טיפול קבוצתי למתבגרים

בניית קשרים בין אישיים וחברתיים היא אחת המשימות העיקריות שעומדות לנגד המתבגר. ליכולתו ליצור קשרים כאלה יש השפעה רבה על תפקודו הרגשי והלימודי. לפיכך, שיטת טיפול המתאימה למתבגרים היא טיפול קבוצתי או קבוצת מיומנויות חברתיות המגדילה את מעגלי ההיכרות ומאפשרת למתבגר לתרגל בצורה מוגנת ומונחית אינטראקציות בין אישיות. קבוצות מסוג זה עשויות להגביר את יעילות הטיפול אצל מתבגרים הנמצאים גם בטיפול אישי.

טיפול משפחתי במתבגרים

מחקרים רבים מדגימים קשר אצל מתבגרים בין קשיים משפחתיים לקשיי הסתגלות וקשיים רגשיים. ממצא זה הגיוני אם לוקחים בחשבון שגם אם תקופת ההתבגרות מאופיינת בהרחבת האוטונומיות ושימת דגש רב על ההיבט החברתי, בני נוער עדיין נשענים על התא המשפחתי וצריכים שיהיה יציב. סיוע ההורים, שמירתם על המתבגר וקיום תא משפחתי יציב ותומך קשורים ברווחה נפשית והסתגלות טובה של המתבגר. לאור כל זאת, טיפול משפחתי במתבגרים הוא טיפול אפקטיבי שעוזר במקרים של קונפליקטים רבים, דפוסי תקשורת בעייתיים, קושי מצד המשפחה לעזור למתבגר הנמצא במצוקה (לדוגמה, נערה עם הפרעות אכילה), קושי של המשפחה בקבלת עצמאותו של המתבגר והשינויים החלים בו (לדוגמה, מתבגר היוצא מהארון) ועוד. גם טיפול משפחתי במתבגרים יעיל לטיפול פרטני במתבגר עצמו.

הדרכת הורים

במקרה בו המתבגר חש מצוקה ומוכן לפנות לסיוע מקצועי, הסיוע קל. אך מתבגרים רבים יסרבו להגיע לטיפול, וימשיכו להכחיש את קשייהם ("הילדים בכיתה פשוט לא מעניינים אותי") או לא לחוות מצוקה סביב התנהגויות המטרידות את הוריהם (לרוב במקרים של בעיות התנהגות, התמכרויות ועוד). במקרים אלו, או כאשר ההורים מרגישים חוסר סיפוק מתפקודם כהורים למתבגר, ניתן להשתמש בהדרכת הורים למתבגרים. הדרכת ההורים מכווינה בהשמת גבולות, פתרון קונפליקטים, שיפור דפוסי תקשורת, מתן סיוע למתבגר המתמודד עם קשיים רגשיים או משברים וכו'. הדרכת הורים יכולה לעזור גם במקרה בו המשפחה בכלל והמתבגר בפרט ניצבים בפני משבר או שינוי כגירושין, מחלה של הורה ועוד.

טיפולים נוספים ושילוב בין טיפולים

חוץ משיטות טיפול אלו, מסתייעים חלק מהמתבגרים גם בטיפול באמצעות תרופות פסיכיאטריות. תרופות אלה לרוב ניתנות לזמן מוגבל, ומשפרות את יעילות הטיפול הנפשי. כשיש סכנה לחיי המתבגר (הפרעת אכילה קשה, אובדנות) ייתכן אשפוז פסיכיאטרי עד סוף המשבר החמור.

יש לציין כי למרות האוטונומיות ההולכת וגדלה שלו, המתבגר עדיין תלוי ביותר בסביבתו החברתית, החינוכית והמשפחתית. לפיכך, טיפול במתבגרים כולל בדרך כלל התייחסות לאוסף המערכות המשמעותיות בחייו של המתבגר ולא רק התערבות אישית. לדוגמה מתבגר השרוי בדיכאון, יכול להיעזר בטיפול אינדיבידואלי ובמקביל לו טיפול משפחתי המשפר את יכולת ההורים לסייע לו, ובו זמנית נעשה גם שיתוף פעולה עם הצוות החינוכי במטרה לסייע לו בהשתלבות החברתית-לימודית בבית הספר.