המומחים של Infomed מסבירים:
מלפורמציה עורקית-ורידית (AVM) הוא מצב מלידה של מבנה לקוי של כלי הדם הנובע מהתפתחות מוקדית חריגה של תשתית כלי הדם של העובר. החריגות מורכבת מקשרים שאינם תקינים בין עורקים לוורידים, ללא התיווך התקין של הנימים (קפילרות). אצל כ-10% מהחולים קיים ממצא מלווה: מיפרצת (אניריזמה) בכלי הדם (מצב של הידקקות דופנות כלי הדם עד כדי סכנת קרע). קיימת שונות מרובה בגודלם של אזורים אלו של קשר בלתי תקין, לעיתים עשויים הם לתפוח לממדים גדולים תוך יצירת לחץ על רקמת המוח הסמוכה להם, פגיעה בתפקודה, דחיקה של מבני מוח ועיוות המבנה התקין. לעיתים שכיחות פחות תיתכן היווצרות הידרקון.
ד"ר זאב ניצן
סיבות וגורמי סיכון
הסיבות השכיחות לתופעות אלו הן: דימום מה-AVM, ממיפרצת נלווית או אוטם במוח, מישנית להסטת נתיב הדם מרקמת היעד במוח לעבר המעקף הבלתי תקין המקשר בין עורק לווריד. כ-70% ממקרי AVM מדממים בנקודת זמן מסוימת במהלך חיי החולה. הדימום הוא קטלני ב-10% מהמקרים. התסמינים העיקריים הם: כאבי ראש, פרכוסים, חוסר נירולוגי מוקדי. רוב מקרי ה-AVM ממוקמים ב"תחום השיפוט" של העורק במוח התיכון (MCA).
אבחון ובדיקות
אבחון המחלה מתבסס על בדיקה גופנית. בהאזנה על ידי הצמדת המסכת (סטתוסקופ) לארובת העין או לאזור זווית הלסת, ניתן לעיתים לשמוע איוושה תוך גולגולתית שמקורה במפל לחצים ב-AVM.
בדיקות דימות המקובלות כדי לברר חשד ל-AVM כוללות: CT של המוח להדגמת דמם ומיקומו; בהיעדר דמם, בדיקת MRI מוח כדי להדגים את נגע ה-AVM, אנגיוגרפיה. זו לעיתים הבדיקה המועדפת מכיוון שאפשר באמצעותה לאתר בדייקנות את מיקום הממצא ואת כלי הדם המעורבים בו.
טיפולים ותרופות
קיימות מספר אפשרויות טיפול: ניתוח לכריתת נגע ה-AVM. אם הנגע אינו נגיש לכריתה בניתוח או לחלופין החולה אינו כשיר מפאת מצבו לניתוח, מקובל לטפל על ידי הקרשה של נהור כלי הדם הבלתי תקינים אשר מזינים את הנגע. הזרקה בעזרת צינורית ייעודית של חומר פולימרי הנעשה מוצק ומוקשה בחלל כלי הדם הבלתי תקינים חוסם את הנהור ומקטין אותו עד היעלמות את הנגע. טיפול אפשרי נוסף הוא הקרנה ממוקדת על הנגע. נגעי AVM בחוט השדרה ממוקמים לרוב בחוט השדרה של בית החזה ושל האגן. ביטויי החולי הם לרוב הפרעות בתחושה, חולשה בגפיים והפרעה בשליטה על הסוגרים. בדיקות העזר המקובלות כוללות MRI, מיאלוגרפיה ואנגיוגרפיה (בדיקות שייעודן במקרה זה להדגים את מבנה כלי הדם החריגים ומיקומם).
הטיפול המקובל במקרי AVM של חוט השדרה: קשירה או 'הקרשה' של כלי הדם המזינים את הנגע.