בדיקת רגישות החיידק לאנטיביוטיקה (antibiotic susceptibility test)

בבדיקה זו בודקים את הרגישות של חיידק שבודד לתכשיר אנטיביוטי. אחת הבעיות החשובות והנפוצות ברפואה המודרנית היא עמידותם של חיידקים לתכשירים אנטיביוטיים: שימוש עודף ולא מושכל באנטיביוטיקה ברפואה ובתעשייה הביא לכך שחלק ניכר מהחיידקים הגורמים למחלות עמידים לשורה ארוכה של תכשירים אנטיביוטיים. בזיהומים קשים, או בזיהומים שאינם מגיבים לטיפול אנטיביוטי מקובל, מבודדים את החיידק ובודקים את רגישותו לאנטיביוטיקה. יש כמה שיטות לבצע בדיקה זו:
א. שיטת הדיסקה: שיטה זו היא הפשוטה הזולה והמקובלת ביותר. זורעים את החיידק על קרקע מזון מיוחד שהוטמנו בו כמה דיסקיות, כשבכל דיסקית יש כמות ידועה של אנטיביוטיקה ספציפית. גודל ההילה שנוצרת סביב הדיסקה (עקב עיכוב צמיחת החיידק) קובע את רגישות (או עמידות) החיידק לתכשיר האנטיביוטי הספציפי.
ב. מבחן E-test: שיטה זו מניבה תוצאות קצת יותר מדויקות משיטת הדיסקיות. בתרבית לתוכה זורעים את החיידקים טומנים מקלון מקרטון שלאורכו יש ריכוז אנטיביוטיקה הולך ועולה. מתקבלת הילה בצורת אליפסה התלויה ברגישות החיידק לאנטיביוטיקה. על המקלון מצויין ריכוז האנטיביוטיקה בכל מקום, וכך ניתן לחשב את ריכוז האנטיביוטיקה המינימלי שיביא להכחדת 90% מהחיידקים. (MIC - Minimal Inhibitory Concentration)
ג. בדיקת MIC: כאמור, MIC הוא הריכוז המינימלי של אנטיביוטיקה שיביא להכחדת 90% מהחיידקים. בבדיקה זו זורעים את החיידקים למבחנות קרקע מזון שבתוכן יש ריכוז ידוע של אנטיביוטיקה. אחרי שרואים באילו מהמבחנות צמחו חיידקים ובאילו עוכבה צמיחתם ניתן לחשב במדויק את ה- MIC.