אוזן האדם מורכבת משלושה חלקים - אוזן פנימית, תיכונה וחיצונית, כאשר האוזן החיצונית מגיעה עד עור התוף ומורכבת משני חלקים - האפרכסת ותעלת השמע החיצונית[1].
אוטיטיס היא דלקת מקומית באוזן החיצונית. זוהי דלקת אוזניים שכיחה הנגרמת ע"י מזהמים שונים, כאשר הנפוץ בהם הוא החיידק סטפילוקוקוס אפידרמידיס הפוגע בזקיק השערה המצוי בתעלת האוזן החיצונית[1].
דלקת חדה מקומית - באה לידי ביטוי בכאב בעת נגיעה באזור הדלקת, שבו לרוב מופיע פצע מוגלתי שבמידה ולא יטופל עלול להחמיר ואף לגרום לחסימה בתעלת השמע ולפגיעה באיכות השמיעה.
דלקת חדה מפושטת - באה לידי ביטוי בהפרשה נוזלית מתעלת השמע, קשקשת בתעלת האוזן, פריחה בעור, אובדן שמיעה חלקי ובלוטות לימפה נפוחות.
דלקת כרונית - באה לידי ביטוי בהתמשכות של למעלה משלושה חודשים עם מאפייני דלקת חדה מפושטת, כאשר בנוסף להם ניתן לראות כאב באוזן המוחמר בתנועה, גירוי מוגבר באוזן, יובש באוזן וחוסר בשעווה באוזן.
התגברות הדלקת מושפעת ממספר גורמים בהם חשיפה לחומרים כימיים מסויימים אליהם ישנה רגישות, סביבה לחה, ופגיעה פיזית באוזן כתוצאה מגירוד העור באוזן, ניקוי לא עדין או שימוש לא מותאם במכשירי שמיעה או אטמי אוזניים[1].
צילום: shutterstock | Bangkoker
מטרת הבדיקה
בדיקת תרבית אוזן היא בדיקה הנעשית ע"י לקיחת דגימה מהאוזן החיצונית ושליחתה למעבדה, על מנת לבחון את סוג המיקרואורגניזם הגדל על המצע ולהתאים את האנטיביוטיקה הרלוונטית לטיפול בו[2].
בדיקה זו נעשית כאשר ישנו חשד לזיהום באוזן החיצונית, וזאת לאחר בדיקה גופנית הנעשית ע"י רופא/ה והסתכלות במכשיר האוטוסקופ[2].