תסמונות מוחון

המוחון (Cerebellum), החלק השני בגודלו אחרי המוח הגדול, איבר מוטורי בעיקרו. הוא אחראי על ויסות טונוס השרירים, על תיאום התנועות (Coordination) במיוחד על הרצוניות שבהן, ועל בקרת העמידה וההליכה. התפקודים המוטוריים אינם מגיעים לרמת הכרה. עיקר מעורבותו בייזום ובאפנון (Modulation) התנועה הרצויה שמקורה מהאזור המוטורי של המוח הגדול. הוא נחלק לשלוש אונות: האונה התחתונה (Flocculonodular lobe) שהיא החלק הישן ביותר מבחינה פילוגנטית, האונה הקדמית מהווה את החלק הגדול אצל החיות הפרימיטיביות, והאונה האחורית החדשה ביותר והעיקרית בבני אדם, ומכילה את החלקים האמצעיים של הוורמיס (החלק המרכזי) ואת החלקים העיקריים מאונות המוחון.
פגיעות במוחון יכולות להתבטא באחת משלוש צורות:
1. היפוטוניה (ירידה בתנגודת התקינה של השרירים בעת מגע או תנועה סבילה - פסיבית), מופיעה במיוחד במחלות חדות של המוחון;
2. חוסר תיאום תנועות היא ההסתמנות השכיחה ביותר בפגיעות המוחון. מהירות תחילת התנועה יורדת, והתנועה עצמה איטית ואינה סדירה. הפרעות אלו בולטות בניסיון לגעת במטרה, כשהאצבע המושטת נעה מצד לצד. תנועה זו מקבלת לעיתים אופי קצבי והתנועה תנועה של רעד. ההפרעה בולטת גם בעת ניסיון לסובב את היד. הראש עלול לרעוד בעקבות הפרעה דומה. במבחן עקב-שוקית מתקבלת תנועה מופרעת בעת החלקה של עקב לאורך השוק של רגל שנייה, וכן במבחן אצבע-אף כאשר מנסים להביא את אצבע היד עד לאף. הדיבור מקוטע או איטי ומשובש. מיוקלונוס (התכווצות קצרה, 100-50 מִילִי שניות, לא מבוקרת של שריר או קבוצת שרירים) יכולה להופיע כהפרעה תנועה שמקורה במוחון. גם ניד (ניסטגמוס) וגם הפרעות אחרות בתנועות עיניים יכולים להופיע כתוצאה מפגיעה במוחון;
3. הפרעות בשיווי משקל ובהליכה. יכולות להופיע בפני עצמן או נלוות להפרעות אחרות. ההליכה מתבצעת על בסיס רחב (רגליים מפוסקות), לא יציבה, חסרת ביטחון וצעדים בלתי סדירים עם נטייה ליפול לצדדים. ניסיון לעמוד עם רגליים צמודות גורם למעידה ונטייה זו בולטת יותר כאשר העיניים עצומות, להבדיל מהפרעה על רקע פגיעה תחושתית שבה הנטייה ליפול מתבטאת רק בעיניים עצומות (מבחן רומברג). נערכים כיום מחקרים אודות תפקיד המוחון בתפקודים קוגניטיביים ואחרים, כמו אומדן זמן, למידת תנועות וגילוי טעויות.

ד"ר ראדי שאהין